האם נרקולפסיה מובילה לדמנציה?
סיכום המאמר
במאמר זה אנו חוקרים את הקשר בין נרקולפסיה לדמנציה. נרקולפסיה היא הפרעה נוירולוגית המאופיינת בהתמודדות פתאומית של חולשת שרירים, ישנוניות מוגזמת בשעות היום, קטפלקסיה, שיתוק שינה והזיות היפנווגוגיות. הגורם לנרקולפסיה התגלה כהפחתה במספר הנוירונים ההיפוקרטין במוח. היפוקריטין, המכונה גם אורקסינים, הם מעבירים עצבים המווסתים עוררות ותאבון. אובדן תאי ההיפוקרטין בחולי נרקולפסיה מציע תהליך ניווני. תגלית זו פתחה אפשרויות חדשות לאבחון וטיפול בנרקולפסיה.
1. איך נרקולפסיה משפיעה על הגוף?
נרקולפסיה גורמת ישנוניות מוגזמת בשעות היום, חולשת שרירים, שיתוק שינה והזיות.
2. מה הגורם לנרקולפסיה?
נרקולפסיה נגרמת כתוצאה מירידה בנוירונים של היפוקרטין במוח.
3. מה הם היפוקרינים?
היפוקרינים הם מעבירים עצביים המווסתים עוררות ותאבון.
4. היא נרקולפסיה מחלה ניוונית?
כן, אובדן תאי ההיפוקרטין בנרקולפסיה מרמז על תהליך ניווני.
5. האם ניתן לטפל בנרקולפסיה?
ישנן אפשרויות לטיפול בנרקולפסיה, כמו הגברת התפקוד של תאי היפוקרטין ששרדו ועלולים להשתמש בתאי גזע כדי להחליף תאי היפוקרטין שאבדו בעתיד.
6. האם יש קשרים פוטנציאליים בין נרקולפסיה לבין הפרעות שינה אחרות?
נערך מחקר כדי לחקור אם היפוקרינים מעורבים בהפרעות שינה אחרות, כמו נדודי שינה או דום נשימה בשינה.
7. האם יש השפעות מטבוליות הקשורות לנרקולפסיה?
חולים נרקולפטיים עשויים לחוות עלייה במשקל, ירידה בחילוף החומרים והגברת ישנוניות.
8. האם ניתן למדוד את רמות ההיפוקרטין בחולים נרקולפטיים?
ניתן למדוד את רמות ההיפוקרטין בנוזל המוח השדרה (CSF) כנוהל אבחוני לנרקולפסיה.
9. הוא נרקולפסיה הפרעה אוטואימונית?
ישנן עדויות המצביעות על כך שההרס הסלקטיבי של תאים המכילים היפוקרטין בנרקולפסיה עשוי לנבוע ממנגנון אוטואימוני.
10. האם יש הזדמנויות טיפוליות לנרקולפסיה?
גילוי הגורם לנרקולפסיה פתחה הזדמנויות לפיתוח טיפולים, כמו השלמת היפוקרינים עם אגוניסטים או לחקור טיפולים אוטואימוניים.
האם נרקולפסיה מובילה לדמנציה
אין שום עדות ישירה המצביעות על כך שנרקולפסיה מובילה לדמנציה. עם זאת, נרקולפסיה היא הפרעה נוירולוגית שיכולה להשפיע באופן משמעותי על התפקוד הקוגניטיבי ועל איכות החיים הכללית. ישנוניות מוגזמת בשעות היום ותסמינים אחרים של נרקולפסיה יכולים להפריע לפעילויות יומיומיות ולביצועים קוגניטיביים. חשוב לאנשים הסובלים מנרקולפסיה לנהל את הסימפטומים שלהם ולבקש טיפול מתאים כדי למזער את ההשפעה הפוטנציאלית על התפקוד הקוגניטיבי ועל הרווחה הכללית.
האם נרקולפסיה מובילה לדמנציה
במהלך תקופה של 24 שעות ישנם שני דוקרנים ברורים לשכיחות תאונות בהן היה מעורב שינה, אחת בשעות הבוקר המוקדמות ובאמצע אחר הצהריים השנייה. הורן מניח את הספייק המוקדם ל ‘וואמי משולש’. אם אתה בדרך לפני 6 א.M., זה’אפשרי, אפילו ככל הנראה, שאתה מקיים’היה מספיק שינה. זה גם השעה ביום בו הגופה נמצאת בנאדיר הצירדי שלו, וככל הנראה תיפגע הערנות הסבבתית. כדי להחמיר את המצב, הכבישים חשוכים ובדרך כלל ריקים, אז אל תעשה’יש הרבה מה להציע בדרך של גירוי. ‘זֶה’מדוע מחצית ההתנגשויות בכבישים המהירים שלנו בין 2 ל 6 o’שעון בבוקר קשור לשינה,’ אומר הורן.
נרקולפסיה אנושית כפאזל עצבי
נרקולפסי תמה רופאים מאז הרופא הצרפתי ז’אן בפטיסט אדואר ג’לינו כינה אותו כתסמונת מובחנת בשנת 1880. הוא טבע את המונח “נרקולפסיה” כמי שיש לו “תקופות קצרות של שינה, ונפילות בלתי ניתנות לעמוד בפניו, שהובאו על ידי גירויים רגשיים.השם בא מהווני “נארקה” שפירושו סטומה או קלוש ו”למבנין “המשמעות” לתפוס.”כיום רופאים משתמשים בנרקולפסיה כדי לתאר מחלה נלהבת אך קשה שתסמיניו כוללים התקפי חולשה פתאומיים שהובאו על ידי התרגשות. ההפרעה משפיעה על כ -200,000 אנשים בארצות הברית. ישנם ארבעה תסמינים קלאסיים של נרקולפסיה: ישנוניות מוגזמת בשעות היום, קטפלקסיה, שיתוק שינה והזיות היפנוגוגיות.
במחקר הראשון שציין את הגורם לנרקולפסיה בבני אדם, ת’אנקל ואח ‘. ((1) דיווחו כי חולי נרקולפסיה סבלו מפחתה של 85 עד 95% במספר הנוירונים ההיפוקרטין הממוקמים בהיפותלמוס. הממצאים סיימו חיפוש של 120 שנה אחר הגורם לנרקולפסיה ופתחו נתיבים חדשים לטיפול במחלה מתישה זו. בשנת 1998 זוהו הפפטידים ההיפוקרטין (HCRT-1 ו- HCRT-2), המכונה גם אורקסינס, ונמצאו כמובילים עצביים המעובדים ממבשר נפוץ, טרום-טיפוסטין (2, 3). שני קולטנים מחייבים GTP הקשורים ל- GTP (חלבון G)-עבור ההיפוקרינים (HCRTR1 ו- HCRTR2) (3) זוהו, ובאלה יש התפלגויות שונות במערכת העצבים המרכזית וזיקה שונה לשני ההיפוקרינים. הם מעוררים תיאבון ומאכילים ומווסתים את מצב העוררות. ההתקדמות בשלוש השנים האחרונות שינו את ההבנה של נרקולפסיה והציעה אפשרויות חדשות לאבחון וטיפול במחלה. בשנת 1999 נקבע כי נרקולפסיה של כלבים יכולה להיגרם על ידי מוטציות בגן המסנתז את אחד מקולטני ה- HCRT (4). שנה לאחר מכן נמצא כי מרבית הנרקולפסיה האנושית נגרמת כתוצאה מאובדן תאי היפוקרטין, ככל הנראה כתוצאה מתהליך ניווני (1, 5). סיגל ועמיתים לעבודה (1) גילה שחולי נרקולפסיה אנושיים סבלו מאובדן דרמטי, ניווני של היפוקרטין. הם גם גילו נוכחות של גליוזיס, דלקת באזור התא ההיפוקרטין, מה שמצביע על כך שתהליך ניווני עצבי גורם לאובדן התא.
שיפורים במחקר ביו -רפואי וקליני וטיפולים חדשים
לגילוי המקשר בין נרקולפסיה לאובדן היפוקרטין יש השלכות מרחיקות לכת בתחום הפרעת שינה ומדעי המוח. לדוגמה, יתכן שאנטגוניסטים של היפוקרטין יהיו יעילים כחומרים מהפנטים? האם היפוקרינים מעורבים בהפרעות שינה אחרות כמו נדודי שינה או דום נשימה בשינה? האם תחזיות מעוררות לקבוצות תאים מונואמינרגיים מתווכים את השפעות השינה של היפוקרינים? מוצעות השפעות מטבוליות בהתחשב בכך שרוב החולים הנרקולפטיים עולים במשקל סביב הופעת המחלה. בהתחשב בהשפעה המעוררת של היפוקרינים על צריכת המזון, הסרת אות אורקסינרגי בנרקולפסיה צריכה להפחית את משקל הגוף. השמנת יתר הקשורה למחסור בהיפוקרטין, ככל הנראה משקפת ככל הנראה ירידה במטבוליזם והגברת הישנוניות, תוצאה התואמת את ההשפעות המטבוליות והסימפטומימטיות החזקות שנצפו לאחר מתן היפוקרטין. זה, יחד עם ההשפעות הפוטנציאליות של לפטינס וגלוקוז על פעילות תאי היפוקרטין, מציעים אינטראקציות מורכבות בין חילוף החומרים בגוף לשינה.
לכל המוח הנרקולפטי שבדקנו היו כמה תאי היפוקרטין ששרדו. יתכן שניתן לשפר את תפקודם של תאים אלה ולהפחית את הסימפטומים של נרקולפסיה. מחקרים בסיסיים הראו לאחרונה כי ניתן להפוך תאי גזע למגוון תאי מוח. בעתיד הרחוק זה עשוי לאפשר “תרופה” לנרקולפסיה על ידי התרת החלפת תאי ההיפוקרטין האבודים. הממצא כי היפוקרינים נעדרים או מצטמצמים מאוד במוח ובנוזל המוח השדרה (CSF) של חולים נרקולפטיים פותח תחום חדש של חקירה למצב השבתה זה. מדידת רמות ההיפוקרטין ב- CSF של חולים נרקולפטיים עשויה להפוך להליך אבחוני סטנדרטי. נרקולפסיה יכולה להתרחש מדי פעם ברמות היפוקרטין רגילות או גבוהות, ללא תלות במצב אנטיגן לויקוציטים אנושיים (HLA) והיסטוריה משפחתית, מה שמצביע על הטרוגניות מחלה. מציאת הגורם למקרים נדירים אחרים אלה עשויה להמשיך בהבנתנו את המסלול המולקולרי המעורב בנרקולפסיה. לרוב המוח האנושי הנרקולפטי אין תעתיקי טרום -היפוקרטין ומספרים מופחתים של נוירונים של היפוקרטין. ממצא זה, יחד עם אסוציאציה HLA מבוססת בנרקולפסיה, מציע גישור אוטואימוני של נרקולפסיה אנושית עם הרס סלקטיבי של תאים המכילים היפוקרטין בשלב מוקדם של ההפרעה. בין אם חסימות אוטומטית מעורבת באובדן תאים בנרקולפסיה, הממצא פותח הזדמנויות טיפוליות ישירה. השלמת היפוקרינים בנרקולפסיה על ידי שימוש באגוניסטים עם חדירת מערכת העצבים המרכזית צריכה להיות טיפול יעיל וספציפי יותר למצב השבתה זה (6). קולטני היפוקרטין הם קולטנים מצומדים חלבון G קלאסי ולכן הם יעדים אידיאליים להתפתחות תרופות. עם זאת, החלפת היפוקרינים תטפל רק במצב, ובגישות אחרות, למשל, השתלה של נוירונים המייצרים היפוקרטין, עשויה לספק תרופה טובה יותר לטווח הארוך. יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע מדוע הסימפטומים משתנים בקרב אנשים עם נרקולפסיה.

חדשנות והשלכות במדעי המוח
מכיוון שנרקולפסיה נמצאת בערך 1 ב -2000 בני אדם, אימות של השערת הניוון העצבי היה מבסס נרקולפסיה כסוג השלישי ביותר של מחלה עצבית, מאחורי אלצהיימר ופרקינסון (המשפיעים על 1 ל 1000 בני אדם כל אחד), אך נפגעים יותר מאשר מחלה של הונטינטון (הניתוח 1) (חוטף 1) (altialophic) (altialophic) (attlophic) (attalophic) (attalophic) (attalosi) (atylophic) (atylophic) (atylophic) (atylophic) (atylophic) (atylophic) (atylophic) (atylophis) (atylophis) (1) של הינטינגטון (7). זה עשוי להיות מאלף להשוות בין נרקולפסיה עם מחלות עצביות נפוצות. מרבית המחלות הללו, כולל פרקינסון, האנטינגטון ואלצהיימר, בדרך כלל מכהות בשלהי החיים, לרוב אנשים בשנות ה -50 לחייהם ומעלה. לעומת זאת, נרקולפסיה בדרך כלל מתחילה בשנות העשרה. חולי פרקינסון יכולים להפסיד עד 80% מתאי הדופמין שלהם לפני שלא ניתן לראות תפקוד מוטורי משמעותי יותר, ותאי דופמין עשויים לאבד במשך שנים לפני שמתעוררים בעיות סימפטומטיות. בדומה למחלת פרקינסון, תאי עצב של היפוקרטין עשויים להתחיל למות הרבה לפני שמתגלים התסמינים הראשונים של נרקולפסיה. נוירונים דופמין ניגראליים ממוח פרקינסוני מראים גופות לוי, מוח מחולי אלצהיימר מראים פלאק וסבכים, מוחו של הנטינגטון מראים אובדן עצבי וגלוזיס, וחולי טרשת לרוחב אמיוטרופית מראים אובדן עצביים ומיגועי עצב מוטוריים ודימילינציה. נותר לקבוע האם נוירונים של היפוקרטין מראים סימן נוירופתולוגי של תפקוד לקוי לפני אובדן. חולים עם מחלות ניווניות אחרות בדרך כלל מתדרדרות לאורך שנים, בחלקם הגדול מאובדן נוירונים מתמשך. למרות שחולים עם נרקולפסיה אינם מתאוששים, הם בדרך כלל אינם מראים ירידה מתמשכת, ובניגוד לרוב המחלות הנוירו -ניווניות האחרות, נרקולפסיה אינה קטלנית. בדומה לנרקולפסיה, הגורמים הספציפיים למחלת פרקינסון, טרשת רוחבית אמילוטרופית ומחלת אלצהיימר נותרו להיקבע. למרות שאיננו יודעים את הגורם לרוב המקרים של המחלה, ניתן לזרז את הסימפטומים של פרקינסון על ידי רעלים כימיים וחומרים נגיפיים. יהיה מעניין לקבוע אם סוכנים ויראליים יכולים לתרום לבעיות שינה, כולל נרקולפסיה, על ידי יוזמת ניוון במערכת ההיפוקרטין ההיפותלמית.
מצאנו דפוס צמוד של גליוזיס ואובדן סיבים של היפוקרטין במוח נרקולפטי (8). גליוזיס אינה מוגבלת לאזורים של אובדן תאים, מה שמרמז כי התהליך הניוון העומד בבסיס נרקולפסיה ממוקד למסופי היפוקרטין כמו גם בהיפוקרטין סומאס. ניוון התהליך הארוך של הנוירון – האקסון – מקדים לעתים קרובות למותו של גוף התא ועשוי לתרום תרומה חשובה יותר לנכותו של המטופל. במחלות ניווניות, נראה כי התנוונות אקסונאלית, ולא מוות עצבי, אחראית להתקדמות קלינית (9). מקטעים מתנוונים של אקסונים ודנדריטים המכילים חלבון טאו היפר -פוספורילציה נצפים במחלת אלצהיימר. התנוונות אקסונאלית הקשורה להצטברות של נוירופילמנטים, גופות לוי-סינוקליין המכילות α, או אגרגטים של החלבון של הנטינגטון נראית בנוירון מוטורי, בפרקינסון ובמחלות של הנטינגטון, בהתאמה. אפילו בטרשת נפוצה, מחלה דמילינציה אב -טיפוסית, התנוונות אקסונלית מתרחשת מוקדם ועשויה להיות אחראית לחלק גדול מהנכות הכרונית. לפיכך, עבור מחלות ניווניות רבות, עצירת מותם של נוירונים מבלי להפסיק את התנוונות האקסונים שלהם לא סביר שתועיל.
הפניות
- T. ג. Thannickal ואח ‘., עֲצָבוֹן27, 469 (2000).
- L. de lecea ואח ‘., Proc. נטל. ACAD. מדע. U.ג.א.95, 322 (1998).
- T. סקוראי ואח ‘., תָא92, 573 (1998).
- L. לין ואח ‘., תָא98, 365 (1999).
- ג. פיירון ואח ‘., Nature Med.6, 991 (2000).
- י. M. סיגל, תָא98, 409 (1999).
- א. נ. ואן דן פול, עֲצָבוֹן27, 415 (2000).
- T. ג. Thannickal ואח ‘., לִישׁוֹן25, 354 (2002).
- M. ג. רף ואח ‘., מַדָע296, 868 (2002).
הכותב נמצא במחקר נוירוביולוגיה של UCLA ובמרכזים רפואיים לענייני ותיקים בספטולוודה, לוס אנג’לס, CA 91343, ארה”ב. דוא”ל: Thomastc
מחלת אלצהיימר הורסת נוירונים שמניעים אותנו ערים
המחקר מציע כי סבכי טאו, לא לוחות עמילואיד, מניע את יום היום שקדמו לדמנציה
תאריך: 12 באוגוסט, 2019 מקור: אוניברסיטת קליפורניה – סיכום סן פרנסיסקו: החוקרים ציינו כי נשימות מוגזמות בשעות היום יכול להתפתח הרבה לפני שבעיות זיכרון של מחלת אלצהיימר מופיעות. מחקרים קודמים שקלו פיצויים מוגזמים בשעות היום על שינה גרועה בשעות הלילה הנגרמות כתוצאה מהפרעות הקשורות לאלצהיימר באזורי מוח המקדמים שינה; אחרים טענו כי בעיות השינה תורמות להתקדמות המחלה. אולם כעת מדענים סיפקו הסבר חדש לתופעה זו, והראו כי מחלת אלצהיימר תוקפת ישירות את אזורי המוח האחראים לעירה בשעות היום. לַחֲלוֹק:
פרסומת
סיפור מלא
חוקרים ומטפלים ציינו כי ניפוי מוגזם בשעות היום יכול להתפתח הרבה לפני שבעיות הזיכרון הקשורות למחלת אלצהיימר מתחילות להתפתח. מחקרים קודמים שקלו את המפגש המופרז הזה בשעות היום לפיצוי בגין שינה גרועה בשעות הלילה הנגרמות כתוצאה מהפרעות הקשורות לאלצהיימר באזורי המוח המקדמים שינה, בעוד שאחרים טענו כי בעיות השינה עצמן תורמות להתקדמות המחלה. אולם כעת סיפקו מדעני UC סן פרנסיסקו הסבר ביולוגי חדש ומדהים לתופעה זו, והראו במקום זאת כי מחלת אלצהיימר תוקפת ישירות את אזורי המוח האחראים להתעוררות במהלך היום.
המחקר החדש ממחיש כי אזורי מוח אלה (כולל החלק של המוח שנפגע על ידי נרקולפסיה) הם בין הנפגעים הראשונים של התנוונות עצבית במחלת אלצהיימר, ולכן כי ניפוי יתר של יום – במיוחד כאשר הוא מתרחש בהיעדר בעיות שינה משמעותיות בשעות הלילה – יכול לשמש סימן אזהרה מוקדם של המחלה. בנוסף, על ידי שיוך נזק זה לחלבון המכונה טאו, המחקר מוסיף עדות לכך ש- TAU תורם ישירות יותר לניוון המוח המניע את תסמיני האלצהיימר מאשר חלבון העמילואיד שנחקר יותר בהרחבה.
“עבודתנו מראים הוכחות מוחלטות לכך שאזורי המוח המקדמים ערות מתנוונים בגלל הצטברות של טאו – לא חלבון עמילואיד – מהשלבים המוקדמים ביותר של המחלה,” אמרה הסופרת הבכירה במחקר לאה ט. גרינברג, MD, PhD, פרופסור חבר לנוירולוגיה ופתולוגיה במרכז הזיכרון וההזדקנות של UCSF וחבר במכון הבריאות העולמי למכון ובמכון UCSF Weill למדעי המוח.
מרכזי ערות מתנוונים במוחו של אלצהיימר
במחקר החדש, שפורסם ב- 12 באוגוסט 2019 ב אלצהיימר ודמנציה, הסופר הראשי ג’ון אוה, עמיתת מחקרי מעבדה בגרינברג, ועמיתיו מדדו במדויק את הפתולוגיה של אלצהיימר, רמות חלבון טאו ומספרי עצב בשלושה אזורי מוח המעורבים בקידום הערות מ -13 חולי אלצהיימר שנפטרו ושבעה נבדקים בריאים, אשר התקבלו מחלות עצביות של מחלות UCSF.
בהשוואה למוח בריא, OH ועמיתיו מצאו כי למוחם של חולי האלצהיימר היו הצטברות טאו משמעותית בכל שלושת מרכזי המוח המקדמים את הערות, שהם למדו-Locus Coeruleus (LC), היפותלמי לרוחב (LHA), ושחפת גרעין (TMN)-ואזור זה היה כ- 75 אחוזים מהן כ- 75 אחוזים מה- 75 אחוז מהם, כ- 75.
“זה מדהים כי זה לא רק גרעין מוח אחד שמתדרדר, אלא כל הרשת המקדמת את הערות,” אמר הו. “באופן מכריע זה אומר שלמוח אין דרך לפצות מכיוון שכל סוגי התאים הקשורים לתפקוד אלה נהרסים בו זמנית.”
OH ועמיתיו חקרו גם דגימות מוח משבעה חולים עם שיתוק סופר -גרעיני מתקדם (PSP) ומחלת קורטיקובסאלית (CBD), שתי צורות מובחנות של דמנציה עצבית -ניוונית הנגרמת כתוצאה מהצטברות טאו. בניגוד למוח מחלת האלצהיימר, נראה כי נוירונים מקדמים מתעוררים נחסכו במוח PSP ו- CBD, למרות רמות דומות של הצטברות טאו בדגימות רקמות אלה.
“נראה שהרשת המקדמת ערות פגיעה במיוחד במחלת אלצהיימר,” אמר הו. “הבנה מדוע זה המקרה הוא משהו שאנחנו צריכים לעקוב אחריו במחקר עתידי.”
מחקרים מצביעים על תפקיד חלבון הטאו בתסמיני האלצהיימר
התוצאות החדשות תואמות את המחקר הקודם שנערך על ידי קבוצת גרינברג, שהראה כי אנשים שמתו עם רמות גבוהות של חלבון טאו בגזע המוח שלהם – המתאימים לשלבים המוקדמים ביותר של מחלת האלצהיימר – כבר החלו לחוות שינויים במצב הרוח, כמו התווך ודיכאון, כמו גם הגברת הפרעות שינה שינה.
גרינברג אמר כי “העדויות החדשות שלנו להתנוונות הקשורה לטאו של מרכזי הערות של המוח מספקים הסבר נוירוביולוגי משכנע לאותם ממצאים”, אמר גרינברג. “זה מציע שאנחנו צריכים להיות הרבה יותר ממוקדים בהבנת השלבים המוקדמים של הצטברות טאו באזורי מוח אלה בחיפוש המתמשך שלנו אחר טיפולי אלצהיימר.”
מחקרים אלה מוסיפים להכרה הולכת וגוברת בקרב כמה חוקרים כי הצטברות טאו קשורה יותר לתסמינים בפועל של אלצהיימר מאשר חלבון העמילואיד הנחקר יותר, אשר עד כה לא הצליח להניב טיפולים של אלצהיימר יעיל.
לדוגמה, מחקר נוסף שנערך לאחרונה על ידי מעבדת גרינברג מדד את הצטברות הטאו במוחם של חולים שמתו עם ביטויים קליניים שונים של מחלת אלצהיימר, כולל גרסאות שכללו ליקוי בשפה או בעיות חזותיות במקום אובדן זיכרון טיפוסי יותר. הם גילו כי הבדלים בנטל הטאו המקומי במוחם של חולים אלה תואמים מקרוב את הסימפטומים שלהם: חולים עם לקות בשפה היו יותר הצטברות TAU באזורי מוח הקשורים לשפה מאשר באזורי זיכרון, בעוד שלמטופלים עם בעיות ראייה היו רמות TAU גבוהות יותר באזורי מוח חזותיים.
גרינברג אמר כי “מחקר זה מוסיף לגוף עבודה הולך וגדל שמראה כי נטל טאו הוא ככל הנראה נהג ישיר לירידה קוגניטיבית”, אמר גרינברג.
התמקדות מוגברת בתפקיד TAU באלצהיימר מרמזת כי טיפולים כיום בפיתוח במרכז הזיכרון והזדקנות של UCSF ובמקומות אחרים כי ישירות מתמודדים עם פתולוגיית טאו יש פוטנציאל לשפר את השינה ותסמינים מוקדמים אחרים של מחלת האלצהיימר, בנוסף להחזקת מפתח להאטת התקדמות המחלה בסך הכל, כך אומרים המחברים, כך אומרים המחברים אומרים.
- נושאים קשורים
- בריאות ורפואה
- המחקר של אלצהיימר
- הזדקנות בריאה
- מערכת עצבים
- מחלות ותנאים
- דמנציה
- אלצהיימר
- הפרעות ותסמונות
- מדעי המוח
- מונחים קשורים
- נרקולפסיה (הפרעת שינה)
- מחלת אלצהיימר
- דמנציה עם גופות לוי
- דום נשימה בשינה
- הפרעת שינה בקצב צירופי
- דום נשימה בשינה חסימתית
- בריחת שתן
- לִישׁוֹן
דו קיום של נרקולפסיה ומחלת אלצהיימר
פרסום שנערך לאחרונה העלה כי היפוקרטין (HCRT, OREXIN) עשוי לתווך את התהליך הנוירופתולוגי המוביל למחלת אלצהיימר (AD) וכי האנטגוניזם של קולטני ההיפוקרטין מוריד את התהליך הזה. לנרקולפטים יש אובדן של כ -90% של נוירונים של HCRT וירידות מתואמות ברמות ה- HCRT בנוזל המוחיות שלהם החל מההופעה של המחלה, בדרך כלל לפני גיל 30. אם HCRT מתווך את תהליך המחלה, יש להגן על נרקולפטים מפני AD. בדקנו את הנוירופתולוגיה לאחר המוות ואת הרשומות הקליניות של 12 מקרים של נרקולפסיה אנושית ברצף. גילינו ש- AD הייתה נוכחת בארבעה מהנרקולפטים הללו, שכיחות הדומה לזו של האוכלוסייה הכללית.
פורסם על ידי Elsevier Inc.
מאמרים דומים
Gerashchenko D, Murillo-Rodriguez E, Lin L, Xu M, Hallett L, Nishino S, Mignot E, Shiromani PJ. Gerashchenko D, et al. Exp Neurol. 2003 דצמבר; 184 (2): 1010-6. doi: 10.1016/S0014-4886 (03) 00388-1. Exp Neurol. 2003. PMID: 14769395
Thannickal TC, Nienhuis R, Siegel JM. Thannickal TC, et al. לִישׁוֹן. 2009 אוגוסט; 32 (8): 993-8. doi: 10.1093/שינה/32.8.993. לִישׁוֹן. 2009. PMID: 19725250 מאמר PMC בחינם.
ג’ון ג’יי, Thannickal TC, McGregor R, Ramanathan L, Ohtsu H, Nishino S, Sakai N, Yamanaka A, Stone C, Cornford M, Siegel JM. ג’ון ג’יי, ואח ‘. אן נוירול. 2013 דצמבר; 74 (6): 786-93. doi: 10.1002/ana.23968. EPUB 2013 10 בספטמבר. אן נוירול. 2013. PMID: 23821583 מאמר PMC בחינם.
Thannickal TC, מור Ry, Nienhuis R, Ramanathan L, Gulyani S, Aldrich M, Cornford M, Siegel JM. Thannickal TC, et al. עֲצָבוֹן. 2000 ספטמבר; 27 (3): 469-74. doi: 10.1016/S0896-6273 (00) 00058-1. עֲצָבוֹן. 2000. PMID: 11055430 מאמר PMC בחינם.
Kasanuki K, Iseki E, Kondo D, Fujishiro H, Minegishi M, Sato K, Katsuse O, Hino H, Kosaka K, Arai H. Kasanuki K, et al. Neurosci Lett. 2014 במאי 21; 569: 68-73. doi: 10.1016/j.ניאולט.2014.03.020. EPUB 2014 2 באפריל. Neurosci Lett. 2014. PMID: 24704327
נרקולפסיה מגנים מפני מחלת אלצהיימר? (Protecman)

לך ל
סיכום קצר:
לאחרונה הודגשו קשרים בין תהליכי אורקסין לעמילואיד. במהלך תהליך האלצהיימר נצפתה ויסות מנגנון אורקסין. המנגנון הפתופיזיולוגי של נרקולפסיה מסוג 1 קשור למחסור באורקסין. לפיכך, החוקרים שיערו כי חולים עם נרקולפסיה עשויים להיות מוגנים מפני נגעי מוח עמילואידים, סימני ההיכר של תהליך האלצהיימר. כדי לבחון השערה זו, החוקרים ניתחו את העומס העמילואיד המוחי שנמדד על ידי הדמיה מוחית של סריקת PET בחולים בקרב חולים עם נרקולפסיה מסוג 1 בהשוואה לביקורת ללא חסרונות קוגניטיביים.
מצב או מחלה התערבות/טיפול שלב פתולוגיה של נרקולפסיה עמילואיד מכשיר: PET-SCAN18F-AV-45 לא ישים תיאור מפורט:
היעדר טיפולים חדשניים במחלת אלצהיימר (AD) נובע מאי הבנת התהליך הפתולוגי. החוקרים צריכים לכלול את התפיסה האחרונה של הקינטיקה של חלבונים במוח במוח, התיאוריה החדשה של שטיפת החלבונים הפתולוגיים דרך המערכת הגלימפטית המוחית במהלך שינה ופועלת בשלב מוקדם. נתיבים חדשים נפתחים כדי להבין טוב יותר את תהליכי הפרוטאופתיות ולהציע התערבויות טיפוליות חדשות. הווריאציות של עקומות הייצור/פינוי של עמילואיד בנוזל המוח השדרה (CSF) במהלך מקצבים צבאיים ומחזורי שינה-שינה הוכחו בניסויים מטבוליזם in vivo. נזקי גרעין סופרצ’יזמיים כתוצאה מספינה עלולים לגרום לתפקוד ויסות קרקדי ושינוי מחזור שינה/ערות משני. נוירומדיקטורים מחזורי שינה/ערות מרכזיים (אורקסין-א, מלטונין) מעורבים בוויסות רמות העמילואיד המוחיות. ההשפעה של אורקסין-A איתות על חילוף החומרים Aβ אצל בעלי חיים ובני אדם הודגשו לאחרונה. בחולדות, Orexin-A שחרור מראה תנודה של 24 שעות דומה לזו של Aβ של נוזל בין-מוחי מוחי. בעכברים טרנסגניים המבטאים יתר על המידה חלבון מבשר עמילואיד (APP), ריכוז ה- A β של נוזל בין-מוחי עולה במהלך הערות ואחרי עירוי אורקסין-א ‘. לעומת זאת, זה יורד במהלך השינה ואחרי עירוי של אנטגוניסט קולטן אורקסין-A. בעכברים טרנסגניים המבטאים יתר על המידה אפליקציה/presenilin1 (PS1), בהם נדלק הגן אורקסין, נמצאה הפחתה של פתולוגיה של Aβ, אולי נגרמת כתוצאה משינויים בזמן השינה. Orexin-A קשור ל- Aβ42 ב- AD ועלייה של CSF OREXIN-A נצפתה ב- AD VS. בקרות, אולי הקשורות להתדרדרות שינה ולהתנוונות עצבית.
הנרקולפי עם קטפלקסיה סוג 1 הוא המחלה היחידה עם מחסור באורקסין ספציפי. צוות מונפלייה הדגיש בעבר 15 חולים עם נרקולפסיה מסוג 1 רמה רגילה של Aβ42 ב- CSF. המומחיות הקלינית של מרכז נרקולפסיה העלתה כי תדירות הספירה בקרב חולים נרקולפטיים ישנים נמוכה. ההשערה הייתה שחולים עם נרקולפסיה מסוג 1 עשויים להיות מוגנים מפני נגעי מוח עמילואידים, סימני ההיכר של תהליך האלצהיימר. המטרה הייתה לקבוע אם העומס העמילואיד המוחי על ידי PET-SCAN18 F-AV-45 נמדד עם ניתוח כמותי למחצה (ממוצע SUVR קליפת המוח) נמוך יותר בקרב חולים עם נרקולפסיה סוג 1 מעל גיל 65 מאשר בביקורות בגיל ומגדר תקינה קוגניטיבית ומגדר קוגניטי.
ללמוד עיצוב

לך ל
טבלת פריסה למידע על לימוד
סוג לימוד: התערבות (ניסוי קליני) הרשמה בפועל: 38 משתתפים הַקצָאָה: לא אקראי מודל התערבות: הקצאה מקבילה מִסוּך: יחיד (שמאי תוצאות) מטרה עיקרית: אַחֵר תואר רישמי: נרקולפסיה מגנים מפני מחלת אלצהיימר? תפקיד מגן של שיעורים נמוכים של אורקסין על התרחשותם של מרבצי עמילואידים תוך -מוחיים האופייניים למחלת האלצהיימר: מחקר פיילוט תאריך התחלת לימוד בפועל: 7 באפריל 2016 תאריך השלמה ראשוני בפועל: נובמבר 2017 תאריך השלמת המחקר בפועל: נובמבר 2017 
קישורי משאבים המסופקים על ידי הספרייה הלאומית לרפואה
מדוע לאנשים עם נרקולפסיה יכולים להיות בעיות זיכרון לטווח קצר

סופר מדעי עם נרקולפסיה מסביר את ההשפעות של חסך שינה על ביצועי המוח.
מאת הנרי ניקולס
להלן קטע מותאם מ- Nicholls’ספר חדש Sleepyhead: מדעי המוח של לילה טוב’מנוחה ומודפס מחדש באישור.
ההשפעה המיידית והבולטת ביותר של חסך שינה היא על ביצועי המוח. ‘אם לאדם נשלל שינה כך שהניקוז על תאי עצב יימשך מעבר לנקודה מסוימת, הוא כמובן יזרוק למצב של עייפות, כאשר אינטלקט ורגשות חייבים לסבול,’ כתב מייקל או’שיאה פנימה היבטים של הכלכלה הנפשית בשנת 1900.
על מנת לאמוד את היקף הנזק הזה, פסיכולוגים לרוב יפרסו את משימת המשמר הפסיכומוטורי. זה דורש נושא להכות בכפתור בכל פעם שהם חווים גירוי, כמו הבזק האור על המסך או צפצוף מרמקול. הגירויים מתרחשים שוב ושוב אך במרווחים אקראיים במהלך מבחן של עשר דקות. חסך שינה מתעסק ברצינות עם היכולת לבצע משימה זו, להאט את זמן התגובה ולהגדיל את מספר ההפסקות. כשמישהו לא’אפילו להגיב לאחד ההבזקים או הצפצופים, זה’ככל הנראה בגלל שהם היו כל כך עייפים, הם חלפו לאחד מאותם שינה מיקרו הנפוצה עבור אנשים רבים עם נרקולפסיה.
חסך שינה וכישלונות התודעה התכופים התוצאה הם כמו לקחת כדור הורס לזיכרון. ‘אחד הדברים הכי קרוליליים בנוגע לנרקולפסיה מאז הגיל הרך הוא שיש לי מעט זיכרונות ואלה שיש לי הם בעצם “זיכרונות שווא”,’ אומרת לילי קלארק. כשמלאו לה 40, חברתה הטובה ביותר העניקה לה אלבום של תמונות מהנוער שלהם. ‘התפרצתי בבכי וכולם חשבו שאני סנטימנטלית אבל לא הייתי ניתנת לניתוח כי לא עשיתי’לא מזהה אחד מהאירועים.’
רוב האנשים עם נרקולפסיה מדווחים על משהו דומה. ‘יש לי חורים בזכרוני,’ אומר פן פירסון. ‘זה’כמו ללכת לפתוח מגירה למשהו וכשאני פותח אותו המגירה ריקה.’ עבור טריש ווד, הזיכרון לטווח הקצר שלה בהחלט מושפע. ‘תאריכים ושמות הם בעיה מסוימת,’ היא אומרת. ‘אני כל הזמן מאחר לעבודה כי איבדתי או שכחתי דברים כמו מפתחות, תרופות, תיק יד, ארנק וארוחת צהריים. אני סובב את הכל בלילה הקודם אבל עדיין יכול להצליח לאבד את מפתחות המכונית שלי במרחק הקצר בין שולחן המטבח שלי לדלת הכניסה.’
למרות שאני בר מזל שאני לא סובל מנרקולפסיה בשום מקום כמו זה כמו זה, עדיין הייתי מודע היטב לכך שהזיכרון שלי לטווח הקצר הוא’לא טוב ככל שיהיה. יש לי זיכרון די טוב מנעורי; הזיכרונות שהונחו בימי שלפני הנרקולפטיקה הם כמעט בלתי נגועים ונגישים בקלות. אני כן זוכר המון דברים מחיי עם נרקולפסיה אבל יש לי תחושה מגעילה שהם לא חדים כמעט כמו שהם צריכים להיות. למעשה, זה’כמעט כאילו אני חי באור זרקור ממוקד בהווה, העבר והעתיד המיידי שלי שם בחושך. דרוש מאמץ רב כדי לזכור את מה שעשיתי בסוף השבוע האחרון או מה אני’אעשה בסוף השבוע הבא. בשיחה, לעתים קרובות אאבק למצוא את המילה הנכונה, מפסיק אמצע משפט זמן רב מדי. מדי פעם לא יהיה לי שום זיכרון משיחה, חוויה מדאיגה כמו שהיא מביכה, ואחד שלא דמיינתי שהיה לי עד שהייתי מבוגר מאוד ממני עכשיו. בתחילת שנות ה -40 לחיי התחלתי להרהר בכך שגירעוני הזיכרון האלה עשויים להוות סימן לדמנציה מוקדמת. המציאות היא שהם נוטים הרבה יותר לקיפוח שינה נכונה.
ישנוניות משפיעה על זיכרון העבודה, הזיכרון הדרוש לעיבוד בזמן אמת, כמו כאשר מחזיקים מספר מספרים בראשכם. זה חשוב גם להיווצרות זיכרונות ארוכי טווח יותר. במונחים פשוטים, המוח הופך חוויה לזיכרון בשני צעדים נפרדים, מקודד אירוע כזיכרון זמני ואז מגבש אותו לאחסון לטווח הארוך. כדי לעשות זאת היטב, חשוב לישון טוב גם לפני ואחרי חוויה.

אני הולך למסיבת צהריים. אם לא ישנתי טוב בלילה הקודם, המוח שלי לא יהיה במצב אופטימלי כדי לקודד את השמות והפנים של האורחים לזיכרון לטווח הקצר שלי. אם הדברים ממש גרועים, אני עלול להחליק גם לשינה מיקרו, לא הצליח לרשום פגישה עם אחד או שניים בכלל. גם אם ישנתי טוב בלילה הקודם ובנקת מידע רב בזיכרון לטווח הקצר, אני יכול לאחסן אותו רק לטווח הארוך אם הלילה שאחרי האירוע הוא גם טוב.
הפסקות בתפקוד הקוגניטיבי ובשינה המיקרו הנובעת משינה לקויה עלולים לגרום לתאונות. ‘אתה’יש לכוס תה וזה נופל מהידיים שלך ושורף את הרגליים שלך,’ אומר מרטין, מספר סכנה יומיומית להתנפץ לצמיתות. הוא’S הוחזר טכניקה לשתיית התה שלו בבטחה כשהוא’עייף, נשען על שולחן המטבח עם מרפקיו, ידיו סביב הספל. ואז, אם הוא נרדם לפני שהוא’הוא סיים את הספל, הוא ניצח’לא יפיל את זה.
כאשר אנשים עם הפרעות שינה או מקופחת שינה מוצאים עצמם בעמדות אחריות, ההשלכות יכולות להתרחב על אחרים. מנתחים, למשל, עשויים להיאבק יותר עם ניתוח כאשר הם מקופחים שינה. במחקר אחד, החוקרים השתמשו במציאות מדומה שהוקמה כדי לבחון את מיומנותם של מנתחי מתאמנים בשלבים שונים של חסך שינה. מי ש’D היה ער כל הלילה עשה 20 אחוז שגיאות נוספות ולקח 15 אחוזים יותר כדי להשלים את הפעולה מבוססת המסך מאשר אלה שכן’D היה לילה שלם’s שינה.
ההתמוטטות במפעל הגרעין של איילון האיילין בפנסילבניה בשנת 1979 ואסון צ’רנוביל בברית המועצות בשנת 1986 מצוטטים תמיד כתאונות בהן חסך שינה הביא לטעות אנוש, אם כי הראיות הן הנסיבותיות. במקרה של תאונת הצ’לנג’ר של מעבורת החלל בשנת 1986, אולם ועדת הנשיאות קבעה כי אובדן שינה ועבודת משמרות שיחקו חלק.
ככל שעשויות להיות טרגדיות בהיקף גדול, ההרס שהם גורמים הוא דבר בהשוואה לבעיה הרבה יותר ארצית של נסחף ליד ההגה. זה’ההערכה היא כי הישארות ערה במשך 24 שעות גורמת למצב קוגניטיבי לקוי שווה בערך לרמת אלכוהול בדם של 0.אחוז אחד. ברוב המדינות זה עולה על המגבלה החוקית לנהיגה.
אם כי זה’ברור כי נהיגה מנומנמת צריכה להגדיל את הסיכון לתאונה, זה רחוק מלהיות קל להבין עד כמה נפוצים אירועים כאלה עשויים להיות. ג’ים הורן, שעד פרישתו היה ראש המרכז לחקר שינה לובורו באוניברסיטת לובורו בבריטניה, בילה יותר זמן מאשר לרוב על הסכנות שבשינה על ההגה. לפני כעשרים שנה פנו אליו דבון וקורנוול קונסטבולרי, אז על ידי כוחות משטרה אחרים ברחבי בריטניה, שכל אחד מהם נתן לו גישה לרשומות שלהם. המשימה שלו הייתה לדווח על עד כמה יכולות להיות תאונות נפוצות הקשורות לשינה והאם היו דפוסים מעניינים האורבים בנתונים.
בעבודה עם עמיתו לואיז ריינר, הורן תכנן דרך להתכנס להתרסקויות בהן השינה הייתה הסיבה הסבירה. מכיוון שמערך הנתונים כרוך רק בתאונות המדווחות למשטרה, זה יכול רק לתת לנו תמונה חלקית של חומרת הבעיה הזו. אבל זה כן חושף כמה הודעות מפתח, מהומות על תאונות דרכים הקשורות לשינה.
באופן הבולט ביותר הוא אולי התצפית הישירה כי תאונות אלה נוטות יותר להיות קטלניות מאשר סוגים אחרים של פראנג. ‘אחד הסימנים הקרדינליים של התנגשויות אלה נמצא שם’אין שום סימן לבלימה לפני כן,’ אומר הורן. ‘אנו חושבים שיש יותר תאונות קטלניות הקשורות להירדם על ההגה מאשר באלכוהול.’
במהלך תקופה של 24 שעות ישנם שני דוקרנים ברורים לשכיחות תאונות בהן היה מעורב שינה, אחת בשעות הבוקר המוקדמות ובאמצע אחר הצהריים השנייה. הורן מניח את הספייק המוקדם ל ‘וואמי משולש’. אם אתה בדרך לפני 6 א.M., זה’אפשרי, אפילו ככל הנראה, שאתה מקיים’היה מספיק שינה. זה גם השעה ביום בו הגופה נמצאת בנאדיר הצירדי שלו, וככל הנראה תיפגע הערנות הסבבתית. כדי להחמיר את המצב, הכבישים חשוכים ובדרך כלל ריקים, אז אל תעשה’יש הרבה מה להציע בדרך של גירוי. ‘זֶה’מדוע מחצית ההתנגשויות בכבישים המהירים שלנו בין 2 ל 6 o’שעון בבוקר קשור לשינה,’ אומר הורן.
השיא השני בתאונות הקשורות לשינה נמצא אל השפל הצירדי באמצע אחר הצהריים, אבל הכבישים עסוקים כך שזה’זה לא ברור כמו הראשון. ‘שם’זה הרבה גירוי קורה וגירוי עוזר לקזז ישנוניות.’
מבחינת מי שעומד מאחורי ההגה כאשר מתרחשות תאונות אלה, הורן מזהה שלוש קבוצות שנמצאות בסיכון מיוחד: גברים מתחת לגיל 30. ‘הם נוהגים מהר יותר, חותכים פינות, מראים מעט, נראה שהם חושבים שהם בלתי פוסקים וסביר יותר שנוסעים בשעות המוקדמות של הבוקר,’ הוא אומר; עובדי משמרת, במיוחד לאחר משמרת הלילה הראשונה לפני שעוני גופם הסתגלו להיות ערים בלילה; ואלה עם דום נשימה חסימתי לא מאובחן.
שם’עדות טובה, למשל, כי הטיפול ב- CPAP מפחית באופן משמעותי תאונות מוטוריות. במחקר שהתרחש באונטריו, קנדה, החוקרים מצאו שלפני הטיפול, שיעור התאונות עבור חולי דום נשימה בשינה חסימתית היה פי שלושה מזה של האוכלוסייה הכללית. לאחר הטיפול, שיעור התאונה ירד לרמות רגילות. הכבישים המהירים מסוכנים במיוחד. הכספת הבלתי מעורערת והגדולה של מנוע והמונוטוניות העצומה של פומלינג לאורך קו ישר מה שמסביר יותר שינה. בגלל העובדה שההזדמנויות לרדת מהכביש המהיר מוגבלות, לרוב תהיה תקופה בה נהג ישנוני יצטרך לדחוף לאורך קילומטרים רבים במצב תת-אופטימלי, לגלגל את החלונות, להחליף את המזגן להקפיא, לצעוק או לשיר לרדיו מקסימום.
הורן בדק אם אמצעי נגד אלה עובדים, במיוחד אוויר קר והרדיו. ‘אוויר קר בפנים שלך יכול להשפיע לזמן קצר, אולי 15 דקות,’ אומר הורן. ‘זה תלוי כמה אתה ישנוני.’ עם זאת, הרדיו הוא ‘בעיקרון חסר תועלת’.
‘ברגע שאתה מתחיל לעשות דברים כדי לשמור על עצמך ער אתה יודע שאתה מהווה סכנה לעצמך ולאנשים אחרים,’ הוא אומר. ‘אתה לא צריך’לא להתחיל לחשוב אני’אני מעלה את המזגן ואני יכול להמשיך בנהיגה למשך שעה בערך.’ זה’הזמן לרדת מהכביש בתחנה הבאה.
הורן’עבודות הובילו את ממשלת בריטניה להציג שלטים על כבישים מהירים ברחבי הארץ, וקבעו את המנטרה הברורה אך התעלם בקלות: ‘עייפות הורגת. קח הפסקה’. הוא גם ביצע מחקר על הדרך היעילה ביותר לקחת את ההפסקה הזו, והעניק לקבוצה של סטודנטים לתארים מתקדמים קפה חזק או שליטה נטולת קפאין ותנומה של עד 15 דקות לפני שבדק את ביצועי הנהיגה שלהם במבחן וירטואלי.
קנו קפה, אחד המכיל כמות קשה של קפאין. ‘שתו את הקפה וחזרו ישר לרכב שלכם,’ הוא אומר. ‘כאשר לקפאין לוקח בערך 20 דקות לבעוט פנימה, כאן’זה חלון ההזדמנות הזה להוריד את הראש לזיז מהיר. גם אם זה’S מנמנם זה יכול להיות די מרענן.’ זמזום הקפאין ונמנם קצר משתלבים כדי לספק איסוף חזק.
רוב האנשים הסובלים מהפרעת שינה מבינים את הסכנות ששינה על ההגה עלולה להוות לעצמם, לנוסעים שלהם ולמשתמשי דרכים אחרים, ולקחת את זה ברצינות. חלקם לא ינהגו כלל, אך רבים – עם התרופות והניהול המתאימים – יכולים להמשיך לעשות זאת בבטחה. ‘מעולם לא נתקלתי במקרה של מישהו עם נרקולפסיה, מאובחן ומטופל, אי פעם התנגשות קשה בכבישים כתוצאה מנרדמת ההגה,’ אומר הורן. למעשה, בהתחשב בכללים שהוטלו על עצמם שאנשים רבים עם הפרעות שינה צריכים להגן מפני שינה בזמן הנהיגה, זה’אפילו יתכן שהם בטוחים יותר ממשתמשי דרכים רבים אחרים, הוא אומר.
* * *
בטווח הארוך יותר, לחסך שינה יכולות להיות השלכות חמורות על הגוף. במשך למעלה מ 20 שנה פרנצ’סקו קפוצ’יו עבד כיועץ ברפואה קרדיווסקולרית, והפך בין מחקר אקדמי לתרגול קליני באוניברסיטת וורוויק. לפני כ -15 שנה הוא החל לשאול שאלות על ההשלכות הבריאותיות לטווח הארוך של לא מספיק שינה. הוא התעניין באופן ספציפי באלה שמתכווצים מתחת לשפה התחתונה של עקומת הפעמון של משך השינה, זה בשמונה אנשים שמשנים פחות משש שעות בלילה. האם שינה קצרה שגרתית יכולה לתרום למגפת ההשמנה המתפתחת ברחבי העולם המפותח? מה עם מחלות לב וכלי דם? סכרת סוג 2? האם אלה עם שינה קצרה נוטים יותר לחוות מוות מוקדם?
קפוצ’יו ועמיתיו איחדו נתונים מ -30 מאמרי מחקר המקשרים את משך השינה עם השמנת יתר. ‘כל המחקרים שפורסמו באותה תקופה הצביעו על קשר משמעותי מאוד בין שיעור האנשים הסובלים מהשמנת יתר ומשך השינה,’ הוא אומר. אולם קשר בין שני המשתנים הללו נופל היטב להפגין קישור סיבתי. קל יחסית לראות כיצד השמנת יתר, על ידי הגדלת השומן שנקבע בגרון, עלולה לגרום לדום נשימה בשינה. האם יתכן שזה יכול גם לעבוד להפך, עם שינה קצרה איכשהו לגרום להשמנה? קפוצ’יו החליט לנתונים את דרכו למסקנה.
המחקר האורך הוא בעל חשיבות מכרעת, כזו בה נתונים נאספים שוב ושוב מאותם אנשים במהלך שנים רבות. זה יכול לעזור להתייחס לשאלה שהגיעה ראשונה, השינה הקצרה או ההשמנה. מחקר אורכי של ילדים צעירים בניו זילנד היה הראשון שהצביע על כך שהוא’השינה הקצרה שבעטה את העניינים. Cappuccio’נתונים משלהם, שטרם פורסמו, מראים את אותו הדבר הרבה. ‘אנו משוכנעים שהחשיפה לשינה קצרה קודמת להשמנת יתר,’ הוא אומר.
בהקשר של דום נשימה בשינה ונרקולפסיה, כבר ראינו כיצד שיבוש השינה יכול להיות בעל השלכות לא בריאות על חילוף החומרים. שינה מעט מדי עושה את אותו הדבר, ואולי יותר. כעת יש עדויות משכנעות לכך שחסך בשינה כרונית לא’רק להוביל להשמנה, זה קשור גם לרשימה ארוכה של סיבוכים בריאותיים אחרים, כולל סיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2, לחץ דם גבוה, נזק מבני לכלי הדם, שבץ מוחי ומחלות לב כליליות, אם נזכיר רק כמה. אנשים עם שינה קצרה בדרך כלל נוטים יותר למות מוקדם.
קטע מותאם מ- Sleepyhead: מדעי המוח של לילה טוב’מנוחה מאת הנרי ניקולס. זכויות יוצרים 2018. זמין מספרי בסיסיים, חותם של ספרי פרסאוס, חברה בת של קבוצת הספרים של האצ’ט, אינק.
- בריאות ורפואה



