ארצות הברית – חוקי פרטיות ממלכתיים מקיפים

סיכום:

1. חוקי פרטיות ממלכתיים מקיפים: מאמר זה בוחן את הרעיון של חוקי פרטיות המדינה המקיפים בארצות הברית.

2. זכויות צרכנים: המאמר מדגיש את זכויות הצרכנים להפחית את מחיר הרכישה או לדחות סחורה ולקבל החזר (חלקי) אם תיקון או החלפה של הסחורה אינו אפשרי או יעיל.

3. העברת מוצרים שאינם כסף: מוזכר שאם הצרכן העביר משהו שאינו כסף עבור הסחורה ואינו יכול להחזיר אותו באותה מדינה או מחולק מספיק, הם עשויים שלא לחפש הפחתה במחיר הרכישה.

4. הנחיות של האו”ם להגנת הצרכן: ההנחיות של האו”ם להגנת הצרכן (UNGCP) מתוארות כמערכת עקרונות לחקיקה אפקטיבית להגנת הצרכן, מוסדות אכיפה ומערכות תיקון.

5. אימוץ ועדכון הנחיות: ה- UNGCP אומץ לראשונה על ידי האסיפה הכללית בשנת 1985 ואז התרחב ותוקן בשנים שלאחר מכן.

6. קידום ויישום: המאמר מזכיר כי UNCTAD מקדם את ההנחיות ומעודד מדינות חברות לקדם הגנה על צרכנים באמצעות מוצרים ושירותים ציבוריים ופרטיים.

7. קבוצת מומחים בין ממשלתית: הוקמה קבוצה בין ממשלתית של מומחים כדי לפקח על יישום ההנחיות ולספק סיוע טכני.

8. הִיסטוֹרִיָה: ההיסטוריה של ה- UNGCP נדונה, כולל אימוץ בשנת 1985, התרחבות בשנת 1999, ותהליך התייעצות לעדכון.

9. אופציות לעדכון: המאמר מזכיר יצירת קבוצות עבודה כדי להזין את תהליך העדכון והדיונים שהתקיימו במהלך פגישות מומחים.

10. עדכון 2015: ה- UNGCP המתוקן, שאומץ בשנת 2015, מודגש כאבן דרך חשובה בהגנה על הצרכן.

שאלות:

1. מהם חוקי פרטיות המדינה המקיפים?
   חוקי פרטיות המדינה המקיפים מתייחסים לחקיקה שמטרתה להגן על זכויות הפרטיות של אנשים במדינה ספציפית. חוקים אלה מווסתים לעתים קרובות איסוף, אחסון ושימוש במידע אישי על ידי עסקים וגופים אחרים.
2. מהן זכויות הצרכן ביחס להפחתת מחירי רכישה והחזרים כספיים?
   לצרכנים יש את הזכות לבקש הפחתה במחיר הרכישה או לקבל החזר (חלקית) אם תיקון או החלפה של סחורות לא היה אפשרי או יעיל.
3. מה קורה אם הצרכן העביר סחורות שאינן כסף?
   אם הצרכן העביר משהו שאינו כסף עבור הסחורה ואינו יכול להחזיר אותו באותה מדינה או מחולק מספיק, יתכן שהם אינם זכאים להפחתת מחיר הרכישה.
4. מהן הנחיות האו”ם להגנת הצרכן?
   ההנחיות של האו”ם להגנת הצרכן (UNGCP) הן מערכת עקרונות המספקת הנחיות לחקיקה אפקטיבית להגנת הצרכן, מוסדות אכיפה ומערכות תיקון. הם שואפים לקדם שיתוף פעולה בינלאומי ושיתוף חוויות בהגנה על הצרכן.
5. מתי אומץ ה- UNGCP לראשונה?
   ה- UNGCP אומץ לראשונה על ידי האסיפה הכללית בשנת 1985.
6. כיצד תוקן ה- UNGCP במהלך השנים?
   ה- UNGCP הורחבו ותוקנו בשנים שלאחר מכן. העדכון האחרון היה בשנת 2015.
7. מה תפקידו של UNCTAD בקידום ההנחיות?
   UNCTAD מקדם את ההנחיות ומעודד מדינות חברות ליצור מודעות ולקדם הגנה על צרכנים במתן מוצרים ושירותים ציבוריים ופרטיים.
8. מה המטרה של קבוצת המומחים הבין -ממשלתית?
   קבוצת המומחים הבין -ממשלתית הוקמה כדי לפקח על יישום ההנחיות, לספק פורום להתייעצויות, לייצר מחקר ומחקרים, לספק סיוע טכני, לבצע ביקורות עמיתים מרצון ולעדכן מעת לעת את ה- UNGCP.
9. כיצד נערך עדכון ה- UNGCP?
   עדכון ה- UNGCP כלל תהליך ייעוץ, ישיבות מומחים ומשא ומתן בין מומחי הגנת צרכנים ומשימות דיפלומטיות בז’נבה.
10. מה הייתה התוצאה של עדכון ההנחיות לשנת 2015?
    ה- UNGCP המתוקן אומץ על ידי האסיפה הכללית בשנת 2015, וסימן אבן דרך חשובה בהגנה על הצרכן.

ארצות הברית – חוקי פרטיות ממלכתיים מקיפים

134. פרק זה קובע את הצרכן’הזכויות להפחתת מחיר הרכישה או לדחיית הסחורה ולקבל החזר (חלקית). בדרך כלל אלה זמינים אם תיקון או החלפה של הסחורה לא היה אפשרי או שלא תיקן את התקלה. תַחַת סעיף קטן (4), אם הצרכן העביר משהו שאינו כסף עבור הסחורה, ולא ניתן להחזיר את הדבר שהועבר באותה מדינה או לחלק מספיק כדי להחזיר לצרכן את הסכום המתאים שהצרכן אינו יכול לבקש הפחתה במחיר הרכישה.

הנחיות האו”ם להגנת הצרכן

ההנחיות של האו”ם להגנת הצרכן (UNGCP) הן “מערך עקרונות חשובים לקביעת המאפיינים העיקריים של חקיקה אפקטיבית להגנת הצרכן, מוסדות אכיפה ותיקון של מערכות ולסייע במדינות חברות מעוניינות בגיבוש ואכיפתם של מדינות מחלוקות ואכילה של נסיבות סביבתיות, כמי שמצהפתם של המדינות האזוריים, בביצועים של נסיבות סרכיות, כמעלימות של חשיבות סביבה, הגנה.”

ההנחיות אומצו לראשונה על ידי האסיפה הכללית בהחלטה 39/248 מיום 16 באפריל 1985, והורחבה לימים על ידי המועצה הכלכלית והחברתית בקצאת E/1999/INF/2/הוסף.2 מיום 26 ביולי 1999, ותוקן לאחרונה על ידי האסיפה הכללית בהחלטה 70/186 מיום 22 בדצמבר 2015.

UNCTAD מקדם את ההנחיות ומעודד מדינות חברות מעוניינות ליצור מודעות לדרכים הרבות בהן מדינות חברות, עסקים וחברה אזרחית יכולים לקדם הגנה על צרכנים במתן סחורות ושירותים ציבוריים ופרטיים.

קבוצת המומחים הבין -ממשלתית לחוק ומדיניות הגנת הצרכן נקבעה כדי לפקח על יישום ההנחיות, לספק פורום להתייעצויות, לייצר מחקר ומחקרים, לספק סיוע טכני, לבצע ביקורות עמיתים מרצון ולעדכן מעת לעת את ה- UNGCP. הפגישה הראשונה שלה נערכה ב- 17 ו -18 באוקטובר 2016 בז’נבה.

הורד:

• ההנחיות של האו”ם להגנת הצרכן
  | אנגלית | צרפתית | ספרדית | ערבית | סינית | רוסית |

הִיסטוֹרִיָה

ה- UNGCP אומץ על ידי קונצנזוס בשנת 1985. זאת בעקבות קמפיין ארוך של עמותות צרכנים במדינות רבות, כאשר Consumers International (הידוע אז כארגון הבינלאומי של איגודי צרכנים מאז הקמתו בשנת 1960 והעניק מעמד ייעוץ כללי על ידי הוועדה הכלכלית והחברתית בשנת 1977) ששימש כמשתחת עם האו”ם, לאחר שקראה לאומות המאוחדות להכין ‘קוד דגם להגנת הצרכן’ בקונגרס העולמי שלה בסידני ב -1975555555 “קוד מודל ‘להגנת הצרכנים’ ‘בקונגרס בסידני בשנת 1975555555555555” קוד מודל’ “קוד דגם” בקונגרס “. זה הוביל, בשנת 1977, למועצה הכלכלית והחברתית (ECOSOC) המפנה את המזכ”ל להכין סקר של מוסדות לאומיים וחקיקה בתחום ההגנה על הצרכן ובשנת 1981, ECOSOC ביקשה מהמזכ”ל הכללי “להמשיך בהתייעצויות על הגנת הצרכנים במטרה להרחיב מערך הנחיות כלליות להגנה על הצרכנים, לקיחתם במיוחד עם המדינות המתפתחות של מדינות פיתוח”. טיוטת הנחיות הופצו לממשלות לתגובות בשנת 1982, שהוגשה ל- ECOSOC בשנת 1983, תוך שהיא מציגה מקורות רבים הכוללים את הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), מגילת הזכויות והחומרים של ארצות הברית של סוכנויות הגנה על צרכנים ואגודות צרכנים ארצות הברית.

בשנת 1999, ה- UNGCP הורחב באופן משמעותי על ידי ECOSOC לכלול קטע חדש בנושא צריכה בת -קיימא (סעיף H של גרסת 2015).

ביולי 2012, הפגישה הראשונה של המומחים אד -הוק בנושא הגנת הצרכן החליטה כי UNCTAD צריכה להתחיל בתהליך ייעוץ על עדכון ה- UNGCP. כתוצאה מכך, מזכירות ה- UNCTAD הניבה את דוח היישום על הנחיות האו”ם להגנת הצרכן (1985 – 2013).

The Second Ad Hoc Expert Meeting on Consumer Protection, held in July 2013 under the French Presidency, discussed the Implementation Report and its conclusions, and proposed the creation of four Working Groups (on e-commerce, financial services, other issues and implementation) that would feed into the UNCTAD Secretariat report, Modalities for the Revision of the UNGCP, to be submitted to the VII United Nations Conference to Review all Aspect of the Set of Multilaterally Agreed Equitable Principles and Rules for the Control of Restrictive Business Practices.

ביולי 2013, הפגישה השלישית של המומחים אד -הוק בנושא הגנת הצרכן דנה בדו”ח המודלים ובמסקנותיו, בתוספת סוגיות נוספות שהודגשו על ידי המדינות החברות ובעלי העניין כמועמדים לכלול ב- UNGCP. משא ומתן על משא ומתן בין מומחים להגנת הצרכן ומשימות דיפלומטיות בג’נבה בין ינואר ליוני 2015.

ועידת האו”ם השביעית לבחינת כל ההיבטים של מערך העקרונות והכללים השוויוניים המוסכמים באופן רב -צדדי לשליטה על פרקטיקות עסקיות מגבילות, שהתקיימה בז’נבה בין 6 ל -10 ביולי 2015, שאומצה על ידי תמימות דמיון בפתרון, טיוטת ההגנה על הצרכנים, והזכתה של ההרכבה הכללית, בביצוע האוניברסיטה, על גבי ההגנה על שנת 2015, והזמינה את ההרכבה המאוחדת של האוניברסיטה. ההנחיות המתוקנות של האו”ם בנושא הגנת הצרכן סופחו להחלטה זו.”

האסיפה הכללית אימצה את ההחלטה על הגנת הצרכן ואת ה- UNGCP המסופחת ב- 22 בדצמבר 2015 בהחלטה 70/186.

עדכון ההנחיות לשנת 2015

קדמה ל- UNGCP המתוקן לשנת 2015 החלטת האסיפה הכללית בנושא הגנת הצרכן 70/186, מה שמתייחסים ספציפיים לצרכים של מדינות מתפתחות, לקביעת יעדי פיתוח בר -קיימא כיורשי יעדי הפיתוח של המילניום, והצורך בממשלות לשתף פעולה מעבר לגבולות בגבולות. הפניות לשינויים מאז 1999 משתמעות על ידי פסקאות על פרטיות, מסחר אלקטרוני ושירותים פיננסיים, כתגובה מפורשת לשימוש הכלכלה הדיגיטלית ולמשבר הפיננסי האחרון.

הקבוצה הבין -ממשלתית של המומחים לחוק ומדיניות הגנת הצרכן צפויה להימשך במסגרת מכונות קיימות של UNCTAD לצד המשך סקירה של מערך העקרונות וכללים שוויוניים המוסכמים באופן רב -צדדי לבקרת נוהגים עסקיים מגבילים.

ה- UNGCP המתוקן מרחיב את היקףם למפעלים בבעלות המדינה (הנחיה 2) ומציג ארבעה ‘צרכים לגיטימיים’ חדשים להנחיות 5, הקטע המצוטט ביותר של ה- UNGCP. סעיפים חדשים לחלוטין מוכנסים על עקרונות לפרקטיקות עסקיות טובות (הנחיה 11), מדיניות לאומית להגנת הצרכן (הנחיות 14-15), מסחר אלקטרוני (הנחיות 63-65) ושירותים פיננסיים (הנחיות 66-68).

החלק הקודם ה ‘, על אמצעים המאפשרים לצרכנים להשיג פיצוי, שם שונה שם ליישוב סכסוכים ולתקינה (כיום סעיף ו’) ומתרחב כדי לשקף את ההתפתחות המהירה של מנגנונים כאלה וכולל כעת התייחסות לחובות ופשיטת רגל.

קטע האזורים הספציפיים (כעת K) מורחב לכלול אנרגיה, (הנחיה 76), שירותים ציבוריים (הנחיה 77) ותיירות (הנחיה 78). לבסוף, סעיף VI, בשיתוף פעולה בינלאומי, הורחב באופן משמעותי על ידי תוספות הנחיות 82-90, ובכך מכסה במידה רבה מנגנוני שיתוף פעולה באכיפה ברמה החוצה גבולות.

סעיף VII החדש, מכונות מוסדיות בינלאומיות, עוסק בבחינת יישום ויישום ה- UNGCP ברמה הלאומית והבינלאומית ובחינת ההנחיות עצמם על ידי קבוצת המומחים הבין -ממשלתית לחוק ומדיניות הגנת הצרכן.

קבוצת מומחים בין ממשלתית

עדכון 2015 (ראו סעיף VII, הנחיות 95-99) מגדיר מנגנונים מוסדיים למעקב אחר עמידה ב- UNGCP, תחת פיקוח הקבוצה הבין-ממשלתית של המומחים לחוק ומדיניות הגנת הצרכן, אשר יש להחזיק בחסות UNCTAD.

לקבוצה יש את הפונקציות הבאות:

1. לספק פורום שנתית ומודלים להתייעצויות רב -צדדיות, דיון והחלפת השקפות בין המדינות החברות בנושאים הקשורים להנחיות, ובמיוחד על יישומם והניסיון הנובע מהם.
2. לבצע מחקרים ומחקר מעת לעת בנושאי הגנת הצרכן הקשורים להנחיות המבוססות על קונצנזוס ואינטרסים של מדינות החברות ולהפיץ אותם במטרה להגדיל את חילופי הניסיון ולתת יעילות רבה יותר להנחיות.
3. לערוך ביקורות עמיתים מרצון על מדיניות הגנת הצרכן הלאומית של המדינות החברות, כפי שיושם על ידי רשויות הגנת הצרכן.
4. לאסוף ולהפיץ מידע על עניינים הנוגעים להשגה הכוללת של יעדי ההנחיות ולצעדים המתאימים המדינות החברות נקטו ברמות הלאומיות או האזוריות לקידום יישום אפקטיבי של יעדיהם ועקרונותיהם.
5. לספק בניית יכולות וסיוע טכני למדינות וכלכלות מתפתחות במעבר בגיבוש ואכיפת חוקי הגנת הצרכן ומדיניות.
6. לשקול מחקרים, תיעוד ודיווחים רלוונטיים מארגונים רלוונטיים של מערכת האו”ם וארגונים ורשתות בינלאומיות אחרות, להחליף מידע על תוכניות עבודה ונושאים לייעוץ ולזהות פרויקטים לשיתוף עבודה ושיתוף פעולה במתן סיוע טכני.
7. לבצע דוחות והמלצות מתאימות על מדיניות הגנת הצרכן של מדינות חברות, כולל יישום והטמעה של הנחיות אלה.
8. לפעול בין ולדווח לוועידת האו”ם כדי לבחון את כל ההיבטים של מערך העקרונות והכללים הוגנים רב -צדדיים לשליטה על נוהגים עסקיים מגבילים.
9. לערוך סקירה תקופתית של ההנחיות, כאשר הוא מחויב על ידי ועידת האו”ם לבחון את כל ההיבטים של מערך העקרונות וכללים הוגנים רב -צדדיים לשליטה על נוהגים עסקיים מגבילים.
10. לקבוע נהלים ושיטות עבודה כאלה שעשויים להיות נחוצים לביצוע המנדט שלה.

ארצות הברית – חוקי פרטיות ממלכתיים מקיפים

הצהרת אחריות: מסמך זה הוכן באמצעות מידע זמין לציבור. אמנם ההערכה היא כי המידע מדויק, אך ממשלת קנדה אינה יכולה להבטיח את דיוקו או שלמותו, ואינה מקבלת שום אחריות לשימושו.

סקירה כללית

• שלא כמו האיחוד האירופי (שיש לו תקנה (האיחוד האירופי) 2016/679 – ה ויסות הגנת נתונים כללית ((“GDPR”)), ארצות הברית (u.ג.) אין חוק פרטיות וחוק אבטחה מקיף ומקיף.
• רב “מגזרים” חוקי פרטיות ואבטחה של נתונים ברמה הפדרלית והמדינה חלים בהתאם לתעשייה, בסוג הנתונים הנדונים ובמטרה של איסוף הנתונים ושימוש.
• שלוש מדינות – קליפורניה, וירג’יניה וקולורדו – העבירו את חוקי הפרטיות המקיפים שלהן. מדינות אחרות שוקלות לעשות את אותו הדבר, אז עקוב אחר ההתפתחויות הללו.

ארצות הברית (u.ג.) חוקי פרטיות מקיפים

עליית חקיקת המדינה המקיפה החלה כאשר המחוקק בקליפורניה עבר במהירות את חוק פרטיות הצרכנים בקליפורניה ((“CCPA”) בשנת 2018. בשנת 2020, וזמן קצר לאחר אכיפת ה- CCPA, מצביעים בקליפורניה אישרו את חוק זכויות הפרטיות בקליפורניה ((“CPRA”), המתקן את ה- CCPA ונכנס לתוקף ב -1 בינואר 2023.

וירג’יניה וקולורדו עקבו אחרי 2021, עוקפים את חוק הגנת נתונים של וירג’יניה ((“VCDPA”) ו מעשה פרטיות בקולורדו ((“רואה חשבון”). ה- VCDPA נכנס לתוקף ב -1 בינואר 2023 והמח”ש נכנס לתוקף ב -1 ביולי 2023.

יוטה עברה לאחרונה גם את חוק פרטיות הצרכן של יוטה ((“UCPA”), העוקב מקרוב אחר ה- VCDPA ונכנס לתוקף ביום 31 בדצמבר 2023.

באפריל 2022, קונטיקט הפך ל -5.ג. קבע לחוקק חקיקה מקיפה בפרטיות נתונים עם חוק פרטיות נתוני קונטיקט ((“CTDPA”), שנכנס לתוקף ב -1 ביולי 2023. ניתוח ה- CTDPA אינו נכלל במסמך זה.

חוקי מדינה אלה מעניקים לצרכנים שליטה רבה יותר על המידע האישי שלהם על ידי מתן להם זכויות מסוימות ומחייבים עסקים להיות שקופים לגבי נוהלי הפרטיות שלהם. עם זאת, ישנם הבדלים בולטים בתחום, זכויות הצרכן ואכיפה. גיליון עובדות זה מדגיש הבדלים שעסקים צריכים להיות מודעים לכך בעת הפעלת תוכניות ציות.

שיקולי מפתח לחברות קנדיות:

• אם החברה שלך עושה עסקים בקליפורניה, וירג’יניה, קולורדו, יוטה או קונטיקט, עליך להעריך אם החברה שלך פוגשת את הספים ליישום ה- CCPA/CPRA, VCDPA, CPA, UCPA או CTDPA (ראה “יָשִׂימוּת” קטע, למטה).
• ישויות וסוגי נתונים מסוימים פטורים מיישום CCPA/CPRA, VCDPA, CPA ו- UCPA, אך כפופים ל- U אחרים.ג. חוקי פרטיות וביטחון של המדינה והפדרליות.
• קליפורניה’S CCPA/CPRA עשויה לאכוף על ידי תביעות שהובאו על ידי אנשים פרטיים. תביעות רבות כבר הובאו תחת ה- CCPA החדש יחסית. לחוקים בקולורדו, בווירג’יניה וליוטה אין זכויות פעולה פרטיות, אך לכולם יש רשויות רגולציה ממלכתיות האוכפות חוקים אלה. מדינות אלה’ רשויות הרגולציה היו פעילות בענייני פרטיות נתונים ואכיפת אבטחה. בקליפורניה ויוטה יש גם סוכנויות נפרדות, הסוכנות להגנת הפרטיות בקליפורניה (CPPA) וחטיבת הגנת הצרכן בתוך יוטה’מחלקת המסחר, לסייע באכיפה. אכיפה פרטית וממשלתית פעילה פירושה שאי-ציות יכול להיות יקר.
• עמידה ב- GDPR אינה מספקת לצורך עמידה בחקיקה בארה”ב.

מידע נוסף:

יָשִׂימוּת

U.ג. חוקי פרטיות מקיפים של המדינה חלים בדרך כלל על סמך היקף הנתונים המעובדים, עם ספים נמוכים יותר לגורמים שמפיקים הכנסות משמעותיות ממכירת מידע אישי או עוסקים בפרסום ממוקד. CCPA ו- CPRA הם ייחודיים ב- U.ג. בכך שיש להם סף הכנסות, כך שהחוקים בקליפורניה עשויים לחול גם אם היקף המידע האישי שעובד הוא נמוך יחסית. אם כי, אף מקרים לא פירשו אם ספי ההכנסות הם ספציפיים להכנסות שנוצרו בקליפורניה, צפוי לרבים כי היועץ המשפטי לממשלה בקליפורניה יכלול הכנסות שנוצרו מחוץ למדינה כדי להרחיב את טווח ההגעה של החוק ויעוד את יעדי ההגנה על הצרכן החוקים. גישתם של חוקי מדינה אלה שונה באופן מהותי מהוראות ההגעה החוץ-טריטוריאלית של ה- GDPR.

1. הכנסות ברוטו שנתיות העולות על 25,000,000 $;
2. קונה מדי שנה, מקבל למטרות מסחריות, מוכר או משתף את המידע האישי של 50,000 או יותר צרכנים, משקי בית או מכשירים; אוֹ
3. שואב 50% או יותר מההכנסות השנתיות שלה ממכירת צרכנים’ מידע אישי.

1. הכנסות ברוטו שנתיות העולות על 25,000,000 $ בשנה הקלנדרית הקודמת;
2. קונה מדי שנה, מוכר או משתף את המידע האישי של 100,000 או יותר צרכנים או משקי בית; אוֹ
3. שואב 50% או יותר מההכנסות השנתיות שלה ממכירת או לשתף צרכנים’ מידע אישי.

1. לשלוט או לעבד נתונים אישיים של לפחות 100,000 צרכנים בשנה; אוֹ
2. שליטה או עיבוד נתונים אישיים של לפחות 25,000 צרכנים ומפיקים יותר מ- 50% מההכנסות הגולמיות ממכירת נתונים אישיים.

1. לשלוט או לעבד את הנתונים האישיים של 100,000 צרכנים ומעלה בשנה; אוֹ
2. נגזר הכנסות או מקבל הנחה על מחיר הסחורות או השירותים ממכירת נתונים אישיים ותהליך או שליטה על הנתונים האישיים של 25,000 צרכנים ומעלה.

1. במהלך שנה קלנדרית שולטת או מעבדת נתונים אישיים של 100,000 צרכנים או יותר; אוֹ
2. שואב מעל 50% מהישות’הכנסות ברוטו ממכירת נתונים אישיים ושולטים או מעבדים נתונים אישיים של 25,000 צרכנים ומעלה.

1. הוקם בתוך האיחוד האירופי;
2. לא הוקם בתוך האיחוד האירופי אלא מעבד נתונים של נבדקים באיחוד האירופי ביחס להצעת מוצרים או שירותים, או הנוגעים לניטור נבדקים’ התנהגות בתוך האיחוד האירופי; אוֹ
3. אחרת בכפוף לחוק המדינה החברות.

פטורים

1. סוגי נתונים

הקשר מסחרי או תעסוקתי: ה- VCDPA, CPA ו- UCPA אינם חלים על המידע האישי של אנשים הפועלים בהקשר מסחרי או תעסוקתי, ואילו CCPA ו- CPRA מספקים פטור מוגבל למידע אישי שנאסף בהקשרים תעסוקתיים ועסקים לעסקים אשר נקבע לתוקף ב -1, 2023 בינואר, 2023.

שירותי בריאות, שירותים פיננסיים, חינוך, מידע על נהג, דיווח אשראי: CCPA, CPRA, VCDPA ו- CPA בדרך כלל אינם חלים על מידע המוסדר על ידי ביטוח בריאות הטלטלות דין וחשבון Act ((“HIPAA”), מעשה גראם-ליץ ‘-בלילי ((“GLBA”), נהג’חוק הגנת הפרטיות, וה חוק דיווח על אשראי הוגן ((“Fcra”). ה- UCPA מכיל חריגים דומים. ראוי לציין כי הפטורים CCPA ו- CPRA למידע מוסדר GLBA ו- FCRA מוגבל. מידע אישי בכפוף ל- GLBA או FCRA עדיין כפוף ל- CCPA’S ו- CPRA’זכות פעולה פרטית במקרה של הפרת נתונים.

יְלָדִים’S פרטיות מקוונת ובטיחות מטופלים: ה- VCDPA ו- CPA מספקים פטורים נוספים, כולל מידע הנשלט על ידי יְלָדִים’חוק הגנת פרטיות מקוונת ((“קופה”), וחוק שיפור הבטיחות והאיכות של המטופלים.

2. סוגי ישויות

CCPA, CPRA, VCDPA, CPA ו- UCPA פוטר גם ישויות מסוימות מהכיסוי.

ללא מטרות רווח, ספקי שירותי בריאות: CCPA ו- CPRA ו- UCPA פטורים ספקי שירותי בריאות שנשלטו על ידי קליפורניה’ג סודיות של חוק מידע רפואי ((“CMIA”), ו- CCPA, CPRA, VCDPA ו- UCPA פטורים ללא מטרות רווח, וגופים מכוסים ומקורבים עסקיים תחת HIPAA.

גופים פיננסיים: המוסדות הפיננסיים הפטורים VCDPA, CPA ו- UCPA כפופים ל- GLBA. בנוסף, המוסדות הפטורים VCDPA ו- UCPA פטורים. רו”ח ו- UCPA פטורים גם הם פטורים ומוצרי ניירות ערך לאומיים שנרשמו על פי חוק חילופי הניירות ערך.

בניגוד ל- CCPA, CPRA, VCDPA ו- UCPA, רו”ח אינו פוטר ישויות ללא מטרות רווח.

3. זכויות צרכנים

כל חוק מדינה מבקש לתת לאנשים שליטה רבה יותר על המידע האישי שלהם על ידי מתן אנשים עם זכויות מסוימות הנוגעות למידע האישי שלהם. כפי שמודגם בתרשים להלן, זכויות אלה תואמות בדרך כלל את ה- GDPR.

ה- VCDPA ו- CPA מחייבים חברות לקבל הסכמת הצטרפות לפני עיבוד מידע אישי רגיש מסוים. CCPA ו- CPRA מספקים גם דרישות מפורטות לעמידה בזכויות לביטול הסכמה למכירת מידע אישי או מכירת מידע אישי לפרסום ממוקד, כולל מיקום של א “אל תמכור או שתף את המידע האישי שלי” קישור בדף הבית של חברה’s אתר האינטרנט.

CCPA	CPRA	VCDPA	רואה חשבון	UCPA	GDPR
נכון לדעת	כן	כן	כן	כן	כן	כן
נכון לגישה	כן	כן	כן	כן	כן	כן
זכות לניידות נתונים	כן	כן	כן	כן	כן	כן
ממש למחיקה	כן	כן	כן	כן	כן	כן
נכון לתקן	לא	כן	כן	כן	לא	כן
זכות לבטל את הסכמתך למכירה	כן	כן	כן	כן	כן	לא
זכות לבטל את הסכמתם לפרסום התנהגותי ממוקד/חוצה הקשר	לא	כן	כן	כן	כן	כן
ימינה לבטל את הסכמתם לפרופיל	לא	לא	כן	כן	לא	כן
זכות להגביל את העיבוד בנסיבות מסוימות	לא	לא	לא	לא	לא	כן
זכות להגביל את השימוש והגילוי של מידע אישי רגיש	לא	כן	הסכמת הצטרפות הנדרשת לעיבוד נתונים רגישים	הסכמת הצטרפות הנדרשת לעיבוד נתונים רגישים	כן	לא
זכות לא להפלות לרעה בגין הפעלת זכויות	כן	כן	כן	כן	כן	כן (מרומז)
זכות לערער	כן	כן	כן	כן	לא	כן

אַכִיפָה

כל חוק מדינה קובע מבנה אכיפה ייחודי. באופן כללי, VCDPA ו- CPA נאכפים אך ורק על ידי רשויות ממשלתיות ומקומיות.

בעוד שה- UCPA נאכף אך ורק על ידי היועץ המשפטי לממשלה ביוטה, ה- UCPA הוא ייחודי בכך שיש תהליך אכיפה דו-שלבי. ה- UCPA קובע את חלוקת ההגנה על הצרכן (“חֲלוּקָה”) כי צרכנים יכולים להגיש תלונות על בקר על בקר’S או מעבד’הפרה לכאורה של ה- UCPA. לאוגדה יש ​​את הסמכות לחקור את תלונת הצרכן. אם למנהל החטיבה יש סיבה סבירה להאמין כי קיימות ראיות מהותיות כי מבקר או מעבד מפרים את ה- UCPA, המנהל רשאי להפנות את הנושא ליועץ המשפטי לממשלה ביוטה.

לעומת זאת, CCPA ו- CPRA נאכפים על ידי הרשויות הממשלתיות הממלכתיות כולל מועצת פרטיות נפרדת, CPPA, ומספקים לאנשים זכות פעולה פרטית במקרה של הפרת נתונים. זכות הפעולה הפרטית של CCPA גרמה לנפח משמעותי של התדיינות משפטית, מה שהגדיל את חשיבות אבטחת המידע עבור חברות שעושות עסקים ב- U.ג.

עונשים אזרחיים: בית משפט רשאי להנפיק קנסות אזרחיים של עד 2,500 דולר להפרת.

זכות פעולה פרטית: הצרכנים רשאים להחזיר סעד צוואתי או הצהרתי ונזקים בסכום לא פחות מ- 100 $ ולא גדול מ- 750 $ לצרכן לכל אירוע או נזקים בפועל, מה שיהיה גדול מביניהם.

זהה ל- CCPA.

עונשים אזרחיים: עד 7,500 דולר עבור כל הפרה. הוצאות סבירות שנגרמו בחקירה והכנת התיק, כולל שכר טרחת עורך דין.

הקלה מניעה

עונשים אזרחיים: אין סכום מוגדר, אך הפרות ניתנות לאכיפה על פי חוקים אחרים להגנת הצרכן, שיכולים להיות עד 20,000 $ עבור כל הפרה בעונש מרבי של 500,000 $ עבור סדרת הפרות קשורה אחת. עונשים אזרחיים: נזקים בפועל לצרכן ועד 7,500 דולר להפרה. עונשים אזרחיים: 10 מיליון אירו או 2% מההכנסות הגלובליות השנתיות, הגבוהות מביניהם; או 20 מיליון אירו או 4% מההכנסות הגלובליות השנתיות, הגבוהות מביניהם, עבור הפרות חמורות יותר המפורטות ב- GDPR.

• State Ag
• זכות פעולה פרטית (במקרה של הפרת נתונים)

• State Ag
• סוכנות להגנת הפרטיות בקליפורניה (CPPA)
• זכות פעולה פרטית (במקרה של הפרת נתונים)

• State Ag

• State Ag
• עורכי דין מחוזיים

• מדינת AG עם התייעצות וסיוע מחלוקת הגנת הצרכן

• רשויות פיקוח על מדינות החברות

חוקי שיווק

ה- U.ג. יש כמה חוקים המסדירים שיווק. ה חוק הגנת צרכנים טלפוניים ((“TCPA”) בדרך כלל מסדיר שיווק טלפון, פקס וטקסטים, ואת שליטה בתקיפה של חוק פורנוגרפיה ושיווק שאינם מבוקשים ((“CAN-SPAM”) מווסת שיווק בדוא”ל. ה חוק נציבות הסחר הפדרלי ((“מעשה FTC”) וחוקי מדינה דומים בדרך כלל אוסרים גם על מעשים ושיטות בלתי הוגנות ומטעות הקשורות לשיווק ופעילויות עסקיות אחרות. ה- TCPA ו- CAN-SPAM קובעים דרישות לשליחת תקשורת לא רצויה בטלפון או בשירות הודעות קצרות (“סמס”) הודעת טקסט והודעות אלקטרוניות מסחריות לא רצויות.

ה- TCPA ותקנות היישום שלו קובעים כללים המנהלים, למשל:

• זמנים במהלך היום בו ניתן לבצע פיקוח טלפוני
• שימוש ברובוקינג כמו ציוד טלפוני אוטומטי לצורך פיקוח
• מידע על עורך הדין למסור לצרכן ולתחזוקה של רישום אל תתקשר

ה- TCPA גם אוסר על שימוש בציוד חיוג טלפוני אוטומטי כדי להתקשר או לשלוח הודעות טקסט כדי להעביר הודעה שיווקית לקווי טלפון מסוימים כמו מספרי טלפון נייד ללא הסכמה בכתב מראש של המסיבה שנקראה. ועדת התקשורת הפדרלית (“FCC”) יוצר ואוכף את תקנות ה- TCPA. ה- TCPA מאפשר זכויות פעולה פרטיות וקובע התאוששות של נזקים בפועל או סטטוטוריים הנעים בין 500 ל -1,500 דולר לשיחה או הודעה לא רצויה.

CAN-SPAM אוסר על שולחים של דוא”ל מסחרי להשתמש בכל מידע כותרת כוזב או מטעה ושורות נושא אשר ככל הנראה יטעו מקבלים על עובדה מהותית לגבי תוכן ההודעה או הנושא של ההודעה. שולחי דוא”ל מסחריים חייבים גם לעקוב אחר דרישות מסוימות, לרבות אספקת דוא”ל, זיהוי ברור ובולט כי ההודעה היא פרסומת או שידול, והודעה על ההזדמנות לבטל את קבלת הודעות דוא”ל מסחריות נוספות והוראות כיצד לעשות זאת. בניגוד ל- TCPA, אין זכות פעולה פרטית תחת CAN-SPAM ו- CAN-SPAM נאכפת בעיקר על ידי נציבות הסחר הפדרלית (“FTC”), אך ניתן לאכוף גם על ידי סוכנויות פדרליות אחרות, כמו ה- FCC, כמו גם עורכי דין ממלכתיים ואפילו ספקי שירותי אינטרנט. CAN-SPAM בדרך כלל מספק “ביטול הסכמה” דרישה בעת שליחת הודעות דוא”ל מסחריות ליחידים, בניגוד לכלל “לבחור ב” דרישות החוק הקנדי נגד ספאם. כמו כן, החוק הקנדי נגד SPAM מסדיר הודעות אלקטרוניות מסחריות הכוללות הודעות טקסט ו- Bluetooth ואילו CAN-SPAM רק מווסת את הדוא”ל.

שאלות נפוצות

1. האם יש דרישות אבטחה ספציפיות להגנה על מידע אישי?

CCPA, CPRA, VCDPA, CPA ו- UCPA מחייבים עסקים לקבוע, ליישם ולשמור על נהלי אבטחה סבירים ונהלים סבירים. מה מהווה “סביר” האבטחה אינה מוגדרת על פי חוק. עם זאת, עורכי הדין בקליפורניה וקולורדו פרסמו הנחיות בו נכתב כי השימוש במסגרות אבטחה מקובלות בתעשייה המתאימות לסוג הנתונים הנדונים כמו תקני ISO/IEC 27000, בקרות CIS, מסגרת אבטחת הסייבר NIST ו- PCI DSS. בנוסף, מסצ’וסטס (201 מסה. קוד רגלי. §17.00 וכו ‘.) וניו יורק (עצור פריצות ושפר את חוק אבטחת מידע אלקטרונית) שנחקקו חוקים המחייבים גורמים שישמרו על המידע האישי של תושבי המדינה ליישם ולתחזק תוכנית אבטחת מידע בכתב עם אמצעי הגנה מנהלי, טכניים ופיזיים מתאימים. חוקים אלה לוקחים בחשבון את הגודל, ההיקף וסוג העסק של הישות, את כמות המשאבים העומדים לרשות הישות, אופי וכמות הנתונים שנאספו או מאוחסנים ואת הצורך באבטחה וסודיות ולשמור על בקרות רשומות ספציפיות. מדינות אחרות כמו אוהיו, יוטה וקונטיקט משתמשות בגישה של נמל בטוח בחוקי ההודעות להפרת נתונים שלה. חברות צריכות לנסות לשמור על עמידה בסטנדרטים של אבטחת מידע מוכרת יותר או יותר כמו תקני ISO/IEC 27000, בקרות CIS, מסגרת אבטחת רשת NIST ו- PCI DSS.

2. כיצד החוקים מסדירים ספקים?

כל חוק מחייב עסקים להתקשר בהסכמים בכתב עם ספקי שירותים המעבדים מידע אישי מטעמם, אולם היקף הדרישות בהסכמים משתנה. ה- GDPR, VCDPA, CPA ו- UCPA מחייבים כי חוזים עם ספקי שירותים קבעו את סוג המידע האישי בכפוף לעיבוד ולאופי, למטרה ומשך העיבוד, ולחייב את המעבד לזרוק את חובות הציות על פי החוקים לתת -קונטורים לפי הסכם כתוב.

לעומת זאת, ה- CPRA דורש מספר תנאים ייחודיים ומרשמים בהסכם הכתוב בין הארגון לספק השירותים שלו, כולל תנאים האוסרים על מכירת מידע אישי, שיתוף מידע אישי לפרסום התנהגותי חוצה הקשר, ושילוב המידע האישי המסופק על ידי העסק עם מידע אישי אחר ממקורות חיצוניים, בין מונחים אחרים. ה- CPRA דורש גם זרימה של חובות חוזיות באמצעות שכבות קבלנות שונות. על ארגונים לבחון תנאים חוזיים עם ספקי שירותים כדי לוודא שהם מכילים את התנאים המוחדים על ידי כל חוק החל.

3. איך הצרכנים יכולים להיות מסוגלים לממש את זכויותיהם?

על פי כל אחד מהחוקים, עסקים נדרשים לספק שיטות ייעודיות המאפשרות לצרכנים לממש את זכויותיהם. ה- CCPA ו- CPRA דורשים שיטות ספציפיות לצרכנים להגשת בקשות ואילו ה- VCDPA, CPA ו- UCPA אינם מרשמים ול- GDPR אין דרישות ספציפיות, כלומר שיטות המשמשות ארגונים ל- CCPA ו- CPRA יכולות להיות ממונפות על פני שיפוט על ידי CCPA ו- CPRA ככל הנראה ניתן למנף את שיפוט השיפוט. ה- CCPA ו- CPRA דורשים עסקים להעמיד לרשות הצרכנים שתי שיטות ייעודיות או יותר להגשת בקשות, כולל לפחות מספר טלפון ללא חיוג. אם העסק מקיים אתר, על האתר להיות זמין גם לצרכנים כדי להגיש את בקשותיהם לממש את זכויותיהם. עם זאת, עסק הפועל באופן בלעדי באופן מקוון ויש לו קשר ישיר עם צרכן ממנו הוא אוסף מידע אישי נדרש רק לספק כתובת דוא”ל.

4. האם יש מסגרת זמן ספציפית שעסק צריך לעמוד בבקשת צרכנים?

ה- GDPR דורש תגובות לבקשות לזכויות הצרכן תוך 30 יום. CCPA, CPRA, VCDPA, CPA ו- UCPA מנדטים בתגובות לבקשות לזכויות הצרכן תוך 45 יום, עם 45 יום נוספים (בסך הכל 90 יום) כאשר הם נחוצים באופן סביר, בתנאי שהעסק מודיע על הצרכן על העיכוב והסיבות לעיכוב כזה. במסגרת CCPA, על עסקים לאשר קבלת בקשת צרכנים תוך 10 ימי עסקים מיום קבלת בקשה כזו. ה- CCPA’נראה כי דרישת S ביחס לאישור קבלת הבקשה היא סימן המים הגבוה. בנוסף, במסגרת ה- CCPA, על עסקים לענות לבקשות לביטול הסכמה למכירת מידע אישי תוך 15 ימי עסקים מיום קבלת בקשת הסכמה. כל חוק מדינה מחייב את בקשות הצרכן להיות ניתנות לאימות, כלומר העסק צריך לוודא שהבקש הוא הצרכן או סוכן מורשה של צרכן כזה שהמידע האישי שלו הוא נושא הבקשה.

5. מנקודת מבט של אכיפה, מה צריכים עסקים לתעדף?

על עסקים לבצע תחילה מלאי נתונים כדי שיבינו:

• סוגי המידע האישי שהם אוספים
• איך הם משתמשים בזה
• למי הם חושפים את זה, ו
• לאילו מטרות

נדרשת הבנה מפורטת של נוהלי נתונים כדי לספק הודעות המוטלות על פי חוקי המדינה, להגן על נתונים כראוי ולציית לבקשות לזכויות הפרט. בנוסף, קליפורניה’יועץ המשפטי לממשלה פרסם לאחרונה דוגמאות של אכיפת CCPA דוגמאות להודעה לעיתונות המסכמת את השנה הראשונה שלה לפעולות אכיפת CCPA המספקות תובנה לגבי מוקד פעולות האכיפה. רבים ממקרי האכיפה מטפלים בליקויים בהודעות לצרכנים כמו אי כלול תיאור של זכויות צרכנים או שיטות הגשת בקשה, המדגימות כיצד אזורים אלה הם פירות תלויים נמוכים יחסית לאכיפה. קל לרגולטורים לסקור חברה’S באתר האינטרנט ופרטיות כדי לבדוק אם הגילויים לוקים בחסר. מומלץ לעסקים לבדוק את שלמותם של סימני תאימות כלפי חוץ אלה, כמו גם להעריך האם תיעוד מתאים זמין לגיבוי החלטות ציות, כגון חוזים עם כל הספקים, כולל פרסום דיגיטלי וספקי שירותי ניתוח אתרים הכוללים את השפה הנדרשת.

חוק זכויות הצרכן 2015

1. שטרות הסבר אלה מתייחסים לחוק זכויות הצרכן 2015 שקיבל הסכמה מלכותית ב- 26 במרץ 2015. הם הוכנו על ידי המחלקה לעסקים, חדשנות ומיומנויות על מנת לסייע לקורא בהבנת החוק. הם אינם מהווים חלק מהחוק ולא אושרו על ידי הפרלמנט.

2. יש לקרוא את ההערות בשילוב עם המעשה. הם לא, ואינם נועדו להיות תיאור מקיף של המעשה. לכן נראה כי קטע או חלק מקטע לא דורש הסבר או הערות, אף אחד מהם לא ניתן.

סיכום ורקע

3. חוק זכויות הצרכן 2015 קובע מסגרת המתגבשת במקום אחד זכויות צרכניות מרכזיות המכסות חוזים לסחורות, שירותים, תוכן דיגיטלי והחוק הנוגע לתנאים לא הוגנים בחוזי צרכנים. בנוסף, ה- ACT מציג מסלולים קלים יותר לצרכנים ולמפעלים קטנים ובינוניים ((“SMES”) לאתגר התנהגות אנטי-תחרותית באמצעות בית הדין לתחרות בערעור (“חתול”). החוק מבהיר את העונשים המרביים שהווסת של שירותי שער הפרמיום יכול להטיל על מפעילים שאינם תואמים וסוררים. זה גם מאחד אוכפים’ סמכויות כמפורט בתוספת 5 כדי לחקור הפרות פוטנציאליות של חוק הצרכנים ומבהירות כי אוכפים מסוימים (תקני מסחר) יכולים לפעול על פני גבולות הסמכות המקומית. זה גם ייתן לבתי המשפט האזרחיים ולאכיפות הציבור גמישות רבה יותר לנקוט בפעולה המתאימה ביותר לצרכנים בעת התמודדות עם הפרות או הפרות פוטנציאליות של דיני הצרכנים. בנוסף, זה משנה את האופן בו שופטים מסוגלים לשבת ככיסאות בחתול; ומטיל חובה על אפשרות לסוכנים לפרסם את שכר טרחתם ומידע אחר. יתר על כן, המעשה מרחיב את רשימת ספקי ההשכלה הגבוהה הנדרשים להצטרף לתכנית הטיפול בתלונות להשכלה גבוהה, וכוללת דרישות מסוימות הנוגעות למכירה חוזרת של כרטיסים לאירועי פנאי, ספורט ותרבות.

4. המעשה נמצא בשלושה חלקים:

• חוזי צרכנים לסחורות, תוכן דיגיטלי ושירותים;
• מונחים לא הוגנים; וכן
• שונות וכללית, כולל סמכויות חקירה; תיקון המשקולות והמדדים (מוצרים ארוזים) תקנות 2006; אמצעי צרכנים משופרים ואכיפה אחרת על פי חוק הארגון 2002; בירור העונשים המרביים שהווסת של שירותי שיעור הפרמיום יכול להטיל על מפעילים שאינם תואמים וסוררים; פעולות פרטיות בחוק התחרות; שינוי באופן בו שופטים מסוגלים לשבת ככיסאות בחתול; חובה על אפשרות לסוכנים לפרסם שכר טרחה ומידע אחר; הרחבת רשימת ספקי ההשכלה הגבוהה הנדרשים להצטרף לתכנית הטיפול בתלונות ההשכלה הגבוהה; ודרישות מסוימות הנוגעות למכירה חוזרת של כרטיסים לאירועי פנאי, ספורט ותרבות.

רקע כללי

5. יש הסכמה כללית בין קבוצות עסקיות וצרכניות כי חוק הצרכן הקיים בבריטניה מורכב שלא לצורך. זה מקוטע, ובמקומות, לא ברור, למשל, כאשר החוק לא המשיך בשינוי טכנולוגי או חסר דיוק או היכן שהוא ספה בשפה הלגליסטית. יש גם חפיפות וחוסר עקביות בין שינויים שנעשו מכוח יישום האיחוד האירופי (“אירופה”) חקיקה לצד חקיקה בריטניה שלא קיימה מראש.

6. החוק שמגן על הצרכנים כאשר הם נכנסים לחוזים התפתח לאורך זמן לאורך זמן. בתחילה היו אלה בתי המשפט שהכירו בכך שאדם שקונה סחורות יש ציפיות ברורות ומוצדקות, אך לעיתים לא נאמרות. בתי המשפט פיתחו גוף של פסיקה שהעניקו לזכויות הקונים כאשר הציפיות הללו לא עמדו. הפסיקה זו נעשתה אז לחקיקה שהגנה על קונים בעת קניית סחורות, במקור בחוק מכירת טובין 1893, שעודכן על ידי מכירת החוק של סחורות 1979 (“SGA”). לאחר מכן הורחבו זכויות אלה על ידי הצגת חוק אספקת הסחורות והשירותים 1982 (“SGSA”) לכסות את המצבים שבהם הועברו סחורות מלבד מכירה (למשל כשמישהו שוכר סחורה). ה- SGSA מכסה גם (ביחס לאנגליה, וויילס וצפון אירלנד) הגנות מסוימות עבור מקבלי השירותים המסופקים על ידי סוחרים. החקיקה הקובעת כללים בנושא חוסר הוגנות בתנאי חוזה נקבעה מקומית בחוק תנאי החוזה הבלתי הוגנים 1977 (“UCTA”). חתיכות חקיקה אלה מכסות כיום יותר מסתם חוזי צרכנים אך חלק מההוראות שלהם מציעים הגנה נוספת לצרכנים (בניגוד לסוגים אחרים של קונים).

7. האיחוד האירופי גם מחוקק להגנה על הצרכנים ולכן תוקנה החקיקה בבריטניה כדי לשלב חקיקה אירופאית זו; לפעמים זה יושם בחוק המקומי מבלי לפתור חוסר עקביות או חפיפה.

8. החוק המקומי הרלוונטי כלול כיום בעיקר בחקיקה הבאה:

• חוק אספקת סחורות (תנאים מרומזים) 1973
• מכירת חוק טובין 1979
• חוק אספקת סחורות ושירותים 1982
• מכירת ואספקת סחורות 1994
• מכירה והיצע של סחורות לתקנות הצרכנים 2002
• חוק תנאי חוזה בלתי הוגנים 1977
• תנאים לא הוגנים בתקנות חוזי צרכנים 1999
• תנאים לא הוגנים בתקנות חוזי צרכנים (תיקון) 2001
• חוק התחרות 1998
• חוק ארגוני 2002

9. ההוראות האירופיות המיושמות בחוק הן:

• הנחיה 99/44/EC של הפרלמנט האירופי והמועצה על היבטים מסוימים של מכירת מוצרי צריכה והתחייבויות נלוות;
• הנחיה 93/13/EEC של המועצה בתנאים בלתי הוגנים בחוזים צרכניים;
• כמה הוראות הנחיה 2011/83/האיחוד האירופי של הפרלמנט האירופי והמועצה לזכויות צרכנים. ראה סעיפים 11, 12, 36, 37 ו- 50 ביחס לאכיפת דרישות המידע וכן ראה סעיף 11 להלן. ראו גם סעיף 28 ביחס לכללי ברירת המחדל למסירת טובין, וסעיף 29 ביחס להעברת הסיכון בסחורה.

10. בנוסף, החוק מיישם כמה הוראות (ביחס לאכיפה) של::

• ויסות (EC) לא. 2006/2004 לפרלמנט האירופי ולמועצה לשיתוף פעולה בין הרשויות הלאומיות האחראיות לאכיפת חוקי הגנת הצרכן;
• ויסות (EC) לא. 765/2008 לפרלמנט האירופי ולמועצה קובעים את הדרישות להסמכה ומעקב אחר שוק הנוגע לשיווק מוצרים;
• הנחיה 2001/95/EC של הפרלמנט האירופי והמועצה לבטיחות מוצרים כללית; וכן
• הנחיה 98/27/EC של הפרלמנט האירופי ומועצה לצווי מניעה להגנת הצרכנים’ תחומי עניין.

רפורמות רחבות יותר למסגרת חקיקת הצרכן

11. בנוסף לחוק, חוזי הצרכנים (מידע, ביטול וחיובים נוספים) תקנות 2013 יישמו הוראה 2011/83/האיחוד האירופי של הפרלמנט האירופי והמועצה לזכויות צרכנים (המכונה בדרך כלל הנחיית זכויות הצרכן (“CRD”)) בתקנות שנקבעו על פי חוק הקהילות האירופיות 1972. תקנות אלה נכנסו לתוקף ב- 13 ביוני 2014. עם זאת, מספר קטן של ה- CRD’הוראות S מיושמות בחוק, כפי שצוין לעיל. ה- CRD:

• עבור כל החוזים שבהם סוחר מספק מוצרים, שירותים או תוכן דיגיטלי לצרכן, מחייב שסוחר צריך לספק מידע מסוים (למשל על המאפיינים העיקריים של הסחורה, השירותים והתוכן הדיגיטלי) לפני שהצרכן מחויב בחוזה;
• מציין את הצרכן’זכויות הביטול (במהלך מה שנקרא “קירור תקופות”) עבור סחורות, שירותים וחוזי תוכן דיגיטלי שהסתיימו במקום או מחוץ למקום; וכן
• מציג אמצעים שונים שמטרתם להגן על הצרכנים מפני חיובים נסתרים לאחר שנכנסו לחוזה.

12. התייעצות של המחלקה לחדשנות ומיומנויות עסקיות (“ביס”) באוגוסט 2012 חיפשו השקפות על יישום ה- CRD בפרט והדגישו את אותם אזורים שבהם בבריטניה הייתה גמישות מסוימת באופן שיושם (1). תגובה ממשלתית פורסמה באוגוסט 2013. חלק מה- CRD יושם בשלב מוקדם כתקנות זכויות הצרכן (תשלום תשלום) 2012, והיתר הושם בתוקף החל מיום 13 ביוני 2014, שכן תקנות חוזי הצרכן (מידע, ביטול וחיובים נוספים) 2013.

13. בפיתוח הצעות לחוק זכויות הצרכן 2015, הממשלה לקחה בחשבון את ההגדרות והמדדים הכלולים ב- CRD, ובכלל הצורך, הפכה את החוק לתואם את ה- CRD, מתוך כוונה להשיג בסך הכל מסגרת פשוטה וקוהרנטית של חקיקת צרכנים.

14. הממשלה יישמה גם את מרבית ההמלצות שהועמדו על ידי ועדת החוק והוועדה החוקית הסקוטית (“עמלות החוק”) בעקבות ממצאיהם כי החוק סביב זכויות הצרכן לתיקון בעקבות נוהגים מטעה או אגרסיביים של סוחרים הוא מקוטע, מורכב ולא ברור (2). תקנות הגנת הצרכן (תיקון) 2014 (3) מתקנות את הגנת הצרכן מפני תקנות מסחר בלתי הוגנות 2008 (“CPRS”) וככאלה, רפורמה זו לא הייתה צריכה להיות מוצגת בחוק זכויות הצרכן 2015. הזכויות החדשות נכנסו לתוקף ב -1 באוקטובר 2014 והעניקו לצרכנים את הזכות להירגע חוזה או תשלום, או לקבל הנחה על המחיר ששולם, אם הן נתונות להטעה או פרקטיקות אגרסיביות. הממשלה פרסמה את תגובתה להתייעצותה על טיוטת התקנות ב- 2 באפריל 2014 (4).

ייעוץ והתייעצויות

15. אוניברסיטת מזרח אנגליה הגיעה למסקנה בשנת 2008 כי למשטר הגנת הצרכן בבריטניה היו שתי חולשות עיקריות – אכיפה לא אחידה וחוק מורכב מדי (5). קריאה לראיות בסקירת חוק הצרכן בשנת 2008 חשפה תמיכה חזקה בכל רחבי הלוח בגין איחוד חקיקת הצרכנים, מה שהפך אותה לבהירה ונגישה יותר (6). המשיבים הדגישו מספר יתרונות ששכתב מחדש יביא – הסרת אי התאמות וחוסר עקביות, שימוש רב יותר באנגלית רגילה, מודעות רבה יותר לזכויות, סעדים וחובות, גמישות רבה יותר, הגהה עתידית וצמיחה עסקית.

16. מספר התייעצויות ומאמרי מחקר אקדמיים במשך מספר שנים בדקו הצעות המהוות חלק ממעשה זה. תגובה ממשלתית יחידה להתייעצויות BIS בין מרץ לנובמבר 2012 לדו”ח של ועדות החוק של מרץ 2013 (מפורט להלן) פורסם לצד טיוטת הצעת חוק עם שטרות הסבר נלווים. טיוטת הצעת החוק נבדקה על ידי ועדת החדשנות והמיומנויות של בית הנבחרים. הוועדה פרסמה דוח בדצמבר 2013 (7).

חלק 1

17. דו”ח דוידסון בשנת 2006, שבדק את הובלת ההוראות האירופיות לחוק המקומי, הגיע למסקנה כי החוק בבריטניה על מכירת סחורות היה מורכב שלא לצורך (8). עמלות החוק התייעצו עם שינויים פוטנציאליים בחוק הסעדים למוצרים לקויים והגישו המלצות בשנת 2009 (9). פרופסורים ז. Howells ו- C. טוויג-פלסנר בחן את החוק על סחורות ושירותים בשנת 2010 והגיש המלצות ל- BIS כיצד ניתן להבהיר ולפשט את החוק (10). כמו כן בשנת 2010 דיווח פרופסור ברדגייט ל- BIS על אי הוודאות בחוק הנוכחי סביב זכויות צרכנים לאיכות למוצרי תוכן דיגיטלי (11). בעקבות דוחות שונים אלה, BIS התייעץ מיולי עד אוקטובר 2012 על הצעות להבהרת זכויות הצרכן בסחורות, שירותים ותוכן דיגיטלי (12).

חלק 2

18. חקיקה בתנאי חוזה בלתי הוגנים כלולה ב- UCTA, החלה כיום על חוזים בין עסקים ובין צרכנים אך מכילה כמה כללים מסוימים לגבי עסקים לחוזים צרכניים. זה הופך כמה תנאים בחוזים באופן אוטומטי שאינו מחייב ונושא אחרים במבחן סבירות. התנאים הבלתי הוגנים בתקנות חוזה הצרכן 1999 (“UTCCRS”) לאפשר לצרכנים לאתגר את מרבית התנאים הלא-משא ומתן של חוזה בטענה שהם לא הוגנים. ישנם תנאים מסוימים שלא ניתן להעריך בהגינות: מונחים הקשורים להגדרת הנושא העיקרי של החוזה ואלה הנוגעים למידת המחיר או התגמול כנגד הסחורה או השירותים המסופקים בתמורה. אלה ידועים בשם “מונחים פטורים”. באוגוסט 2002 הוציאו ועדות החוק פגישת התייעצות המציעה חוק אחיד בתנאי חוזים לא הוגנים, ובפברואר 2005 הם פרסמו דוח שקבע המלצות מפורטות, שפורסמו לצד טיוטת הצעת חוק (13). המלצות אלה לא הועברו באותה תקופה. עם זאת, במאי 2012, מנהל המדינה הפרלמנטרי של המדינה ליחסי תעסוקה, צרכנים ודואר, חבר פרלמנט נורמן לאמב, ביקש מעמלות החוק לבחון שוב את איחוד המשטר בתנאים לא הוגנים בחוזים צרכניים, תוך התמקדות בתנאים הפטורים. מיולי עד אוקטובר 2012 ועדות החוק ביקשו השקפות על מאמר דיון על הצעות מתוקנות לתנאים הפטורים והגישו המלצות ל- BIS במרץ 2013 (14) בנוגע לתנאים בחוזי צרכנים.

חלק 3

19. ישנם מספר פיסות חקיקה שקובעות זכויות וחובות על סוחרים. כדי להבטיח אכיפה אפקטיבית של זכויות וחובות אלה, אוכפים כמו משקולות מקומיות ומדדים רשויות (הידועות בשם “תקני מסחר”) ורגולטורים אחרים (כמו רשות התחרות והשווקים (“CMA”)) יש סמכויות לחקור תאימות. סמכויות חקירה אלה נקבעות בדרך כלל ביצירות החקיקה הבודדות היוצרות את הזכויות או החובות ובעודם דומות ברובם, יש כמה הבדלים ביניהם. במארס 2012 פרסם BIS ייעוץ בנושא איחוד ומודרניזציה של קציני אכיפה’ סמכות חקירה לסט גנרי. היא גם התייעצה עם הסרת המחסומים לתקני מסחר הפועלים ביעילות (15). בנוסף, התבקשו השקפות גם על הפחתת העומסים על העסקים על ידי הצגת אמצעי הגנה מסוימים על השימוש בסמכויות אלה, כמו לדרוש מקצינים להודיע ​​סביר על ביקורים שגרתיים, אלא אם כן יש סיבות טובות לכך שהם לא הודיעו להם.

20. בנובמבר 2012 פרסם BIS עבודת ייעוץ בנושא הרחבת מגוון הסעדים העומדים לרשות בתי המשפט כאשר אכיפת הציבור חלים עליהם על צווי אכיפה לפי חלק 8 לחוק הארגון 2002 (“EA”) (16).

21. מחקרים של ה- OFT הראו כי עסקים רואים בגישה הנוכחית לפעולות פרטיות של צרכנים ועסקים כאחד ההיבטים הפחות יעילים של משטר התחרות בבריטניה. BIS התייעץ עם צעדים כדי להקל ופשוט יותר עבור עסקים וצרכנים לאתגר התנהגות אנטי-תחרותית באפריל 2012 והממשלה פרסמה את תגובתה בינואר 2013 (17).

מבנה המעשה

22. המעשה מורכב משלושה חלקים ועשרה לוחות זמנים. הסידור הכללי של החוק הוא כדלקמן:

• קובע את הסטנדרטים שעל הסחורה לעמוד.
• מאחד ומיישר את הסעדים הלא עקביים העומדים לרשות הצרכנים עבור סחורות המסופקות על פי סוגי חוזים שונים, כגון מכירה, עבודה וחומרים, מכירה מותנית או רכישת שכירות.
• קובע פרק זמן של 30 יום בו הצרכנים יכולים לדחות סחורות לא תקופות ולהיות זכאים להחזר מלא.
• מגביל את מספר התיקונים או החלפות של מוצרים לא תקניים לפני שהסוחרים חייבים להציע קצת כסף בחזרה.
• קובע מגבלות במידה בה סוחרים עשויים להפחית את רמת ההחזר (כאשר לא נדחים סחורות בהתחלה) כדי לקחת בחשבון את השימוש בסחורה שהצרכן היה עד לאותה נקודה.
• מציג קטגוריה חדשה של תוכן דיגיטלי.
• מציג זכויות איכות מותאמות לתוכן דיגיטלי.
• מציג תרופות מותאמות אם זכויות התוכן הדיגיטלי לא מתקיימות.
• מציגה זכות סטטוטורית חדשה שאם סוחר מספק מידע ביחס לשירות, והצרכן לוקח בחשבון מידע זה, השירות צריך לעמוד במידע זה.
• מציג תרופות סטטוטוריות חדשות כאשר הדברים משתבשים בשירות.
• מבהיר כי צרכנים תמיד יכולים לבקש זכויות וסעדים אלה כאשר סוחר מספק להם שירות.

• מאחד את החקיקה הנוגעת לתנאי חוזה בלתי הוגנים ביחס לחוזי צרכנים, שנמצאים כיום בשתי חתיכות חקיקה נפרדות, למקום אחד, מסיר חריגות וחופפות הוראות ביחס לחוזי צרכנים.
• מבהיר את הנסיבות בהן לא ניתן לקחת בחשבון את המחיר או הנושא של החוזה בהגינות ובמיוחד מבהירים כי כדי להימנע מלהתייחס להגינות אלה מונחים חייבים להיות שקופים ובולטים.
• מבהיר את התפקיד של ומרחיב את רשימת המונחים העידנית שעשויה להיחשב כבלתי הוגנת (מה שנקרא ‘רשימה אפורה’).

• מאחד ומפשט את סמכויות החקירה של אוכפי החוק הצרכנים ביחס לחקיקה הרשומה ומציב אותם במקום אחד כמערכת גנרית (18).
• מבהיר את החוק כך שתקני המסחר יוכלו לעבוד על גבולות הרשות המקומית בפשטות וביעילות ככל האפשר.
• מציג סמכויות חדשות לאכיפה ציבורית לחפש, באמצעות הגשת בקשה לבתי המשפט האזרחיים:
  • פיצויים לצרכנים שהוחלשו על ידי הפרות של חוק הצרכנים;
  • סעדים של סוחרים שהפרו את חוק הצרכנים כדי לשפר את ציותם ולהקטין את הסבירות להפרות עתידיות, ו/או
  • תרופות לתת לצרכנים מידע נוסף כך שיוכלו לממש בחירה רבה יותר ולעזור בשיפור תפקוד השוק לצרכנים ועסקים אחרים.

  השפעה על החקיקה הקיימת

  23. החוק מפגיש זכויות צרכניות מרכזיות מכל החיקוקים המפורטים בפסקה 8 לעיל. זה יאפשר הרמוניה של הוראות קיימות כדי לתת גישה יחידה במידת הצורך.

  24. ההוראות בחקיקה הקיימת המפורטת למטה אשר מכסה את הסוחר לחוזי צרכנים בלבד יבוטלו. ההוראות הנוגעות לסוגים אחרים של חוזה (למשל חוזים בין עסקים) יישארו בחקיקה הקיימת.

  חוק אספקת סחורות (תנאים מרומזים) 1973	לעסקים לחוזים צרכניים את הוראות החוק אספקת סחורות (תנאים מרומזים) 1973 (“SGITA”) יוחלף על ידי חוק זכויות הצרכן 2015. זה יתוקן כך שהוא יכסה עסקים לחוזים ולצרכן לחוזים צרכניים בלבד.
  מכירת חוק טובין 1979	עבור עסקים לחוזים לצרכנים זה יוחלף בעיקר על ידי חוק זכויות הצרכן 2015, אולם כמה הוראות של SGA עדיין יחולו, למשל, כללים החלים על כל חוזי מכירת טובין (כהגדרתה על ידי אותו מעשה – למעשה מדובר במכירת סחורות), בעניין עניינים כמו רכוש במוצרי סחורה עוברים. ה- SGA עדיין יחול על חוזים עסקיים על חוזים עסקיים ועל צרכנים לחוזים צרכניים.
  חוק אספקת סחורות ושירותים 1982	לעסקים לחוזים צרכניים, מעשה זה’הוראות S יוחלפו על ידי חוק זכויות הצרכן 2015. ה- SGSA יתוקן כך שהוא מכסה עסקים לחוזים עסקיים וצרכנים לחוזים צרכניים בלבד.
  מכירת ואספקת סחורות 1994	מעשה זה תיקן את ה- SGA ואת ה- SGSA וככזה יוחלף על ידי הוראות בחוק זכויות הצרכן 2015 עבור עסקים לחוזים צרכניים.
  מכירה והיצע של סחורות לתקנות הצרכנים 2002	אלה יוחלפו בהוראות בחוק זכויות הצרכן 2015.
  חוק תנאי חוזה בלתי הוגנים 1977	ביחס לעסקים לחוזים לצרכנים את החוק’הוראות S יוחלפו על ידי חוק זכויות הצרכן 2015. ה- UCTA יתוקן כך שהוא מכסה עסקים לעסקים וצרכנים לחוזים צרכניים בלבד.
  תנאים לא הוגנים בתקנות חוזי צרכנים 1999	אלה יוחלפו על ידי חוק זכויות הצרכן 2015.

  היקף טריטוריאלי ויישום

  25. המעשה משתרע על אנגליה וויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד כמתואר להלן.

  26. חלקים 1 עד 3 נרחבים במידה רבה על כל בריטניה. חלק מחלק 3 אינו חל על סקוטלנד או צפון אירלנד בגלל ההבדלים בחוק. לדוגמה, ההוראה הנוגעת לבית הדין לערעורים לתחרות המנפיקים צו מניעה בפעולות פרטיות אינה חלה על סקוטלנד, וחלק מהחקיקה שחלק 3 מציעה לתקן אינה נמשכת על סקוטלנד או צפון אירלנד, ה.ז. חוק המסחר ביום ראשון 1994. פרק 3 לחלק 3 (חובה על אפשרות לסוכנים לפרסם שכר טרחה) משתרע רק לאנגליה ולוויילס, והוא חל ביחס לשכר הטרחה שגובה סוכנים במהלך שחרור וניהול של רכוש שכר פרטי באנגליה ובוויילס. עם זאת, הדרישה לאפשר לסוכנים לפרסם האם הם חבר בתכנית להגנת כספי לקוח ואיזו תכנית פיצויים הם הצטרפו חלה רק על אנגליה. החובה להרחיב את הדרישה להצטרף לתכנית הטיפול בתלונות בהשכלה גבוהה חלה על אנגליה וויילס על בסיס שהחקיקה המקורית משתרעת על אנגליה ולוויילס בלבד.

  איזו מדינה’החוק שולט בחוזה?

  27. תקנה אירופית EC 593/2008 על החוק החל על חובות חוזיות קובעת את הכללים באיזו מדינה’החוק חל על חוזי צרכנים. זה ידוע בשם “רומא I רגולציה”. זה מאשר שהוא פתוח לצרכן וסוחר לבחור בחוק של כל מדינה לשלוט בחוזה שלהם. כאשר הם לא בוחרים, אם סוחר ימשיך בפעילותו או מכוון את פעילותו לבריטניה, (בין אם הסוחר נמצא בבריטניה ובין אם לא) והחוזה מכסה את הפעילויות הללו, תקנת רומא אני קובעת כי חוזה עם צרכן המתגורר בבריטניה ינוהל על ידי החוק בבריטניה. גם אם הצרכן והסוחר אכן בוחרים בחוק של מדינה אחרת כדי לשלוט בחוזה שלהם, תקנת רומא I קובעת כי כאשר הסוחר רודף או מכוון את פעילותו לבריטניה והצרכן הוא בדרך כלל תושב בבריטניה, כל ההגנות בבריטניה שאינן יכולות להתכווץ על פי החוק בבריטניה (כמו הגנות המפתח המכוסות על ידי חוק זה), עדיין יחולו. בהתאם לנסיבות, הפעילות של רדיפה או בימוי עשויה, למשל, לכלול תרגום אתר לאנגלית או עם א ‘.בְּרִיטַנִיָה’ כתובת אינטרנט שממנה צרכנים בבריטניה יכולים לרכוש מוצרים, שירותים או תוכן דיגיטלי בסטרלינג.

  28. חלק מההוראות הנוגעות לסחורות ותנאים לא הוגנים יחולו גם בנסיבות אחרות, בגלל ההגנות בהוראות מהן אלה נובעות. עיין בהערות בסעיפים 32 ו 74 להלן.

  טרנספורמציה של הוראות האיחוד האירופי

  29. המעשה אינו מיישם את הנחיות האיחוד האירופי לראשונה למעט חלקים מסוימים בסעיפים 5, 6 18, 20 ו -23 של ה- CRD המיושמים בחלק 1 כמפורט לעיל בפסקה 9. מלבד זאת, החוק מחליף חקיקה קודמת שהטמיעה הוראות האיחוד האירופי, שרובן נקבע בפסקה 9 לעיל.

  פרשנות לסעיפים

  חלק 1: חוזי צרכנים לסחורות, תוכן דיגיטלי ושירותים

  פרק 1: היכן חל חלק 1

  30. המטרה העיקרית שמאחורי סעיף 1 היא להבהיר את היקף חלק 1 לחוק. חלק 1 עוסק בחוזים בין סוחר לצרכן לפיו סוחר מסכים לספק מוצרים, תוכן או שירותים דיגיטליים (או כל שילוב של אלה) לצרכן. לא משנה אם החוזה כתוב או בעל פה או משתמע על ידי התנהלות הסוחר והצרכן, או שילוב של אלה. המשמעות היא שלחלק יש השפעה, חייב להיות א חוֹזֶה והחוזה חייב להיות עבור א סוחר לספק מוצרים, תוכן דיגיטלי או שירותים ל צרכן.

  31. ברמה הבסיסית ביותר שלו, לחוזה שיוקם על פי חוק אנגליה וויילס או צפון אירלנד צריך להיות הצעה וקבלה (i.ה. צד אחד צריך להביע נכונות להתכווץ בתנאים מסוימים ועל הצד השני להסכים לתנאים אלה); והיה חייב להיות ‘הִתחַשְׁבוּת,’ כלומר ששני הצדדים חייבים להציע משהו לאחר (ה.ז. כסף בתמורה לסחורות). בחוק הסקוטים אין דרישה לשיקול אלא הצדדים’ ההסכם חייב להראות כוונה להיות כבול כחוק. כמו גם שימוש במילים, ניתן היה לרמוז על חוזה על ידי התנהלות הצדדים, למשל, על ידי קפיצה למונית שחורה וקביעת היעד שלך, התנהלות זו תועבר כהסכם כי נהג המונית ייקח אותך ליעד שלך וכי תשלם מחיר עבורו.

  32. סעיפים (4) עד (6) קבע את המיקום ביחס “חוזים מעורבים”. ישנן דוגמאות רבות לחוזים מעורבים, למשל חוזים הכרוכים בהיצע מוצרים ושירותים כאחד (ה.ז. שירות רכב בו מותאמים חלקים) או תוכן דיגיטלי ושירות (e.ז. אספקת והתקנת תוכנה נגד וירוס). בחוזים כאלה, על פי החוק, אלמנט השירות של החוזה מושך אליו זכויות שירות וסעדים, גורמי הסחורה מושכים זכויות וסעדים ומרכיבי התוכן הדיגיטלי מושכים את זכויות התוכן הדיגיטלי והתרופות. סעיף קטן (3) אפוא מבהיר כי עבור חוזים מעורבים כאלה, יהיה זה רלוונטי לבחון את הזכויות והתרופות עבור כל אלמנט בחוזה המעורב. ברוב המקרים זה יהיה רלוונטי לבחון את הפרק המתאים של החוק (פרק 2 לסחורות, 3 לתוכן דיגיטלי ו -4 לשירותים). סעיף קטן (6) קובע כי עבור חוזים מעורבים מסוימים (שירותי סחורות והתקנה, מוצרים ותוכן דיגיטלי) זה עשוי להיות רלוונטי גם להסתכל על סעיפים 15 ו -16.

  33. סעיף קטן (7) מבהיר כי חוזי צרכנים כפופים להוראות בחלק 2 בתנאים לא הוגנים. בנוסף להוראות החוק, כמה הוראות של SGA ימשיכו לחול על חוזי סוחר לצרכן אם הם חוזי מכירה כהגדרתה על ידי SGA (בעיקר מכירות סחורות לכסף). הוראות SGA שממשיכות לכסות חוזים כאלה הן:

  • סעיפים 1-10 (הוראות מסוימות לגבי הקמת החוזה)
  • סעיף 11 למעט סעיף קטן (4) (כאשר התנאי שיש להתייחס אליו כאחריות)
  • סעיפים 16-19, 20a ו- 20b (הוראות מסוימות לגבי העברת רכוש)
  • סעיפים 21-28 (הוראות לגבי העברת הכותרת, חובות המוכר והקונה והתשלום והמשלוח הם תנאים במקביל)
  • סעיף 29 למעט סעיף קטן (3) (כללי אודות המסירה)
  • סעיף 34 (קונה’זכות בחינת סחורות) – הצרכן’סעודות, אם נראה שהסחורה מפרה את הדרישות הסטטוטוריות על פי חוק זכויות הצרכן 2015, עדיין כמפורטות בחוק זכויות הצרכן 2015
  • סעיף 37 (קונה’אחריות על אי נטילת סחורות)
  • חלק V (זכויות של מוכר ללא שכר נגד הסחורה)
  • קטעים 49-50 (מוכר’סעדים)
  • סעיף 57 (מכירות מכירה פומבית)
  • סעיפים 60-62 (זכויות הניתנות לאכיפה על ידי פעולה; פרשנות וחיסכון)

  פרק 2: הגדרות מפתח

  34. אחת ממטרות המדיניות היא ליישר, ככל האפשר, את ההגדרות של תנאי מפתח מסוימים בכל החוק ודיני צרכנים אחרים, כגון חוזי הצרכן (מידע, ביטול וחיובים נוספים) תקנות 2013 המיישמות את ה- CRD, כדי להקל על פרשנות קלה יותר ויישום ברור יותר של החוק. מונחים אלה הם “סוחר,” “צרכן,” “סְחוֹרוֹת” וכן “תוכן דיגיטלי”. כדי להבטיח עקביות רבה ככל האפשר, ההגדרות של מונחי מפתח אלה בחוק מבוססות במידה רבה על ההגדרות בתוך ה- CRD. פרק זה קובע את הגדרות המפתח הללו בסעיף הנפרד מסעיף הפרשנות הכללי (סעיף 59, הקובע הגדרות של המונחים האחרים המשמשים בחלק 1 לחוק הצורך בהגדרה) מכיוון שהם חשובים באופן חיוני להבנת היקף החוק. ‘שֵׁרוּת’ הוא גם מושג מפתח אך אינו מוגדר על ידי המעשה; זה לא הוגדר ב- SGSA.

  35. סעיף קטן (2) מבהיר כי סוחר הוא אדם הפועל למטרות הנוגעות לסחר, לעסקים, למלאכה או למקצועו. זה מבהיר כי סוחר הפועל באמצעות אדם אחר הפועל בסוחר’שם או בסוחר’S Baref, למשל סוחר שמקבל קבלן משנה חלק מחוזה בנייה או חברה שעבורו העובדים מבצעים חוזים עם לקוחות, אחראים לביצוע נכון של החוזה. א “אדם” הוא לא רק אדם טבעי אלא יכול לכלול גם חברות, ארגוני צדקה ונשק של הממשלה (וההתייחסות לא “אדם” יכול לכלול גם יותר מאדם אחד). אז איפה סוגים אלה של גוף פועלים למטרות הנוגעות לסחר, לעסקים, למלאכה או למקצוע שלהם, הם נתפסים על ידי ההגדרה של סוחר. סעיף קטן (7) מבהיר כי א ‘עֵסֶק’ כולל את פעילותן של מחלקות ממשלתיות ורשויות מקומיות וציבוריות, מה שאומר שגופים אלה עשויים אפוא להיכנס להגדרת סוחר. ארגונים ללא מטרות רווח, כמו ארגוני צדקה, הדדיות וקואופרטיבים, עשויים להיכנס גם להגדרת סוחר, למשל, אם חנות צדקה מוכרת חולצות או ספלים, הם היו פועלים כמשמעותו של סוחר.

  36. הגדרת מפתח נוספת היא ההגדרה של “צרכן”. ראשית, צרכן חייב להיות “אִישִׁי” (כלומר אדם טבעי) – המעשה’הגנה על צרכנים אינה חלה על עסקים קטנים או על ארגונים משולבים כחוק (ה.ז. חברות שהוקמו על ידי קבוצות תושבים). אם קבוצה של צרכנים חוזים על סחורות, שירותים או תוכן דיגיטלי, הם לא נותרים ללא הגנה. לדוגמה, אם צרכן אחד גורם לכל הסידורים לקבוצה ללכת לתיאטרון או לצאת לחופשה, תלוי בנסיבות, כל אחד מחברי הקבוצה יוכל לאכוף את זכויותיו או את האדם שביצע את ההסדרים עשוי לאכוף את הזכויות מטעם הקבוצה. ההגבלה העיקרית האחרת על מי שהוא צרכן היא שצרכן צריך לפעול באופן מלא או בעיקר מחוץ לסחר, לעסקים, למלאכה או למקצוע שלהם. המשמעות היא, למשל, שאדם שקונה קומקום לביתו, עובד מהבית יום אחד בשבוע ומשתמש בו בימים שבהם העבודה מהבית עדיין תהיה צרכנית. לעומת זאת, סוחר יחיד הפועל ממגורים פרטיים הקונה מדפסת כי 95% מהשימוש הוא למטרות העסק, לא צפויים להיות נחשבים כצרכן (ולכן הזכויות בחלק זה לא יגן על אותו סוחר יחיד אך הן יצטרכו לחפש בחקיקה אחרת. לדוגמה, אם הסוחר היחיד היה קונה סחורות, הם היו צריכים להסתכל על ה- SGA להגנות על איכות הסחורה).

  37. סעיף קטן (5) לא כולל (למטרות מסוימות) מההגדרה של צרכנים הרוכשים סחורות יד שנייה במכירה פומבית שיש להם הזדמנות להשתתף באופן אישי. זה נובע מ- CSD (סעיף 1 (3)), וההגדרה הקודמת של “התמודדות כצרכן” מתחת ל- UCTA. הרחקה זו חלה על הוראות הסחורה בפרק 2 בלבד, מלבד אלה הנגזרות מ- CRD (מכיוון שההיקף של ה- CRD אינו כפוף להדרה זו) – יישומה מוגדר ב סעיף קטן (6) ובסעיפים הרלוונטיים.

  38. סעיף קטן (8) מציגה הגדרת מפתח נוספת: המשמעות של “סְחוֹרוֹת”. זה נובע מסעיף 2 (3) של ה- CRD. בעיקרון “סְחוֹרוֹת” פירושו כל דבר פיזי שתוכלו להזיז (“כל פריט מוחשי מטלטל”). לפיכך, פרק 2 לחלק 1 לחוק (פרק הסחורה) אינו חל על רכישות של נכס מקרקעין כמו קרקע או בית. עם זאת, סעיף קטן זה מבהיר את המשמעות של הסחורה יכולה לכלול כלי עזר מסוימים (מים, גז וחשמל) במקום בו הם מוצעים למכירה בנפח מוגבל או בכמות מוגדרת. דוגמאות לכך הן צילינדר גז, בקבוק מים או סוללה. סעיף 3 מכיל הוראה נוספת על היקף החוזים לסחורות המכוסות על ידי החוק.

  39. ההגדרה של תוכן דיגיטלי ב סעיף קטן (9) זהה להגדרה ב- CRD (נתונים המיוצרים ומסופקים בצורה דיגיטלית). תוכן דיגיטלי יכול להיות מסופק על מדיום מוחשי (ובמקרה זה חלים כללים מיוחדים) למשל DVD או תוכנה, על מחשב או לא, למשל ספר אלקטרוני או הורדת מוסיקה. יצירת קטגוריה של תוכן דיגיטלי בחוק זה אינה משפיעה על הטיפול בתוכן דיגיטלי בשום חקיקה אחרת.

  פרק 2: סחורה

  סיכום ורקע

  40. פרק זה נוגע לחוזים שבהם סוחר מספק סחורות לצרכן. זה יוצא:

  • הזכויות שיש לצרכן כאשר סוחר מספק סחורות לפי חוזה (השטרות בסעיף 1 מסבירים כיצד ניתן ליצור חוזה). אלה למעשה זכויות חוזיות ואם הן נפרצות, היא אפוא הפרת חוזה;
  • הסעדים הסטטוטוריים אליהם זכאי הצרכן אם נפרצות זכויות אלה: כלומר זכות לדחות את הסחורה בפרק זמן ראשוני, זכות לתקן או להחלפה וזכות עוקבת להפחתת המחיר (שמירה על הסחורה) או לדחות את הסחורה עבור החזר (בכפוף לניכוי לשימוש במקרים מסוימים);
  • כי הסעדים הסטטוטוריים אינם מונעים את הצרכן לטעון תרופות אחרות מהסוחר בהן הם זמינים על פי דיני החוזה הכללי (ה.ז. נְזִיקִין); וכן
  • כי הסוחר לא יכול להגביל או לשלול אחריות בגין הפרות של הזכויות לעיל, ברוב המקרים.

  41. נכון לעכשיו (כלומר, עד שפרק 2 וסעיף 60 לחוק נכנסים לתוקף), הוראות הנוגעות לחוזים לאספקת סחורות כלולות במספר חלקים שונים של חוק. ה- SGA, ה- SGSA וה- SGITA מכילים כל אחד הוראות החלות, תלוי בסוג החוזה. חלק גדול מהחקיקה הקיימת לפני שהחוק שנכנס לתוקף חלה על מקבלי סחורות (בין אם הם צרכנים) או לא, אך הגנות מסוימות חלות רק על צרכנים.

  סוג חוזה	תיאור	החקיקה החלה הנוכחית (עד שהחוק ייכנס לתוקף)
  מְכִירָה	אספקת סחורות בתמורה לכסף.	SGA
  מכירה מותנית	מכירה במקום בו הצרכן משלם בתשלומים ומקבל רק בעלות על הסחורה בעת ביצוע התשלום הסופי (או תנאים אחרים מתקיימים), אם כי הצרכן עשוי להשתמש בסחורה בינתיים.	SGA
  רכישת שכירות	חוזה שכירות עם אופציה או תנאי לקנות בסוף תקופת ההעסקה	SGITA
  סחר חליפין או החלפה	שם מחליפים סחורות לשיקול שאינו כסף	SGSA
  עבודה וחומרים	כאשר החוזה כולל גם אספקת שירות וגם אספקת מוצרים נלווים	SGSA
  שכירת סחורות	חוזה שכירות בו אין שום כוונה כי בעלות על הסחורה תועבר	SGSA

  42. החקיקה הנוכחית קובעת כי סחורות חייבות לעמוד בסטנדרטים מסוימים – כמו להיות באיכות משביעת רצון, להתאים למטרה, המתאימים לתיאורים או לדגימות שבאמצעותם הם מסופקים ולהיות חופשיים מצדדים שלישיים’ זכויות – וקובע כי על הסוחר להיות בעל הזכות למכור (או לשכור) את הסחורה. עניינים אלה מטופלים בחקיקה הנוכחית “מונחים מרומזים” של חוזה. מונחים משתמעים הם תנאים שאינם מוגדרים במפורש בחוזה (שהם “מונחים מבטאים”) אך עדיין מהווים חלק מהחוזה.

  43. החקיקה הנוכחית מסווגת את המונחים המשתמעים הללו כ- “תנאים” של החוזה או “אחריות” (שמור ביחס לסקוטלנד מכיוון שמינוח זה אינו חל בחוק הסקוטים, אך החקיקה מספקת השפעה שווה). מרבית המונחים המשתמעים הסטטוטוריים מסווגים כתנאים, שהפרו מאפשרת לצרכן לבחור או להתייחס לחוזה כמופסק או להמשיך בחוזה (i.ה. שמור על הסחורה) אך טוען נזקים. התנאים המרומזים ביחס לסחורה נקייה מצדדים שלישיים’ הזכויות מסווגות כ- “אחריות”, כאשר הפרה יחסית פחות חמורה אך עשויה להוליד תביעה לנזקים. החקיקה הנוכחית קובעת גם תרופות סטטוטוריות לצרכנים, כאשר המונחים המשתמעים ביחס לאיכות, כושר למטרה ותואמים לתיאורים או לדגימות נפרצים בחוזים שאינם להשכרה או לרכישת שכירות. הסעדים הסטטוטוריים הם תיקון או החלפת סחורות, ואחריו בנסיבות מסוימות על ידי סיום חוזה או קבלת הפחתה מתאימה מהמחיר.

  44. בשנת 2008 התייעצה ועדת החוק והוועדה למשפטים הסקוטית “תרופות צרכניות למוצרים פגומים”, ופרסם דוח בשנת 2009. חלק מההוראות בפרק זה בונות על עמלות החוק’ המלצות.

  45. בשנת 2010 המחלקה לעסקים, חדשנות ומיומנויות (“ביס”) הזמין דוח, שכותרתו “איחוד ופשט של חוק הצרכנים בבריטניה”(19) לבחון כיצד ייתכן כי חוק הצרכנים הקיים יתאחד ופשוט כדי להנגיש אותו לצרכנים, לעסקים וליועצים שלהם. דוח זה המליץ ​​כי ישפרו את חוק חוזה הצרכנים אם ניתן היה להפגיש רבים מההוראות לחוק חוזה צרכני יחיד, אשר ככל האפשר נתן את כל חוזי אספקת הצרכן לאותן זכויות וסעדים. הדו”ח המליץ ​​כי הסעדים לסחורות יתבררו ונגישים יותר על ידי שילובם בחתיכת חקיקה יחידה ויישור הסעדים ככל האפשר.

  46. בעקבות דוחות אלה, BIS התייעץ ביולי 2012 על הצעות לרפורמה בחוק בנוגע לאספקה ​​חוזית לצרכני טובין, כמו גם לשירותים ותוכן דיגיטלי. ייעוץ זה כלל הצעות שנבנו על דוחות 2009 ו -2010.

  47. טיוטת הצעת חוק פורסמה ביוני 2013 (20) ונבדקה על ידי הוועדה לחדשנות ומיומנויות עסקים של בית הנבחרים. הוועדה פרסמה את הדו”ח שלה בדצמבר 2013 (21).

  אילו חוזי סחורות מכוסים?

  סעיפים 3-8: חוזי צרכנים על סחורה

  48. פרק 3 קובע אילו חוזים מכוסים בפרק 2. ההוראות הכלולות בפרק זה חלות ברוב המקרים שבהם סוחר מסכים לספק סחורות לצרכן לפי חוזה – חוזה כזה מכונה בחוק כ- “חוזה לאספקת סחורות”. פרק 2 חל אם הסחורה מסופקת באופן מיידי או שהצדדים מסכימים כי הסוחר יספק להם בעת עתה. (התנאים “סוחר”, “צרכן” וכן “סְחוֹרוֹת” מופנים בסעיף 2).

  49. סעיף קטן (3) קובע כי הפרק אינו חל על חוזים מסוימים. לכן חוזים כאלה אינם נחשבים כמו “חוזים לספק סחורות”.

  50. סעיף קטן (3) (א) לסעיף 3 לא כולל חוזי היקף שבהם הסחורה המדוברת הם מטבעות או שטרות שישמשו למטבע, אם כי מטבעות ושטרות המסופקים למטרה אחרת (ה.ז. נקנה כאספן’פריט) מכוסים.

  51. סעיף קטן (3) (ב) לסעיף 3 אינו כולל פריטים שנמכרו על ידי הוצאה להורג או סמכות החוק. זה משקף את ה- CRD ואת ה- CSD ומוצא מההגדרה של פריטי סחורה שנמכרו במצבים כמו מכירה על ידי פקיד תחת רשות משפטית לספק חוב (ה.ז. גורם רשמי שהוסמך למכור רכוש של פשיטת רגל).

  52. סעיף קטן (3) (ד) לסעיף 3 משמש למניעת ספירה של חוזה כחוזה לספק סחורות ובכך ההגנות לפי החוק להגיש בקשה אם ההסכם אינו נתמך על ידי שיקול מלבד להורג כמעשה (כמו על פי חוק אנגליה וויילס, ובצפון אירלנד, חוזה שחסר לו רק יהיה אכיפה אם תעשה זאת כמסמך בכתב). המשמעות של “הִתחַשְׁבוּת” מופיע בפסקה 31. סעיף קטן זה אינו חל על סקוטלנד. סעיף קטן (3) (ה) חל ביחס לסקוטלנד, שכן חוזים עשויים להיות מיותרים על פי החוק הסקוטי, שאינו דורש תמורה כדי ליצור חוזה. הוראות פרק זה חלות רק כאשר חוזה אינו מיותר; כלומר, שם שני הצדדים נותנים משהו.

  53. תַחַת סעיף קטן (5), חוזים לאספקת סחורות נופלים גם הם במסגרת פרק זה אם הם כרוכים בהעברת מניה בסחורה, בין אם בין הבעלים הנוכחיים או אם בעל אחד מעביר את חלקם לצד שלישי.

  54. בעוד שפרק זה חל על חוזים לאספקת סחורות, קיימת שונות מסוימת כיצד הוראות מסוימות חלות על פי סוג החוזה (למשל חלק מההוראות חלות בדרך שונה להעסקת חוזים שכן הצרכן אינו משלם עבור בעלות על הסחורה, אלא לשימוש בהם). סעיף קטן (6) מציין כי הוראות ספציפיות יותר לסוגי החוזים הספציפיים מקבלים עדיפות.

  55. סעיף קטן (7) קובע כי ביחס לכל אחד מהסוגים הספציפיים של חוזים המוגדרים בסעיפים הבאים, ההוראות חלות בין אם סחורות מסופקות לבד או לצד שירות ו/או תוכן דיגיטלי.

  56. סעיף 4 מגדיר “בעלות על סחורות” כפי שמכונה בפרק 2 להיות הנכס הכללי בסחורות, שהוא הזכות על סחורות שיש לבעלים מוחלט. זה יכול להיות מנוגד למוגבל יותר “נכס מיוחד” בדבר, מה שאומר שהאדם עם רכוש מיוחד יכול רק לשים את הפריט לשימוש מסוים ולא להיות בעל זכויות בעלות מוחלטות. הכלל הכללי הוא שבעלות על הסחורה מעבירה לצרכן כאשר הצדדים מתכוונים לעשות זאת. הכוונה להעביר את הבעלות על הסחורה מהסוחר לצרכן תהיה תלויה בתנאי החוזה, מה שהוחלט בין הסוחר לצרכן לנסיבות המקרה. ההגדרה של “בעלות על סחורות” תואם את המשמעות של “תכונה” בסחורות תחת ה- SGA.

  57. סעיף 18 של ה- SGA קובע את הכללים (לחוזי מכירה, עליהם פונה ה- SGA) לצורך בירור כוונה לגבי הזמן שהבעלות מעבירה, אלא אם כן מופיעה כוונה אחרת מהחוזה או הנסיבות. סעיף 4 מצביע על הוראות אלה ואחרות ספציפיות ב- SGA (סעיפים 16 עד 19, 20A ו- 20B) על העברת הנכס, אשר יחול על קביעת בעלות על סחורות מועברת במסגרת חוזה מכירת טובין (כלומר חוזה אליו פונה SGA).

  58. סעיפים 5 עד 8 הגדירו את סוגי החוזה לספק סחורות שאליהן חלות הוראות מסוימות או חלות אחרת.

  • סעיף 5 מגדיר “חוזי מכירות”. זה עולה בקנה אחד עם הקטגוריה של “חוזה מכירות” על פי CRD והוראות מסוימות של פרק זה הנובעות מ- CRD חלות אפוא על קטגוריה זו של חוזים. עבור חוזה לספק סחורות כדי להיות חוזה מכירות, הסחורה חייבת להיות בעלת מחיר כספי. העמדה החוקית המחמירה עשויה להיות שחוזה בו הסוחר מסכים לקבל משהו שאינו מזומן, אני.ה. נקודות נאמנות, יכולות להיות חוזה מכירות אך על פי חוזי מכירות וחוזים של ACT להעברת סחורות מושכים שניהם את אותן זכויות לפי סעיפים 9-18 וסעדים לפי סעיפים 19-24. לפי סעיף 3 (7) הקטגוריה של “חוזי מכירות” כולל חוזים שבהם ניתן שירותים או תוכן דיגיטלי וכן את החוזה להעברת טובין.
  • סעיף קטן (2) לסעיף 5 מבהיר כי חוזה בו הסוחר מסכים לייצר או לייצר את הסחורה הוא חוזה מכירות. לדוגמה, כאשר חייט מייצר תביעה של מידה-מידה לצרכן, החוזה בין חייט לצרכן עדיין יהיה חוזה מכירות לתביעה המוגמרת.
  • סעיף קטן (3) בסעיף 5 מבהיר כי קטגוריית חוזה המכירה כוללת חוזי מכירות מותנים בהם משולמים סחורות בתשלומים והסוחר שומר על בעלות על הסחורה עד לתנאים בחוזה, בין אם לצרכן יש את הסחורה בינתיים או לא.
  • סעיף 6 מגדיר חוזים להשכרת טובין, מכיוון שהם חלים בין סוחר לצרכן. המשמעות של הוראה זו עולה בקנה אחד עם ההגדרות לפי סעיפים 6 ו -11 גרם של ה- SGSA (חסוך כי היא חלה רק על סוחר על חוזי צרכנים, וכך גם כל חלק זה של המעשה), אך ההזדמנות נובעת לפשט את הנוסח. חוזה להשכרת טובין מכוסה על ידי המעשה ללא תלות בתמורה שניתנה על ידי הצרכן i.ה. בין אם הצרכן משלם מזומנים או מחליף סחורות בתמורה (בתנאי שהחוזה נופל בסעיף 3).
  • סעיף 7 מגדיר הסכמי רכישת שכירות לסחורות, מכיוון שהם חלים בין סוחר לצרכן. זה עולה בקנה אחד עם ההגדרות בסעיף 189 לחוק האשראי הצרכני 1974 וסעיף 15 של ה- SGITA, אלא שהוא חל רק על סוחר על חוזי צרכנים (וכך גם כל חלק זה של החוק).
  • סעיף 8 מגדיר חוזים להעברת סחורות על ידי סוחר לצרכן שאינו חוזי מכירות או הסכמי רכישת שכירות. חוזה יהיה חוזה להעברה ולא חוזה מכירות אם אחד מהם (i) אין שום ערך כספי שהוקצה, או (ii) החוזה הוא חוזה מעורב בין אם במחיר כספי ובין אם לא, ואילו סחורות מסופקות, העברת טובין אינה מספיק מרכזית בחוזה כדי להיות חוזה מכירות. אם שום ערך כספי לא מוקצה לסחורה, זה לא מונע כסף מהיוות חלק מתמונת החוזה. לדוגמה, אם הסוחר מציע סחורות A בתמורה לסחורות B ודמי מזומנים, לא הוקצה שום ערך לאף סחורות A או B כך שהחוזה ייפול לפי סעיף 8, למרות כמה כסף שידורים. הזכויות הסטטוטוריות לפי פרק 2 (ראה סעיפים 9-18) זהים עבור חוזי מכירות וחוזים להעברה.

  אילו זכויות סטטוטוריות יש במסגרת חוזה סחורות?

  59. סעיפים 9 עד 17 קבעו דרישות שהסחורה סיפקה, או הסוחר, חייבת לעמוד. על פי סעיפים 9 עד 14 ו -17, יש להתייחס לחוזים כמכיל תנאים כי הדרישות הרלוונטיות יתקיימו – או, במקרה של סעיף 12, יש להתייחס לפרטים מסוימים כמונח של החוזה. כלומר, הדרישות שנקבעו על ידי הוראות אלה מהוות חלק מהחוזה מבלי שאף אחד מהצדדים יצטרכו להתייחס אליהם.

  60. סעיפים 9 עד 11 ו -13 עד 15 העבירו מחדש את סעיף 2 של ה- CSD, בנוגע להתאמה של טובין עם החוזה. הטרנספוזיציה המקורית נעשתה במכירה ובאספקה ​​של סחורות לתקנות הצרכנים 2002 (SI 2002/3045) שתיקן את ה- SGA ואת ה- SGSA. (הערת טרנספורמציה קובעת כיצד מועברים המרכיבים העיקריים של הנחיה זו בחוק מסופחים לשטרות ההסבר הללו – אנא ראה נספח ב).

  סעיף 9: סחורות להיות באיכות מספקת

  61. סעיף זה קובע כי סחורות המסופקות במסגרת חוזה לספק סחורות (כהגדרתו בסעיף 3 לעיל) חייבות להיות באיכות מספקת. הוא מפרט היבטים של איכות העשויים לשקול בעת הערכת אם הסחורה מספקת – אם כי החלק נותן רק אינדיקציה להיבטים כאלה, ולא לרשימה ממצה. פרק זה תואם את סעיף 14 SGA, סעיף 10 SGITA וסעיפים 4, 9, 11D ו- 11J SGSA ככל שהם מתייחסים לאיכות מספקת. אבל כמו בכל החלק הזה זה קשור רק לסוחר לחוזי צרכנים.

  62. סעיף קטן (2) קובע כי הבדיקה אם איכות הסחורה משביעת רצון נקבעת על ידי מה שאדם סביר ישקול משביע רצון עבור הסחורה המדוברת, תוך התחשבות בכל הנסיבות הרלוונטיות, כולל תיאור כלשהו, ​​המחיר וכל הצהרות ציבוריות של הסוחר או המפיק או נציגיהם, כגון הצהרות שהתקיימו בפרסומות או בתוויות טובין. לדוגמה, ייתכן כי סטנדרט נמוך יותר מצופה ממוצרים זולים או חד פעמיים בהשוואה לפריט שווה ערך שעולה יותר או שפורסם כעמיד במיוחד.

  63. סעיפים (5) ו- (6) קובעים כי הנסיבות שיש לקחת בחשבון כוללות הצהרות פומביות על הסחורה, למשל, כל טענות המופיעות בפרסום או בתיוג. עם זאת, תחת סעיף קטן (7) אין לראות בהצהרות כאלה רלוונטיות אם הסוחר לא היה (ולא יכול היה להיות צפוי להיות סביר) להיות מודע להצהרה או אם ההצהרה נמשכה או תוקנה לפני שהחוזה מתבצע. אין לשקול את ההצהרה אם הצרכן’ההחלטה לא הייתה יכולה להיות מושפעת ממנה.

  64. סעיף קטן (4) קובע שאם הצרכן מודע לפגם מסוים לפני ביצוע החוזה, אז הפגם הזה לא יהיה עילה למציאת הסחורה אינה מספקת. אם הצרכן בדק את הסחורה לפני ביצוע החוזה, אז פגם שהיה צריך להיחשף על ידי הבדיקה לא יהיה עילה למציאת הסחורה אינה מספקת. אם הסחורה הייתה מסופקת על ידי מדגם (גם אם הצרכן לא בדק את הדגימה בפועל), אז פגם שהיה צריך להיחשף על ידי בדיקה סבירה של המדגם לא יהיה עילה למציאת הסחורה להיות לא מספקת.

  סעיף 10: סחורות להיות מתאימות למטרה מסוימת

  65. סעיף זה קובע כי אם צרכן רוכש סחורות למטרה ספציפית, והודיע ​​למטרה זו לסוחר לפני כן, על הסחורה להיות מתאימה למטרה זו אלא אם כן הצרכן לא מסתמך – או שזה לא יהיה הגיוני עבור הצרכן לסמוך – על מיומנותו או שיקול דעתו של הסוחר. סעיף זה תואם לסעיף 14 (3) SGA, סעיף 10 (3) SGITA וסעיפים 4 (4)-(6), 9 (4)-(6), 11d (5)-(7) ו- 11J (5)-(7) SGSA, אך כמו בכל חלק זה הוא קשור רק לסוחר לחוזי הצרכנים.

  66. סעיף קטן (2) מביא הוראה דומה לעסקאות בהן הצרכן מודיע את המטרה למתווך אשראי אך למעשה מתקשר עם צד אחר. לדוגמה, צרכן שקונה מוצרים בחנות בתוכנית תשלום עשויה לבצע חוזה עם חברת פיננסים (שהיא הסוחר) שתוצג על ידי החנות (כמתווך אשראי), כאשר החנות תמכור את הסחורה לחברת הכספים כדי שתמכור אותם לצרכן. במצב זה, אם הצרכן מודיע את המטרה הספציפית לאיש המכירות בחנות (מתווך האשראי) המספיק והסחורה חייבת להיות מתאימה למטרה זו – אין צורך שהצרכן יודיע גם על ספק האשראי. “מתווך אשראי” מוגדר בסעיף 59.

  סעיף 11: טובין להיות כמתואר

  67. סעיף זה קובע כי במקום בו מוצרים סחורות על ידי תיאור, הסחורה חייבת להיות כמתואר. ניתן לספק מוצרים על ידי תיאור גם אם הם זמינים לצרכן לראות ולבחור, למשל על המדפים של חנות. פרק זה תואם את סעיף 13 SGA, סעיף 9 SGITA וסעיפים 3, 8, 11C ו- 11i SGSA, אך כמו בכל החלק הזה הוא מתייחס רק לסוחר לחוזי צרכנים.

  68. קטע זה גם דרך סעיפים (4) ו- (5), קובע כי מידע מסוים הנדרש על ידי חוזי הצרכנים (מידע, ביטול וחיובים נוספים) תקנות 2013 (“תקנות 2013”), המיישמים את ה- CRD, מהווה חלק מהחוזה. תקנות אלה מחייבות את הסוחרים לספק מידע מסוים לצרכנים לפני שהצרכנים מחויבים בחוזה. המידע הנדרש בפסקה (א) של לוח 1 או 2 של תקנות אלה מתייחס למאפיינים העיקריים של הסחורה. הסעיף קובע כי כל מידע שמספק הסוחר וזה בערך המאפיינים העיקריים – כך הוא בקטגוריה המוזכרת בפסקה (א) של לוח הזמנים 1 או 2 לתקנות 2013 – מהווה חלק מהחוזה. אם לא נענו המידע הנוגע למאפיינים העיקריים, הצרכן יכול להמשיך בהגנות להפרה של סעיף 11, כמפורט בסעיף 19.

  69. סעיף קטן (5) מבהיר כי כל שינוי שנעשה למידע זה לפני כניסה לחוזה או במועד מאוחר יותר לא יהיה בתוקף בחוזה אלא אם כן יוסכם על ידי הסוחר וגם על הצרכן (אם כי יתכן שלא יהיה צורך לעשות זאת במקום בו המידע לפני החוזה עצמו משקף את העובדה כי השינויים הפוטנציאליים הספציפיים עשויים להתבצע). הצדדים גם לא יכולים להסכים לשינוי שישלול מהצרכן את זכויותיו לפי פרק זה (ראה סעיף 31).

  70. סעיף קטן (6) מבהיר כי הוראות סעיפים קטנים (4) ו- (5) חלים על חוזה למכירה של מוצרים יד שנייה שנמכרים במכירה פומבית ציבורית, אם אנשים יכולים להשתתף במכירת המכירה הפומבית באופן אישי. מרבית הוראות פרק 2 אינן חלות בנסיבות אלה, כפי שהוסברו עוד יותר ביחס לסעיף 2 (5).

  סעיף 12: מידע אחר לפני חוזה הכלול בחוזה

  71. סעיף זה קובע כי כל מידע אחר המסופק על ידי הסוחר שהוא בקטגוריה המוזכרת בתוספת 1 או 2 לתקנות 2013, אך שאינו קשור למאפיינים העיקריים של הסחורה ולכן אינו נופל תחת סעיף 11, מהווה גם חלק מהחוזה בין הסוחר לצרכן. אם מידע זה אינו מדויק אז הצרכן רשאי להחזיר קצת כסף – ראה סעיף 19 (5) – אך הסעדים האחרים (זכות לדחות, תיקון, החלפה וכו ‘) אינם זמינים.

  72. סעיף קטן (3) מבהיר כי הסוחר לא יוכל לשנות מידע זה ללא הצרכן’ההסכם S (אם כי יתכן שלא יהיה צורך לעשות זאת במקום בו המידע לפני החוזה עצמו משקף את העובדה כי ניתן לחזות את השינויים הפוטנציאליים הספציפיים), כך שתהיה הפרה של חוזה אם המידע שנמסר לא היה נכון בעת ​​ביצוע החוזה. הצדדים גם לא יכולים להסכים לשינוי שישלול מהצרכן את זכויותיו לפי פרק זה (ראה סעיף 31).

  73. סעיף קטן (4) מבהיר כי הוראות סעיף זה חלות על חוזה למכירת מוצרים יד שנייה שנמכרים במכירה פומבית ציבורית, אם אנשים יכולים להשתתף במכירת המכירה הפומבית באופן אישי. מרבית הוראות פרק 2 אינן חלות בנסיבות אלה, כפי שהוסברו עוד יותר ביחס לסעיף 2 (5).

  סעיף 13: סחורות להתאמה מדגם

  74. על פי סעיף זה, אם צרכן נכנס לחוזה לסחורות על בסיס מדגם, הסחורה הסופית המונמת חייבת להתאים למדגם, פרט לכך שכל ההבדלים שהובאו לצרכן’תשומת הלב לפני שנעשה החוזה לא תפר את הדרישה הזו. זה שונה מהקטע הבא (סחורות להתאמה למודל שנראה או נבדק) בכך שמדגם הוא בדרך כלל רק חלק מייצג מכל הסחורה המדוברת. דוגמה לכך היא שצרכן קונה וילונות לאחר שהסתכל על דוגמיות של החומר. פרק זה מחליף את סעיף 15 SGA, סעיף 11 SGITA וסעיפים 5, 10, 11E ו- 11K SGSA לסוחר לחוזי צרכנים.

  75. כאשר מוציאים סחורות כמדגם אז יפרוץ סעיף 13 אם הסחורות המלאות המסופקות אינן תואמות את המדגם הזה או שיש להם פגם, מה שהופך את איכותם ללא מספקת (לפי סעיף 9) ואשר הצרכן לא היה מגלה על ידי בדיקה סבירה של סחורות המדגם.

  סעיף 14: סחורות להתאמה למודל שנראה או נבדק

  76. פרק זה קובע כי אם הסוחר מציג או מספק מודל של הסחורה המדוברת, אז הסחורה שהתקבלה צריכה להתאים למודל זה, פרט לכך שכל ההבדלים שהובאו לצרכן’תשומת הלב לפני שנעשה החוזה לא תפר את ההגנה הזו.

  77. דוגמה לכך היא שצרכן הצופה בטלוויזיה בקומת החנות אך מקבל טלוויזיה באגרוף מהחדר המלאי. במסגרת סעיף זה המודל שנמסר צריך להתאים למודל שנצפה (אלא אם כן הבדלים יובאו לצרכן’תשומת הלב לפני שהיא נקנתה).

  סעיף 15: התקנה כחלק מההתאמה של הסחורה עם החוזה

  78. סעיף 15 מבהיר כי כללים מיוחדים חלים במקום בו סחורות מסופקות ומותקנות הן על ידי סוחר (או שההתקנה נעשית תחת אותו סוחר’אחריות). במקרה כזה, אם שירות ההתקנה נעשה בצורה לא נכונה, סעודי הסחורה חלים, למעט הזכות לטווח הקצר לדחות.

  סעיף 16: סחורות שאינן תואמות לחוזה אם תוכן דיגיטלי אינו תואם

  79. סעיף 16 מבהיר כי כללים מיוחדים חלים גם בהם מוצרים ותכנים דיגיטליים מסופקים יחד במוצר אחד (ה.ז. כאשר תוכן דיגיטלי מסופק בדיסק). במקרה זה, סעיף 16 מבהיר כי אם לא יתקיימו זכויות התוכן הדיגיטלי, פירוש הדבר שהסחורה תת-תקנית ולצרכן יש את הזכות לסוויטה המלאה של תרופות סחורות (כולל הזכות לטווח הקצר לדחות).

  סעיף 17: לסוחר יש זכות לספק את הסחורה וכו ‘

  80. סעיף זה מגן על הצרכן בכך שהוא הופך אותו לתקופת החוזה כי לסוחר יש את הזכות למכור או להעביר את הסחורה או להעביר אותם, בנקודה בה העברת הבעלות או החזקה מתרחשת. בכמה עסקאות, המכירה, ההעברה או ההשכרה יהיו מיידי. במקרים אחרים, הצדדים רשאים להסכים כי הסחורה תימכר, יועברו או יישכרו בשלב מאוחר יותר – על הסוחר להיות זכות זו באותו זמן מאוחר יותר. פרק זה תואם לסעיף 12 SGA, סעיף 8 SGITA וסעיפים 2, 7, 11B ו- 11H SGSA. אבל כמו בכל החלק הזה זה קשור רק לסוחר לחוזי צרכנים. הכלל הכללי הוא שהבעלות מעבירה כאשר הצדדים מתכוונים להעביר. עבור חוזי מכירה (כלומר, חוזים אליהם SGA פונה), כללים על הקמת הצדדים’ כוונה לגבי העברות בעלות בזמן – אלא אם כן נובעת כוונה שונה מהחוזה או מהנסיבות – ב- SGA, בפרט סעיף 18 (עם זאת, שימו לב כי חקיקה מתייחסת ל “תכונה” בניגוד ל “בַּעֲלוּת” אם כי המשמעות זהה). עיין בהערות בסעיף 4 למידע נוסף.

  81. המדור מבטיח גם כי לאף אחד אחר לא יהיה זכויות על הסחורה (ה.ז. זכות להשתמש בסחורה) אלא אם כן הצרכן מודע לכך לפני ביצוע החוזה וכי הצרכן’אין להפריע להחזקת הסחורה על ידי מישהו עם זכויות על הסחורה (למעט כל זכויות שהצרכן מודע). הגנות אלה אינן חלות על חוזי שכירות.

  82. במקרה של חוזי שכירות, יהיו צדדים אחרים עם זכויות על הסחורה – למשל, הסחורה תהיה בבעלות מישהו אחר מאשר הצרכן, מכיוון שהצרכן אינו מתקשר לבעלות על הסחורה אלא רק להשתמש בהם. תַחַת סעיף קטן (3), הצרכן’השימוש בסחורה עשוי להיות מופרע רק על ידי בעל הסחורה או על ידי צד שלישי כלשהו עם זכויות על הסחורה אם הצרכן נמסר על אותו אדם’זכויות על הסחורה לפני ביצוע החוזה.

  83. סעיף זה אינו משפיע על ההגנה על רוכשים פרטיים של כלי רכב מנועים לפי סעיף 27 חוק שכר רכישה 1964. על פי הוראה, בה קונה פרטי קונה רכב מנועי ממישהו שיש לו אותו בכפוף להסכם רכישת שכירה או הסכם מכירה מותנה ועדיין אינו מחזיק כראוי ברכב (מכיוון שהוא עדיין תחת הסכם רכישת שכירות או הסכם מכירה מותנית), אם כן, אם הרוכש הפרטי הוא רכישה של רכישה, ובלי תום לב עם רכישת הרכישה של הרכב, אם הרכישה של הרכב נוגעת כביכול של העסקה.

  סעיף 18: אין דרישה אחרת לטיפול במונח לגבי איכות או כושר ככולל

  84. פרק זה תואם לסעיף 14 (1) של ה- SGA, אך עבור חוזים בין סוחר לצרכן. הסעיף משמש לציון כי אלא אם כן יש מונח מפורש הנוגע לאיכות הסחורה או הסחורה’ כושר למטרה מסוימת, או למונח המשתמע על ידי חקיקה אחרת, אין להתייחס לחוזה כמי שמכלול תנאים כאלה, מלבד אלה המפורטים בסעיפים 9, 10, 13 ו- (היכן שהוא חל) 16 16.

  אילו סעדים קיימים אם לא מתקיימים זכויות סטטוטוריות על פי חוזה סחורות?

  85. סעיפים 19 עד 24 קובעים את הסעדים החלים אם הצרכן’הזכויות הסטטוטוריות המכוסות בסעיפים 9 עד 17 אינן מתקיימות.

  86. סעיפים 19 ו -23 עד 24 העבירו מחדש את סעיף 3 של ה- CSD (במקור שהועבר על ידי מכירת ואספקת סחורות לתקנות הצרכנים 2002 שתיקנו את ה- SGA וה- SGSA). (הערת טרנספורמציה קובעת כיצד מועברים המרכיבים העיקריים של הנחיה זו בחוק מסופחים לשטרות ההסבר הללו – אנא ראה נספח ב).

  סעיף 19: צרכן’הזכויות לאכוף תנאים לגבי טובין

  87. בהתאם לזכות הסטטוטורית שנפרצת, עשויה לצרכן זכות לטווח קצר לדחות, זכות לתקן או להחליף את הסחורה ו/או (אם זה לא אפשרי או לא מצליחה להתייחס לאשמה) זכות להפחית את מחיר הרכישה (ולשמור על הסחורה) או זכות סופית לדחות את הסחורה, או זכות לשחזר עלויות מסוימות. סעיפים (1) ו- (3) עד (6) מתווה זכויות אלה ומשמשים גם לשילוב הקורא לסעיפים הרלוונטיים המפרטים את הסעדים הללו ואת יישומם.

  88. סעיף קטן (2) מבהיר כי אם נפרצת זכות סטטוטורית בגלל הסחורה שאינה תואמת את המונח הרלוונטי (ה.ז. להיות באיכות מספקת), אם אי התאמה נובעת מהחומרים המסופקים על ידי הצרכן, זה לא נחשב ככישלון להתאים לחוזה.

  89. סעיף קטן (5) מבהיר כי אם הסוחר מפר את כל המידע לפני חוזה הנדרש לטיפול כחלק מהחוזה לפי סעיף 12, לצרכן יש את הזכות לשחזר עלויות שנגרמו כתוצאה מההפרה. הצרכן יכול לשחזר את סכום העלויות הללו עד למחיר המלא של הסחורה (כך שיוכלו לקבל החזר מלא), או את המלא של הסכום שכבר שילמו (אם הם רק שילמו בחלקו עבור הסחורה). זה חל באותה מידה במקום בו יש שיקול אחר במקום מחיר – הכובע בעלויות הניתנות לשחזור יהיה הערך של אותו שיקול. אם הצרכן כרוך בעלויות או הפסדים מעל סכום זה, יתכן שהם יוכלו לבקש נזקים בגין הפרת חוזה (ראה סעיף קטן (9)).

  90. לפי סעיף קטן (6), אם הדרישה לסוחר תהיה זכות למכור או להעביר את הסחורה או החזקה שלהם (סעיף 17 (1)). הזכות לדחות במקרה זה אינה זכות לטווח קצר לדחות ולא זכות סופית לדחות, ולכן סעיף 22 וסעיף 24 בהתאמה אינם חלים. הזכויות האחרות המסופקות על ידי סעיף 17 – כי לאף אדם אחר לא צריך להיות זכויות על הסחורה, אלא אם כן הצרכן מודע לכך לפני ביצוע החוזה וכי הצרכן’אין להפריע להחזקת הסחורה על ידי מישהו עם זכויות על הסחורה – מכוסים בסעיפים קטנים (9) ו- (10), שכן הפרת זכויות אלה אינה מולידה זכות לדחות או לתרופות הסטטוטוריות האחרות, אך הצרכן עשוי לבקש נזקים.

  91. סעיף קטן (7) מבהיר כי זמינות הסעדים המפורטים בסעיפים קטנים (3) עד (6) כפופה לכללים הספציפיים למסירת כמות שגויה ומשלוחי תשלומים בסעיפים 25 ו -26. אם סוחר מספק את הכמות הלא נכונה של הסחורה, הסעדים ייקבעו לפי סעיף 25. אם הצדדים יסכימו כי הסחורה תועבר בתשלומים, כל זכאות לממש את הזכות לטווח הקצר לדחות או את הזכות לדחות לפי סעיף 19 (6) תיקבע בהתאם לסעיף 26.

  92. סעיף קטן (8) קובע כי הסעדים להפרת תקופה בחוזה בערך הזמן או התקופה למסירת הסחורה נקבעים בסעיף 28.

  93. סעיפים קטנים (9) ו- (10) משמשים תזכורת לכך שהסעדים הסטטוטוריים המפורטים בסעיף 19 אין פירושם שהצרכן אינו יכול להמשיך בסעדים אחרים, כאלטרנטיבה או תוספת לתרופות הסטטוטוריות, אך הצרכן לא יתאושש יותר מפעם אחת לאותו הפסד זהה. לדוגמה, במקרים מסוימים הצרכן רשאי לממש את הזכות לטווח הקצר לדחות ולקבל החזר כספי, וגם לתבוע נזקים בגין אובדן נוסף שנגרם בגלל אי ​​התאמה של הסחורה. במקרים אחרים, צרכן רשאי להעדיף לתבוע נזקים במקום להמשיך באחד מהסעדים הסטטוטוריים.

  94. סעיף קטן (11) מתווה את הסעדים האחרים של המשפט המקובל כי הצרכן עשוי להיות מסוגל לבקש, כמו תביעת נזקים או הסתמכות על ההפרה כדי להקל על הצרכן את החובה לשלם את המחיר או חלק ממנו (למעשה הגדרת ההפרה כנגד המחיר) וכי הצרכן רשאי לרדוף רשות שוויוניות. להפרת מונח מפורש (זהו מונח שהצדדים מסכימים במפורש) הצרכן עשוי להיות מסוגל להתייחס לחוזה כמו בסוף, תלוי במעמדו של אותו מונח. לדוגמה, אם הצרכן והסוחר יסכימו לתקופת אקספרס בחוזה החשוב עד כדי כך שההפרה לאחר מכן של אותו מונח על ידי הסוחר תשאיר את הצרכן שנשלל ממנו באופן משמעותי את כל ההטבה שנועדה מהחוזה, הצרכן יכול היה להתייחס לחוזה כמו בסופו של דבר.

  95. סעיף קטן (12) קובע כי הצרכן רשאי רק להתייחס לחוזה כמסוף להפרה של אחת מהזכויות הסטטוטוריות בסעיפים 9-11, 13-16 או 17 (1) על ידי מימוש זכות לדחות לפי פרק 2. זה מבטל את כל הזכות המקובלת על פי החוק המקובל לסיים את החוזה בגין הפרת התנאים שדרשים אלה דורשים להתייחס אליהם ככלול בחוזה.

  96. סעיף קטן (13) מבהיר כי הפניות בחלק 1 לטיפול בחוזה “בסוף” יש משמעות זהה לטיפול בחוזה כ- “נדחה”. המשמעות היא שבמקום בו צרכן מתייחס לחוזה סחורות כמו בסופו של דבר על פי החוק, הצרכן עשוי גם להיות מסוגל לשחזר נזקים בגין אי ביצוע של החוזה כולו על ידי הסוחר.

  97. סעיפים (14) ו- (15) קובעים כי אם הפרה של הזכויות הסטטוטוריות – למשל תקלה – מתעוררת במהלך 6 החודשים הראשונים מהלידה, יש להניח כי הייתה קיימת בעת המסירה אלא אם כן הסוחר מוכיח אחרת או שהחזקה זו אינה תואמת את אופי הסחורה או הפרה או תקלה מסוימת. זה חל במקום בו הצרכן מפעיל את זכותם לתיקון או להחלפה או לזכותם להפחתת מחירים או לזכות הסופית לדחות. זה לא חל במקום בו הצרכן מפעיל את הזכות לטווח הקצר לדחות. סעיפים קטנים אלה תואמים את סעיף 48 א (3) ו- (4) של ה- SGA וסעיף 11M (3) ו- (4) של ה- SGSA.

  98. עבור סחורות, סעיפים 19 ו -20 קובעים כי במצבים מסוימים יש לצרכן את הזכות לסיים את החוזה ולקבל החזר כספי. כאשר החוזה הוא חוזה מעורב עם אלמנט סחורה, פירוש הדבר (אלא אם כן החוזה ניתן לניתוק, ראה סעיף 100 להלן) כי לצרכן יש את הזכות לסיים את כל החוזה (הן הסחורה והן אלמנטים שאינם טובים) ולקבל החזר של מחיר החוזה (או לכסף שכבר שילם עבור מחיר המלא של החוזה). אם הצרכן מעוניין להמשיך בחלק מהחוזה, הוא פתוח לצדדים להסכים לעשות זאת.

  99. לדוגמה, צרכן מתקשר עם סוחר למקור עבורם ואז להתקין מטבח. כאשר הסוחר סיים את העבודה, שפות העבודה של הגרניט (הסחורה) נשרטות קשה ולא מתאימות למטרה. הצרכן רשאי לבקש את כספם בחזרה, זהו כל הכסף ששולם הן עבור שירות ההתקנה והן עבור יחידות המטבח.

  100. כדוגמה נוספת, צרכן רוכש מכשיר טלפון נייד (מוצרים) עם חוזה שירות רשת. הטלפון ממשיך להתרסק כך שהם מחזירים אותו לסוחר. לצרכן יש את הזכות לבקש החזר כספי הן לטלפון והן לשירות, אולם בפועל יתכן שהם ירצו להמשיך עם השירות שישמש בטלפון אחר, והצרכן והסוחר יוכלו להסכים לזה. הצרכן’הזכות לסיים חוזה שלם (כפי שהוסבר בפסקה 98) כפופה לכללים על חוזים ניתנים לניתוק המוסברים בפסקאות 119 עד 121 להלן (ובסעיף 124 בכל הנוגע לדחייה חלקית)).

  101. לסיכום, הסעדים הסטטוטוריים העשויים להגיש בקשה להפרת הצרכן’הזכויות הסטטוטוריות הן כדלקמן:

  • הזכות לטווח הקצר לדחות (סעיפים 20-22)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 23)
  • הזכות להפחתת מחירים או לזכותו הסופית לדחות (סעיף 24)
  • הזכות לטווח הקצר לדחות (סעיפים 20-22)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 23)
  • הזכות להפחתת מחירים או לזכותו הסופית לדחות (סעיף 24)
  • הזכות לטווח הקצר לדחות (סעיפים 20-22)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 23)
  • הזכות להפחתת מחירים או לזכותו הסופית לדחות (סעיף 24)
  • הזכות לשחזר עלויות שנגרמו, עד מחיר החוזה (סעיף 19 (5))
  • הזכות לטווח הקצר לדחות (סעיפים 20-22)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 23)
  • הזכות להפחתת מחירים או לזכותו הסופית לדחות (סעיף 24)
  • הזכות לטווח הקצר לדחות (סעיפים 20-22)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 23)
  • הזכות להפחתת מחירים או לזכותו הסופית לדחות (סעיף 24)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 23)
  • הזכות להפחתת מחירים או לזכותו הסופית לדחות (סעיף 24)
  • הזכות לטווח הקצר לדחות (סעיפים 20-22)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 23)
  • הזכות להפחתת מחירים או לזכותו הסופית לדחות (סעיף 24)
  • הזכות לדחות (סעיף 20)
  • סעדים סטטוטוריים אינם חלים אך צרכנים רשאים לתבוע נזקים (סעיף 19 (9) ו- (10))
  • סעדים סטטוטוריים אינם חלים אך צרכנים רשאים לתבוע נזקים (סעיף 19 (9) ו- (10))

  102. כפי שנקבע לעיל, התנאים שיש להתייחס אליהם ככלולים בחוזה בסעיפים 9-17 הם תנאים חוזיים ואם הם לא מתקיימים זה אומר שיש הפרה של חוזה. החוק המקובל (כלומר, החוק שנקבע בתיקים שהוחלטו על ידי שופטים) כבר מספק סעדים מסוימים להפרת חוזה. סעיפים קטנים (9) עד (11) לסעיף 19 משמשים תזכורת לכך שהצרכן רשאי – במקום (או, במקרים מסוימים, בנוסף) לרדוף אחר הסעדים הסטטוטוריים המפורטים בסעיף 19 ובסעיפים הבאים – לחפש את המשפט המקובל או (שוויון) אחר (הוגן). אלה עשויים לכלול נזקים, ביצועים ספציפיים או (בסקוטלנד) יישום ספציפי, או זכות להתייחס לחוזה כמסתיים בגין הפרת מונח מפורש במקרים מסוימים (ראו גם סעיף 94).

  103. “נזקים” מתייחס לסעד המקובל לפיצוי כספי ששילם צד אחד לאחר. לדוגמה, כאשר סוחר מפר את הקדנציה כי חלק זה דורש להתייחס אליו ככלול בחוזה, בית המשפט רשאי להורות לסוחר לשלם נזקים לצרכן. באופן כללי, פסק נזקים בגין הפרת חוזה נועד לפצות את הצד שנפגע בגין הפסד שסבל. בחלקם, פחות תכופות, בית המשפט רשאי לפסוק נזקים החורגים פשוט מפצה את הצרכן על אובדן סבל – ה.ז. בית משפט יכול לעיתים לפסוק נזקים נומינליים, כאשר יש הפרה של חוזה אך אין הפסד, או נזקים מחמירים לפצות על מצוקה נפשית. לצורך הפרת מונח כי חלק זה דורש להתייחס אליו ככלול בחוזה, הכלל הוא כי נזקים נועדו להכניס את הצרכן באותה עמדה כאילו לא הייתה הפרה. רמת הנזקים המוענקת תהיה תלויה בנסיבות הספציפיות ובמונח שהסוחר הפר. בדרך כלל, נזקים יכסו את ההפסד המשוער הנובע ישירות הנובע מההפרה, במהלך האירועים הרגילים: אם הצרכן ישמור על הסחורה, בדרך כלל זה היה ההבדל בין ערך הסחורה, השירות או התוכן הדיגיטלי שקיבל הצרכן והערך לא היה הפרה. נזקים עלולים לכסות אובדן או נזק שנגרם על ידי הסחורות הפגומות, למשל, כאשר מכונת כביסה לקויה פוגעת בבגדים בזמן השימוש. ישנם בדיקות משפטיות שיש לממש כי הצרכן יחלים נזקים: אדם יכול רק להחזיר נזקים בגין אובדן שנגרם כתוצאה מההפרה (של המונח הנדרש על ידי החוק) ואשר ניתן היה צפוי מספיק; והצרכן לא יכול להתאושש בגלל אובדן שיכול היה לפעול באופן סביר כדי להגביל או להקל על.

  104. “מופע ספציפי” הוא כיוון שבית משפט יכול לעשות, להכריח צד לבצע את התחייבויותיהם במסגרת חוזה. זהו סעד שוויוני, כלומר הוא אינו זמין לצרכנים כזכות, אלא בבית המשפט’שיקול דעת. זה לא יוזמן אם נזקים (ראה לעיל) מספקים כדי לפצות את הצרכן – בדרך כלל, נזקים יהיו מספקים אלא אם כן נושא החוזה הוא ייחודי, שכן הצרכן יכול להשתמש בנזקים כדי לקנות החלפה. “יישום ספציפי” דומה ל”ביצועים ספציפיים “עבור סקוטלנד, ויש גם נסיבות ספציפיות בהן ניתן להשתמש בזה. בהתייחס לביצועים ספציפיים או ליישום ספציפי, סעיף זה אינו מבקש לקודד את החוק לגבי מתי ביצועים ספציפיים או יישום ספציפי עשויים להיות זמינים, אך ההפניות משמשות תזכורת לכך שהיא עשויה להיות תרופה חלופית לתרופות הסטטוטוריות. סעיף 58 נותן פירוט רב יותר על סמכויות בית המשפט בהליכים בהם מבקשים סעד.

  105. על פי חוק אנגליה וויילס וצפון אירלנד, תביעות בגין הפרת חוזה כפופות לתקופת הגבלה של שש שנים ממועד הפרת החוזה, ואילו בחוק הסקוטי תקופת ההגבלה היא חמש שנים. מכיוון שההגנות המופיעות על פי חלק זה של החוק פועלות על בסיס דיני חוזה, יש לצרכן 6 שנים (או 5 שנים בסקוטלנד) שבתוכם הם עשויים לנקוט בסעדים להפרת אחת מהזכויות הסטטוטוריות. זה לא אומר שצרכן רשאי לחפש סעד לפי המעשה בגין כל תקלה המתעוררת בסחורות בכל עת בשש (או חמש) השנים שלאחר המסירה, אך רק אם נפרץ אחת מהזכויות הסטטוטוריות. הזכות הסטטוטורית לפי סעיף 9 (סחורות באיכות מספקת) תפרוץ רק אם סחורות אינן מהסטנדרט שאדם סביר ישקול כמשביע רצון, תוך התחשבות בנסיבות כולל המחיר וכל תיאור שניתן. מבחן סבירות זה ניתן לפי סעיף 9 (2). לדוגמה, ייתכן כי הזכות הסטטוטורית לא תפר את.

  סעיף 20: זכות לדחות

  106. סעיף זה משמש להסביר את הסעדים של זכות לטווח הקצר לדחות, זכות סופית לדחייה והזכות לדחות לפי סעיף 19 (6), וכיצד אלה פועלים.

  107. הסעיף קובע כי כאשר לצרכן יש אחת מזכויות אלה לדחות ובוחרת לממש אותו, פירוש הדבר הוא לדחות את הסחורה ולהפסיק את החוזה. החלק מספק גם את מה שהצרכן צריך לעשות כדי לממש את הזכות.

  108. סעיף קטן (5) קובע מה על הצרכן לעשות כדי לממש אחת מהזכויות הללו: עליהם לציין לסוחר שהם דוחים את הסחורה ומתייחסים לחוזה כמו בסופו של דבר.

  109. סעיף קטן (6) מבהיר שכל עוד משמעות האינדיקציה ברורה, זה לא משנה באיזו צורה היא נדרשת.

  110. סעיף קטן (7) קובע כי כאשר הזכות לדחות מופעלת על ידי הצרכן, לסוחר מוטלת החובה להחזיר את הצרכן ומזמן זה על הצרכן להנגיש את הסחורה לגבייה על ידי הסוחר, או אם מוסכם, להחזיר את הסחורה שנדחה לסוחר.

  111. סעיף קטן (8) מבהיר כי כל העלויות הסבירות של החזרת סחורה דחתה לסוחר (למעט במקום בו הצרכן מחזיר את הסחורה באופן אישי למקום בו הם השיגו את החזקה הפיזית שלהם) יש לשאת על ידי הסוחר על ידי הסוחר. זה כולל את הסוחר שמשלם עלויות דואר. זה חל אם הצרכן הסכים להחזיר את הסחורה, כאמור בסעיף קטן (7).

  112. סעיף קטן (8) אינו מונע מהצרכן להמשיך בתביעת נזקים. לדוגמה, צרכן עשוי לרצות לעשות זאת בנסיבות בהן החזרת הסחורה למקום שהצרכן השיג את החזקה פיזית שלהם אכן נוגע בעלויות די משמעותיות עבור הצרכן.

  113. סעיף קטן (10) קובע שבמקום שיש לספק החזר כספי והתשלום המקורי (או חלק ממנו) נעשה בכסף, הצרכן זכאי להחזיר כסף עבור הכסף ששילמו, כך שהסוחר לא יכול להחליף שוברים בחנויות, אשראי או שווה ערך למקום החזר הכספי הנדרש.

  114. אם לא שימש כסף לשלם עבור הסחורה, תחת סעיפים (11) ו- (12), הצרכן אינו זכאי לכסף בחזרה אלא “הֶחזֵר” תהיה חזרה של כל מה שהצרכן נתן בתמורה לסחורה (ראה דוגמאות להלן). אם לא ניתן להחזיר זאת לצרכן בגלל אופי החילוף, אז תחת סעיף קטן (18) ו- (19), הצרכן לא יכול לדרוש החזר כספי אלא עשוי להמשיך בתביעת נזקים. לצרכן עדיין יש “זכות לדחות” (כלומר לדחות את הסחורה ולהתייחס לחוזה כמו בסוף) במצב זה, אך האמצעים להשגת כסף בחזרה שונה. דוגמאות לסיטואציות בהן סעיפים קטנים אלה עשויים לחול כוללים:

  • צעצוע “קנה” עם שוברים שנאספו ממנות דגנים. במקרה זה ניתן יהיה להחזיר שוברים מקבילים (למרות שהם לא בהכרח יהיו השוברים בפועל שהצרכן חותך) ו “הֶחזֵר” לכן יכול לנקוט בצורה זו לפי סעיף קטן (11).
  • מיקרוגל המסופק לצרכן על ידי סוחר המתמחה בשיפוץ של טובי לבן, בתמורה לצרכן’S ישן של מקפיא. במקרה זה, אם מקפיא המקרר עדיין היה זמין במצב ללא שינוי, אז אפשר היה להחזיר את זה לצרכן כ- “הֶחזֵר” תחת סעיף קטן (12), אך אם הוא כבר לא היה זמין, או היה שופץ, אז החזר לא היה אפשרי.

  115. שם הכסף היווה חלק ממה שהצרכן נהג לשלם עבור הסחורה אך השאר היו “שילם עבור” עם משהו אחר (משהו שאינו כספי), הצרכן עדיין זכאי להחזר כספי עבור הכסף ששילמו והחזרת הנכס האחר שהועבר במידת האפשר. הצרכן רשאי להמשיך בתביעת נזק לכל הפסד שאינו יכול לתבוע א “הֶחזֵר” (של כסף או רכוש) לפי סעיף 20.

  116. סעיף קטן (13) קובע כי במקרה הספציפי של סחורות שכירות, הצרכן אינו רשאי לתבוע החזר כספי על כסף ששולם (או כל מה שהועבר במקום הכסף) להשכרה שהצרכן נהנה. כל החזר כספי יכסה רק כסף ששולם עבור תקופת שכירה שאבדה בגלל החוזה הסתיים. לדוגמה, אם צרכן שכר סחורה למשך חודש ושילם מראש, אך לאחר 3 שבועות תקלה באה לידי ביטוי כך שהצרכן מימש את זכותם לטווח הקצר לדחות, הצרכן יוכל רק לחפש החזר לשבוע שנותר בו הסחורה לא תשמש את הסחורה. יתכן שלצרכן יש תביעה בנזקים לפצות אותם בגין כמה מחיובי ההשכרה ששולמו במהלך התקופה בה היו הצרכן הסחורה הפגומה אך לפני שהם דחו אותם. תַחַת סעיף קטן (18) (ג), אם משהו שאינו כסף הועבר בתמורה להשכרת הסחורה, ולא ניתן לחלק את זה כדי להסביר את הזמן בו הצרכן לא היה משתמש בסחורה, לא ניתן להחזר החזר כספי. הצרכן יכול במקום זאת לתבוע נזקים. אם ניתן לחלק את מה שהצרכן שהועבר אך לא לחלק אליו הצרכן היה זכאי לפי סעיף קטן (13), ניתן להמשיך החזר של החלוקה, גם אם זה פחות מהסכום היחסי שהועבר על ידי הצרכן לתקופת השימוש בסחורה. לאחר מכן הצרכן יכול לתבוע נזקים להמשך.

  117. סעיף קטן (14) קובע כי עבור חוזים שאינם שכירות, ובמקום בו מתבצעים תשלומים עבור הסחורה לאורך זמן (חוזי מכירה ותנאי רכישה), ניתן לבצע כל תביעה להחזר כנגד כסף שכבר שולמו עד לאותה נקודה. לדוגמה, אם יתברר כי מכונת כביסה של 500 ליש”ט לקויה לאחר שהצרכן שילם 350 ליש”ט, ההחזר המרבי יהיה 350 פאונד.

  118. סעיף קטן (15) מחייב סוחר לספק כל החזר כספי עקב הצרכן ללא עיכוב מופרז ולכל האחרון תוך 14 יום, מכפי שהסוחר מסכים כי הצרכן זכאי לו. לדוגמה, אם צרכן דוחה סחורות בגלל תקלה טכנית שלא ניתן לראות ללא בדיקה או בדיקה מפורטת, התקופה של 14 הימים הייתה מתחילה ברגע שהסוחר ביצע את הבדיקות המתאימות ומצא שהסחורה אכן פגומה. לעומת זאת, אם היה ברור מהסתכלות על הסחורה שהם הפרו את הדרישה הרלוונטית על פי החוק, סביר להניח שלא תהיה סיבה לכך שהסוחר לא יסכים מייד שהצרכן זכאי להחזר כספי. בכל מקרה, אסור שיהיה עיכוב מופרז, כך שהסוחר לא יכול היה לעכב את התשלום שלא לצורך, למשל על מנת לחכות לבדיקות גוזלות זמן שאינן רלוונטיות לחלוטין. סעיף קטן (16) קובע כי כאשר הצרכן שילם כסף במסגרת החוזה, יש לתת את ההחזר באותה טופס כמו התשלום המקורי אלא אם כן הצרכן מסכים אחרת. לדוגמה, צרכן ששילם מזומן צריך לקבל מזומנים ולא, למשל, צ’ק אלא אם כן הם מסכימים לכך. תַחַת סעיף קטן (17), לא ניתן לחייב שום תשלום בגין מתן החזר כספי.

  119. סעיפים (20) ו- (21) מבהירים כיצד דחיית הסחורה עובדת במקום בו חוזה ניתנת לניתוק. כאן נועד החוזה להתחלק, כך שניתן להקצות חלקים שונים מהשיקול לחלקים שונים של הביצועים – ה.ז. הסכם לשלם פרו-ראטא עבור כמה מוצרים המסופקים, לא משנה אם אחרים מסופקים.

  120. כאשר חוזה ניתן לניתוק, אם התקלה היא עם סחורות בחלק אחד של החוזה, לצרכן יש זכות לדחות את הסחורה ולסיים ביעילות את החלק של החוזה. מעבר לכך זו שאלה של הנסיבות האם הצרכן רשאי לדחות סחורות אחרות ולהפסיק ביעילות את כל החוזה.

  121. סעיפים קטנים (20) ו- (21) אינם חלים ביחס לסקוטלנד.

  סעיף 21: דחיית סחורות חלקית

  122. פרק זה מבהיר את הצרכן’זכויות סביב דחייה חלקית של סחורות. אם לצרכן יש את הזכות לדחות את הסחורה מכיוון שחלקם או כולם אינם תואמים את החוזה, הצרכן יכול לדחות חלק או כולם. אם הצרכן דוחה רק חלק מהסחורה הוא לא יכול לדחות אף אחד מהסחורה שאכן תואמים את החוזה. כלומר הצרכן יכול:

  • לדחות את כל הסחורה (תואמים ולא תואמים);
  • לדחות את כל הסחורות שאינן תואמות (אך אף אחת מהסחורות המתאימות); אוֹ
  • דחה חלק מהסחורות שאינן תואמות (ושמור על חלק מהסחורות שאינן תואמות וכל הסחורה המתאימה).

  123. אם לצרכן יש את הזכות לדחות תשלום של סחורות מכיוון שחלקם או כולם אינם תואמים את החוזה, אז הצרכן יכול לדחות חלק מהסחורה או את כל התשלום בתשלום. אם הצרכן דוחה חלק מהסחורה הוא לא יכול לדחות אף אחד מהסחורות בתשלום אשר אכן תואם את החוזה.

  124. אם החוזה ניתנת לניתוק ולצרכן יש את הזכות לדחות טובין המסופקים במסגרת חלק אחד מהחוזה מכיוון שהם אינם תואמים את החוזה, אז הצרכן יכול לדחות חלק מהסחורות הללו או את כולם. אם הצרכן בוחר לדחות רק חלק מהסחורה שהם רשאים לדחות, הם לא יכולים לדחות אף אחד מאותם סחורות שאכן תואמים את החוזה.

  125. בחלק זה, התאמה לחוזה פירושה תואם את כל הדרישות של החוזה. זה כולל תואם את כל התנאים שהחוק דורש להתייחס אליהם ככלול בחוזה לספק סחורות, כולל לפי סעיף 17. באופן זה, להתאמה לחוזה יש משמעות רחבה יותר מאשר בסעיפים 19 ו- 22-24, שאינם מכסים התאמה לתנאים הנדרשים על ידי סעיף 17.

  126. ההוראה תואמת למעשה את סעיף 35 א של SGA, אם כי סעיף 35 א קובע כי קבלת מוצרים מסוימים אינה מונעת דחיית אחרים, ואילו מושג קבלה זה אינו חל על פי החוק. סעיף זה מעניק אפוא לבהירות כי לצרכן בכל זאת יש זכויות שוות ערך לדחייה בחלקן.

  127. סעיפים (3) ו- (4) תואמים את סעיף 35 (7) של ה- SGA ומספקים את המקום בו הסחורה מהווה חלק מ- “יחידה מסחרית” (מוגדר בסעיף קטן (4)) הצרכן עשוי לא לדחות חלק מהסחורות באותה יחידה אלא שומר על אחרים. לדוגמה, אם ריהוט יימכר כסוויטת שלוש חלקים, אך הייתה תקלה באחד הכיסאות, הצרכן לא היה רשאי לדחות רק את הכיסא.

  סעיף 22: מגבלת זמן לזכות לטווח הקצר לדחות

  128. סעיף זה קובע את מגבלת הזמן המינימלית של 30 יום לזכות לטווח הקצר לדחות. החריג היחיד (הוקם תחת סעיף קטן (4)) הוא שעבור סחורות מתכלות שלא היו צפויות להימשך יותר משלושים יום, התקופה למימוש הזכות לטווח הקצר לדחייה נמשכת רק כל עוד יהיה סביר לצפות כי הסחורה הזו תימשך.

  129. התקופה של 30 הימים מתחילה למחרת האחרונה של הדברים הבאים:

  • הצרכן משיג בעלות על הסחורה (אני.ה. הצרכן קונה את הסחורה) או, להשכרה, לשכור רכישה או למכירות מותנות, משיג החזקה.
  • הסחורה הועברה.
  • אם ישים, הסוחר הודיע ​​לצרכן כי כל הפעולות הנדרשות לפני השימוש בסחורה (כולל התקנה, במידת הצורך) הושלמו על ידי הסוחר.

  130. פרק זה קובע גם כי תקופת 30 הימים לא תפעל במהלך תיקון או החלפה כלשהי (תקופת ההמתנה). עם חזרת הסחורה לצרכן, לצרכן יש את שארית התקופה של 30 הימים, או 7 ימים (לאם ארוכים יותר), שבתוכם הם עדיין יכולים לממש את הזכות לטווח הקצר לדחות אם הסחורה עדיין מפרה את התקנים שנקבעו על ידי החוק.

  131. סעיף קטן (8) פרטים כאשר תקופת ההמתנה מתחילה ומסתיימת. התקופה מתחילה ביום בו הצרכן מבקש תיקון או החלפה ומסתיים ביום בו הצרכן מקבל את הסחורה המתוקנת או החלופית.

  סעיף 23: זכות לתיקון או להחלפה

  132. פרק זה מפרט צרכן’הזכות להתעקש על תיקון או החלפת סחורות לקויות, שעלויותיהן יש לשאת על ידי הסוחר. זה כולל את הסוחר הנושא את העלויות הכרוכות בהסרת פריט מותקן והתקנה מחדש של החלפה. בדרך כלל תחליף צריך להיות זהה, כלומר זהה לדגם ואם הסחורה הייתה נקנית חדשה אז המחליף היה צריך להיות חדש.

  133. ברגע שהצרכן בחר בתיקון או להחלפה של הסחורה, הוא או היא לא יבקשו את השני מאלה, או לממש את הזכות לטווח הקצר לדחות, מבלי לאפשר לסוחר זמן סביר להשלים את אותה תרופה שנבחרה. עם זאת, אם ההמתנה לזמן סביר תגרום לצרכן אי נוחות משמעותית אז הצרכן יכול להמשיך לתרופה אלטרנטיבית מבלי לעשות זאת.

  סעיף 24: זכות להפחתת מחירים או זכות סופית לדחות

  134. פרק זה קובע את הצרכן’הזכויות להפחתת מחיר הרכישה או לדחיית הסחורה ולקבל החזר (חלקית). בדרך כלל אלה זמינים אם תיקון או החלפה של הסחורה לא היה אפשרי או שלא תיקן את התקלה. תַחַת סעיף קטן (4), אם הצרכן העביר משהו שאינו כסף עבור הסחורה, ולא ניתן להחזיר את הדבר שהועבר באותה מדינה או לחלק מספיק כדי להחזיר לצרכן את הסכום המתאים שהצרכן אינו יכול לבקש הפחתה במחיר הרכישה.

  135. פרק זה תואם במידה רבה לסעיף 48 ג ‘של ה- SGA וסעיף 11p של ה- SGSA, אך ישנם כמה שינויים כמפורט להלן.

  136. הקטע קובע כי אם תיקון או החלפה היו בלתי אפשריים או אם הצרכן’סחורות ממשיכות להיות תקניות לאחר שהצרכן יש:

  • כבר עבר תיקון אחד או החלפה של הסחורה על ידי הסוחר; אוֹ
  • חיפש תיקון או החלפה אך זה לא בוצע תוך זמן סביר או בלי לא נוח משמעותי לצרכן,

  הצרכן רשאי:

  • שמור על הסחורה והתעקש על הפחתת המחיר; אוֹ
  • לדחות את הסחורה ולקבל החזר כספי שעשוי, בנסיבות מסוימות, להיות כפוף לניכוי כדי לקחת בחשבון כל שימוש שיש לו הצרכן מהסחורה.

  137. לצורך קביעת מתי בוצע תיקון אחד, סעיף קטן (7) קובע כי במקום בו התיקון מתבצע על הצרכן’בחצרים, התיקון אינו הושלם עד שהסוחר מציין בפני הצרכן כי התיקונים מסתיימים. המשמעות היא שתיקון יחיד עשוי להתבצע על פני יותר מביקור אחד, מבלי להפעיל את הזכות להפחתת מחירים או לזכות הסופית לדחות עד שהסוחר יודיע לצרכן שהוא הושלם.

  138. כאשר הצרכן מבקש לתיקון מספר תקלות, ותיקונים אלה מסופקים יחד, זה נחשב לתיקון יחיד.

  139. אם הצרכן בוחר לשמור על הסחורה ולדרוש הפחתה במחיר השאלה מה סכום מתאים יהיה תלוי בנסיבות ובתפקוד הנותר של הסחורה. זה נועד כי הפחתת המחיר תשקף את ההבדל בערך בין מה שהצרכן שילם עבורו לבין הערך של מה שהם מקבלים בפועל, ויכול להיות כמו החזר מלא או הסכום המלא ששולם כבר.

  140. כאשר הסוחר נדרש לספק החזר כספי מכיוון שהצרכן שילם יותר מהמחיר המופחת, יש לספק את ההחזר לצרכן ללא עיכוב מופרז ולכל האחרון תוך 14 יום מכפי שהסוחר מסכים כי הצרכן זכאי לו. כאשר הצרכן שילם כסף במסגרת החוזה, יש לתת את ההחזר באותה טופס כמו התשלום המקורי אלא אם כן הצרכן מסכים אחרת. לא ניתן לחייב שום תשלום בגין מתן החזר כספי. (ראה סעיף 118 לפרטים נוספים.)

  141. סעיפים (10) עד (13) קבע כי אם זכות הדחייה הסופית מופעלת תוך 6 חודשים מיום אספקת הסחורה (או, אם מאוחר יותר, העברת הבעלות או הסוחר שהושלם והודיע ​​על הצרכן על כל פעולה נדרשת), על הסוחר בדרך כלל לתת לצרכן החזר כספי מלא. לאחר 6 החודשים הראשונים, הסוחר רשאי להחיל ניכוי על ההחזר כדי להסביר את השימוש שהיה לצרכן. יש חריג אם הסחורה מורכבת מרכב מנועי (כהגדרתה ב סעיפים (12) ו- (13)). במקרה זה ניכוי לשימוש עשוי להתבצע בשש החודשים הראשונים. רכבים כמו קטנועי ניידות (המכונה כרכרות לא חוקיות בחקיקה אחרת) נוקטים מההגדרה של רכב מנועי למטרות אלה.

  142. סעיף קטן (10) (ב) מספק סמכות העוסקת בהזמנה להרחיב את הפטור לכלל 6 חודשים לסוגים אחרים של סחורות. תַחַת סעיפים (14) ו- (15), ניתן היה לממש את הכוח אם חוסר היכולת להחיל ניכוי לשימוש בסחורות אלה בשש החודשים הראשונים גורם לרעה משמעותית לסוחרים. זה כפוף להליך ההחלטה המתקנת.

  כללים אחרים לגבי סעדים במסגרת חוזי סחורות

  סעיף 25: מסירת כמות שגויה

  143. סעיף זה תואם את סעיף 30 של ה- SGA, אך אינו מוגבל לחוזי מכירות וכמו בכל החלק הזה הוא מתייחס רק לסוחר לחוזי צרכנים.

  144. פרק זה קובע כי הצרכן רשאי לדחות את הסחורה אם נמסר הכמות הלא נכונה, אך אם הם בוחרים לקבל את הסחורה, עליהם לשלם את שיעור החוזה עבור מה שהם מקבלים. אם נמסר יותר ממה שנדבק, יש לצרכן את האפשרות הנוספת לדחות את העודף ולשמור על הסכום המתקשר.

  145. סעיף זה רק מזכה את הצרכן לדחות טובין: כללי דיני החוזה יקבעו אם ניתן להתייחס לחוזה או לא כמקום. זה משקף את המיקום הקיים תחת ה- SGA.

  סעיף 26: משלוחי תשלומים

  146. פרק זה תואם באופן מהותי לסעיף 31 של ה- SGA, אך אינו מוגבל לחוזי מכירות וכמו בכל החלק הזה הוא מתייחס רק לסוחר לחוזי צרכנים.

  147. במסגרת סעיף זה הצרכן אינו נדרש לקבל משלוח בתשלומים אלא אם כן הם מסכימים לכך. אם הם אכן מסכימים ואחד או יותר מהמשלוחים פגומים (למשל מכיוון שהסחורה באותה תשלום הם לא תקנים), תלוי בנסיבות, עלול לצרכן זכות נזקים או לדחות את הסחורה בפרקים הרלוונטיים, או להתייחס לחוזה כולו כמסתיים כמסתיים כמסתיים כמסתיים כמסתיים כמסתיים. איזו מהזכויות הללו חלות תלויה בנסיבות הספציפיות ויש לשפוט אותה כל מקרה לגופו. למרות זאת, סעיף קטן (5) קובע כי אם משלוח של תשלום לא מצליח לעמוד בסעיף 28, סעיף 28 זה חל, ולא סעיף 26.

  סעיף 27: משלוח, או תשלום לבית המשפט, בסקוטלנד

  148. פרק זה מבוסס על סעיף 58 ל- SGA, אך אינו מוגבל לחוזי מכירות וכמו בכל החלק הזה הוא מתייחס רק לסוחר לחוזי צרכנים.

  149. סעיף זה חל במקום בו סוחר רודף תשלום מצרכן עבור טובין שאחרת יכול היה לבחור לדחות אך בחר שלא, לרבות היכן טוען הצרכן, בתשובה לדרישה לתשלום, כי יש להפחית את המחיר בגלל הסוחר’הפרה. הוא קובע כי בית משפט סקוט רשאי לדרוש מהצרכן לשלם את המחיר המצטיין (או חלק ממנו) לבית המשפט או לצד שלישי על פי רשות בית המשפט, או לספק ביטחון אחר. זה משמש למתן נחמה לסוחר, כי הצרכן ישלם אם בית המשפט יגלה כי הצרכן מחויב לשלם את המחיר.

  כללים אחרים לגבי חוזי מוצרים

  סעיף 28: מסירת סחורה

  150. פרק זה מיישם את סעיף 18 ל- CRD ויחליף את התקנה 42 לתקנות 2013. זה חל רק על חוזי מכירות בין סוחרים לצרכנים על סחורה. חוזי מכירות מוגדרים בסעיף 5. אם הצדדים הסכימו כי יש למסור את הסחורה בתשלומים, סעיף זה חל על משלוח כל תשלום. “מְסִירָה” מוגדר בסעיף 59. בנוסף לסעיף 28, הכללים לגבי המסירה בסעיף 29 של SGA חלים על חוזי מכירות, למעט סעיף 29 (3) SGA.

  151. על פי סעיף זה, אלא אם כן מושג הסכם נפרד בין הצרכן לסוחר, על הסוחר למסור את הסחורה לצרכן ועליו לעשות זאת ללא עיכוב מופרז ותוך 30 יום לאחר ביצוע החוזה.

  152. כאשר יש למסור את הסחורה מייד בעת ביצוע החוזה, זה נחשב כהסכם בין הצדדים לגבי זמן המסירה. לפיכך, אם לא נמסרים סחורות באופן מיידי, הצרכן מסוגל לסיים את החוזה אם המסירה המיידית הייתה חיונית; אחרת, הסוחר רשאי למסור שוב בפרק זמן שצוין על ידי הצרכן. זה צפוי כי ברוב המקרים שבהם הצרכן רוכש סחורות המצפות לקבל אותם מייד, כי המסירה המיידית תהיה חיונית בנסיבות.

  153. כאשר הסוחר מסרב למסור את הסחורה או המסירה במסגרת הזמן הראשונית היה חיוני (אם מכיוון שהצרכן אמר לסוחר שהוא חיוני או שזה היה מרומז מהנסיבות), אז הצרכן רשאי להתייחס לחוזה כמו בסוף אם הסוחר לא יצליח לעמוד בתקופת המסירה הראשונית. הצרכן אינו צריך לתת לסוחר הזדמנות נוספת למסור בנסיבות אלה. דוגמאות לסחורות שעבורן ניתן היה להתייחס למסירה בתוך תקופת המסירה הראשונית.

  154. במקרים שאינם אלה לעיל, אם הסוחר לא מצליח לספק את הסחורה בתאריך מוסכם או תוך 30 הימים, תחת סעיף קטן (7), הצרכן רשאי לציין מסגרת זמן סבירה נוספת שבתוכה הנדרש הסוחר למסור את הסחורה.

  155. אם הסוחר שוב לא מצליח לספק את הסחורה במסגרת זמן זו, הצרכן רשאי להתייחס לחוזה כמו בסוף.

  156. הצרכן רשאי לבחור לדחות חלק מהסחורות במקום להתייחס לחוזה כמו בסוף, או, כאשר הסחורה לא הועברה, הצרכן רשאי לבטל את הזמנתם עבור חלק מהסחורה או כולם. לדוגמה, אם נמסרים סחורות לאחר התקופות הנדרשות על ידי סעיף זה, הצרכן עשוי לרצות לדחות חלק מהסחורה אך לשמור על אחרים, מכיוון שחלקם עשויים כבר לא להועיל לצרכן. אם מוצרים מסוימים מועברים בזמן אך אחרים מצטיינים, הצרכן עשוי לרצות לבטל את ההזמנה עבור חלק מהסחורות המצטיינות או את כל.

  157. סעיף קטן (14) מבהיר כי הוראות סעיף זה חלות על חוזה למכירת מוצרים יד שנייה הנמכרים במכירה פומבית ציבורית, אם אנשים יכולים להשתתף במכירת המכירה הפומבית באופן אישי. מרבית הוראות פרק 2 אינן חלות בנסיבות אלה, כפי שהוסברו עוד יותר ביחס לסעיף 2 (5).

  סעיף 29: מעבר סיכון

  158. סעיף זה קובע היכן סיכון הנוגע לסחורות המסופקות במסגרת חוזה מכירות טמון לפני ואחרי העברת החזקה פיזית של הסחורה לצרכן. על פי הסעיף, הסיכון טמון בסוחר עד שהצרכן יש החזקה פיזית של הסחורה, ובשלב זה מועבר סיכון לצרכן. עם זאת, אם הצרכן קובע כי על הסוחר להשתמש במוביל של הצרכן’S בחירה, וכי המוביל לא הוצע על ידי הסוחר כאופציה, הסיכון מעביר לצרכן בזמן שהסחורה מועברת למוביל.

  159. סעיף קטן (6) מבהיר כי הוראות סעיף זה חלות על חוזה למכירת מוצרים יד שנייה הנמכרים במכירה פומבית ציבורית, אם אנשים יכולים להשתתף במכירת המכירה הפומבית באופן אישי. מרבית הוראות פרק 2 אינן חלות בנסיבות אלה, כפי שהוסברו עוד יותר ביחס לסעיף 2 (5).

  סעיף 30: סחורות המוצעות עם ערבות

  160. פרק זה מחליף תקנה 15 למכירה והיצע של סחורות לתקנות הצרכנים 2002. תקנות אלה העבירו את ה- CSD והתקנה 15 יישמו סעיף 6 של ה- CSD. פרק זה משמש אפוא להעברת סעיף 6 שוב. במסגרת סעיף זה, ערבות המסופקת לצד הסחורה ללא תשלום נוסף היא מחייבת כחוק. בפרט, על הערבות:

  • להיות כתוב בשפה פשוטה, מובנת, ואם הסחורה מוצעת בבריטניה, באנגלית,
  • כלול את שם וכתובת הערבות,
  • קבע כי לצרכן זכויות סטטוטוריות (על פי חוק זה) לגבי הסחורה שאינן מושפעות מהערבות,
  • ציין את משך הזמן וההיקף הטריטוריאלי של הערבות,
  • ציין את הפרטים המהותיים בגין תביעות לפי הערבות, ו
  • להיות זמין לצרכן בכתב ותוך זמן סביר.

  האם סוחר יכול לחוזה מזכויות וסעדים סטטוטוריים במסגרת חוזה סחורות?

  סעיף 31: אחריות שלא ניתן לשלול או להגביל אותה

  161. סעיף זה משמש למניעת סוחרים להתכווץ מהצרכן’הזכויות הסטטוטוריות לפי סעיפים 9 עד 16, כמו גם סעיפים 28 ו -29 בזמן המסירה והעברת הסיכון, ובחוזים שאינם שכירות, הדרישה לזכות הכותרת הכלולה בסעיף 17. לסעיף זה יש גם את ההשפעה כי כל מונח בחוזה המבקש למנוע מהצרכן לקבל גישה לזכויות הסטטוטוריות ולתרופות או להפוך את מימוש זכויות אלה פחות אטרקטיביים לצרכן על ידי הקשה על כך שהיא גם קשה לעשות זאת, או על ידי הצבת הצרכן בעמדת הנחש. לקבלת חוזי שכירות, סעיפים (5) ו- (6) קובעים כי סעיף 31 אינו מונע מהצדדים להתכווץ מההגנה כי על הסוחר להיות בעל הזכות להעביר את החזקה או על כך שהצרכן צריך ליהנות מחזקה שקטה (לפי סעיף 17), אך מונח המבקש להחריג או להגביל הגנות אלה כפוף למבחן ההוגנות בסעיף 62.

  162. פרק זה תואם לסעיפים 6 ו -7 של ה- UCTA, אך כמו בכל החלק הזה הוא מתייחס רק לסוחר לחוזי צרכנים. החלק משמש גם ליישום סעיף 25 של ה- CRD (ביחס לאותם מאמרים של ה- CRD המיושם בפרק זה) וסעיף 7 (1) ל- CSD.

  163. סעיף זה קובע גם כי הסכם להגשת מחלוקות לבוררות אינו מכוסה על ידי סרגל זה על אי הכללת או הגבלת אחריות. עם זאת יש לציין כי סעיף 20 בתוספת 2 מבהיר כי מונח המחייב את הצרכן לקחת סכסוכים באופן בלעדי לבוררות עשוי להיחשב כבלתי הוגן. יתרה מזאת, חוק הבוררות 1996 קובע כי מונח המהווה הסכם בוררות אינו הוגן אוטומטית (על פי חלק 2 לחוק, לאחר כניסתו לתוקף), אם התביעה היא פחות מסכום שצוין בצו שנערך לפי סעיף 91 לחוק הבוררות. סכום זה נקבע כיום על 5000 ליש”ט בהסכמי הבוררות הבלתי הוגנים (סכום שצוין) 1999 (SI 1999/2167). יתכן שסכום זה עשוי להשתנות מעת לעת.

  סעיף 32: חוזים המיישמים חוק של מדינת אי-איאה

  164. הצדדים לחוזה עשויים להסכים כי החוזה אמור להיות מנוהל על פי חוק מדינה מסוימת. זה יכול להיות בגלל שהסוחר מבוסס במדינה שאינה בריטניה. תקנת רומא I שולטת באילו חוקים חלים על אותם חוזים. בנסיבות מסוימות, למרות שנבחר חוק אחר, חוקי הצרכן’מגורים רגילים חלים אם לא ניתן לזרוק אותם מהסכמה. לפרטים נוספים ראה סעיף 27.

  165. סעיף זה קובע כי מרבית הפרק 2 יחול על הגנה על צרכן במסגרת חוזה מכירות (כהגדרתה בסעיף 5), כאשר לחוזה יש קשר הדוק עם בריטניה, גם אם החוזה קובע את החוק של מדינה שאינה אימה חלה (האיחוד האירופי הוא האזור הכלכלי האירופי של האיחוד האירופי פלוס איסלנד, ליכטנשטיין ונורווגיה). ההוראה כלולה כדי לעמוד בסעיף 7 (2) של ה- CSD, המחייב את הצרכן אסור לשלול את הגנתו, כאשר לחוזה יש קשר הדוק עם מדינה חברה, גם אם החוזה קובע את חוק המדינה שאינה חברים חלים. זה לא מכסה את סעיף 28 ו -29, ולא הגבלת האחריות לפי סעיפים 28 ו -29, שכן אלה נובעים מה- CRD שאין להם דרישה זו.

  פרק 3 תוכן דיגיטלי

  סיכום ורקע

  166. פרק 3 נוגע לחוזים שבהם סוחר מסכים לספק תוכן דיגיטלי לצרכן. “תוכן דיגיטלי” היא הגדרת מפתח בחלק 1 וככזו מוגדרת בסעיף 2 (הגדרות מפתח). זה מוגדר כנתונים המיוצרים ומסופקים בצורה דיגיטלית וכולל תוכנה, מוזיקה, משחקי מחשב ויישומים או “אפליקציות”. במקרה של תוכן דיגיטלי המסופק על פי חוזה מסוחר לצרכן, ומאוחסן ברובו או מעובד לחלוטין מרחוק, כמו תוכנה המסופקת באמצעות מחשוב ענן, תוכן דיגיטלי כלשהו יועבר לצרכן תמיד’מכשיר S כך שיוכלו לקיים אינטראקציה עם מוצר התוכן הדיגיטלי שהם התקשרו אליו. תוכן דיגיטלי זה נופל בתחום ההגדרה של תוכן דיגיטלי כמפורט בסעיף 2, וכל עוד הוא ניתן על פי סוגי החוזה המפורטים בסעיף 33 או 46, פרק 3 חל. ההגדרה של תוכן דיגיטלי תכסה גם את התוכן הדיגיטלי המסופק לצרכן כתוצאה משירות שהפיק תוכן דיגיטלי בהתאמה אישית, כגון שירות עיצוב אתרים. הפרק אינו חל במקום בו סוחר מספק שירות רק כדי לאפשר לצרכנים לגשת לתוכן דיגיטלי, כגון אינטרנט או אספקת שירות סלולרי.

  167. עבור חוזים הכוללים תוכן דיגיטלי ששולם עבורו, פרק 3 קובע:

  • יש לצרכני הזכויות כאשר הם משלמים לסוחר כדי לספק להם תוכן דיגיטלי במסגרת חוזה; אלה למעשה זכויות חוזיות ואם הן נפרצות, מדובר בהפרת חוזה;
  • כאשר הזכויות חלות;
  • מה שהצרכן זכאי לבקש (והסוחר צריך להציע) אם יפרו זכויות אלה: כאשר לסוחר אין זכות לספק את התוכן הדיגיטלי שיש לצרכן זכות החזר; כאשר נפרצות זכויות סטטוטוריות אחרות על התוכן הדיגיטלי, יש לצרכן זכות שהסוחר מתקן או מחליף את התוכן הדיגיטלי ואת הזכות שלאחר מכן להפחתת מחיר התוכן הדיגיטלי; אלה הם “תרופות סטטוטוריות”;
  • כי הסעדים הסטטוטוריים אינם מונעים את הצרכן לטעון פעולות אחרות מהסוחר בהן הם זמינים על פי דיני החוזה הכללי (ה.ז. תביעה לנזקים); וכן
  • שהסוחר לא יכול “להתכווץ” מההוראות הללו.

  168. עבור תוכן דיגיטלי המסופק במסגרת חוזה (בין אם בחינם או בתשלום), פרק זה קובע:

  • שאם תוכן דיגיטלי פגע בצרכן’תוכן דיגיטלי אחר, או הצרכן’מכשיר S, והצרכן יכול להוכיח שהנזק נגרם בגלל הסוחר’חוסר טיפול ומיומנות סבירים, אז הסוחר צריך לתקן את הנזק או לתת לצרכן פיצוי כספי כלשהו בגין הנזק.

  169. מאמר מחקר משפטי שהוזמן על ידי BIS בדק את הגנות הצרכן הליבה הנוגעות לתוכן דיגיטלי ומצא כי לא היה ברור מה, אם בכלל, זכויות משפטיות שיש לצרכן אם תוכן דיגיטלי מוכיח פגום או לא מצליח לעמוד בצרכן’ציפיות. הסיבה לכך היא שלא ברור אם תוכן דיגיטלי יתואר כסחורות, שירותים או משהו אחר. העיתון הגיע למסקנה כי יש להבהיר את החוק ביחס לזכויות הצרכן בתוכן דיגיטלי (22) וכי “בקיצור, יש להתייחס למוצרים דיגיטליים בדיוק כאל מוצרים פיזיים, עד כמה שזה אפשרי”.

  170. תקנות חוזי הצרכן (מידע, ביטול וחיובים נוספים) 2013 (“תקנות 2013”), המיישמים את ה- CRD, מציגים הגדרה של תוכן דיגיטלי המשמש בחוק זה. תקנות 2013 קבעו גם כאשר לצרכן יש זכות לסגת מחוזי תוכן דיגיטלי המופיעים במרחק (ה.ז. דרך האינטרנט), או מחוץ לחצרים. הם גם מציגים דרישות לסוחרי תוכן דיגיטלי שיספקו מידע טרום חוזה על הפונקציונליות ויכולת ההפעלה הדדית של תוכן דיגיטלי כמו גם מידע על המאפיינים העיקריים של התוכן הדיגיטלי (בין היתר). תקנות 2013 קובעות את החובה לספק את המידע אך ברגע שהוא יסופק, החוק מבהיר כי המידע יהווה חלק מהחוזה. כאשר המידע עוסק בתוכן הדיגיטלי עצמו הוא יטופל זהה לכל תיאור אחר של התוכן הדיגיטלי.

  171. הממשלה התייעצה רשמית בהצעות להבהרת זכויות הצרכן ביחס לתוכן דיגיטלי מיולי עד אוקטובר 2012, ומאז 2010 התייעצה באופן לא פורמלי במספר בעלי עניין של צרכנים ועסקים בהיבטים שונים של ההצעות.

  172. הממשלה פרסמה תגובה להתייעצותה (23) ביוני 2013. מרבית התגובות לייעוץ תמכו ביצירת קטגוריה חדשה של תוכן דיגיטלי בחוק הצרכנים עם מערך זכויות וסעדים מותאמים אישית המתאימים לאופי הייחודי של התוכן הדיגיטלי.

  173. טיוטת הצעת חוק פורסמה ביוני 2013 (24) ונבדקה על ידי הוועדה לחדשנות ומיומנויות עסקים של בית הנבחרים. הוועדה פרסמה את הדו”ח שלה בדצמבר 2013 (25).

  אילו חוזי תוכן דיגיטלי מכוסים?

  סעיף 33: חוזים המכוסים בפרק זה

  174. פרק זה קובע אילו חוזים לאספקת תוכן דיגיטלי מכוסים בפרק זה. הוא מבהיר כי פרק זה יחול על חוזים בין סוחר לצרכן בו סוחר מסכים לספק תוכן דיגיטלי שהיה:

  • שילם בכסף,
  • המשויך לכל תשלום עבור מוצרים, תוכן דיגיטלי או שירותים (ה.ז. תוכנה חופשית הניתנת עם מגזין בתשלום), ולא בדרך כלל זמינה לצרכנים בחינם (כלומר, על הצרכן לשלם משהו כדי להשיג את התוכן הדיגיטלי), ו/או
  • שילם עבור מתקן, כמו אסימון, מטבע וירטואלי או שובר מתנה, שנרכש במקור בכסף (ה.ז. חרב קסם שנרכשה במשחק מחשב ששולם בתוך המשחק באמצעות “תכשיטים” אבל תכשיטים אלה נרכשו במקור בכסף).

  175. סעיף 46 (תרופה לפגיעה במכשיר או לתוכן דיגיטלי אחר) חל על כל התוכן הדיגיטלי המסופק במסגרת חוזה, כולל היכן שלא משולמים כסף.

  176. הממשלה שומרת על כוח מילואים להרחיב את הכיסוי של הוראות התוכן הדיגיטלי לתוכן דיגיטלי המסופק בחוזה בתמורה למשהו אחר בעל ערך שאינו כסף (ה.ז. בתמורה לנתונים אישיים) בעתיד, אם מזכיר המדינה יספק כי יש פגיעה משמעותית בצרכנים הנובעת מחוזים מסוג זה.

  אילו זכויות סטטוטוריות יש במסגרת חוזה תוכן דיגיטלי?

  177. בהתאם להמלצות דו”ח ברדגייט, צרכנים’ זכויות סטטוטוריות לתוכן דיגיטלי עוקבות אחר גישה דומה לזו שנלקחה לסחורות (פרק 2).

  פרק 34: תוכן דיגיטלי להיות באיכות מספקת

  178. פרק זה מחייב כי תוכן דיגיטלי שנמכר לצרכנים חייב להיות באיכות מספקת בהתאם לציפיות של אדם סביר. ישנם מספר גורמים שונים שישפיעו על האם מתקיימים ציפיות האיכות של אדם סביר. אלה כל תיאור של התוכן הדיגיטלי, המחיר ששולם כמו גם נסיבות רלוונטיות אחרות (הכוללות כל הצהרה ציבורית על מאפייני התוכן הדיגיטלי שנעשה על ידי הסוחר או היצרן). המשמעות היא שכמו בסחורות, תקן איכות זה גמיש כדי לאפשר סוגים רבים של תוכן דיגיטלי. לדוגמה, הציפיות הסבירות לאיכות לאפליקציה 69p לא היו גבוהות כמו לאחת בשווי £ 5.99.

  179. הקטע יוצא סעיף קטן (3) כי המצב והמצב של התוכן הדיגיטלי הם תמיד היבט של איכות ומגדיר עניינים אחרים שיכולים להיות היבטים של איכות לצורך הערכת האם התוכן הדיגיטלי משביע רצון – התאמה למטרות שלגביהן ניתן בדרך כלל סוג התוכן הדיגיטלי המדובר; חופש מפגמים קלים, בטיחות ועמידות (ה.ז. אורך החיים של התוכן הדיגיטלי). אדם סביר’הציפיות לגבי האיכות עשויות להשתנות בהתאם לאופי התוכן וכמה היבטים של איכות המפורטים בסעיף קטן (3) עשויים שלא להיות רלוונטיים במקרים מסוימים. כך למשל, אדם סביר עשוי לצפות שקובץ מוזיקה פשוט יהיה חופשי מפגמים קלים כך שרצועה שלא הצליחה לשחק עד הסוף לא תהיה באיכות מספקת. עם זאת, זו הנורמה להיתקל בכמה באגים במשחק או פיסת תוכנה מורכבת עם שחרורו, כך שאדם סביר עשוי לא לצפות כי סוג של תוכן דיגיטלי יהיה נקי מפגמים קלים. כתוצאה מכך יישום ההיבט האיכותי “חופש מפגמים קלים” לתוכן דיגיטלי יהיה תלוי בציפיות סבירות באשר לאיכות.

  180. בדומה לסחורות, האיכות אינה מתייחסת לפסקי דין סובייקטיביים לגבי הערך האמנותי של התוכן עצמו (ה.ז. בין אם ספר היה מעניין או כתוב היטב).

  181. תוכן דיגיטלי לא יפר את החלק הזה אם הצרכן היה מודע לפן של התוכן הדיגיטלי שהופך אותו לא מספק לפני סיום החוזה – אם מכיוון שהוא נמשך לתשומת ליבם באופן ספציפי או היה ברור מבדיקת התוכן הדיגיטלי או גרסת הניסיון. הוראות אלה ואלה הנוגעות להצהרות פומביות אודות מאפיינים ספציפיים של התוכן הדיגיטלי זהים לאלה של סחורות (סעיף 9).

  סעיף 35: תוכן דיגיטלי שמתאים למטרה מסוימת

  182. אם הצרכן מציין כי התוכן הדיגיטלי ישמש למטרה מסוימת, התוכן הדיגיטלי חייב להיות מתאים למטרה מסוימת זו. פרק זה תואם לסעיף 10 ביחס לסחורה. לדוגמה, אם צרכן אומר לסוחר שהוא רוצה חתיכת תוכנה חינוכית כך שילדו בגיל הרך יוכל להשתמש בה, אם הוא רק מתאים לילד מבוגר, זה לא היה מתאים למטרה מסוימת זו (אני.ה. שימוש על ידי ילד בגיל הרך). בסעיף קובע כי על הצרכן “להודיע” לסוחר המטרה הספציפית שלשמה הוא מיועד. זה מרמז שעל הסוחר להיות מודע לצרכן’כוונות. לדוגמה, אימייל שנשלח לסוחר מיד לפני הורדת אפליקציה לא צפוי למלא את “מודיע” דרישה, ואילו דיון בדוא”ל עם סוחר היה עושה.

  183. סעיף קטן (2) מכסה תוכן דיגיטלי המסופק שנמכר לסוחר על ידי מתווך אשראי אך הצרכן עושה את כל המשא ומתן עם מתווך האשראי. לדוגמה, צרכן עשוי לדבר עם איש מכירות העובד בחנות מסוימת על איזו תוכנה תהיה מתאימה לערוך סרט שהם עושים במחשב האישי שלהם. לאחר מכן הצרכן רשאי לקנות את התוכן הדיגיטלי בתוכנית תשלום (תשלום בתשלומים) מחברת פיננסים שהוצגה על ידי החנות’איש מכירות. מה שבאמת יכול לקרות כאן הוא שהחנות מוכרת את התוכן הדיגיטלי לחברת הכספים שמוכרת אותו לצרכן. פרק זה מוודא שניתן יהיה להחזיק את התוכן הדיגיטלי כמתאים למטרה שהצרכן אמר למתווך האשראי (i.ה. החנות’איש מכירות), למרות שהצרכן אינו מתקשר ישירות עם החנות ישירות.

  סעיף 36: תוכן דיגיטלי להיות כמתואר

  184. הזכות לתוכן דיגיטלי להיות כמתואר דומה לזכות הסחורה (סעיף 11). סעיף 36 מבהיר כי התוכן הדיגיטלי חייב להתאים לכל תיאור שלו שנמסר על ידי הסוחר לצרכן. זוהי זכות חשובה בהקשר של התוכן הדיגיטלי בו אנשים עשויים שלא להיות מסוגלים להציג את התוכן הדיגיטלי לפני שהם קונים את הגרסה המלאה. גם כאשר התוכן הדיגיטלי תואם גרסת ניסיון, אם הוא לא עומד בתיאור (היכן שהם נבדלים זה מזה), התוכן הדיגיטלי יפר את החלק הזה.

  185. כוונת המדיניות היא שהתאמת התיאור אמורה להיות פירושה שהתוכן הדיגיטלי צריך לפחות לעשות את מה שהוא מתואר כמי שעושה. זה לא נועד ש”תואם לתיאור “אמור להיות שהתוכן הדיגיטלי חייב להיות זהה בכל היבט. פרק זה לא ימנע, למשל, את התוכן הדיגיטלי מעבר לתיאור, כל עוד הוא ממשיך להתאים לתיאור. זה רלוונטי במיוחד לעדכונים שעשויים לשפר את התכונות או להוסיף תכונות חדשות. כפי שהובהר בסעיף 40, כל עוד התוכן הדיגיטלי המשיך להתאים לתיאור המוצר המקורי ולהתאים למידע הקדם-חוזי שנמסר על ידי הסוחר, שיפור או תכונות נוספות לא יפרו זכות זו.

  186. תקנות חוזי הצרכן (מידע, ביטול וחיובים נוספים) 2013 מחייבים את הסוחרים לספק מידע מסוים לצרכנים לפני שהצרכנים מחויבים בחוזה. ניתן לפצל את סוג המידע הנדרש לשתי קטגוריות: מידע על התוכן הדיגיטלי (המאפיינים העיקריים, יכולת ההפעלה הפונקציונלית) ומידע אחר (ה.ז. הסוחר’שם וכתובת). על מנת ליישם את ההתחייבות לאכוף דרישות מידע אלה החוק מבהיר כי מידע טרום חוזה יהווה חלק מהחוזה. פרק זה מבהיר כי סוג המידע הקודם (על המאפיינים העיקריים של התוכן הדיגיטלי או הפונקציונליות או יכולת ההפעלה הדדית) מהווה גם חלק מהתיאור.

  187. סעיף משנה (4) קובע כי שינויים במידע שנמסר לפני כן על התוכן הדיגיטלי הם יעילים רק כאשר מוסכמים במפורש בין הצרכן לסוחר (אם כי יתכן שלא יהיה צורך לעשות זאת במקום בו המידע לפני החוזה עצמו משקף את העובדה כי ניתן לחזות את השינויים הפוטנציאליים הספציפיים)). כלומר, אם סוחר וצרכן לא יסכימו במפורש את השינוי במידע, אם התוכן הדיגיטלי שסופק לא היה תואם מידע זה, זה יהיה הפרה של סעיף זה. לעומת זאת, אם הסוחר והצרכן אכן מסכימים במפורש שינוי בתיאור התוכן הדיגיטלי, הצרכן לא היה רשאי לאחר מכן לתרופה אם התוכן הדיגיטלי לא היה עומד בתיאור המקורי אך אכן עמד בתיאור המוסכם, שינה את התיאור.

  סעיף 37: מידע אחר לפני חוזה הכלול בחוזה

  188. פרק זה קובע כי סוג המידע האחר שתואר לעיל (ה.ז. מידע על הסוחר’S שם וכתובת) המסופקים על ידי הסוחר על פי ההתחייבות בתקנות 2013 מהווה גם חלק מהחוזה בין הסוחר לצרכן. בדומה להוראות המכוסות בפסקה 71 לעיל, הדבר מיישם את החובה לאכוף חלקים רלוונטיים בתקנות 2013.

  189. סעיף קטן (3) קובע כי שינויים במידע זה יעילים רק כאשר מוסכמים במפורש בין הצרכן לסוחר (אם כי יתכן שלא יהיה צורך לעשות זאת במקום בו המידע לפני חוזה עצמו משקף את העובדה כי ניתן לחזות את השינויים הפוטנציאליים הספציפיים)).

  סעיף 38: אין דרישה אחרת לטיפול במונח לגבי איכות או כושר ככולל

  190. המדור מבהיר כי לא ניתן להשתמע במונחים אחרים לגבי איכות או כושר בחוזה. מונחים אקספרס (זהו אלה שמוסכמים במפורש ויציאו בחוזה) על איכות וכושר ניתן לכלול. יתר על כן, אם קיימת חקיקה נוספת של חקיקה שמשמעותה תנאים לחוזים לתוכן דיגיטלי, גם אלה יכולים להיכלל בחוזה (סעיף זה אינו מונע כלול אלה).

  סעיף 39: אספקה ​​על ידי הילוכים ומתקנים להמשך העברה

  191. סעיף זה נוגע לזכויות החלות כאשר על מנת לגשת לתוכן דיגיטלי הוא מועבר לצרכן (לדוגמה, כאשר תוכן דיגיטלי נקנה או משמש דרך האינטרנט או באמצעות העברת לוויין) ומבהיר כי תוכן דיגיטלי חייב להיות באיכות משביעת רצון, מתאים למטרה מסוימת וכפי שתואר בנקודה בה הוא מגיע לאחד הצרכנים’מכשיר S או, אם קודם לכן, סוחר איתו הצרכן התקשר, כגון ספק שירותי אינטרנט או מפעיל רשת סלולרית.

  192. ניתן לספק תוכן דיגיטלי על מדיום מוחשי (ה.ז. על דיסק או נטען מראש על מכשיר או משובץ בתוך מוצרים אחרים כמו מכונת כביסה הנשענת על תוכנה לתכנות שלה) או בדרכים אחרות, כגון דרך הזרמה או הורדה. כאשר הוא לא מסופק על מדיום מוחשי, הוא בדרך כלל יעבור דרך מתווך אחד או יותר לפני שהוא יגיע לצרכן’מכשיר s. חלק מהמתווכים הללו, למשל ספק שירותי אינטרנט (“ISP”), נבחרו על ידי ונמצאים בשליטה חוזית של הצרכן. מתווכים אחרים, לעומת זאת, יהיו בשליטה חוזית של הסוחר, או תחת הסדרים שיזם הסוחר. לדוגמה, ספק של סרטים מוזרמים (הסוחר) רשאי להתכווץ עם רשת מסירת תוכן שתספק את הנתונים מהסוחר’שרת S לספקי האינטרנט שיספקו את התוכן לצרכן.

  193. סעיף קטן (2) קובע כי הסוחר (t) ממנו הרכש הצרכן את התוכן הדיגיטלי מספק את התוכן בנקודה שהוא מגיע לאחד הצרכן’מכשיר S (למשל, ישירות לצרכן’צלחת לוויין) או סוחר עצמאי בשליטה חוזית של הצרכן (כגון ספק שירותי אינטרנט), המוקדם מביניהם. T אחראי להבטיח שהוא עומד בכל תקני האיכות הרלוונטיים. סוחר שנמצא בשליטה חוזית של הצרכן, ומספק רק שירות שבאמצעותו התוכן הדיגיטלי מגיע לצרכן אינו מספק תוכן דיגיטלי למטרות פרק 3 (ראה סעיף 33 (4)) אך עשוי להיות כפוף להוראה בפרק 4 (שירותים)).

  194. כאשר תוכן דיגיטלי לא עומד בסטנדרטים האיכותיים בגלל בעיה עם הצרכן’מכשיר S או עם שירות המסירה שסופק על ידי סוחר עצמאי איתו הצרכן התקשר (ה.ז. ספק שירותי האינטרנט, ספק הרשת הסלולרית, ספק הכבלים), T לא יהיה אחראי לאי עמידה בסטנדרטים האיכותיים מכיוון שסוחר (T) לא יכול להיות אשם בשום דרך לבעיה ואין לו דרך לתקן אותה. אם הבעיה היא עם הצרכן’ספקית גישה לרשת, אז ספק שירות זה אחראי על פי מתן השירותים של החוק אם, למשל, השירות אינו מסופק טיפול ומיומנות סבירים (ראה פרק 4). עם זאת, כאשר התוכן הדיגיטלי לא מצליח לעמוד בסטנדרטים האיכותיים בגלל בעיה שלגביה T או מתווך בשליטה החוזית של T (ישירות או בעקיפין) אחראים, אז T יהיה אחראי. זה דומה לכללים בנושא העברת הסיכון לסחורות (סעיף 29) הקובעים כי הסוחר נושא את הסיכון לסחורה שנרכשה עד שהם יגיעו לרשותו הגופנית של הצרכן, אלא אם כן המסירה מסודרת על ידי הצרכן ובמקרה זה הצרכן לוקח את הסיכון למסירה של הסחורה של הסחורה.

  195. סעיפים קטנים (3) עד (7) החל על תוכן דיגיטלי בו השימוש בתוכן בהתאם לחוזה מחייב להעביר תוכן דיגיטלי כלשהו דרך האינטרנט בין הצרכן’מכשיר S ושרת (מתקן עיבוד) המופעל על ידי או בתוך השליטה החוזית של T. דוגמאות לסוג זה של תוכן דיגיטלי יהיו משחקים מקוונים מרובי משתתפים (“MMOS”) ותוכנה ניגשת לענן כגון מתקן הזרמת מוסיקה. סעיף קטן (5) קובע כי עבור סוגים כאלה של תוכן דיגיטלי, הצרכן אמור להיות מסוגל להשתמש בתוכן הדיגיטלי שלהם באופן שתואר לפרק זמן סביר. כאשר יש מונח מפורש בחוזה הנוגע לפרק זמן מסוים לשימוש בתוכן הדיגיטלי באופן זה, המונח המפורש יחול (ה.ז. אם צרכן משלם במפורש למשך 48 שעות גישה ליומן מקוון או לתקופת ניסיון של חודש למשחק MMO). סעיף קטן (7) קובע כי הפרה של הוראה זו תעניק לצרכן גישה לתרופות לפי סעיף 42. סעיף משנה (6) קובע גם כי עבור סוגים אלה של חוזים לתוכן דיגיטלי, זכויות האיכות המפורטות בסעיפים 34 עד 36 (איכות מספקת, כושר למטרה ועמידה בתיאור), צריכים לחול על התוכן הדיגיטלי לאותה פרק זמן של זמן.

  סעיף 40: איכות, כושר ותיאור של תוכן המסופק בכפוף לשינויים

  196. פרק זה משקף סוגיה ייחודית לתוכן דיגיטלי בכך שיצרנים וסוחרים מסוגלים טכנית לשנות או לעדכן תוכן דיגיטלי לאחר אספקת התוכן הדיגיטלי הראשוני. ניתן לקבוע את זה בתנאי הרישיון. ברוב המקרים זה לטובת הצרכנים ולעתים קרובות כולל עדכונים חשובים לתוכן הדיגיטלי. דרישת הסכמה לכל עדכון תיצור בעיות לעסקים, הן בגלל הלוגיסטיקה של יצירת קשר עם כל צרכן והן מקבלת את הסכמתן והבעיות שהיו מתעוררות כאשר צרכנים מסוימים אינם מקבלים עדכונים, ובכך גורמים לגרסאות רבות של תוכנה במחזור ובמחלוקות מיותרות כאשר תוכן דיגיטלי מפסיק לעבוד כתוצאה מחוסר עדכונים.

  197. לפיכך, פרק זה אינו מונע סוחר או צד שלישי (כגון יצרן התוכן הדיגיטלי) בעדכון תוכן דיגיטלי, כל עוד החוזה הצהיר כי עדכונים כאלה יסופקו. עם זאת, תנאי חוזה כאלה יכולים להיות ניתנים להעברה בגין הגינות על פי חלק 2 (תנאים לא הוגנים). יתר על כן, בעקבות כל עדכונים, התוכן הדיגיטלי עדיין צריך לעמוד בזכויות האיכות (i.ה. זה עדיין חייב להיות באיכות מספקת, להיות בכושר למטרה ולהתאים לתיאור שניתן). זה לא מונע משופרת של תכונות חדשות או לשפר את התכונות הקיימות, כל עוד התוכן הדיגיטלי ממשיך להתאים לתיאור ולהתאים למידע הקדם-חוזי שמספק הסוחר. סעיף קטן (3) מבהיר כי תקופת הזמן להביא תביעה מתחילה כאשר התוכן הדיגיטלי סופק לראשונה על אף העובדה שהשינוי עצמו כנראה התרחש זמן מה לאחר האספקה ​​המקורית. המשמעות היא שיש להביא כל טענה להפרה של הוראה זו תוך 6 שנים ממועד התוכן הדיגיטלי סופק לראשונה.

  198. על צרכן להוכיח שהתוכן הדיגיטלי פגום. כאשר צרכן לא זיהה תקלה (ולכן לא ביקש תיקון או החלפה), אך עדכון כללי נשלח בכל מקרה לצרכן, זה לא אומר בהכרח כי זכויות האיכות נפרצו ולא שהעדכון מהווה תיקון או החלפה.

  סעיף 41: סוחר’זכות לספק תוכן דיגיטלי

  199. פרק זה מבהיר כי לסוחר צריך להיות הזכות לספק את התוכן הדיגיטלי לצרכן. לעתים קרובות כאשר צרכן קונה תוכן דיגיטלי מסוחר יהיו סוחרים אחרים שיש להם זכויות על התוכן הדיגיטלי, במיוחד זכויות קניין רוחני.

  200. סעיף זה שונה במקצת לסעיף המקביל לסחורות (סעיף 17) כדי לשקף את העובדה (אלא אם כן החוזה קובע אחרת) הסוחר בדרך כלל לא מעביר (או מוכר) את כל זכויות הקניין של התוכן הדיגיטלי (ה.ז. הבעלות על כל זכויות קניין רוחני לתוכן הדיגיטלי) לצרכן. בדרך כלל יותר, הסוחר מעביר זכות מוגבלת להשתמש בתוכן הדיגיטלי בנסיבות מוגדרות מסוימות. הבעלות על כל זכויות לתוכן הדיגיטלי נשארת בדרך כלל עם בעל הזכויות (בדרך כלל היוצר של התוכן הדיגיטלי).

  201. אם לסוחר אין את הזכות לספק את התוכן הדיגיטלי בכלל, הצרכן יהיה זכאי להחזר (ראה סעיף 45).

  אילו סעדים קיימים אם לא מתקיימים זכויות סטטוטוריות על פי חוזה תוכן דיגיטלי?

  202. כפי שנקבע לעיל, פרק 3 מכסה במידה רבה רק את אותם חוזים שבהם הצרכן שילם קצת כסף עבור מתן תוכן דיגיטלי.

  203. הוראות אלה, ובעקבות הוראות, קבעו את הסעדים העומדים לרשות הצרכנים: לאילו צרכנים זכאים אם הזכויות הסטטוטוריות אינן מתקיימות.

  סעיף 42: צרכן’הזכויות לאכיפת תנאים לגבי תוכן דיגיטלי

  204. אם התוכן הדיגיטלי אינו באיכות משביעת רצון, מתאים למטרה, או שאינו תואם את התיאור, התוכן הדיגיטלי לא יתאים לחוזה. אם התוכן הדיגיטלי אינו תואם את החוזה, הצרכן רשאי לדרוש שהסוחר יתקן או יחליף את התוכן הדיגיטלי. הם יכולים גם להיות זכאים להפחתת המחיר. שני סוגים אלה של תרופה דומים לחלק מאותם העומדים לרשות צרכני הסחורות, עם ההבדל הבולט כי אין זכות לדחות תוכן דיגיטלי שכן יש כאשר הסחורות אינן תואמות את החוזה (למעט היכן שהתוכן הדיגיטלי כלול בסחורה – ראה סעיף 16). האופן בו הסעדים משתלבים זה בזה דומה גם להוראות הסחורה- אם הצרכן מבקש לתקן או להחליף את התוכן הדיגיטלי, על סוחר לעשות זאת תוך זמן סביר ומבלי לגרום לאי נוחות משמעותית לצרכן. כאן יש הבדל בהשוואה לסעיפים המתאימים ביחס לסחורות: עבור סחורות יש מגבלות קפדניות על מספר התיקונים או החלפות שהסוחר יכול לספק (סעיף 24 (5) (א) קובע כי לאחר תיקון אחד או החלפה אחת על הסוחר להציע לצרכן קצת כסף). הסיבה לכך היא שזה אופיו של צורות מסוימות של תוכן דיגיטלי (כמו משחקים) שהם עשויים להכיל כמה “באגים” עם שחרור. חלק מהצרכנים יבקשו תיקונים ביחס לבאגים ואילו עבור רוב הצרכנים, אותם באגים יתוקנו על ידי עדכונים שהם הסכימו בחוזה אך לא ביקשו באופן ספציפי. הגבלת מספר התיקונים עשויה ליצור תמריץ לחלק מהצרכנים לדווח על בעיות קלות בתוכן הדיגיטלי על מנת לצבור מספר יעד של ‘תיקונים’ וכך המשך להפחתת מחירים. מגבלה קפדנית על מספר התיקונים המותרים עשויה אפוא להשפיע על הגבלת הזמינות של סוג זה של מוצר או העלאת עלותו לצרכנים. עם זאת, יתכן שצרכן ייגרם “אי נוחות משמעותית” לאחר תיקון או החלפה יחידה.

  205. סעיף 42 אינו כולל א “זכות לדחות” (כלומר, זכות לסיים את החוזה ולקבל החזר כספי) תוכן דיגיטלי לא תקני. הסיבה לניגוד זה לתרופות הסחורה (ראה סעיף 19) היא מכיוון שלא ניתן להחזיר תוכן דיגיטלי בשום מובן משמעותי. עם זאת לתוכן דיגיטלי שנמכר במדיום מוחשי (ה.ז. על דיסק או כחלק ממצלמה דיגיטלית), סעיף 16 קובע כי כאשר התוכן הדיגיטלי אינו תקין (כפי שנשפט כנגד זכויות איכות התוכן הדיגיטלי), הוא יהפוך את הסחורה לקויה וכך חלות הסחורה. סעיף קטן (3) מתייחס בחזרה לסעיף 16 זה כך שצרכנים שעשויים לעבור ישירות לפרק החוק העוסק בחוזים לאספקת תוכן דיגיטלי ידעו כי יש להם גם זכויות לפי הפרק הקובע את זכויותיהם תחת חוזים לאספקת טובין. מה שסעיף 16 מבהיר הוא שלצרכנים יש את הזכות לדחות תוכן דיגיטלי לא תקני שנמכר במדיום מוחשי. המשמעות היא גם שיהיו גבולות קפדניים על מספר התיקונים או המחליפים שהצרכן נדרש לקבל לפני המעבר להפחתת מחירים או לזכות הסופית לדחות.

  206. סעיף 42 (4) קובע את התרופה החלה אם המידע לפני חוזה שנמסר לפי סעיף 37 אינו נענה. תרופה זו דומה לתרופה של הפחתת מחירים (ראה סעיף 214 להלן) אך כפי שהוסבר להלן אנו צופים כי בדרך כלל יחושב הפחתת מחירים על בסיס ההבדל בערך בין התוכן הדיגיטלי שמקבל הצרכן לבין מה שהם שילמו בפועל. בהתחשב בכך שסעיף 37 נוגע למידע שאינו מתאר את התוכן הדיגיטלי (כמו הסוחר’s שם וכתובת), אם הוא נפרץ, סביר להניח שלא ישפיע על הערך של התוכן הדיגיטלי שהתקבל ולכן הוא לא יתאים לאופן הצפוי לחושב הפחתת מחירים. לפיכך, סעיף קטן זה קובע כי לצרכן יש את הזכות לשחזר את העלויות שנגרמו כתוצאה מההפרה, שיכולה להיות כל סכום עד למחיר המלא של התוכן הדיגיטלי (כך שיוכלו לקבל החזר מלא במקרים מתאימים). זה חל באופן שווה על מתקן שעבורו שולם כסף, כמו אסימון, מטבע וירטואלי או שובר מתנה, שנרכש במקור בכסף. כאשר הצרכן לא נגרם עלויות אך סבל מהפסדים אחרים כתוצאה מהפרה זו, יתכן ויהיה פתוח אליהם לתבוע נזקים בהפרת חוזה (ראו להלן), אם כי אין זה סביר כי נזקים אלה יסתכמו בסכום משמעותי.

  207. סעיף זה (וסעיפים 43 ו -44) אינו מונע מהצרכן המחפש סעדים אחרים העומדים לרשותם. כפי שנקבע בפסקה 167 לעיל, התנאים שיש להתייחס אליהם ככלולים בחוזה בסעיפים 34-37 הם תנאים חוזיים ואם לא מתקיימים בהם פירושו שיש הפרה של חוזה. החוק המקובל (כלומר, החוק שנקבע בתיקים שהוחלטו על ידי שופטים) כבר מספק סעדים מסוימים להפרת חוזה. סעיף זה משמש תזכורת לכך שהצרכן רשאי – במקום (או, במקרים מסוימים, בנוסף) לרדוף אחר הסעדים הסטטוטוריים המפורטים בסעיף זה (כפי שהוסבר בהמשך בסעיפים הבאים) לבקש את המשפט המקובל (ואחרים) של נזקים, ביצועים ספציפיים או ביישום ספציפי בסקוטלנד, אך לא כך כדי להתאושש פעמיים עבור אותו אובדן.

  208. “נזקים” מתייחס לסעד המקובל לפיצוי כספי ששילם צד אחד לאחר. לדוגמה, כאשר סוחר מפר את הקדנציה כי חלק זה דורש להתייחס אליו ככלול בחוזה, בית המשפט רשאי להורות לסוחר לשלם נזקים לצרכן. באופן כללי, פסק נזקים בגין הפרת חוזה נועד לפצות את הצד שנפגע בגין הפסד שסבל. בחלקם, פחות תכופות, בית המשפט רשאי לפסוק נזקים החורגים פשוט מפצה את הצרכן על אובדן סבל – ה.ז. בית משפט יכול לעיתים לפסוק נזקים נומינליים, כאשר יש הפרה של חוזה אך אין הפסד, או נזקים מחמירים לפצות על מצוקה נפשית. לצורך הפרת מונח כי חלק זה דורש להתייחס אליו ככלול בחוזה, הכלל הוא כי נזקים נועדו להכניס את הצרכן באותה עמדה כאילו לא הייתה הפרה. רמת הנזקים המוענקת תהיה תלויה בנסיבות הספציפיות ובמונח שהסוחר הפר. בדרך כלל, נזקים יכסו את ההפסד המשוער הנובע ישירות כתוצאה מההפרה, במהלך האירועים הרגילים. בדרך כלל זה יהיה ההבדל בין ערך הסחורה, השירות או התוכן הדיגיטלי שקיבל הצרכן והערך לא הייתה הפרה. ישנם בדיקות משפטיות שיש לממש כי הצרכן יחלים נזקים: אדם יכול רק להחזיר נזקים בגין אובדן שנגרם כתוצאה מההפרה (של המונח הנדרש על ידי החוק) ואשר ניתן היה צפוי מספיק; והצרכן לא יכול להתאושש בגלל אובדן שיכול היה לפעול באופן סביר כדי להגביל או להקל על.

  209. “מופע ספציפי” הוא כיוון שבית משפט יכול לעשות, להכריח צד לבצע את התחייבויותיהם במסגרת חוזה. זהו סעד שוויוני, כלומר הוא אינו זמין לצרכנים כזכות, אלא בבית המשפט’שיקול דעת. זה לא יוזמן אם נזקים (ראה לעיל) מספקים כדי לפצות את הצרכן – בדרך כלל, נזקים יהיו מספיקים אלא אם כן נושא החוזה הוא ייחודי מכיוון שהצרכן יכול להשתמש בנזקים לרכישת החלפה. “יישום ספציפי” דומה ל”ביצועים ספציפיים “עבור סקוטלנד, ויש גם נסיבות ספציפיות בהן ניתן להשתמש בזה. בהתייחס לביצועים ספציפיים או ליישום ספציפי, סעיף זה אינו מבקש לקודד את החוק לגבי מתי ביצועים ספציפיים או יישום ספציפי עשויים להיות זמינים, אך ההפניות משמשות תזכורת לכך שהיא עשויה להיות תרופה חלופית לתרופות הסטטוטוריות. סעיף 58 נותן פירוט רב יותר על סמכויות בית המשפט בהליכים בהם מבקשים סעד.

  210. כמו גם העמדה הרגילה, האדם שמטען תקלה צריך להוכיח זאת. לכן נטל ההוכחה להוכחת תוכן דיגיטלי הוא לקוי, כמו בסחורות ושירותים, נמצא על הצרכן. עם זאת, במהלך ששת החודשים הראשונים שלאחר הרכישה אם הצרכן יכול להוכיח שהתוכן הדיגיטלי היה לקוי (הוא אינו באיכות משביעת רצון או אינו עומד במטרה הספציפית שהצרכן רצה לו או שהוא לא עומד בתיאור) ההנחה היא שהתקלה הייתה קיימת ביום בו הוכח התוכן הדיגיטלי, אלא אם כן זה לא מתנגד לסוג התקלה הנטענת או יכול להיות הוכח אחרת על ידי הסוחר אחר, לא ניתן להוכיח אותו או, אחרת,.

  סעיף 43: זכות לתיקון או להחלפה

  211. תיקון אינו בהכרח זהה לעדכון אליו חל סעיף 40. תיקון פירושו להביא את התוכן הדיגיטלי להתאמה עם החוזה – כלומר תחילה להיות הפרה של חוזה (על הצרכן להוכיח כי התוכן הדיגיטלי אינו עומד בתקני האיכות שנקבעו בסעיפים 34, 35 או 36 – איכות משביעת רצון, התאמה למטרה ועומדת בתיאור) ואז על התיקון להכין את התוכן הדיגיטלי לעמוד בסטנדרטים אלה, סטנדרטים אלה, סטנדרטים אלה, לעמוד בסטנדרטים אלה, לעמוד בסטנדרטים אלה, לתקן אותם סטנדרטים אלה אלה, לתקן זה, לתקן, לאותם סטנדרטים אלה אלה, לתקנים אלה, לתקנים אלה, לתקנים אלה, לתקנים אלה, לתקנים אלה, לאיכות תיקונים אלה. תיקון (בתגובה לבקשה מצרכן) עשוי, בפועל, להיות בצורה של עדכון. תיקון תוכן דיגיטלי פירושו להחזיר אותו להתאמה עם החוזה. אם עדכון פותר תקלה בדרך זו, זה יכול להיות תיקון (אני.ה. תיקון לא חייב להיות פיתרון בהתאמה אישית). יש לספק תיקון או החלפה תוך זמן סביר או ללא אי נוחות משמעותית לצרכן.

  212. צרכן לא יכול לדרוש מהסוחר לתקן או להחליף את התוכן הדיגיטלי אם הוא בלתי אפשרי או אם התיקון אינו פרופורציונאלי להחלפה או להפך. אם תיקון או החלפה אינם ניתנים תוך זמן סביר או מבלי לגרום לאי נוחות משמעותית לצרכן או שהוא בלתי אפשרי, צרכן זכאי להפחתת המחיר. ההפחתה תהיה בעלת סכום מתאים בהתאם לנסיבות של כל מקרה פרטני.

  213. לדוגמה, קובץ מוסיקה שהורד הוא עלות נמוכה מאוד לסוחר וניתן למסור אותו מהר מאוד, וקובץ החלפה יהיה מהיר מאוד וקל לספק. בדוגמה זו, אפוא, זמן סביר יהיה קצר מאוד וכל מידה של אי הנוחות תהיה נמוכה מאוד. עם זאת, עבור פיסת תוכנה יקרה ומסובכת שעשויה לדרוש תיקון כדי להביא אותה לתורה לחוזה (i.ה. יתכן שיהיה צורך לתקן אותו ולא להחליף) את התהליך עשוי להיות צפוי להימשך זמן רב יותר. אבל, אם התוכן הדיגיטלי הושג עם מטרה ספציפית בחשבון, למשל, כאשר צרכן שילם סכום נוסף כדי לקבל גישה מוקדמת למשחק רב-משתמשים מקוון, אך השרת התרסק ולכן הצרכן לא הצליח לגשת למשחק מוקדם, יתכן כי התיקון או החלפה לא יתאפשר, כך שהצרכן יהיה רשאי להפחתת מחירים של כמות מתאימה.

  סעיף 44: זכות להפחתת מחירים

  214. סעיף 44 קובע את הנסיבות בהן הצרכן זכאי להפחתת מחירים וקובע כי הפחתת המחירים יכולה להיות כמו החזר מלא או הסכום המלא שכבר שילמו (אם הם רק שילמו בחלקם עבור התוכן הדיגיטלי). מה סכום מתאים יהיה תלוי בנסיבות. לדוגמה, עבור תוכן דיגיטלי כמו סרט שתוקף ביסודו ולא מצליח לשחק בכלל, זה יכול להיות להחזר של 100% מכיוון שהצרכן לא ישיג שום תועלת או שום תועלת משמעותית או משמעותית מהסרט. לעומת זאת, למשחק אותו שיחק הצרכן במשך חמישה חודשים ואשר מציג באג מינורי בשלב מאוחר יותר במשחק (ה.ז. דמות “צף” במקום “ריצה”), הצרכן כבר זכה להנאה מסוימת מלהשחק את המשחק והבאג אינו מונע את משחק המשחק, הסכום המתאים עשוי להיות חלק די קטן מהסכום ששולם. אם סרט יחיד לא הצליח להזרים באופן משביע רצון, כחלק ממנוי חודשי, הסכום המתאים עשוי לשקף את החלק של המנוי החודשי שניתן לייחס לסרט ההוא. עבור תוכן דיגיטלי בחינם שניתן, למשל, מגזין בתשלום, כל הפחתת מחירים תשקף את החלק של המחיר ששולם שניתן היה לייחס לתוכן הדיגיטלי במקום למגזין. אנו מצפים שהפחתת המחיר כאן תשקף את ההבדל בערך בין מה שהצרכן שילם עבור התוכן לבין מה שהם מקבלים בפועל.

  215. סעיף משנה (4) מחייב סוחר לספק החזר כספי כלשהו בגלל הצרכן ללא עיכוב מופרז ולכל העדכונים תוך 14 יום מכפי שהסוחר מסכים שהצרכן זכאי לו. סעיף קטן (5) מבהיר כי יש לתת את ההחזר באמצעות אותם אמצעי תשלום כמו שהצרכן המשמש לתשלום עבור התוכן הדיגיטלי, אלא אם כן הצרכן מסכים במפורש אחרת. אם צרכן שילם כספי סוחר לרכישת מטבעות במשחק (מטבע וירטואלי) שאפשר להשתמש בו רק לרכישת תוכן דיגיטלי אחר מאותו סוחר, כל תוכן דיגיטלי שנקנה באמצעות המטבעות הווירטואליים עדיין יכוסה על ידי תקני איכות התוכן הדיגיטלי בסעיפים 34, 35 או 36 (איכות שביעות רצון, כושר למטרה ובתאור) על ידי סעיף 33 (3333) (33 (3333) (333 (3333) (3333) (33333) (איכות 33333) (333333) (איכות 3333333) (איכות 3333333). עם זאת, סעיף קטן (5) לא אומר שסוחר יכול להחזיר את הצרכן על ידי החזרתם של המטבע הווירטואלי. במקום זאת, כדי לעמוד בדרישה זו סוחר צריך להחזיר לצרכן את הכסף ששולם במקור עבור המטבע במשחק, תוך שימוש באמצעי התשלום שהצרכן נהג לרכוש מטבע זה במשחק (אלא אם כן הצרכן מסכים במפורש אחרת). עם זאת, מטבעות דיגיטליים (או cryptocurrencies) שניתן להשתמש בהם במגוון עסקאות עם מספר סוחרים, ומחליפים תמורת כסף אמיתי, דומים הרבה יותר לכסף אמיתי (ה.ז. bitcoins). כאשר הצרכן משתמש בסוגים אלה של מטבע דיגיטלי כדי לשלם עבור תוכן דיגיטלי, הסוחר יכול (ועליו, אלא אם כן הצרכן מסכים) להחזיר את הצרכן במטבע הדיגיטלי. הסוחר לא יכול לחייב את הצרכן עמלה בגין תשלום ההחזר.

  סעיף 45: זכות להחזר כספי

  216. ביחס לסעיף זה, אם הסוחר’S זכות לספק את התוכן הדיגיטלי (סעיף 41) נפרצת, לצרכן יש זכות להחזר מלא מלא. סעיף 45 אינו חל במקרים אחרים (כגון הפרה של זכויות האיכות). אין חובה מתאימה לצרכן להחזיר או למחוק את התוכן הדיגיטלי מהסיבות הבאות. ראשית, מושג החזרה אינו יושב בקלות עם תוכן דיגיטלי (נתונים המיוצרים ומסופקים בצורה דיגיטלית) ולכן לספק החזרת התוכן הדיגיטלי לא יהיה מעשי; וצרכנים רבים יתקשו למחוק כראוי את התוכן הדיגיטלי (26). ביחס לזכויות קניין רוחני, ישנם כללים אחרים המגנים על זכויות קניין אלה ועל החוק’ההוראות בשום דרך לא מערערות את הכללים הללו. אכן, אם בכלל, ההוראות שנלקחו בכללותן היו תומכות בזכויות הקניין הרוחני של אחרים, מכיוון שהן ישמשו כמעוררות לסוחרים לספק תוכן דיגיטלי במקום שאין להם את הזכות לעשות זאת.

  217. סעיף קטן (2) של סעיף 45 קובע כי במקום בו התוכן הדיגיטלי שלא הייתה הזכות לספק לסוחר היה רק ​​חלק מהחוזה (ה.ז. סרט יחיד המסופק כחלק מחבילת מנוי), ההחזר לא יהיה בסכום המלא ששולם, אלא סכום מתאים ששולם רק לחלק של התוכן הדיגיטלי שנפגע.

  218. ברגע שהסוחר מסכים שהחזר יגיע, יש לבצע את התשלום ללא עיכוב מופרז ולכל האחרון תוך 14 ימים קלנדריים. ההחזר חייב להיות באותה צורה כמו התשלום המקורי אלא אם כן הצרכן מסכים אחרת. כך למשל אם הצרכן המשולם בכרטיס אשראי ההחזר צריך להיות בכרטיס האשראי שלהם, אלא אם כן הצרכן מסכים כי צ’ק מקובל (ראה סעיף 215 עבור המצבים בהם שולם תוכן דיגיטלי עם משחק או מטבע דיגיטלי). הסוחר לא יכול לחייב את הצרכן עמלה בגין תשלום ההחזר.

  פיצוי בגין נזק למכשיר או לתוכן דיגיטלי אחר

  סעיף 46: תרופה לפגיעה במכשיר או לתוכן דיגיטלי אחר

  219. נכון לעכשיו, אם צרכן מוריד תוכנה כלשהי המכילה וירוס, הוא/היא יוכלו לבקש להגיש תביעת רשלנות נגד הסוחר אם הנגיף יגרום לאובדן או נזק לצרכן’מכשיר S או תוכן דיגיטלי אחר; בטענה כי הסוחר הפר את חובת הזהירות והמיומנות שגרמו לאובדן הצרכן. עם זאת, יתכן שזה לא ברור לצרכנים, ולתביעת רשלנות מסוג זה אין את הבסיס הסטטוטורי. הכוונה העומדת מאחורי סעיף זה היא אפוא לעסוק בעקרונות העומדים מאחורי תביעת רשלנות אך להגביל את סוג ההפסד שניתן לטעון. פרק זה חל על כל התוכן הדיגיטלי המסופק באופן חוזה, בין אם משולם בכסף, או בחינם (כל עוד הוא ניתן על פי חוזה).

  220. אם הצרכן יכול להדגים שהתוכן הדיגיטלי גרם נזק לצרכן’מכשיר S או תוכן דיגיטלי אחר והנזק נגרם מכיוון שסוחר לא הצליח להשתמש בטיפול ובמיומנות סבירים כדי למנוע זאת, אז הצרכן זכאי לתרופה. הסוחר יכול להציע או לתקן את הנזק (כל עוד זה יכול להיעשות תוך זמן סביר ומבלי שלא ניתן להכניס את הצרכן באופן משמעותי), או לפצות כלכלית את הצרכן על הנזק. ברגע שהסוחר מסכים שהצרכן זכאי לפיצוי, יש לבצע את התשלום ללא עיכוב מופרז ולכל העד האחרון תוך 14 ימים קלנדריים. הסוחר לא יכול לחייב את הצרכן עמלה בגין תשלום הפיצוי

  221. מה שמהווה “טיפול ומיומנות סבירה” ישפט על פי אמות המידה של המקצוע. לדוגמה, בדרך כלל לא יהיה זה סביר לצפות מסוחר לבדוק כל תצורה אפשרית במכשיר של הצרכן לפני שהוא מספק תוכן דיגיטלי. עם זאת, אם הסוחר לא עשה משהו שסוחרים אחרים היו עושים וזה גרם לנזק, סביר להניח כי אין זה לעמוד ברמת הטיפול והמיומנות הסבירים. מה שסביר יהיה תלוי גם בנסיבות הספציפיות. לדוגמה, אם עדכון הוא עדכון חירום בתגובה לאיום אבטחה, יתכן כי תקן הטיפול הנדרש ייחשב נמוך מהסטנדרט שיהיה סביר לעדכונים שגרתיים שנועדו לתקן באגים.

  222. עדיין ניתן היה לנקוט בתיק רשלנות במקום הצרכן הטוען לפי סעיף זה.

  223. לסיכום, הסעדים החלים על הפרת הצרכן’הזכויות הסטטוטוריות הן כדלקמן:

  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 43)
  • אם תיקון או החלפה אינם אפשריים או שאינם פותרים את התקלה תוך זמן סביר או מבלי לגרום לאי נוחות משמעותית לצרכן את הזכות להפחתת מחירים (סעיף 44)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 43)
  • אם תיקון או החלפה אינם אפשריים או שאינם פותרים את התקלה תוך זמן סביר או מבלי לגרום לאי נוחות משמעותית לצרכן, הזכות להפחתת מחירים (סעיף 44)
  • הזכות לתיקון או להחלפה (סעיף 43)
  • אם תיקון או החלפה אינם אפשריים או שאינם פותרים את התקלה תוך זמן סביר או מבלי לגרום לאי נוחות משמעותית לצרכן, הזכות להפחתת מחירים (סעיף 44)
  • הזכות לשחזר עלויות שנגרמו כתוצאה מההפרה (סעיף 42)
  • הזכות להחזר (סעיף 45)

  על הסוחר גם:

  • לתקן את הנזק; אוֹ
  • לפצות את הצרכן בתשלום מתאים (סעיף 46)

  האם ניתן לחוזה סוחר מתוך זכויות וסעדים סטטוטוריים במסגרת חוזה תוכן דיגיטלי?

  סעיף 47: אחריות שלא ניתן לשלול או להגביל אותה

  224. פרק זה מונע סוחר “התכווצות” מההוראות בסעיפים 34, 35, 36, 37 ו- 41. סוחר יכול להחריג או להגביל את אחריותו הנובעת לפי סעיף 46 (תרופה לפגיעה במכשיר או לתוכן דיגיטלי אחר) במידה שמגבלה או הרחקה הם הוגנים. כל אי הכללה כזו תהיה כפופה לסעיף 62 (דרישה לתנאי חוזה והודעות להיות הוגנים).

  225. צורות רבות של תוכן דיגיטלי מסופקות בכפוף להסכם רישיון למשתמש קצה (“EULA”). הסיבה לכך היא שכאשר צרכן מתקשר לתוכן דיגיטלי – למשל תוכנה – הוא מוגן בדרך כלל על ידי דיני קניין רוחני והצרכן זקוק לרשותו של בעל הקניין הרוחני, או הרישיון, להשתמש בו. לפיכך, EULAs אלה עשויים לקבוע את זכות הצרכן להשתמש בתוכן הדיגיטלי. EULAS עשויה להכיל גם מונחים הנוגעים לאיכות התוכן הדיגיטלי או התנאים המגבילים את אחריות הסוחר לתרופות לתוכן דיגיטלי לקוי. הוועדות החוקיות (27) מציעות כי לחלק מה- EULAs עשויים להיות בעלי מעמד חוזי, למשל המחקר מציע כי בית משפט יגלה כמעט בוודאות כי אלו המכונה “רישיונות עטוף קליקים”, שם הצרכן צריך לתקתק תיבה כדי להסכים לתנאים והגבלות לפני קניית הורדה, היו חוזיים. פירוש הדבר הוא שבמקום בו צרכן קנה תוכן דיגיטלי מקמעונאי, כמו גם חוזה עם הקמעונאי, יתכן שיש להם חוזה נפרד עם בעל זכויות הקניין הרוחני. כל עוד הצרכן שילם עבור התוכן הדיגיטלי (ראה סעיף 33), התוכן הדיגיטלי יהיה כפוף להוראות פרק 3, ובסעיף 47, הסוחר ממנו הצרכן קנה את התוכן הדיגיטלי אינו יכול לשלול או להגביל את האחריות עבור הזכויות בפרק 3 – הצרכן תמיד יוכל לאכוף זכויות אלה כנגד הסוחר שממנו הם קנה את התוכן הדיגיטלי. אם יש חוזה בין בעל זכויות הקניין הרוחני לצרכן, למשל “הרישיון העטוף ללחוץ” בדוגמה המפורטת לעיל, אך הצרכן לא שילם כסף ישירות למחזיק הרישיון, אין זה סביר שהם יוכלו לאכוף את זכויותיהם בפרק 3 כנגד בעל הזכויות מכיוון שהחוזים לא ייפלו במסגרת סעיף 33. עם זאת, חוזים אלה יהיו כפופים לחלק 2 של החוק וכל תנאים בהם הנוגעים לאחריות מגבילה עשויים להיות בלתי הוגנים. זה נכון גם לסוגים אחרים של EULA כמו אלה המכונה רישיונות “עטיפה לכיווץ” או “דפדף”. הודעות צרכנים כאלה יהיו כפופות להוראות בחלק 2, אך הזכויות שנקבעו על פי חלק 1 לא יחולו מכיוון שאין חוזה.

  226. סעיף זה קובע גם כי הסכם להגשת מחלוקות לבוררות אינו מכוסה על ידי סרגל זה על אי הכללת או הגבלת אחריות. עם זאת יש לציין כי סעיף 20 בתוספת 2 מבהיר כי מונח המחייב את הצרכן לקחת סכסוכים באופן בלעדי לבוררות עשוי להיחשב כבלתי הוגן. יתר על כן, חוק הבוררות 1996 קובע כי מונח המהווה הסכם בוררות אינו הוגן אוטומטית על פי חלק 2 לחוק (פעם בתוקף) אם התביעה היא פחות מסכום שצוין בצו שנערך לפי סעיף 91 לחוק הבוררות. סכום זה נקבע כיום על 5000 ליש”ט בהסכמי הבוררות הבלתי הוגנים (סכום שצוין) 1999 (SI 1999/2167). יתכן שסכום זה עשוי להשתנות מעת לעת.

  פרק 4 שירותים

  סיכום ורקע

  227. פרק 4 נוגע לחוזים שבהם סוחר מספק שירות לצרכן. זה יוצא:

  • הזכויות שיש לצרכן כאשר סוחר מספק להם שירות במסגרת חוזה; אלה, למעשה, זכויות חוזיות ואם הן נפרצות, היא אפוא הפרת חוזה;
  • מה שהצרכן רשאי לבקש (והסוחר צריך להציע) אם יפרו זכויות אלה: שהסוחר מבצע את השירות מחדש או היכן שאינו אפשרי או אפשרי מספק הפחתה במחיר ששולם עבור השירות (אנו מתייחסים לאלה כ- “תרופות סטטוטוריות”);
  • כי הסעדים הסטטוטוריים אינם מונעים את הצרכן לטעון פעולות אחרות מהסוחר בהן הם זמינים על פי דיני החוזה הכללי (ה.ז. תביעה לנזקים, סיום החוזה); וכן
  • שהסוחר לא יכול, למעשה, להגביל את אחריותו בפחות ממחיר החוזה.

  228. פרק 4 חל על כל ענפי השירות למעט במקום בו הם מודרים במפורש מאחת או כולן מהוראותיו. ההוראות בפרק זה אינן מכסות חוזי עבודה או חניכות, ובמקום שיש חקיקה המעניקה הוראה מפורטת יותר לגבי זכויות או חובות של שירותים מסוימים, כי חקיקה תתקדם על ההוראות בפרק זה. פרק זה מיישם גם חלקית סעיפים 5 ו -6 של ה- CRD; עם זאת מגזרים מסוימים כמו שירותי פיננסים והימורים פטורים מאותם הוראות.

  229. נכון לעכשיו (כלומר, עד שפרק 4 נכנס לתוקף) ה- SGSA מספק הגנה מסוימת למקבלי השירותים (בין אם הם צרכנים ובין אם לא) באנגליה, וויילס וצפון אירלנד (הוראות השירותים שלה אינן נמשכות לסקוטלנד). זה קובע כי ספק עסקי של שירות חייב לספק את השירות ‘טיפול ומיומנות סבירים’ ואם לא הוסכם על הזמן והחיוב, יש לספק את השירות בתוך א ‘זמן הגיוני’ ובא ‘חיוב סביר’. האופן בו הוא עושה זאת הוא באומרו שהעניינים האלה הם “מונחים מרומזים” של חוזה. תנאים מרומזים הם מונחים שאינם נקבעים במפורש בחוזה (אלה שנקבעו במפורש בחוזה נקראים “מונחים מבטאים”). ההשפעה של זה היא שגם אם עניינים אלה לא נקבעו במפורש בחוזה, תנאים מרומזים אלה עדיין יהוו חלק מהחוזה וספק עסקי של שירות חייב לעמוד בהם, אלא אם כן הם לא נכללים.

  230. כרגע, אין סעדים סטטוטוריים להפרה של ה- SGSA בגין הוראותיה הנוגעות אך ורק לשירותים.

  231. סעיף 60 ולוח הזמנים 1 מקפידים על האופן בו חקיקה חדשה זו משפיעה על החקיקה הקיימת. ה- SGSA ימשיך לחול על חוזים בין עסקים.

  232. פרק 4 אינו מכסה את כל הזכויות וההתחייבויות החוקיות סביב מתן שירותים, למשל יש כמות גדולה של חקיקה ספציפית למגזר שתשפיע על חוזים בין סוחרים לצרכנים.

  233. בנוסף, תקנות 2013 קובעות כי עבור כל סוגי חוזי הצרכנים בהיקף, כולל מרבית חוזי השירות, על סוחר לספק מידע מסוים לצרכן לפני כניסת החוזה.

  234. בשנת 2010, BIS הזמין דוח שכותרתו ‘איחוד ופשט של חוק הצרכנים בבריטניה (28)’ כדי לבחון כיצד ניתן לאחד את חוק הצרכנים הקיים ולפשט כדי להנגיש אותו לצרכנים, לעסקים וליועצים שלהם. דוח זה המליץ ​​כי ישפרו את חוק חוזה הצרכנים אם ניתן היה להפגיש רבים מההוראות לחוק חוזה צרכני יחיד, אשר ככל הנראה, הכניסו את כל חוזי אספקת הצרכן לאותם זכויות וסעדים. הדו”ח המליץ ​​לעשות זאת באמצעות שפה פשוטה יותר, כגון הימנעות משפה משפטית מומחית כולל הפניות ל ‘מונחים מרומזים’. הדו”ח הציע כי יש להבהיר את הסעדים לשירותים על ידי שילובם בחקיקה.

  235. בעקבות הדו”ח ב -2010 ביצע BIS פגישה, בין התאריכים 13 ביולי ועד 5 באוקטובר 2012, להצעות לרפורמה בחוק בנוגע לאספקה ​​חוזית לצרכני שירותים, כמו גם לסחורות ותכנים דיגיטליים. התייעצות זו כיסתה את מרבית המלצות דו”ח 2010, כולל כיצד להציג ‘מונחים מרומזים’ בשפה קלה ונגישה יותר, האם להציג תרופות סטטוטוריות והאם להציג חדש ‘איכות מספקת’ סטנדרטי לכל סוגים של שירותים או מסוימים.

  236. בעקבות הייעוץ, BIS פרסם תגובה ממשלתית. מרבית התגובות לייעוץ תמכו בפשטות והסרת ביטויים קשים להבנה והכנסת תרופות סטטוטוריות לגבי כאשר הדברים משתבשים במתן שירותים. טיוטת הצעת חוק פורסמה ביוני 2013 (29) ונבדקה על ידי הוועדה לחדשנות ומיומנויות עסקיות של בית הנבחרים. הוועדה פרסמה את הדו”ח שלה בדצמבר 2013 (30).

  אילו חוזי שירותים מכוסים?

  סעיף 48: חוזים המכוסים בפרק זה

  237. פרק זה קובע אילו חוזים מכוסים בפרק 4. זה עוקב אחר מבנה ההוראה המקבילה של ה- SGSA אך מבהיר כי פרק 4 עוסק רק בחוזים שבהם סוחר מספק שירות לצרכן (ולא למקום בו סוחר מספק שירות לסוחר אחר או כאשר צרכן מספק שירות לצרכן או לסוחר). זה גם קובע כי חוזי עבודה אינם מכוסים בפרק זה.

  238. בניגוד לחלק הרלוונטי של ה- SGSA, פרק 4, כמו שאר המעשה, חל על כל בריטניה, כולל סקוטלנד.

  239. בהתאם ל- SGSA, פרק 4 מכסה גם חוזים בהם הסוחר אינו מתחייב לספק את השירות באופן אישי, אלא משתמש בקבלן משנה (או סוכן) כדי לבצע את השירות. לדוגמה, חברת בניית בתים עשויה לעסוק בחברת זיגוג מומחים לביצוע חלק מהעבודה שהם התקשרו עם הצרכן לביצוע, ובונה הבית עדיין יהיה מחויב להוראות בפרק זה לביצוע השירות על ידי חברת הזיגוג.

  240. פרק זה כולל כוח שניתן לממש על ידי מכשיר סטטוטורי לביטול ההוראות לשירות מסוים או לשירותים מסוימים. יש סמכות דומה ב- SGSA, ששימשה לביטול סעיף 13 (מונח מרומז לנקוט בטיפול ומיומנות סבירה) של SGSA לשירותים הניתנים על ידי תומך בבית משפט או בית משפט, על ידי מנהל חברה, על ידי דירקטור בחברת בניין וניהולו של החברה לבניין או בחברה גופנית ולבסוף לשירותים מעבירים על ידי החברה כגורם כגבול זהה לבניין של חברת Progriented Coculientient Cofietient Cofietient Paritient Cofietient Paritient Paritient Copitior Pasitient Coficient. חוזי עבודה אינם נכללים גם מהיקף SGSA. עובדים מוגנים על ידי חקיקה ספציפית לתעסוקה, כמו חוק זכויות העבודה 1996.

  241. פרק זה חל אם השירות מסופק באופן מיידי או שהצדדים מסכימים כי הסוחר יספק אותו בזמן עתידי.

  אילו זכויות סטטוטוריות יש במסגרת חוזה שירותים?

  סעיף 49: שירות שיבוצע בזהירות ובמיומנות סבירים

  242. סעיף זה תואם את סעיף 13 של ה- SGSA אך כמו בכל ההוראות בחלק 1 לחוק, הוא מתייחס רק לחוזים בין סוחרים לצרכנים, במיוחד כאן, שם סוחר מספק שירות לצרכן. זה מסיר את ההתייחסות הלגליסטית ל ‘מונח משתמע’ זה ב- SGSA ופשוט אומר שכל חוזה בו סוחר מספק שירות לצרכן כולל מונח שיש לבצע את השירות בזהירות ובמיומנות סבירים. התקן שעל הסוחר לעמוד בסעיף 49 ובסעיף 13 של ה- SGSA עם זאת זהה ואם הסוחר אינו עומד במבחן של “טיפול ומיומנות סבירים”, הסוחר יפר את החוזה.

  243. “טיפול ומיומנות סבירים” מתמקד באופן שבוצע שירות, ולא בתוצאה הסופית של השירות. המשמעות היא שאם סוחר לא סיפק לשירות טיפול ומיומנות סבירים, הם יפרו את הזכות הזו, לא משנה מה התוצאה הסופית.

  244. הוראה זו אינה כוללת הגדרה של “טיפול ומיומנות סבירים”. זה כדי לאפשר לתקן להיות גמיש בין מגזרים לתעשיות. זה גם לשקף כי הפסיקה הנוכחית מספקת הנחיות לגבי משמעות זו, ויתרה מכך, כי פסיקה עתידית עשויה להרחיב על ההנחיה הזו. מקובל בדרך כלל כי רלוונטי אם אדם עמד בסטנדרט הטיפול והמיומנות הסבירים הם תקני תעשייה או קודי תרגול. המחיר ששולם עבור השירות יכול להיות גם גורם לקביעת רמת הטיפול והמיומנות שצריך לממש כדי להיות סבירים. לדוגמה, צרכן עשוי לצפות לסטנדרט נמוך יותר של טיפול ומיומנות משירות תיקון מהיר וזול מאשר מאחד יקר ויסודי יותר.

  245. לדוגמה, אם אדם עוסק בגנן בעל עלות גבוהה ומתמחה כדי לנוף את הגן שלו, יש לספק שירות גינון לטיפול ומיומנות סבירים. אם הגנן לא יחתוך ומתייחס לדשא בסטנדרט בתעשייה, סביר להניח שבית משפט ימצא כי הגנן לא יפעיל טיפול ומיומנות סבירים ולצרכן תהיה הזכות לתרופות (הוסבר להלן).

  סעיף 50: מידע על הסוחר או השירות להיות מחייב

  246. זוהי הוראה חדשה בכך שאין הוראה מקבילה ב- SGSA. זה משולב כאן משתי סיבות:

  • ראשית, יתכן שיש פגיעה בצרכנים שבהם סוחר יכול לומר משהו לצרכן, עליו מסתמך הצרכן, אך הסוחר אחר כך אינו מציית אליו. אמנם יתכן והבנייה המשפטית הראויה היא שהצהרות אלה משולבות בתוקף בחוזה כתנאים מפורשים, אך סוחר רשאי לנסות לטעון כי אינן מחויבות בהצהרה; וכן
  • שנית, עבור חוזים מסוימים, תקנות 2013 מחייבות כי מידע מסוים צריך להיות זמין על ידי סוחר לצרכן לפני שהצרכן מחויב בחוזה. כדי לאפשר אכיפה של תקנות אלה, החוק מבהיר כי פיסות מידע אלה יהוו חלק מהחוזה – כך שיש לספק את השירות כאמור במידע – שלא ניתן לשנות אלא אם כן הצדדים מסכימים במפורש אחרת (אם כי יתכן ויהיה צורך לעשות זאת, כאשר המידע לפני החזרות עצמו משקף את העובדה כי שינויים הפוטנציאליים הספציפיים עשויים להיעשות) כדי לאפשר) לעשות זאת)). חלק זה של תקנות 2013 נועד להבטיח כי הצרכנים יודיעו כראוי על מידע מפתח לפני שהם מחויבים בחוזה. שירותים מסוימים אינם נכללים בהיקף תקנות 2013 ולכן מהפרשה זו, כמו שירותי פיננסים והימורים.

  247. סעיף 50 יכול להיחשב בשני חלקים כדי להתמודד עם שני יעדים אלה לעיל.

  248. ראשית, הסעיף מחייב כי הסוחר המספק את השירות חייב לעמוד במידע שהוא סיפק, בעל פה או בכתב (ה.ז. תיאור שנתן את השירות שיסופק), שם הצרכן לקח בחשבון מידע זה בעת קבלת החלטה כלשהי לגבי השירות (כולל אם להיכנס לחוזה). יש לקרוא מידע זה בהקשר של כל השאר בחוזה ומידע אחר שניתן. זאת כדי למנוע מהצרכן יכול להסתמך על מידע כלשהו, ​​שם הסוחר הכשיר בבירור את המידע בעת מסירתו לצרכן. סעיף קטן (2) מבהיר זאת.

  249. המידע שנמסר מכסה גם מידע על השירות וגם מידע אחר שהסוחר נותן על הסוחר עצמו (ה.ז. מידע על נוהלי המסחר שלה, כמו התחייבות לשלם לעובדיה את שכר המינימום). סעדים שונים חלים בהתאם לכך שהמידע הוא על השירות או שהוא מידע אחר שהסוחר נותן (ראה להלן).

  250. שנית, הסעיף מסביר כי יש להתייחס גם למידע שנמסר שנדרש על פי תקנות 2013, כנכלל בחוזה. לפיכך, על הסוחר לעמוד במידע שהוא סיפק או יפרו את החוזה.

  251. לשני סוגי המידע (הנדרשים לפי תקנות ומידע לשנת 2013 שנמסרו על ידי הסוחר מרצון) סעיף זה מבהיר גם כי הסוחר והצרכן יכולים להסכים אחר כך שינוי בחוזה אם, למשל, הנסיבות משתנות. עם זאת, סוחר לא יוכל לשנות את השפעתו של מידע זה ללא הסכמת הצרכן, אלא אם כן המידע עצמו משקף את העובדה כי ניתן לחזות את השינויים הפוטנציאליים הספציפיים (או, במקרה של מידע שנמסר מרצון על ידי הסוחר, הסוחר העביר אחרת את המידע לאותו הזדמנות כמספק אותו). הוראות וריאציה בחוזה בין סוחר לצרכן חייבות לעמוד בחלק 2 של החוק בתנאים לא הוגנים. לאף אחד מסוגי מידע לא יכולים הצדדים להסכים לשינוי שישלול מהצרכן את זכויותיו לפי פרק זה (ראה סעיף 57).

  252. לדוגמה, צרכן מזמין סוחר לביתם בו הם מסכימים על חוזה להתאמת חלונות. הצרכן בוחר סוחר שיתאים לחלונות עץ על בסיס שהסוחר אמר שהוא יתקין ויסיים את המסגרות במלואן. אם לאחר התאמת החלונות, המתקן רק היה מעלה את המסגרת ואמר לצרכן לצייר אותו בעצמו, הסוחר לא היה עומד במידע שהוא נתן לצרכן, ואילו הצרכן לקח בחשבון. על פי תקנות 2013, עבור שירותים בהיקף, על הסוחר לתת לצרכן את “מאפיינים עיקריים” על השירות והשירות צריך לעמוד במאפיינים אלה. זאת בנוסף לזכות שעל השירות בדרך כלל לעמוד בכל מידע שנמסר לצרכן על ידי הסוחר שהצרכן לוקח בחשבון בעת ​​ההחלטה להיכנס לחוזה

  סעיף 51: מחיר סביר שישולם עבור שירות

  253. ברוב המקרים, חוזה יקבע את מחיר השירות, ואכן בעקבות תקנות 2013, סוחרים שאינם מודרים יוחלטו על פי חובה לספק מידע על המחיר לפני שהצרכן מחויב בחוזה. בנוסף, ניתן לשלם את המחיר מלפנים כאשר יוסכם על החוזה, ובמקרה זה הצרכן יידע את המחיר. אם מסיבה כלשהי המחיר לא ידוע מלכתחילה, הוראה זו קובעת כי על הצרכן לשלם מחיר סביר. מה זה ‘סביר’ היא שאלה של עובדה. המשמעות היא שאם השאלה מה זה מחיר סביר באה בבית משפט ובית המשפט מקבל החלטה, יכולתם של הצדדים לערער על ההחלטה שתוגבל לאחר שתתקבל.

  254. פרק זה תואם את סעיף 15 של ה- SGSA אך מעדכן את השפה בהתאם לשאר חלק 1.

  255. לדוגמה, אם בעל בית עוסק באינסטלטור לתיקון דליפה דחופה, יתכן שהוא/היא לא ייקח את הזמן לדון במחיר לפני שתתקן את הבעיה. ייתכן שהמחיר לא נמצא בחוזה אם האינסטלטור לא היה יודע את הבעיה לפני שהוא/היא הגיעו לתקן אותה. אם הדליפה תוקנה תוך עשר דקות ועם חלק החלפה של 50 ליש”ט בלבד, סביר להניח כי 1000 ליש”ט יהיה מחיר סביר לשלם.

  סעיף 52: שירות שיבוצע תוך זמן סביר

  256. בדומה למחיר השירות (שנדון לעיל), לא תמיד מוסכם זמן לביצוע השירות מראש מראש. במצבים בהם לא הוסכם זמן לביצוע השירות.

  257. לדוגמה, אדם עוסק בונה לבנייה מחדש של קיר בגובה 1 מטר, 25 מטר באורך 25 מטר. מלכתחילה, האדם מסכים את המחיר עם הבנאי, אך לא תאריך יעד להשלמת העבודה. אם, חצי שנה לאחר מכן, העבודה לא הושלמה, ככל הנראה הבנאי לא היה מבצע את העבודה תוך זמן סביר.

  258. קיימת הוראה דומה בסעיף 14 של ה- SGSA.

  סעיף 53: יחס לחוק אחר על תנאי חוזה

  259. ההוראה בסעיף זה תואמת את סעיף 16 ל- SGSA. הוא מכיר בכך שסוגים מסוימים של חוזה למתן שירותים מוסדרים על ידי חקיקה ספציפית למגזר (ה.ז. שירותים פיננסיים). ברוב המקרים, הוראה זו פירושה שהחקיקה הספציפית למגזר חלה לצד או במקום פרק זה.

  260. סעיף קטן (1) שומר על כל חיקוקים או כללי חוק שמטילים חובות מחמירות יותר מאלו שהוטלו על ידי סעיפים 49-52. “כללי החוק” פירושו כלל של המשפט המקובל.

  261. סעיף קטן (2) פירושו שבמקום בו הפרלמנט הפנה את דעתו לסוג מסוים של שירות, והחליט שצריך להיות כפוף לכללים מסוימים, כללים אלה מקבלים עדיפות על אלה בחוק. “חקיקה” מוגדר בסעיף 59 לכיסוי החקיקה הראשונית וגם “חקיקה כפופה”, המוגדר בחוק הפרשנות 1978 “הוראות במועצה, הוראות, כללים, תקנות, תוכניות, כתבי אופציה, חוקי עזר ומכשירים אחרים שנעשו או להיעשות על פי כל מעשה”.

  אילו סעדים קיימים אם לא יתקיימו זכויות סטטוטוריות על פי חוזה שירותים?

  סעיף 54: צרכן’הזכויות לאכיפת תנאים לגבי שירותים; סעיף 55: זכות לחזור על הביצועים; וסעיף 56: זכות להפחתת מחירים

  262. ההוראות בסעיפים אלה קובעות את הסעדים העומדים לרשות הצרכנים אם הזכויות הסטטוטוריות המפורטות בפרק 4 אינן מתקיימות. סעיף 54 גם מבהיר כי יתכנו סעדים אחרים, למשל, מבקשים נזקים (אשר עשויים להיות זמינים על פי המשפט המקובל).

  263. אם השירות אינו מסופק טיפול ומיומנות סבירים (וכך מפר את ההוראה בסעיף 49) או כאשר השירות לא מתבצע בהתאם למידע שניתן על השירות (וכך בהפרת סעיף 50), השירות לא יתאים לחוזה. אם השירות אינו תואם את החוזה, הצרכן רשאי לדרוש שהשירות יבוצע כראוי, באמצעותו (או חלק ממנו) ייעשה שוב. הצרכן יכול גם להיות רשאי לבקש הפחתת מחיר בנסיבות מסוימות. שתי התרופות הסטטוטוריות הללו זמינות כחלופות (או, במקרים מסוימים בנוסף) לתרופות הזמינות על פי המשפט המקובל או הון עצמי, למשל נזקים וביצועים ספציפיים (ראה פסקאות 271-273 להלן). אז צרכן לא צריך לבקש תרופה סטטוטורית לביצוע מחדש אם הם יעדיפו לבקש נזקים, למשל. שתי הסעדים הסטטוטוריים דומים לאלה העומדים לרשות צרכני הסחורה (בסעיף 19 ואילך). האופן בו הסעדים משתלבים זה בזה דומה גם למשטר הסחורות כפי שנקבע בפרק 2-אם הצרכן מבקש את הביצוע מחדש של השירות, סוחר צריך לעשות זאת תוך זמן סביר ומבלי לגרום לאי נוחות משמעותית לצרכן. צרכן אינו יכול לדרוש ביצוע מחדש אם זה בלתי אפשרי, למשל הדבר עשוי לחול אם השירות היה ספציפי בזמן. אם ביצועים מחדש לא ניתנת תוך זמן סביר או מבלי לגרום לאי נוחות משמעותית לצרכן או בלתי אפשרי, הצרכן זכאי להפחתת המחיר. ההפחתה תהיה בעלת סכום מתאים בהתאם לנסיבות של כל מקרה פרטני.

  264. אם המידע שנמסר על הסוחר לא נענה (ויש הפרה של סעיף 50), לצרכן יש את הזכות להפחתת מחיר של סכום מתאים. זה בנוסף לכך שעשוי להיות גישה לסעדים בציבור והון עצמי (ראה פסקאות 271-273 להלן).

  265. אם השירות לא ניתן תוך זמן סביר (וכך מפר את ההוראה בסעיף 52), לצרכן יש את הזכות להפחתת מחיר של סכום מתאים. זה בנוסף לכך שעשוי להיות גישה לסעדים בציבור והון עצמי (ראה פסקאות 271-273 להלן).

  266. א “הפחתה במחיר של סכום מתאים” בדרך כלל פירושו שהמחיר מצטמצם על ידי הפרש הערך בין השירות שהצרכן שילם עבורו לבין ערך השירות כאמור. בפועל, פירוש הדבר כי הפחתת המחיר מהסכום המלא לוקח בחשבון את התועלת שהצרכן נגזר מהשירות. תלוי בנסיבות, הפחתת המחיר עשויה להיות החזר כספי מלא. זה יכול להיות, למשל, כאשר הצרכן לא הפיק תועלת מהשירות והצרכן יצטרך להעסיק סוחר אחר כדי לחזור על השירות “מאפס” להשלמת העבודה.

  267. עם זאת, ביחס לשירותים יתכן שישנם מקרים שהצרכן מסוגל לבקש הפחתה במחיר גם היכן שניתן לטעון כי ערך השירות כאמור לא הופחת בגלל הפרת הצרכן’S זכויות. זה יכול להתרחש, למשל, שם הסוחר לא נענה למידע שנתנו אודות עצמם. לדוגמה, אם הסוחר אומר לצרכן כי הם ישלמו לעובדיהם את שכר המחיה וזה חשוב לצרכן וסיבה לכך שהם החליטו ללכת עם הסוחר הספציפי הזה, ניתן לטעון שזה לא משפיע על ערך השירות, אך לצרכן עדיין תהיה הזכות לבקש הפחתה של AN “כמות מתאימה” להסביר את ההפרה.

  268. כאשר לצרכן יש את הזכות לבקש מהסוחר לבצע את השירות מחדש, על הסוחר לבצע מחדש את השירות או חלקו לפי הצורך בכדי להכניס אותו להתאמה עם החוזה.

  269. כאשר לצרכן יש את הזכות להפחתת המחיר, ברגע שהסוחר והצרכן הסכימו שהצרכן זכאי להפחתת המחיר, יש לבצע כל החזר כספי עבור כל דבר ששולם מעל הסכום המופחת ללא עיכוב בלתי מוגבל. במקרים רבים, סוחר יוכל להחזיר כסף בזמן ההסכמה כי הצרכן זכאי להפחתת המחיר. לדוגמה, במספרות, אם הצרכן כבר היה משלם במזומן, הבעלים היה מסוגל במהירות לספק כסף בחזרה מה- THRE. עם זאת, כאשר לא ניתן לתת החזר כספי בעת ההסכמה כי הצרכן זכאי להפחתה זו, יש לתת את ההחזר ללא עיכוב מופרז ותוך 14 יום מאותו הסכם לכל המאוחר. לדוגמה, עבור שירות עיצוב הניתן באופן מקוון, ייתכן שייקח 3-4 ימים לעבד את התשלום לצרכן. להיות בלי “עיכוב מופרז” יש לתת את ההחזר ברגע שהסוחר מסוגל לתת אותו. גורם מהסוחר’סביר להניח כי בקרת S, כמו זמן עיבוד בנקאי, לא תיחשב כ- “עיכוב מופרז”.

  270. ההחזר חייב להיות באותה צורה כמו התשלום המקורי אלא אם כן הצרכן מסכים אחרת. כך למשל אם הצרכן שילם עבור השירות בכרטיס אשראי, ההחזר צריך להיות לכרטיס האשראי שלהם, אלא אם כן הצרכן מסכים כי צ’ק מקובל. הסוחר לא יכול לחייב את הצרכן עמלה בגין תשלום ההחזר.

  271. כפי שנקבע בפסקה 227 לעיל, התנאים שיש להתייחס אליהם כנכללים בחוזה בסעיפים 49-52 הם תנאים חוזיים ואם לא מתקיימים בהם פירושו שיש הפרה של חוזה. החוק המקובל (כלומר, החוק שנקבע בתיקים שהוחלטו על ידי שופטים) כבר מספק סעדים מסוימים להפרת חוזה. סעיף 54 מספק תזכורת לכך שהצרכן רשאי, במקום (או, במקרים מסוימים, בנוסף) לרדוף אחר הסעדים הסטטוטוריים המפורטים בסעיף זה ובסעיפים הבאים, לחפש סעדים בציבור של נזקים או להתייחס לחוזה כמותם, למשל, ההפרה היא חמורה מאוד, או התרופה הניתנת לשוויון של ביצועים ספציפיים או (בסקוטלנד) יישום ספציפי יישום ספציפי הוא מאוד חמור, או תרופה שוויונית של ביצועים או (בסקוטלנד) Scotland).

  272. “נזקים” מתייחס לסעד המקובל לפיצוי כספי ששילם צד אחד לאחר. לדוגמה, כאשר סוחר מפר את הקדנציה כי חלק זה דורש להתייחס אליו ככלול בחוזה, בית המשפט רשאי להורות לסוחר לשלם נזקים לצרכן. באופן כללי, פסק נזקים בגין הפרת חוזה נועד לפצות את הצד שנפגע בגין הפסד שסבל. בחלקם, פחות תכופות, בית המשפט רשאי לפסוק נזקים החורגים פשוט מפצה את הצרכן על אובדן סבל – ה.ז. בית משפט יכול לעיתים לפסוק נזקים נומינליים, כאשר יש הפרה של חוזה אך אין הפסד, או נזקים מחמירים לפצות על מצוקה נפשית. לצורך הפרת מונח כי חלק זה דורש להתייחס אליו ככלול בחוזה, הכלל הוא כי נזקים נועדו להכניס את הצרכן באותה עמדה כאילו לא הייתה הפרה. רמת הנזקים המוענקת תהיה תלויה בנסיבות הספציפיות ובמונח שהסוחר הפר. בדרך כלל, נזקים יכסו את ההפסד המשוער הנובע ישירות כתוצאה מההפרה, במהלך האירועים הרגילים. בדרך כלל זה יהיה ההבדל בין ערך הסחורה, השירות או התוכן הדיגיטלי שקיבל הצרכן והערך לא הייתה הפרה. ישנם בדיקות משפטיות שיש לממש כי הצרכן יחלים נזקים: אדם יכול רק להחזיר נזקים בגין אובדן שנגרם כתוצאה מההפרה (של המונח הנדרש על ידי החוק) ואשר ניתן היה צפוי מספיק; והצרכן לא יכול להתאושש בגלל אובדן שיכול היה לפעול באופן סביר כדי להגביל או להקל על.

  273. “מופע ספציפי” הוא כיוון שבית משפט יכול לעשות, להכריח צד לבצע את התחייבויותיהם במסגרת חוזה. זהו סעד שוויוני, כלומר הוא אינו זמין לצרכנים כזכות, אלא בבית המשפט’שיקול דעת. זה לא יוזמן אם נזקים (ראה לעיל) מספקים כדי לפצות את הצרכן – בדרך כלל, נזקים יהיו מספיקים אלא אם כן נושא החוזה הוא ייחודי מכיוון שהצרכן יכול להשתמש בנזקים לרכישת החלפה. “יישום ספציפי” דומה ל”ביצועים ספציפיים “עבור סקוטלנד, ויש גם נסיבות ספציפיות בהן ניתן להשתמש בזה. בהתייחס לביצועים ספציפיים או ליישום ספציפי, סעיף זה אינו מבקש לקודד את החוק לגבי מתי ביצועים ספציפיים או יישום ספציפי עשויים להיות זמינים, אך ההפניות משמשות תזכורת לכך שהיא עשויה להיות תרופה חלופית לתרופות הסטטוטוריות. סעיף 58 נותן פירוט רב יותר על סמכויות בית המשפט בהליכים בהם מבקשים סעד.

  274. לסיכום (ראו לעיל והקטעים עצמם לפרטים נוספים), הסעדים החלים על הפרת הצרכן’הזכויות הסטטוטוריות הן כדלקמן:

  • הזכות לבקש ביצועים חוזרים (סעיפים 54 ו- 55)
  • ואם זה בלתי אפשרי, או לא נעשה בזמן סביר או ללא אי נוחות משמעותית:
  • הזכות להפחתת המחיר (סעיפים 54 ו -56)
  • הזכות להפחתת המחיר (סעיפים 54 ו -56)
  • הזכות לבקש ביצועים חוזרים (סעיפים 54 ו- 55)
  • ואם זה בלתי אפשרי, או שלא נעשה בזמן סביר ללא אי נוחות:
  • הזכות להפחתת המחיר (סעיפים 54 ו -56)
  • הזכות להפחתת המחיר (סעיפים 54 ו -56)

  275. לדוגמה, לצרכן ביתו מטופל בשקיעה, עם רצפת מטבח חדשה שהונחה וחדרי שינה מחודשים מחדש. אבל, בעוד שחדרי השינה בסדר, במטבח הבונה זה עתה נייר מעל סדקים, ורצפת המטבח לא אחידה. הבנאי מקבל כי התפקיד במטבח לא נעשה בזהירות ובמיומנות סבירים. במקרה זה, הצרכן יכול להתעקש שהבנאי יעבוד מחדש את העבודה הרלוונטית ללא עלות נוספת לצרכן. אם הבנאי לא יעשה זאת תוך זמן סביר, הצרכן היה זכאי להפחתת מחירים של סכום מתאים. הסכום ישקף שרק חלק מהעבודה לא נעשתה בזהירות ובמיומנות סבירה.

  276. לדוגמה, אם מעצב עוסק לצייר חדר בצבע באיכות גבוהה מסוימת, תוך שהוא מציין מראש שהוא/היא יעשה זאת, והצרכן לקח זאת בחשבון כאשר החליט אם להיכנס לחוזה עם מעצב זה, והמעצב משתמש בצבע באיכות נמוכה יותר, הצרכן היה רשאי לחדר מחדש את הצבע המוסכם, אם זה בלתי אפשרי או זה היה בלתי אפשרי או זה לא יכול להיות זה בלתי אפשרי או זה בלתי אפשרי או זה בלתי אפשרי או זה’לא ייעשה לעוד עשרה שבועות (נניח), הצרכן יהיה זכאי להפחתת המחיר. אם המעצב טען שיש לו הסמכה מסוימת והצרכן רק רצה להתכווץ עם מישהו עם הסמכה זו, שהמעצב לא היה לו למעשה, הצרכן היה זכאי להפחתת מחירים. אם המעצב היה מגיע לצייר את החדר שנה לאחר שהיה מעורב כך, עיכוב זה היה מזכה את הצרכן להפחתת המחיר. הפחתה במחיר יכולה להיות בסכום המלא.

  האם ניתן לחוזה סוחר מתוך זכויות וסעדים סטטוטוריים במסגרת חוזה שירותים?

  סעיף 57: אחריות שלא ניתן לשלול או להגביל אותה

  277. סעיף זה מתייחס “התכווצות” של הצרכן’זכויות סטטוטוריות כפי שהוקמו לפי סעיפים 49, 50, 51 ו- 52. זה גם מבהיר כי סוחר לא יכול להגביל את אחריותו להפרה של סעיפים אלה לפחות ממחיר החוזה.

  278. באשר לצרכן’זכויות סטטוטוריות כפי שהוקמו לפי סעיף 49 (שירות שיבוצע בטיפול ובמיומנות סבירים) וסעיף 50 (מידע על הסוחר או השירות ככריכה) הסוחר לא יכול “להתכווץ” לעמוד בזכויות אלה. כלומר, הצדדים אינם יכולים להסכים בחוזהם כי לסוחר אין אחריות ביחס לזכויות אלה. הם גם לא יכולים להגביל את אחריותם להפרה של אותם סעיפים לפחות ממחיר החוזה.

  279. באשר לצרכן’הזכויות הסטטוטוריות כפי שנקבעו לפי סעיף 51 (מחיר סביר שישולם עבור שירות) וסעיף 52 (השירות שיסופק תוך זמן סביר) הסוחר יכול לא להגיש בקשה סעיפים אלה על ידי ציון המחיר (כך שסעיף 51 וכלל ברירת המחדל הוא לא חלה על כך שאינו חלה) או זמן (כך שסעיף 52 וכלל ברירת המחדל שהוא חלה על כך לא חלים) או סעיף זה סעיף 52. כאשר סעיפים אלה חלים, הסוחר לא יכול להגביל את אחריותם להפרה של אותם סעיפים לפחות ממחיר החוזה.

  280. גם אם מונח לא מנוגד לחלק הזה (אני.ה. אינו מגביל את אחריותה פחות ממחיר החוזה) הוא עדיין כפוף לחלק 2 (תנאים לא הוגנים).

  281. לדוגמה, מעצב לא יכול לעקוף את הזכויות הסטטוטוריות על ידי בקשת הצרכן לחתום על חוזה לצייר חדר בו החוזה כולל מונח כמו ‘המעצב אינו מקבל אחריות אם עבודת הצבע לא תושלם בזהירות ובמיומנות סבירה’. אם זה בחוזה, המונח הזה יהיה לא תקף.

  282. סעיף זה קובע גם כי הסכם להגשת מחלוקות לבוררות אינו מכוסה על ידי הסורגים על אי הכללת או הגבלת אחריות. עם זאת יש לציין כי סעיף 20 בתוספת 2 מבהיר כי מונח המחייב את הצרכן לקחת סכסוכים באופן בלעדי לבוררות עשוי להיחשב כבלתי הוגן. יתר על כן, חוק הבוררות 1996 קובע כי מונח המהווה הסכם בוררות אינו הוגן אוטומטית (על פי חלק 2 לחוק) אם התביעה היא פחות מסכום שצוין בצו שנערך לפי סעיף 91 לחוק הבוררות. סכום זה נקבע כיום על 5000 ליש”ט בהסכמי הבוררות הבלתי הוגנים (סכום שצוין) 1999 (SI 1999/2167). יתכן שסכום זה עשוי להשתנות מעת לעת.

  פרק 5 הוראות כלליות ומשלימות

  283. סעיף 58 קובע סמכויות שבית משפט רשאי להשתמש בו כדי לאכוף את הסעדים של תיקון, החלפה או ביצוע חוזר על ביצועים וזכות סופית לדחייה או הפחתת מחירים (לפי העניין). סעיף קטן (1) קובע את סוגי המחלוקת בין צרכן לסוחר בו ניתן להשתמש בסמכויות. עבור סחורות, החלק דומה בתוקף לסעיף 48E של ה- SGA וסעיף 11R של ה- SGSA עבור חוזים בין סוחר לצרכן, אך משקף את גבולות הניכוי לשימוש לפי סעיף 24 (9)-(10). פרק זה מקנה הוראה דומה לשירותים ותכנים דיגיטליים לזה של טובין.

  284. פסקאות 104, 209 ו- 273 לעיל מספקים הסבר על ביצועים ספציפיים ויישום ספציפי.

  285. תַחַת סעיפים (3) ו- (4), בית משפט רשאי להחליף סעד לפי ההוראות המפורטות ב סעיף קטן (8), בהתאם להיררכיה ולתנאים למימוש הסעדים במסגרת החוק. כך, למשל, ביחס לחוזה לאספקת סחורות, בית משפט יכול היה להזמין הפחתת מחירים רק כאשר הצרכן ביקש תיקון, אם תיקון והחלפה היו בלתי אפשריים (כנדרש בסעיף 23 (3)).

  286. סעיף 59 מספק הגדרות של מונחים המשמשים בחוק שאינו הגדרות המפתח המפורטות בסעיף 2 וסעיף 60 נותן תוקף לתוספת 1 המפרט תיקונים תוצאתיים לחקיקה קיימת הנובעת מיישום חלק 1.

  חלק 2: תנאים לא הוגנים

  רקע וסקירה כללית

  287. חלק 2 לחוק מבהיר ומגבש חקיקה צרכנית קיימת בתנאים לא הוגנים.

  288. בשנת 2005 סיכמו ועדות החוק, בעקבות התייעצות קודמת, כי החוק על תנאי חוזה בלתי הוגנים מורכב במיוחד (31). זה כלול בשתי חתיכות חקיקה נפרדות – ה- UCTA וה- UTCCR – שיש להם הוראות לא עקביות וחופפות.

  289. ה- UCTA חל על מגוון רחב של חוזים, כולל אלה שבין שני עסקים, חוזים בין עסקים לצרכנים ואפילו, במידה מוגבלת, על חוזים בין שני צרכנים. זה תקף למשא ומתן באופן פרטני כמו גם על תנאים שאינם משא ומתן. הוא מתמקד בהכללות, כלומר מונחים או הודעות שמטרתן לשלול או להגביל אחריות בגין: רשלנות הגורמת למוות או לפגיעה אישית; רשלנות הגורמת לאובדן אחר; והפרת חוזה. כתוצאה מכך, למשל, סוחרים אינם רשאים להחריג את אחריותם לרשלנות הגורמת למוות או לפגיעה אישית. אי הכללות אחרות מחייבות רק אם הן פוגשות את ‘דרישת סבירות’. סוגים מסוימים של חוזים פטורים, למשל אלה הנוגעים לחוזי ביטוח, אינטרסים בקרקע או, למעט בסקוטלנד, זכויות קניין רוחני.

  290. ה- UTCCRs מיישמים את התנאים הלא הוגנים בהנחיית חוזי צרכנים (הנחיית המועצה 93/13/EEC) (“UTCCD”), וחלים רק על תנאי חוזה שאינם משוחקים (תקופה סטנדרטית) בין סוחר לצרכן. הם מספקים שתנאי חוזה חייבים להיות “יריד” ונכתב ב “שפה פשוטה ומובנת”. ההגדרה של ההוגנות שונה מבדיקת הסבירות ב- UCTA, ובעוד בסך הכל שני חתיכות החקיקה עשויים במקרים מסוימים להשיג השפעה דומה, הם עושים זאת בדרכים שונות. בדו”ח שלהם ב -2005, עמלות החוק הגיעו למסקנה כי שני החלקים החופפים והלא עקביים של חקיקה לא הוגנת הובילו למורכבות ולבלבול לגבי אופן ליישם החוק.

  291. הערת טרנספוזיציה קובעת כיצד מועברים המרכיבים העיקריים של הנחיה זו בחוק מסופחת לשטרות ההסבר הללו – אנא ראה נספח ב ‘.

  292. בשנת 2012 ביקש ביס את עמלות החוק לבדוק שוב כיצד ניתן להבהיר את החקיקה לאור כמה תיקים משפטיים בעלי פרופיל גבוה. לפיכך הם ביצעו התייעצות בשנת 2012 (32), כדי להשיג ראיות עדכניות ותצוגות לגבי הצעותיהם לרפורמה.

  293. מוקד הייעוץ היה בשני תחומים מסוימים:

  • תנאי חוזה הפטורים מהערכת ההגינות על ידי בתי המשפט מכיוון שהם נוגעים לעסקה החיונית של החוזה – הנושא ומימון המחיר (זה בדרך כלל מכונה “הפטור”); וכן
  • לוח זמנים מעידים ולא מובהק של סוגי מונחים שעשויים להיחשב כבלתי הוגנים (זה מכונה בדרך כלל “הרשימה האפורה”).

  294. חלק 2 מאחד את ה- UCTA ואת ה- UTCCRS, להסרת הוראות חפיפות מנוגדות ובמיוחד להבהיר ולתקן את החוק על הפטור שהוזכר לעיל ועל ה- “רשימה אפורה”.

  אילו חוזים והודעות מכוסים בחלק זה?

  סעיף 61: חוזים והודעות המכוסים בחלק זה

  295. פרק זה קובע את היקף חלק 2 של המעשה:

  • זה מכסה חוזים בין סוחר לצרכן. כדי להקל על התייחסות, נקראים סוחר לחוזי צרכנים ‘חוזי צרכנים’ בחלק הזה.
  • בעוד שחלק 2 נוגע לחוזים, הוא כולל גם הודעות צרכנים-הודעות צרכניות חוזיות וגם לא חוזקות. הודעה על צרכנים כוללת הודעה או תקשורת אחרת, סביר להניח שנועדה לקרוא על ידי צרכן. הודעות צרכניות לא חוזיות (ה.ז. שלט בחניון) אל תכלול חילופי משהו בתמורה למשהו אחר בעל ערך (המכונה “הִתחַשְׁבוּת”) כפי שעושה חוזה.
  • חלק זה אינו מכסה קשרי תעסוקה, מכיוון שהם מוסדרים על ידי חקיקת תעסוקה ספציפית.

  296. חלק זה מכסה תנאים בהסכמי רישיון למשתמש קצה במידה שהם חוזים צרכניים או הודעות צרכנים. מחקר (33) מציע כי כמה הסכמי רישיון למשתמש קצה, למשל אלה המכונים בשם “רישיונות עטוף לחיצה”, שעל הצרכן להסכים במפורש לפני שהוא מסוגל להוריד תוכן דיגיטלי, עשוי להיות בעל סטטוס חוזי. חוזי צרכנים כפופים להוראות חלק 2 ואם הם מכילים תנאים המופיעים בתוספת 2, תנאים אלה ניתנים להערכה לצורך הגינות. סוגים אחרים של הסכמי רישיון למשתמש קצה, כמו אלה המכונה “עטיפה מתכווצת” אוֹ “דפדף עטוף” רישיונות, אולי אין להם מעמד חוזי אך לחילופין עשויים להיות הודעות צרכנים, ולכן גם להיות כפופות להוראות בחלק 2. הסכמי רישיון למשתמש קצה רשאים לקבוע גם להוראות המשפטיות הצרכניות בחתיכות חקיקה אחרות, כמו אלה ביחס לקניין רוחני. סעיף 73 מבהיר כי המעשה’הוראות מונחים לא הוגנים אינם מבטלים את הדרישות החוקיות בחקיקה אחרת, לכן אם מונח משקף חוק אחר, אז הוא יהיה פטור מההוראות בחלק 2.

  מהם הכללים הכלליים לגבי הגינות של תנאי חוזה והודעות?

  סעיף 62: הדרישה לתנאי חוזה והודעות להיות הוגנים

  297. ההשפעה של סעיף זה היא שתנאים המשמשים בחוזים והודעות יהיו מחייבים רק את הצרכן אם הם הוגנים. זה מגדיר ‘לֹא הוֹגֶן’ מונחים כאלו שמציבים את הצרכן בעמדת נחיתות, על ידי הגבלת הצרכן’זכויות S או מגדילים באופן לא פרופורציונלי בהתחייבויותיהם בהשוואה לסוחר’הזכויות והחובות.

  298. סעיף זה קובע גם גורמים שבית משפט צריך לקחת בחשבון בעת ​​קביעת האם מונח הוא הוגן, ובמיוחד שעליו לשקול את הנסיבות הספציפיות הקיימות כאשר הוסכם על המונח, תנאים אחרים בחוזה ואופי הנושא של החוזה. הערכה זו ידועה בשם ‘מבחן הגינות’ (ראו גם סעיף 63 באשר לרשימת התנאים שעשויים לשמש כדי לסייע לבית משפט בעת התחשבות ביישום מבחן ההוגנות).

  299. לדוגמה, חוזה להירשם למגזין יכול להכיל מונח המאפשר למו”ל לבטל את המנוי בהתראה קצרה. בהחלטה אם זה הוגן או לא, בית המשפט יכול לשקול סוגיות כמו האם המנוי יכול לבטל גם בהתראה קצרה או לקבל החזר כספי אם המו”ל מבטל את החוזה.

  300. סעיף קטן (8) מסביר כי מונחים בטלים עדיין יבוטלו ללא קשר למבחן ההגינות שהוסבר בסעיף זה. מונחים שבטלים עשויים עדיין להיות כפופים למבחן ההוגנות ונמצאים כבלתי הוגנים, אולם אם הם נמצאים הוגנים שאינם מונעים מהם לבטל.

  301. פרק זה מאגד את קטעים 4 ו -11 של ה- UCTA (לאנגליה, וויילס וצפון אירלנד), סעיפים 17 ו -18 של ה- UCTA (עבור סקוטלנד), ותקנות 5 ו -6 של ה- UTCCRS. פרק זה מיישם גם סעיפים 3, 4 ו 6 של ה- UTCCD.

  סעיף 63: תנאי חוזה העשויים או יש לראות בהם כבלתי הוגנים

  302. פרק זה מציג את לוח הזמנים 2, המפרט דוגמאות למונחים העשויים להיחשב כבלתי הוגנים (רשימה זו ידועה בשם “רשימה אפורה”). לוח הזמנים 2 הוא רשימה מעידה ולא מופיעה. התנאים ברשימה אינם הוגנים אוטומטית, אך עשויים לשמש כדי לסייע לבית משפט כאשר שוקלים את יישום מבחן ההוגנות בסעיף 62 למקרה מסוים. באותה מידה, מונחים שלא נמצאו ברשימה בלוח הזמנים ניתן למצוא על ידי בית משפט להיות לא הוגנים על ידי בקשת מבחן ההגינות. קטע זה ולוח הזמנים מבוססים על העתק של סעיף 3 (3) של הנספח, ל- UTCCD. חלק 2 של לוח הזמנים מסביר את היקף הרשימה כך שתנאים בחלק 2 אינם נחשבים כחלק מהלוח הזמנים אך עדיין ניתנים להערכה לצורך הגינות אלא אם כן סעיף 64 או סעיף 73 חלים. חלק 2 של “רשימה אפורה” חשבונות, למשל, לאופי הספציפי של חוזי שירותים פיננסיים בהם תנודות בשוק עשויות להשפיע על המחיר.

  303. מונחים על “רשימה אפורה” ניתן להעריך את ההגינות גם אם הם היו זכאים לפטור לפי סעיף 64. מונחים על “רשימה אפורה” ניתן להעריך גם אם הם “שָׁקוּף” וכן “בולט” כפי שהוגדר בסעיף 64.

  304. לדוגמה, אם חוזה להירשם למגזין כלל מונח אשר קבע כי המו”ל, אך לא את המנוי, יכול לבטל את המסירה בהתראה קצרה, ניתן לראות במונח זה כבלתי הוגן, מכיוון שהוא מכוסה בפסקה 7 ללוח הזמנים (שנותן מונח המסמיך “הסוחר שיפרוס את הקשר על בסיס שיקול דעת בו לא ניתן לאותו מתקן לצרכן” כדוגמה למונח שעשוי להיות לא הוגן). זה לא אומר שהמונח אינו הוגן אוטומטית, אך על בית המשפט לקחת זאת בחשבון בעת ​​הערכת המונח במבחן ההוגנות בסעיף 62.

  305. זה משקף את הפסיקה של בית המשפט לצדק באיחוד האירופי על השפעת רשימת התנאים בנספח ל- UTCCD. במקרה C-478/99 הוועדה נגד שוודיה (2002) ECR I-4147, הצהיר בית המשפט:

  “ אין לחלוק על כך שמונח המופיע ברשימה לא בהכרח צריך להיחשב כבלתי הוגן, ולהיפך, מונח שאינו מופיע ברשימה עשוי להיחשב כבלתי הוגן. ככל שהיא אינה מגבילה את שיקול דעתן של הרשויות הלאומיות לקבוע את חוסר ההגינות של מונח, הרשימה הכלולה בנספח להוראה אינה מבקשת לתת לזכויות צרכנים מעבר לאלה הנובעים מסעיפים 3 עד 7 להנחיה. מכיוון שהרשימה הכלולה בנספח להנחיה היא בעלת ערך מעיד וממחיש, היא מהווה מקור מידע הן עבור הרשויות הלאומיות האחראיות ליישום אמצעי היישום והן על אנשים שנפגעו מאמצעים אלה. ”

  306. במקרה C-472/10 נמזטי (פסק הדין מיום 26 באפריל 2012) בית המשפט הדגיש את חשיבות הרשימה:

  “ אם תוכן הנספח אינו מספיק בפני עצמו כדי לקבוע אוטומטית את אופיו הבלתי הוגן של מונח שנוי במחלוקת, הוא בכל זאת מרכיב חיוני עליו בית המשפט המוסמך רשאי לבסס את הערכתו באשר לאופי הבלתי הוגן של אותו מונח. ”

  307. חלק 1 של לוח הזמנים 2 נכלל ב- UTCCRS וב- UTCCD, אולם המינוח הובא לקו עם המעשה בכללותו. בנוסף, נוספו לרשימה שלושה פריטים נוספים (פסקאות 5, 12 ו -14) כמומלצות על ידי ועדות החוק בדו”ח שלהם במארס 2013 (34).

  308. סעיף 5 מוסיף לתנאי הרשימה האפורה של חוזה שיש להם אובייקט או השפעה של דרישה לצרכן לשלם סכום לא פרופורציונאלי אם יחליטו שלא להמשיך בחוזה. בפסקה זו הביטוי “מחליט שלא להסיק או לבצע” כולל איפה צרכן מבטל חוזה (ומחויב במה שמכונה “דמי סיום”).

  309. סעיף 12 מוסיף לתנאי הרשימה האפורה שיש להם אובייקט או השפעה של מתן אפשרות לסוחר לקבוע את נושא החוזה לאחר שהוסכם על החוזה עם הצרכן. בנסיבות מסוימות, שהוגדרו בפסקה 23, הדבר אינו חל על חוזים שנמשכים ללא הגבלת זמן.

  310. סעיף 14 מוסיף לתנאי הרשימה האפורה שיש להם את האובייקט או ההשפעה של מתן אפשרות לסוחר לקבוע (לראשונה) את המחיר במסגרת חוזה (או שיטת חישוב המחיר), לאחר שהוסכם על חוזה זה עם הצרכן. הפסקה קובעת במפורש כי בנסיבות מסוימות המוגדרות בפסקאות 23, 24 ו- 25, היא אינה חלה על חוזים שנמשכים ללא הגבלת זמן, חוזים למכירת ניירות ערך ומטבע חוץ (וכו ‘) ומדד מחירים. זה רק לצורך הימנעות מהספק, מכיוון שברוב המצבים הללו ייקבעו מחיר החוזה, או שיטת חישובו, לפני יוסכם החוזה, ולכן סעיף 14 לא יהיה רלוונטי.

  311. פרק זה מיישם גם את סעיף 15 להנחיית השיווק למרחקים (הנחיה 2002/65/EC בנוגע לשיווק מרחוק של שירותים פיננסיים צרכניים, המיושמים בבריטניה בתקנות השירותים הפיננסיים (שיווק מרחק) 2004 (SI 2004/2095)). הנחיה זו קובעת סטנדרטים מינימליים נפוצים למידע שיש לתת לצרכן לפני חוזה מרחק לשירותים פיננסיים המופיעים. ישנן גם הוראות לזכויות הנסיגה (‘זכויות ביטול’) בנסיבות רבות, והוראות להגן על הצרכנים ביחס לשימוש לרעה בכרטיסי תשלום בקשר לחוזי מרחק לשירותים פיננסיים, אספקה ​​לא רצויה של שירותים פיננסיים ותקשורת לא רצויה לגבי שירותים כאלה. סעיף 15 קובע כי כל מונח או תנאי חוזי שמציב את נטל ההוכחה על הצרכן (ולא על הסוחר) להראות אי ציות להוראה הוא מונח לא הוגן.

  סעיף 64: הרחקה מהערכת ההגינות

  312. פרק זה מתאר כיצד הערכת הגינות המחיר ותנאי הנושא בחוזי צרכנים מוגבלת.

  313. אם מונח הוא מהסוג המופיע בחלק 1 של לוח הזמנים 2, ניתן להעריך אותו בהגינות. ניתן להעריך מונחים אחרים בחוזה צרכני בהגינות למעט במידה::

  הם מציינים את הנושא העיקרי של החוזה (בדרך כלל הסחורה, השירותים או התוכן הדיגיטלי שנרכש); אוֹ

  חוק וירג’יניה

  ניתן לציין פרק זה כחוק הגנת הצרכן של וירג’יניה משנת 1977.

  § 59.1-197. כוונה

  כוונת האסיפה הכללית היא כי פרק זה יוחל כחקיקה מתקנת לקידום סטנדרטים הוגנים ואתיים של עסקאות בין ספקים לצורך הציבור הצורך.

  § 59.1-198. הגדרות

  כפי ששימש בפרק זה:

  “הזדמנות עסקית” פירושה מכירת מוצרים, ציוד, אספקה ​​או שירותים הנמכרים לאדם לצורך לאפשר לאדם כזה לפתוח עסק להפעלה ממעונו, אך אינו כולל הזדמנות עסקית הכפופה לחוק מכירות הזדמנות עסקית, פרק 21 (סעיף 59.1-262 וכו ‘.) של הכותרת הזו.

  “מוצר לילדים” פירושו מוצר צרכני שתוכנן או מיועד בעיקר לילדים בני 12 ומטה. בקביעת אם מוצר צרכני מיועד בעיקר לילד בן 12 או צעיר יותר, ישקול הגורמים הבאים:

  1. הצהרה של יצרן על השימוש המיועד במוצר כזה, כולל תווית על מוצר כזה אם הצהרה כזו סבירה;

  2. בין אם המוצר מיוצג באריזה, בתצוגה, בקידום או בפרסום שלו כמתאים לשימוש על ידי ילדים בני 12 ומטה;

  3. בין אם המוצר מוכר בדרך כלל על ידי הצרכנים כמיועד לשימוש על ידי ילד בן 12 ומעלה; וכן

  4. הנחיות קביעת הגיל שהונפקו על ידי צוות הוועדה לבטיחות מוצרי צריכה בספטמבר 2002, וכל יורש להנחיות כאלה.

  “עסקת צרכנים” פירושה:

  1. הפרסומת, המכירה, החכירה, הרישיון או ההצעה למכירה, חכירה או רישיון, של סחורות או שירותים שישמשו בעיקר למטרות אישיות, משפחתיות או משק בית;

  2. עסקאות הכרוכות בפרסומת, הצעה או מכירה לאדם של הזדמנות עסקית המחייבת הן את הוצאות הכסף או הרכוש שלו והן את שירותיו האישיים על בסיס מתמשך ובהם לא עסק בעבר;

  3. עסקאות הכרוכות בפרסומת, הצעה או מכירה לאדם של סחורות או שירותים הנוגעים לממצא או קבלת תעסוקה של האדם;

  4. יש לשלם הסכם פגיעה, לפיו חלק או מחיר הסחורה יש לשלם בתשלום אחד או יותר לאחר ביצוע הסכם הפיטורים והספק שומר על החזקת הסחורה ונושא את הסיכון להפסדם או נזק שלהם עד לשילם הסחורה במלואם על פי הסכם הטרור;

  5. עסקאות הכרוכות בפרסומת, מכירה, חכירה או רישיון, או ההצעה למכירה, חכירה או רישיון, של סחורות או שירותים לכנסייה או לגוף דתי אחר; וכן

  6. עסקאות הכרוכות בפרסומת של שירותים משפטיים המכילים מידע על תוצאות סקר, בדיקה או חקירה של מדינה או פדרלית של בית אבות או מתקן סיעודי מוסמך כמתואר בסעיף סעיף E של סעיף 32.1-126.

  “הצעת תרופה” פירושה הצעה כתובה של אחד או יותר דברים בעלי ערך, כולל אך לא מוגבל לתשלום כסף, שנעשה על ידי ספק וזה מועבר לאדם הטוען כי סבל מהפסד כתוצאה מעסקת צרכנים או לעורך הדין לאדם כזה. הצעת תרופה תחושב באופן סביר כדי לתקן הפסד שנטען על ידי האדם והיא תכלול סכום נוסף מינימלי השווה לעשרה אחוזים משווי הצעת הריפוי או 500 דולר, מה גדול יותר, כפיצוי בגין אי הנוחות, כל עורך דין או שכר טרחה אחר, הוצאות או עלויות אחרות מכל סוג כזה שעשוי להיכנס ביחס לאובדן כזה; עם זאת, בתנאי שהסכום הנוסף המינימלי אינו צריך לעלות על 4,000 $.

  “קיר גבס פגום” פירושו קיר גבס, או חומר בנייה דומה המורכב מטיח מבוסס גבס מיובש, כי (i) כתוצאה מכיל את אותן רמות או גדולות יותר של סטרונציום סולפיד שנמצא בקיר יבש המיוצר ברפובליקה העממית של סין, וייבאו את ארצות הברית בין 2004 ל -2007, כאשר הם חשופים לחום, או שניהם, או שניהם, חילוף גופלניד, או שניהם, או שניהם, גופל-גופני, או שניהם, או שניהם, גופרית, או שניהם, תרכובות גופרית אחרות לאוויר או (ii) הוגדרו על ידי ה- U.ג. עמלת בטיחות מוצרים לצרכן כמוצר עם פגם במוצר המהווה סכנה משמעותית של מוצרים כמשמעותה של סעיף 15 (א) (2) לחוק בטיחות מוצר הצרכן (15 u.ג.ג. § 2064 (א) (2)).

  “טובין” פירושו כל רכוש אמיתי, אישי או מעורב, מוחשי או בלתי מוחשי. למטרות פרק זה, רכוש בלתי מוחשי כולל אך לא יהיה מוגבל ל”מידע ממוחשב “ו”זכויות מידע” במידע מחשב כהגדרתו בסעיף 59.1-501.2.

  “אדם” פירושו כל אדם טבעי, תאגיד, אמון, שותפות, עמותה וכל גורם משפטי אחר.

  “שירותים” כוללים אך לא יוגבלו ל (i) עבודה שבוצעה בעסק או בכיבוש הספק, (ii) עבודה שבוצעה עבור הספק על ידי סוכן שחיובים או עלויות עבודות כאלה מועברים על ידי הספק לצרכן או לרוכש כמרכיב בעסקת הצרכן, או (iii) נושא “חוזה גישה” כפי שהוגדר בסעיף 59 59, או (iii) נושא “חוזה גישה” כ- § 59 59 § 59 59 § 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 59 §.1-501.2.

  “ספק” פירושו מוכר, משכיר, רישיון או מקצוען המפרסם, מבקשים, או עוסק בעסקאות צרכניות, או יצרן, מפיץ או רישיון המפרסם ומוכר, חכירה או רישיון מוצרים או שירותים שימכרו מחדש, או חכירה או סובלים על ידי אנשים אחרים בעסקאות צרכניות.

  1977, ג. 635; 1981, ג. 205; 1987, ג. 464; 1988, ג. 485; 1992, ג. 278; 2001, סמ”ק. 741, 762; 2004, סמ”ק. 41, 90; 2009, סמ”ק. 359, 700; 2010, ג. 143; 2011, ג. 615; 2019, CC. 291, 292.

  § 59.1-199. אי הכללות

  שום דבר בפרק זה לא יחול על:

  א. כל היבט של עסקה צרכנית באיזה היבט מורשה על פי חוקים או תקנות של חבר העמים הזה או ארצות הברית, או הדעות המייעצות הרשמיות של כל גוף רגולטורי או רשמי של חבר העמים הזה או ארצות הברית.

  ב. מעשים שנעשו על ידי המו”ל, הבעלים, הסוכן או העובד של תחנת עיתון, כתבי עת או רדיו או טלוויזיה, או מדיה פרסום אחרת כמו סוכנויות פרסום ופרסום בחוץ, בפרסום או הפצת פרסומת בהפרה של סעיף 59.1-200, אלא אם כן הוכח שאדם כזה ידע שהפרסומת הייתה בעלת אופי אסור על ידי סעיף 59.1-200.

  ג. אותם היבטים של עסקת צרכנים המוסדרים על ידי חוק הגנת האשראי הפדרלי לצרכן, 15 u.ג.ג. § 1601 וכו ‘.

  ד. בנקים, מוסדות חיסכון, איגודי אשראי, חברות הלוואות קטנות, תאגידי שירות ציבורי, מלווים למשכנתאות כהגדרתה בסעיף 6.2-1600, סוחרי מתווכים כהגדרתה בסעיף 13.1-501, ספקי גז כהגדרתה בסעיף קטן E של סעיף 56-235.8, וחברות ביטוח מוסדרות ומפוקחות על ידי ועדת התאגיד הממלכתית או גוף פדרלי דומה.

  ה. כל היבט של עסקת צרכנים הכפופה לחוק בעל הבית והדיירים של וירג’יניה (סעיף 55.1-1200 וכו ‘.) או פרק 14 (סעיף 55.1-1400 וכו ‘.) של כותרת 55.1, אלא אם כן המעשה או הנוהג של בעל בית מהווים מצג שווא או מעשה או הנאה או נוהג לפי סעיף 59.1-200.

  ג. בעלי רישיון נדל”ן המורשים לפי פרק 21 (סעיף 54.1-2100 וכו ‘.) של כותרת 54.1.

  1977, ג. 635; 1987, ג. 464; 1994, ג. 400; 1995, ג. 703; 1996, CC. 61, 77, 179; 1999, ג. 494; 2000, סמ”ק. 691, 706.

  § 59.1-200. פרקטיקות אסורות

  א. מעשי ההונאה הבאים או נוהגים שביצע ספק בקשר לעסקה צרכנית מוכרזים בזאת כבלתי חוקיים:

  1. הצגת שווא של סחורות או שירותים כאלו של אחר;

  2. הצגת שווא של המקור, החסות, האישור או הסמכה של מוצרים או שירותים;

  3. מצג שווא את השיוך, החיבור או הקשר של הספק, או של הסחורה או השירותים, עם אחר;

  4. מצג שווא של מקור גיאוגרפי בקשר לסחורות או שירותים;

  5. מצג שווא שלסחורות או בשירותים יש כמויות, מאפיינים, מרכיבים, שימושים או יתרונות מסוימים;

  6. מצג שווא כי סחורות או שירותים הם בעלי תקן, איכות, כיתה, סגנון או מודל מסוימים;

  7. פרסום או הצעה למכירה מוצרים המשמשים, יד שנייה, מחוברים מחדש, פגומים, פגומים, הידרדרו או משופצים, או שהם “שניות”, לא סדירים, לא מושלמים, או “לא מהמעמד הראשון”, מבלי שמעידים באופן ברור ומצביעים על הפרסום או המציעים את הפרסום או המציעים למכירה, “לא נעשה,”, “,”, “,”, “,” לא נעשה, “”, “”, “”, “”, “”, “” לא “,” “,” Distrition, “” S או “לא מחלקה ראשונה”;

  8. פרסום מוצרים או שירותים מתוך כוונה לא למכור אותם כפי שמפורסמים, או בכוונה לא למכור במחיר או בתנאים המפורסמים.

  בכל פעולה שהובאה במסגרת חלוקת משנה זו, סירובו של כל אדם, או כל עובד, סוכן או משרתו, למכור כל טובין או שירותים המפורסמים או המוצעים למכירה במחיר או בתנאים המפורסמים או המוצעים, יהיו עדות לכאורה להפרה של חלוקת משנה זו. פסקה זו לא תחול כאשר היא מפורסמת בבירור ובולטת בפרסומת או בהצעה שבאמצעותו מוצעים או שירותים כאלה מוצעים או מוצעים למכירה, כי לספק או למציע יש כמות מוגבלת או כמות של סחורות או שירותים כאלה למכירה, ולספק או למציע בזמן המכירה של הפרסום או הצעה כזו, עשו בפועל או סביר שיש להם כמות כזו;

  9. הצהרות עובדה כוזבות או מטעות לגבי הסיבות, קיומם של או כמויות של הפחתת מחירים;

  10. בוצעו או שהותקנו או חלקים הותקנו על ידי תיקונים, שינויים, שינויים או שירותים;

  11. מצג שווא על ידי שימוש בכל חומר בכתב או תיעודי שנראה כחשבונית או הצעת חוק לסחורה או שירותים שהוזמנו בעבר;

  12. על אף כל הוראה אחרת של חוק, תוך שימוש בכל דרך שהיא במילים “סיטונאות”, “סיטונאי”, “מפעל” או “יצרן” על שם הספק, או כדי לתאר את אופי עסקי הספק, אלא אם כן הספק למעשה עוסק בעיקר במכירה בסיטונאות או בייצור הסחורה או השירותים המפורסמים או המוצעים למכירה;

  13. שימוש בכל חוזה או חכירה כל סעיף נזק מחוסל, סעיף עונשין או ויתור על ההגנה, או ניסיון לגבות נזקים או עונשים מחוסלים על פי כל סעיף, ויתור, נזקים או עונשים שהם בטלים או שאינם ניתנים לאכיפה על פי כל חוקים רלוונטיים של חבר העמים, או על פי תקנות או תקנות פדרליות;

  13 א. אי -כישלון לצרכן, או אי שימוש או לכלול בכל מסמך או חומר כתוב המסופק או מבוצע על ידי צרכן, בקשר לעסקה צרכנית כל הצהרה, חשיפה, הודעה או מידע אחר, אולם מאופיינת כאשר הספק נדרש על ידי 16 ג ‘.ג.ר ‘. חלק 433 כדי לספק, להשתמש או לכלול את ההצהרה, הגילוי, ההודעה או מידע אחר בקשר לעסקת הצרכן;

  14. שימוש בכל הונאה אחרת, הונאה, יומרה כוזבת, הבטחה כוזבת או מצג שווא בקשר לעסקה צרכנית;

  15. הפרת כל הוראה בסעיף 3.2-6509, 3.2-6512, 3.2-6513, 3.2-6513.1, 3.2-6514, 3.2-6515, 3.2-6516, או 3.2-6519 הוא הפרה של פרק זה;

  16. אי גילוי כל התנאים, החיובים או העמלות הנוגעות ל:

  א. החזרת סחורות להחזר, החלפה או אשראי. חשיפה כזו תהיה באמצעות שלט המחובר לסחורה, או ממוקם באזור ציבורי בולט בחצרי הספק, כדי להיות מורגש וקריא בקלות על ידי האדם שמשיג את הסחורה מהספק. אם הספק אינו מאפשר החזר, החלפה או אשראי על החזרה, הוא יצהיר כך על סימן דומה. הוראות חלוקת משנה זו לא יחולו על אף סוחר קמעונאי שיש לו מדיניות לספק, לתקופה של לא פחות מעשרים יום לאחר מועד הרכישה, החזר מזומן או אשראי לחשבון כרטיסי האשראי של הרוכש להחזר סחורה פגומה, לא בשימוש או בלתי פגום לאחר הצגת הוכחת הרכישה. במקרה של סחורה ששולמה על ידי המחאה, הרכישה תתייחס לרכישה במזומן וכל החזר יכול להתעכב לתקופה של 10 ימי בנקאות כדי לאפשר את ההמחאה לנקות. חלוקת משנה זו אינה חלה על סחורה של מכירה שהיא כמובן במצוקה, מעודכנת, לאחר העונה או מופחתת בדרך אחרת לפינוי; חלוקת משנה זו אינה חלה על רכישות הזמנה מיוחדות בהן הרוכש ביקש מהספק להזמין סחורה בגודל, צבע או מותג ספציפי או יוצא דופן שלא נשא בדרך כלל בחנות או בקטלוג החנות; חלוקת משנה זו גם לא תחול בקשר לעסקה למכירה או חכירה של כלי רכב מנועים, טרקטורי חווה או אופנועים כהגדרתה בסעיף 46.2-100;

  ב. הסכם פגיעה. חשיפה כזו תועבר לצרכן (i) בכתב בעת הסכם הפיטורים, או (ii) באמצעות שלט המוצב באזור ציבורי בולט בחצרי הספק, כדי להיות מורגש ולקריא על ידי הצרכן, או (III) על הצעת המכירה. הגילוי יכלול את התנאים, החיובים או העמלות במקרה בו צרכן מפר את ההסכם;

  16 א. אי מתן הודעה בכתב לצרכן של יתרת אשראי פתוחה קיימת העולה על 5 $ (i) בחשבון המוחזק על ידי הספק ו (ii) הנובעים מתשלום יתר של צרכן כזה בחשבון כזה. הספקים ימסרו לצרכנים הודעה בכתב על יתרות אשראי כאמור תוך 60 יום מיום קבלת תשלומי יתר. אם מידע על יתרת האשראי משולב בהצהרות של צרכנים מרוהטים בחשבון על ידי ספקים בפרק זמן של 60 יום, אין צורך בהודעה נפרדת או נוספת;

  17. אם ספק מתקשר עם הצרכן הסכם בכתב עם פיתרון סכסוך המתעורר בקשר לעסקה צרכנית, ואינו עומד בתנאים וההגבלות של הסכם כזה;

  18. הפרת כל הוראה בחוק מועדון הבריאות בווירג’יניה, פרק 24 (סעיף 59.1-294 וכו ‘.);

  19. הפרת כל הוראה בחוק מכירות שידול ביתי של וירג’יניה, פרק 2.1 (סעיף 59.1-21.1 וכו ‘.);

  20. הפרת כל הוראה בחוק מתקני תיקון הרכב, פרק 17.1 (סעיף 59.1-207.1 וכו ‘.);

  21. הפרת כל הוראה בחוק הסכם רכישת החכירה של וירג’יניה, פרק 17.4 (סעיף 59.1-207.17 וכו ‘.);

  22. הפרת כל הוראה בחוק הפרסים והמתנות, פרק 31 (סעיף 59.1-415 וכו ‘.);

  23. הפרת כל הוראה בחוק המידע הטלפוני הציבורי בווירג’יניה, פרק 32 (סעיף 59.1-424 וכו ‘.);

  24. הפרת כל הוראה בסעיף 54.1-1505;

  25. הפרת כל הוראה בחוק התאמת האחריות של יצרני הרכב המנועי, פרק 17.6 (סעיף 59.1-207.34 וכו ‘.);

  26. הפרת כל הוראה בסעיף 3.2-5627, הנוגע לתמחור הסחורה;

  27. הפרת כל הוראה בחוק שירותי התשלום לפי שיחות, פרק 33 (סעיף 59.1-429 וכו ‘.);

  28. הפרת כל הוראה בחוק חוזה השירות המורחב, פרק 34 (סעיף 59.1-435 וכו ‘.);

  29. הפרת כל הוראה בחוק קמפינג החברות בווירג’יניה, פרק 25 (סעיף 59.1-311 וכו ‘.);

  30. הפרת כל הוראה בחוק פרסום מחירי ההשוואה, פרק 17.7 (סעיף 59.1-207.40 וכו ‘.);

  31. הפרת כל הוראה בחוק מועדון הנסיעות בווירג’יניה, פרק 36 (סעיף 59.1-445 וכו ‘.);

  32. הפרת כל הוראה בסעיף 46.2-1231 ו- 46.2-1233.1;

  33. הפרת כל הוראה בפרק 40 (סעיף 54.1-4000 וכו ‘.) של כותרת 54.1;

  34. הפרת כל הוראה בפרק 10.1 (סעיף 58.1-1031 וכו ‘.) של כותרת 58.1;

  35. השימוש במספר הביטוח הלאומי של הצרכן כמספר החשבון של הצרכן עם הספק, אם הצרכן ביקש בכתב כי הספק ישתמש במספר חלופי שאינו משויך למספר הביטוח הלאומי של הצרכן;

  36. הפרת כל הוראה בפרק 18 (סעיף 6.2-1800 וכו ‘.) של כותרת 6.2;

  37. הפרת כל הוראה בסעיף 8.01-40.2;

  38. הפרת כל הוראה בסעיף 7 (סעיף 32.1-212 וכו ‘.) בפרק 6 לכותרת 32.1;

  39. הפרת כל הוראה בפרק 34.1 (סעיף 59.1-441.1 וכו ‘.);

  40. הפרת כל הוראה בפרק 20 (סעיף 6.2-2000 וכו ‘.) של כותרת 6.2;

  41. הפרת כל הוראה של חוק הווירג’יניה לאחר האסון נגד מחיר, פרק 46 (סעיף 59.1-525 וכו ‘.);

  42. הפרת כל הוראה בפרק 47 (סעיף 59.1-530 וכו ‘.);

  43. הפרת כל הוראה בסעיף 59.1-443.2;

  44. הפרת כל הוראה בפרק 48 (סעיף 59.1-533 וכו ‘.);

  45. הפרת כל הוראה בפרק 25 (סעיף 6.2-2500 וכו ‘.) של כותרת 6.2;

  46. הפרת הוראות סעיף (i) לסעיף קטן B של סעיף 54.1-1115;

  47. הפרת כל הוראה בסעיף 18.2-239;

  48. הפרת כל הוראה בפרק 26 (סעיף 59.1-336 וכו ‘.);

  49. מכירה, הצעה למכירה או ייצור למכירה מוצר לילדים שהספק מכיר או שיש לו סיבה לדעת נזכר על ידי ה- U.ג. ועדת בטיחות מוצר צרכני. יש חזקה ניתנת להפסקה כי לספק יש סיבה לדעת שמוצר לילדים נזכר אם הודעת ההיזכרות פורסמה ברציפות לפחות 30 יום לפני המכירה, להציע למכירה או לייצור למכירה באתר האינטרנט של U.ג. ועדת בטיחות מוצר צרכני. איסור זה אינו חל על מוצרי ילדים המשמשים, יד שנייה או “שניות”;

  50. הפרת כל הוראה בפרק 44.1 (סעיף 59.1-518.1 וכו ‘.);

  51. הפרת כל הוראה בפרק 22 (סעיף 6.2-2200 וכו ‘.) של כותרת 6.2;

  52. הפרת כל הוראה בסעיף 8.2-317.1;

  53. הפרת סעיף קטן א ‘לסעיף 9.1-149.1;

  54. מכירה, הצעה למכירה או שימוש בבנייה, שיפוץ מחדש או תיקון של כל מגורים למגורים בחברת חבר העמים, כל קיר גבס שהספק מכיר או שיש לו סיבה לדעת הוא קיר גבס פגום. חלוקת משנה זו לא תחול על המכירה או ההצעה למכירה של כל בניין או מבנה בו הותקנה או הותקנה או הותקנה קיר גבס פגום;

  55. עוסק בהתנהלות הונאה או לא תקינה או לא הגונה כהגדרתה בסעיף 54.1-1118 בזמן שעסק בעסקה שנחלה (i) במהלך מצב חירום מוצהר כהגדרתי בסעיף 44-146.16 או (ii) לתיקון נזק הנובע מהאירוע שהניע את הכרזת מצב חירום, ללא קשר אם הספק מורשה כקבלן בחברת חבר העמים על פי פרק 11 (סעיף 54.1-1100 וכו ‘.) של כותרת 54.1;

  56. הפרת כל הוראה בפרק 33.1 (סעיף 59.1-434.1 וכו ‘.);

  57. הפרת כל הוראה בסעיף 18.2-178, 18.2-178.1, או 18.2-200.1;

  58. הפרת כל הוראה בפרק 17.8 (סעיף 59.1-207.45 וכו ‘.);

  59. הפרת כל הוראה בסעיף קטן E של סעיף 32.1-126;

  60. הפרת כל הוראה בסעיף 54.1-111 הנוגע לתרגול ללא רישיון של מקצוע המורשה לפי פרק 11 (סעיף 54.1-1100 וכו ‘.) או פרק 21 (סעיף 54.1-2100 וכו ‘.) של כותרת 54.1;

  61. הפרת כל הוראה בסעיף 2.2-2001.5;

  62. הפרת כל הוראה בפרק 5.2 (סעיף 54.1-526 וכו ‘.) של כותרת 54.1;

  63. הפרת כל הוראה בסעיף 6.2-312;

  64. הפרת כל הוראה בפרק 20.1 (סעיף 6.2-2026 וכו ‘.) של כותרת 6.2;

  65. הפרת כל הוראה בפרק 26 (סעיף 6.2-2600 וכו ‘.) של כותרת 6.2;

  66. הפרת כל הוראה בפרק 54 (סעיף 59.1-586 וכו ‘.);

  67. מפרה ביודעין כל הוראה של סעיף 8.01-27.5;

  68. כישלון להעמיד לרשותך אפשרות מקוונת בולטת לביטול רכישה חוזרת של טוב או שירות כנדרש על ידי סעיף 59.1-207.46;

  69. מכירה או הצעה למכירה לאדם מתחת לגיל 21 בגיל 21 חומר המיועד לצריכה אנושית, בעל פה או בשאיפה, המכיל Tetrahydrocannabinol. חלוקת משנה זו לא תחול (i) להחיל על מוצרים המאושרים לשיווק על ידי ה- U.ג. ניהול מזון ותרופות ומתוכנן בחוק בקרת סמים (סעיף 54.1-3400 וכו ‘.) או (ii) להתפרש כדי לאסור כל התנהלות המותרת לפי סעיף 4.2 בפרק 34 לכותרת 54.1 מקוד וירג’יניה;

  70. מכירה או הצעה למכירה כל חומר המיועד לצריכה אנושית, דרך הפה או על ידי שאיפה, המכיל טטרהידרוקנאבינול, אלא אם כן חומר כזה הוא (i) הכלול באריזה עמידה לילדים, כהגדרתו בסעיף 4 4.1-600; (ii) מצויד בתווית הקובעת, באנגלית ובגופן לא פחות מ- 1/16 סנטימטר, (א) שהחומר מכיל טטרה -הידרוקנאבינול וייתכן שלא יימכר לאנשים מתחת לגיל 21, (ב) כל המרכיבים הכלולים בחומר, (ג) כמות של חומר כזה שקובעת חומר של חומר שהחצייה כללה את המילויגאנה של המילינול. מספר המיליגרם של טטרהידרוקנאבינול הכלול בכל מנה; ו- (iii) מלווה בתעודת ניתוח, המיוצרת על ידי מעבדה עצמאית המוסמכת על פי ISO/IEC 17025 סטנדרטית של הארגון הבינלאומי לתקינה על ידי גוף המוסמך של צד שלישי,הקובע את ריכוז הטטרהידרוקנאבינול של החומר או ריכוז הטטרהידרוקנאבינול של האצווה שממנה מקורו החומר. חלוקת משנה זו לא תחול (i) להחיל על מוצרים המאושרים לשיווק על ידי ה- U.ג. ניהול מזון ותרופות ומתוכנן בחוק בקרת סמים (סעיף 54.1-3400 וכו ‘.) או (ii) להתפרש כדי לאסור כל התנהלות המותרת לפי סעיף 4.2 בפרק 34 לכותרת 54.1 מקוד וירג’יניה;

  71. ייצור, המציע למכירה בקמעונאות, או מכירת קמעונאות תמצית קנבוס תעשייתי, כהגדרתה בסעיף 3.2-5145.1, מזון המכיל תמצית קנבוס תעשייתי, או חומר המכיל טטרהידרוקנבינול המתאר או נמצא בצורת אדם, חיה, רכב או פרי; וכן

  72. מכירה או הצעה למכירה כל חומר המיועד לצריכה אנושית, בעל פה או על ידי שאיפה, המכיל טטרהידרוקנאבינול, וללא אישור, דובים, נארזת במיכל או עטיפה הנושאת, או מתויגת אחרת לשאת את הסימן המסחרי, שם נמשך, סימן מפורסם כפי שהוגדר ב- 15 u.ג.ג. § 1125, או סימן זיהוי אחר, חותם או מכשיר, או כל דמיון שלו, של יצרן, מעבד, אריזה או מפיץ של מוצר המיועד לצריכה אנושית שאינו יצרן, מעבד, אריזה או מפיץ שעשה למעשה ייצור, מעבד, אורז, או חומר כזה.

  ב. שום דבר בסעיף זה לא יתפרש לביטול או לא ניתן לאכיפה כלשהי או לחכירה אך ורק בגלל כישלונו של חוזה כזה או חכירה לעמוד בחוק אחר של חבר העמים או כל תקנה או תקנה פדרלית, ככל שהחוק, או תקנה אחרת, או תקנה אחרת לא ניתן להפיג חוזה או תקנה כזו או תקנה כזו או תקנה כזו או רגולציה כזו ללא הפסקה או רגולציה כגון.

  1977, ג. 635; 1979, ג. 304; 1981, ג. 205; 1983, ג. 173; 1986, ג. 432; 1987, CC. 462 עד 464; 1988, CC. 24, 534; 1989, סמ”ק. 689, 703; 1990, ג. 584; 1991, CC. 300, 605, 608, 630, 654; 1992, CC. 278, 545, 768; 1993, CC. 455, 760; 1994, CC. 261, 400, 655; 1995, ג. 10; 1998, ג. 848; 2000, סמ”ק. 880, 901; 2002, סמ”ק. 217, 897; 2003, סמ”ק. 800, 1003; 2004, סמ”ק. 784, 790, 798, 817; 2005, סמ”ק. 269, 303, 640, 861; 2006, ג. 399; 2008, סמ”ק. 294, 791, 842; 2009, סמ”ק. 321, 359, 376, 699, 700; 2010, CC. 477, 713; 2011, ג. 615; 2014, CC. 396, 459; 2016, ג. 591; 2017, CC. 11, 16, 727; 2018, CC. 299, 704; 2019, CC. 291, 292, 521; 2020, סמ”ק. 412, 438, 481, 785, 1198, 1215, 1250, 1258; 2021, sp. SESS. אני, ג. 485; 2022, סמ”ק. 351, 557; 2022, sp. SESS. אני, ג. 2.

  § 59.1-200.1. פרקטיקות אסורות; הצלת עיקול

  א. בנוסף להוראות סעיף 59.1-200, מעשי ההונאה או הנוהגים הבאים שביצע ספק, כפי שהוגדר בסעיף 59.1-198, בעסקת צרכנים הכוללת נכסי נדל”ן למגורים בבעלות ונכבשה כיחידת המגורים העיקרית של הבעלים, אסורים:

  1. ספק השירות להימנע או למניעת חיובי עיקול או מקבל תשלום (i) לפני הביצועים המלאים והשלמים של השירותים שהסכימה לבצע, אם העסקה אינה כרוכה במכירה או העברה של נדל”ן למגורים, או (ii) לפני ההסדר במכירה או העברת רכוש נדל”ן למגורים, אם העסקה כרוכה במכירה או העברת רכוש מגורים כזה;

  2. הספק של שירותים כאלה (i) אינו מצליח לבצע תשלומים במסגרת המשכנתא או שטר הנאמנות המהווה שיעבוד על נכסי נדל”ן מגורים כמו התשלומים, כאשר הספק הסכים לעשות כן, ללא קשר לשאלה אם הרוכש מחויב בהלוואה, ו (ii) חלה שכר דירה שהתקבלו מהדירות כאמור לשימושו עצמו;

  3. הספק של שירותים כאלה מייצג למוכר נדל”ן מגורים כזה כי למוכר יש אפשרות לרכוש חוזר נדל”ן למגורים כזה, לאחר שספק שירותים כאלה לוקח תואר חוקי או שוויוני לרכוש נדל”ן כזה, אלא אם כן יש חוזה בכתב המספק אפשרות כזו לרכישה חוזרת בתנאים ובמחיר שנאמר בחוזה כזה; אוֹ

  4. הספק מפרסם או מציע שירותים שאסורים בסעיף זה.

  ב. סעיף זה לא יחול על כל מלווה או שירות משכנתא כלשהו העוסק בקביעות או בשירות הלוואות משכנתא הכפופות לסמכות הפיקוח של ועדת תאגיד המדינה, סמכות רגולטורית דומה של מדינה אחרת, או סוכנות בנקאית פדרלית.

  ג. בקשר לכל עסקה צרכנית המכוסה בסעיף קטן א ‘, כל הוראה בהסכם בין ספק השירותים כאמור לבעלים של נכס נדל”ן מגורים כזה המחייב את הבעלים להגיש לבוררות חובה, יהיה בטל ובטלה, ובכל זאת, על פי כל הוראות כאלה, הבעלים של רכוש נדל”ן כזה יהיה בעל זכויות ותרופות לפי פרק זה.

  § 59.1-201. צווי חקירה אזרחיים

  א. בכל פעם שעורך הדין של חבר העמים או עורך הדין של מחוז, עיר או עיירה יש סיבה סבירה להאמין כי כל אדם עוסק בו, או עוסק בו או עומד לעסוק בו, כל הפרה של סעיף 59.1-200 או 59.1-200.1, עורך הדין של חבר העמים או עורך הדין של מחוז, עיר או עיירה, אם לאחר שעשה מאמץ בתום לב להשיג מידע כזה, אינו מסוגל להשיג את הנתונים והמידע הדרושים כדי לקבוע אם התרחשה הפרה כזו, או כי הוא לא מעשי עבורו, הוא עשוי להגיש בקשה לדרגה על ידי כך שהוא מעלה את עצמו על ידי כך שהוא מציג את המגרש בעסקים שהוא מעלה על ידי כך שהוא מציג את העסקים. או עורך דין של מחוז, עיר או עיירה נתונים ומידע כאלה שרלוונטיים לנושא החקירה.

  ב. בתי המשפט במעגלים מוסמכים להוציא הוראות חקירה, המאשרים גילוי על פי אותן שיטות ונהלים המפורטים לתביעות אזרחיות בכללי בית המשפט העליון בווירג’יניה, בקשר לחקירות הפרות של סעיף 59.1-200 או 59.1-200.1 על ידי עורך הדין של חבר העמים או עורך הדין של מחוז, עיר או עיר. בקשה לצו חקירה תזהה:

  1. המעשה או הנוהג הספציפי הנטען כמפר את סעיף 59.1-200 או 59.1-200.1;

  2. העילות שידגימו סיבה סבירה להאמין כי הפרה של סעיף 59.1-200 או 59.1-200.יכול להתרחש, עלול להתרחש או שעומד להתרחש;

  3. הקטגוריה או סוג הנתונים או המידע המבוקש בסדר החקירה; וכן

  4. הסיבות לכך שעורך הדין של חבר העמים או עורך הדין של מחוז, עיר או עיירה אינו מסוגל להשיג נתונים ומידע כזה, או את הסיבה לכך שזה לא מעשי לעשות זאת, ללא צו בית משפט.

  ג. תוך 21 יום לאחר השירות על אדם בעל צו חקירה, או בכל עת לפני תאריך ההחזר שצוין בסדר כזה, לפי מאוחר, אדם כזה רשאי להגיש בקשה לשינוי או להפריש צו חקירה כזה או לבקש צו הגנה שנמסר על פי כללי בית המשפט העליון של וירג’יניה. בקשה כזו תציין את העילות לשינוי או להפחתת ההזמנה, והיא עשויה להתבסס על כישלון הבקשה או על צו לעמוד בדרישות סעיף זה, או על כל בסיס חוקתי או חוקי אחר או פריבילגיה של אדם כזה.

  ד. כאשר המידע המבקש על ידי צו חקירה עשוי להיגזר או לברר מהרישומים העסקיים של האדם שעליו מוגש הצו, או מבדיקה, ביקורת או בדיקה של רשומות עסקיות כאלה, או מתוך אוסף, תקציר או סיכום שלה, והנטל של זה, על כך שביקורת על ידי כך שביקורת על כך שביקורת על כך שביקורת על כך שביקורת על ידי העיר, על פי ערייה, על כך שביקורת על ידי כך שביקורת על העיר, על ידי כך שהוא מבקש מעיר, על כך שהוא מבקש מעיר, על כך שהוא מבקש, אם הרשומות שמהן ניתן לגזור או לברר את המידע המבוקש, ולהעניק לעורך הדין של חבר העמים או לעורך הדין של המחוז, העיר או העיירה להזדמנות סבירה לבחון, ביקורת או לבדוק רשומות כאלה ולבצע עותקים, קומפילציות, תקצירים או סיכומים בהם.

  ה. זו תהיה חובתו של עורך הדין של חבר העמים או עורך הדין של מחוז, עיר או עיירה, עוזריו, עובדיו וסוכניו, לשמור על סודיות כל הראיות, המסמכים, הנתונים והמידע שהושגו באמצעות הוראות חקירה כלשהן על ידי כל אחד מהמשחקים שלא הושג על ידי כל אחד מהם שלא הושג על ידי כל אחד מהם שלא הושג על ידי כל אחד מהם שלא היה משתתף כל אחד מהם. כל אדם המפר את סעיף קטן זה יהיה אשם במעשי עוולה בדרגה 2 ויענש בהתאם לסעיף 18.2-11. על אף האמור לעיל, סעיף זה לא ימנע את הצגתו וחשיפה של מידע כלשהו שהושג על פי סעיף זה בכל תביעה או פעולה כלשהי בבית משפט כלשהו של חבר העמים הזה בו נטען כי הפרה של סעיף 59.1-200 או 59.1-200.1 התרחש, מתרחש או עלול להתרחש, וגם סעיף זה לא ימנע את גילויו של מידע כזה על ידי עורך הדין של חבר העמים או עורך הדין של מחוז, עיר או עיר לכל רשות אכיפת החוק הפדרלית או הממלכתית שיש לה מגבלות השולטות על סודיות ושימוש במידע כזה הדומה לאלה המכינים במתכסים אלה; עם זאת, חשיפות כאלה עשויות להיעשות רק במידע המתקבל לאחר 1 ביולי 1979.

  ג. עם כישלונו של אדם ללא תירוץ חוקי לציית לצו חקירה לפי סעיף זה, עורך הדין של חבר העמים או עורך הדין של המחוז, העיר או העיר רשאים ליזום הליכי זלזול בבית המשפט למעגל שהוציא את הצו להחזיק אדם כזה בבוז.

  ז. אין מידע, עובדות או נתונים שהושגו באמצעות צו חקירה לא יהיה קביל בכל הליך אזרחי או פלילי מלבד אכיפת פרק זה והסעדים המופיעים כאן.

  1977, ג. 635; 1979, ג. 493; 1982, ג. 13; 1987, ג. 464; 1995, ג. 703; 2008, ג. 485.

  § 59.1-201.1. היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להוציא דרישות חקירה אזרחיות

  בכל פעם שליועץ המשפטי לממשלה יש סיבה סבירה להאמין כי כל אדם עוסק בו או עוסק בו או עומד לעסוק בו, כל הפרה של פרק זה, היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להנפיק דרישה אזרחית. הוראות סעיף 59.1-9.10 יישמו את Mutatis Mutandis על דרישות חקירה אזרחיות שהונפקו על פי סעיף זה.

  § 59.1-202. הבטחות של ציות מרצון

  א. היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין של חבר העמים, או עורך הדין של מחוז, עיר או עיירה רשאי לקבל הבטחה לעמידה מרצון בפרק זה מכל אדם הנתון להוראות פרק זה. כל הבטחה כזו תהיה בכתב ותוגש עם ויהיה כפוף לעתירה לאישור בית המשפט המעגל המתאים. הבטחה כזו לתאימות מרצון לא תיחשב כהודאה באשמה או הפרה לכל מטרה. הבטחה כזו לתאימות מרצון עשויה להיפתח מחדש בכל עת על ידי היועץ המשפטי לממשלה, או על עורך הדין של חבר העמים, או עורך הדין של המחוז, העיר או העיירה בהתאמה, לצווים נוספים או לגזירה לאכיפת הבטחת ציות מרצון.

  ב. כאשר מוצגת הבטחה לבית המשפט למעגל לאישור, היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין של חבר העמים, או עורך הדין של המחוז, העיר או העיירה המתאימים, יגישו, בצורה של בקשה לפסק דין או תלונה, ההאשמות המהוות את הבסיס לכניסת הביטחון. ההבטחה רשאית לספק את תנאיו לכל הקלה שבית משפט מעגלי מתאים יכול היה להעניק, לרבות אך לא רק השבה, בוררות סכסוכים בין הספק ללקוחותיו, הוצאות חקירה, עונשים אזרחיים ועלויות; עם זאת, בתנאי ששום דבר בפרק זה לא יתפרש כדי לאשר או לדרוש את חבר העמים, היועץ המשפטי לממשלה, עורך דין של חבר העמים או עורך הדין לכל מחוז, עיר או עיירה להשתתף בבוררות של הפרות לפי סעיף זה.

  1977, ג. 635; 1981, ג. 423; 1982, ג. 13; 1988, ג. 850.

  § 59.1-203. ריסון מעשים אסורים

  א. על אף כל הוראות חוק אחרות להיפך, היועץ המשפטי לממשלה, כל עורך דין של חבר העמים, או עורך הדין לכל עיר, מחוז או עיירה, עלולים לגרום להביא תביעה בבית המשפט המתאים בשם חבר העמים, או של המחוז, העיר או העיר כדי להגיש כל הפרת של § 59.1-200 או 59.1-200.1. בית המשפט למעגל בעל סמכות שיפוט עשוי להצטרף להפרות כאלה על אף קיומו של סעד הולם בחוק. בכל פעולה לפי סעיף זה, לא יהיה צורך להוכיח נזקים.

  ב. אלא אם כן היועץ המשפטי לממשלה, עורך דין כלשהו של חבר העמים, או עורך הדין לכל מחוז, עיר או עיר קובע כי אדם הנתון להוראות פרק זה מתכוון לצאת ממצב חברתי זה או להסיר את רכושו להלן, או להתיר את עצמו, או על פי התנהלותו, על פי תחושת ההחלטה, או על פי התנהלות זו, על פי תחושת זה, בהתחלה של זה, בהתחלה, על פי תחושת זה, על פי תחושת זה, על פי תחושת זו, על פי התנהלות כזו, כלשהם. אטום, ולאפשר לאדם כזה הזדמנות סבירה להופיע לפני עורך הדין האמור ולהראות כי הפרה לא התרחשה או ביצעה הבטחה של ציות מרצון, כפי שנקבע בסעיף 59.1-202.

  ג. בתי המשפט במעגלים מורשים להנפיק צו מניעה זמני או קבוע כדי לרסן ולמנוע הפרות של סעיף 59.1-200 או 59.1-200.1.

  ד. למפכ”ל המחלקה לחקלאות ושירותי צרכנים, או נציגו המורשה כדין, יהיה בעל הכוח לברר הפרות אפשריות של מחלקות משנה A 18, 28, 29, 31, 39 ו- 41, בכל הקשור לדלקים מוטוריים, של סעיף 59.1-200 וסעיף 59.1-335.12, ובמידת הצורך, לבקש, אך לא לדרוש, פקיד משפטי מתאים להגיש תביעה להצטרפות להפרה כזו.

  1977, ג. 635; 1982, ג. 13; 1988, ג. 485; 2008, ג. 485; 2012, CC. 803, 835.

  § 59.1-204. פעולה פרטנית בגין נזקים או עונש

  א. כל מי שסובל מהפסד כתוצאה מהפרה של פרק זה יהיה רשאי להתחיל פעולה להשבת נזקים בפועל, או 500 דולר, מה גדול יותר. אם מעבד העובדה יגלה שההפרה הייתה מכוונת, היא עלולה להגדיל את הנזקים בסכום שלא יעלה על פי שלוש מהנזקים שנגרמו, או 1,000 דולר, הגדול מביניהם. כל מי שמקבל הצעת תרופה על פי פרק זה אינו רשאי ליזום או לקיים פעולה אחרת או נוספת על בסיס עילת תביעה המתעוררת על פי כל חוק או תיאוריה של דין ידוע אחר אם פעולה אחרת כלשה.

  ב. על אף כל הוראה אחרת של חוק להיפך, בנוסף לכל נזקים שהוענקו, אדם כזה יכול להוענק גם שכר טרחת עורכי דין סבירים והוצאות משפט.

  ג. שום הצעת ריפוי לא תהיה קבילה בכל הליך שיוזם לפי סעיף זה, אלא אם כן הצעת הריפוי מועברת על ידי ספק לאדם הטוען להפסד או לעורך דין המייצג אדם כזה, לפני הגשת התנחלת הראשונית של הספק בהליך כזה. אם הצעת הריפוי מועברת בזמן על ידי הספק, הספק עשוי להכניס את הצעת התרופה לראיות במשפט. הספק לא יהיה אחראי לשכר טרחת עורכי הדין של אדם כזה והוצאות משפט שנגרמו לאחר מסירת הצעת הריפוי אלא אם כן הנזקים בפועל שנמצאו כמי שנמצאו והוענקו, ללא שיקול שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט, עולה על שווי הצעת התרופה.

  ד. בכל פעולה שהצדדים רוצים ליישב את כל העניינים בסכסוך, השאלה האם תוענק לתובעת שכר טרחת עורכי דין סבירים והוצאות משפט בהתאם לסעיפים B ו- C ניתן למכור לבית המשפט לשיקול סכום הפרס כזה, אם בכלל, אם בכלל, אם בכלל, אם בכלל, כלשהו.

  1977, ג. 635; 1995, CC. 703, 726; 2004, סמ”ק. 41, 90; 2005, ג. 250; 2006, ג. 453.

  § 59.1-204.1. אגרה של מגבלה

  א. כל פעולה אינדיבידואלית לפי סעיף 59.1-204 שעבורו זכות להביא לפעולה כזו צוברת לראשונה ב- 1 ביולי 1995 או אחריה. עילת התביעה תצטבר כאמור בסעיף 8.01-230.

  ב. כאשר כל אחד מהסוכנויות הממשלתיות המורשות מגיש תביעה לפי פרק זה, הזמן בו תביעה ממשלתית כזו וכל הערעורים ממנה ממתכים לא ייספר כחלק מהתקופה שבה תביעה לפי סעיף 59.1-204 יובאו.

  1988, ג. 241; 1995, CC. 703, 726.

  § 59.1-205. הקלה נוספת

  בית המשפט במעגל רשאי לבצע הוראות או גזירות נוספות ככל הנראה כדי להחזיר לכל אדם שניתן לזהות כל כסף או רכוש, אמיתי, אישי, או מעורב, מוחשי או בלתי מוחשי, אשר עשוי לרכוש מאדם כזה באמצעות כל מעשה או נוהג שהוכרז כבלתי חוקיים בסעיף 59.1-200 או 59.1-200.1, בתנאי, כי אדם כזה יזוהה בצו של בית המשפט תוך 180 יום ממועד הצו המצטרף לצמיתות לחוק או לנוהג שלא כדין.

  1977, ג. 635; 2008, ג. 485.

  § 59.1-206. עונשים אזרחיים; שכר טרחת עו”ד

  א. בכל פעולה שהובאה לפי פרק זה, אם בית המשפט יגלה שאדם עסק במעשה או בפרקטיקה תוך הפרה של סעיף 59.1-200 או 59.1-200.1, היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין של חבר העמים, או עורך הדין של המחוז, העיר או העיירה רשאים להתאושש עבור הקרן הספרותית, בעתירה לבית המשפט, עונש אזרחי של לא יותר מ -2,500 דולר להרה. לעניין סעיף זה, ניתן להראות עדויות לכאורה להפרה מכוונת כאשר היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין של חבר העמים, או עורך הדין של המחוז, העיר או העיר מודיעים למפרת הנטען בדואר מוסמך כי מעשה או נוהג הם הפרה של § 59.1-200 או 59.1-200.1, והמפר לכאורה, לאחר קבלת ההודעה האמורה, ממשיך לעסוק במעשה או בתרגול.

  ב. כל מי שמפר בכוונה את תנאי הבטחת ציות מרצון או צו מניעה שהונפק לפי סעיף 59.1-203 יחלש וישלם לקרן הספרות עונש אזרחי של לא יותר מ -5,000 דולר להפרה. למטרות סעיף זה, בית המשפט למעגל המוציא צו מניעה ישמור על סמכות השיפוט, והסיבה תמשיך, ובמקרים כאלה, היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין של חבר העמים, או עורך הדין של המחוז, העיר או העיר רשאי לעתור להחלמת עונשים אזרחיים.

  ג. בכל פעולה על פי סעיף קטן A או B ובנוסף לכל סכום אחר שהוענק, היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין של חבר העמים, או עורך הדין של המחוז, העיר או העיירה רשאים להחזיר כל עונש או עונש אזרחי ישים, עלויות, הוצאות סבירות שנגרמו על ידי המדינה או הסוכנות המקומית בחקירה והכנת המקרה שלא יעלו על פני אלף דולר, והפרות, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרות דולר, והפרות דולר, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה, והפרה בסך $, והפרה, והפרה, והפרה $. עונש או עונש אזרחי כזה, עלויות, הוצאות סבירות ושכר טרחת עורך דין ישולמו לקרן הכללית של חבר העמים או של המחוז, העיר או העיירה אשר עורך דין כזה ייצג.

  ד. שום דבר בסעיף זה לא יתפרש כמגביל את סמכותו של בית המשפט להעניש כבול את הפרה של כל צו שהונפק על ידי בית המשפט, או כמגביל את סמכות בית המשפט להיכנס לצווים אחרים לפי סעיף 59.1-203 או 59.1-205.

  ה. זכות המשפט על ידי חבר המושבעים כפי שנמסר בחוק תישמר בפעולות שהובאו לפי סעיף זה.

  1977, ג. 635; 1980, ג. 171; 1982, ג. 13; 1991, ג. 156; 1995, ג. 703; 2008, ג. 485.

  § 59.1-207. הפרות לא מכוונות

  בכל מקרה הנובעים לפי פרק זה, לא תוטל אחריות על ספק שמראה על ידי חשיבות של הראיות לכך (i) המעשה או הנוהג הנטען כמפר את סעיף 59.1-200 או 59.1-200.1 היה מעשה או נוהג של היצרן או המפיץ של הספק עליו לא הייתה הספק שליטה או (ii) ההפרה לכאורה נבעה משגיאה בנאמנות על אף שמירה על נהלים שננקטו באופן סביר כדי להימנע מהפרה; עם זאת, שום דבר בסעיף זה לא ימנע מבית המשפט להורות על השבה ותשלום שכר טרחת עורך דין סביר והוצאות משפט לפי סעיף 59.1-204 ב לאנשים נוגעים כתוצאה מהפרה לא מכוונת של פרק זה.

  1977, ג. 635; 1995, CC. 703, 726; 2008, ג. 485.