סיכום המאמר: האם אנו מתקרבים לסוף בועת הסרט?

1. המחירים של מצלמות קולנוע נפוצות ופופולריות הגיעו לשיאים בכל הזמנים בשנים האחרונות.
2. המחבר נותן דוגמא למצלמת Mamiya 645 Pro TL, שעלתה משמעותית במחיר מאז 2018.
3. קהילת הקולנוע חוותה תחייה בשנים האחרונות, עם מניות קולנוע חדשות והחזרת המועדפים הישנים.
4. הסופר, צלם קולנוע, מאמין שהפופולריות של הסרט תירד בסופו של דבר בגלל היצע מוגבל וחוסר אפשרויות נוחות.
5. המחבר קרא לפנטקס להחזיר מצלמות קולנוע חדשות, אך נראה שזה לא סביר.
6. גם ניקון וקאנון הוצעו לחדש מחדש את מצלמות הקולנוע הקלאסיות שלהם, אך הסופר מטיל ספק בכך שזה יקרה.
7. מחירי הקולנוע הרקיעו שחקים, מה שמקשה על הצרכנים הממוצעים להרשות לעצמו מצלמות קולנוע.

שאלות ותשובות

1. מדוע מחירי מצלמות הקולנוע בשיא כל הזמנים?

מחירי מצלמות הקולנוע גדלו בגלל גל בביקוש והיצע מוגבל, מה שהופך אותם ליקר יותר בשוק.

2. האם יש עתיד לצילומי קולנוע?

המחבר ספקן לגבי עתיד צילומי הקולנוע בגלל המחירים הגבוהים והיעדר אפשרויות נוחות לחידוש מלאי הסרטים והמצלמות.

3. האם קהילת הקולנוע ראתה תחייה בשנים האחרונות?

כן, קהילת הקולנוע חוותה תחייה חזקה עם הצגת מניות קולנוע חדשות והחזרת המועדפים הישנים.

4. האם המחבר קרא לפנטקס להחזיר מצלמות קולנוע חדשות?

כן, המחבר כתב טיעון לפנטקס כדי להיות החברה שמחיה את הפקת מצלמות קולנוע חדשות.

5. האם לניקון וקאנון יש תוכניות לחדש מחדש את מצלמות הסרטים הקלאסיות שלהם?

המחבר מאמין שלא סביר שניקון או קאנון יחזרו מחדש את מצלמות הקולנוע הקלאסיות שלהם בגלל עלויות הפקה והביקוש בשוק המוגבל.

6. מדוע מחירי הסרטים גדלים?

המחבר מייחס את העלייה במחירי הקולנוע לפופולריות ההולכת וגוברת של צילום הקולנוע ומחסור האספקה.

7. האם מצלמות קולנוע הופכות לבלתי משתלמות?

כן, מצלמות קולנוע הפכו יקרות יותר ויותר, מה שמקשה על הצרכנים הממוצעים להרשות לעצמם.

8. האם יש אפשרויות נוחות חדשות לצלמי קולנוע?

המחבר קובע כי כרגע אין אפשרויות טובות, אמינות ובמחיר סביר לחדש את מלאי מצלמות הקולנוע הישנות.

9. האם הפופולריות של צילום הקולנוע יימשכו?

הסופר ספקן לגבי אריכות החיים של מגמת צילום הסרטים ומאמין שהוא לא ימשיך הרבה יותר זמן.

10. איזו השפעה יש לאספקה ​​מוגבלת של מצלמות קולנוע על קהילת צילום הסרטים?

ההיצע המוגבל של מצלמות קולנוע יוצר תחושת דחיפות בקרב צלמי קולנוע ומניע את המחירים, מה שמקשה על החדשים להיכנס לקהילה.

11. כיצד השתנתה נקודת המבט של המחבר על צילום קולנוע?

הסופר, שהיה בעבר צלם קולנוע מסור, עבר בחזרה לצילום דיגיטלי בגלל האתגרים והעלייה המחירים הקשורים לצילום קולנוע.

12. האם המחבר מאמין שצילום קולנוע ייעלם לחלוטין?

המחבר לא מאמין שצילום קולנוע ייעלם לחלוטין, אך הוא עשוי להיות פחות פופולרי ונגיש בעתיד.

13. מה יידרש לסופר לשקול לקנות מצלמת קולנוע חדשה?

הכותב היה מעוניין לקנות מצלמת קולנוע חדשה אם Pentax תשחרר גרסה מודרנית של מצלמות Pentax 645 או Pentax 67 עם מחירים משתלמים ותושבים תואמים.

14. האם יש אלטרנטיבות לצילומי קולנוע?

צילום דיגיטלי הוא האלטרנטיבה העיקרית לצילומי קולנוע, המציעה נוחות, כדאיות ומגוון רחב של אפשרויות.

15. האם יש שוק למצלמות קולנוע בקרב צלמים מקצועיים?

למרות המחירים העולים, עדיין קיים שוק למצלמות קולנוע בקרב צלמים מקצועיים שמעדיפים את האסתטיקה והתהליך הייחודי של הצילום על הסרט.

האם אנו מתקרבים לסוף בועת הסרט? איך ייראה עולם הסרטים אחרי

אז הנה אנחנו ביולי 2021, והמחירים עבור מצלמות הקולנוע הנפוצות והפופולריות ביותר נמצאים בשיא כל הזמנים מזה עשרות שנים, עד כדי כך שאם אתה מסתכל על ביקורות על כמה מהמצלמות הללו מהשנים הקודמות, אתה’למצוא את זה עד 2018 לסביבות 2019, המחירים היו די יציבים אך מאז, העלאת המחירים תפגע בכל אחד’s leart. קח, למשל, את MAMIYA 645 Pro TL, מצלמת הסרטים שלי במשך שנים. כשקניתי אותו בשנת 2018, חשבתי שאני מקבל עסקה פחות הוגנת שמשלמת 350 $ עבור הגוף, גב, פריזמה של AE, פאוור ווינדר, ו- 55 מ”מ f/2.8 עדשה. קצת יותר משנה לאחר מכן, בכתב את הסקירה שלי, המחיר האופייני לגוף היה רק ​​400-500 $. בימינו, גוף במצב טוב עם פריזמה מביא 600 עד 800 דולר. ישנן ערכות עם עדשות בסיסיות עד פחות מהמחשבות שהולכות היטב מצפון ל -1,000 דולר. לדעתי, זה קצת מעבר לשיגעון. בכל הכנות, אם הייתי מנסה להיכנס לקולנוע היום, אני בספק אם ברצינות רבה הייתי שוקל להיכנס לפורמט בינוני.

האם לצילומי קולנוע יש עתיד?

Б эой сранице

Ы зé. С помדיר. Почем эо мого?

Эа сраница о бображае тех сах, кога воматеשיים си сисלוח рmе рגות р רבות ш רבות р р рוהים р рוהים которые нé. Сраница пересанет ообрוחים. До эого момента д.

Исочником запросов может сmжж вредоносfte по, подаееые моди базלוח нилm mчnзnзnчnчnчnчnчnчnчnчnчnчnчnчnчnчnчзדי ы з запросов. Еи ы иололalty ощий дדיר. O. Подробнרבה.

Проверка по сов может тelte пояяе, еи ы водите сדיר еами, или же водите запроы ченн часо.

האם אנו מתקרבים לסוף בועת הסרט? איך ייראה עולם הסרטים אחרי?

בשנים האחרונות, קהילת הקולנוע ראתה תחייה חזקה להפליא שהביאה עמה כמה מניות קולנוע חדשות, החזרת המועדפים הישנים ומחירים גבוהים בלתי בר קיימא.

כפי שאתה עשוי או לא יכול לדעת, אני צלם קולנוע שהחלה השנה לעבור לדיגיטל. יתר על כן, לפני קצת יותר משנה כתבתי מאמר על הסוף הממשמש ובא של הפופולריות של הסרט בעולם הצילום. הכל הגיע לסיבה אחת: הסערה המושלמת של הפופולריות ההולכת וגוברת שהובילה לעלייה חדה בביקוש לעמוד באספקה ​​סופית ומזדקנת שמתדלדלת מיום ליום. שני הדברים האלה בלבד לא היו’לא להיות עניין גדול, אך בהתחשב בכך שאין אפשרויות חדשות טובות, אמינות ובמחיר סביר לחדש את מלאי המצלמות הישנות והקבלת מצלמות קולנוע ישנות, עולם הצילום הסרטים ישלם בסופו של דבר את המחיר. אם עקבת אחר הכתיבה שלי, היית יודע גם שכתבתי גם פתק (באמת, זו הייתה יותר טיעון) לפנטקס להיות החברה שמחזרת מצלמות קולנוע חדשות. זה נראה כמו רעיון נהדר: Pentax תמיכה בחיים במשך שנים, ובימים שבהם הסרט היה מלך, אף חברה אחרת לא יכלה להתחרות במגוון ההצעות והמוניטין שהיה לפנטקס. אני עדיין עומד לצד זה. אם Pentax החליט לשחרר גרסה מודרנית של Pentax 645 או Pentax 67, הייתי הראשון בתור לאסוף אחת מהמצלמות הללו, במיוחד אם הם השתמשו באותן תושבים כמו פעם והוצעו עדשות חדשות.

עם כל זה נאמר, יכולתי באותה מידה צעקתי לרוח, מכיוון שמילים שלי נפלו על אוזניים חירשות כפי שזה נוגע לכוחות שיהיו, עד כדי כך שאפילו אחד מחברי הסופרים שלי הרהר לאחרונה ברעיון של ניקון או קאנון מחדש אחד או יותר מהמצלמות הקלאסיות שלהם 35 מ”מ). האם זה יקרה אי פעם? בהחלט לא. אם ניקון או קאנון יחזרו להציע מצלמות סרטים של 35 מ”מ? זֶה’קשה לומר. אמנם אין להכחיש שצילום קולנוע נהנה מגובה חדש בפופולריות שלו, אך אני’אני לא משוכנע שזה יחזיק מעמד כל כך הרבה זמן ולא שהמצלמות יירכשו מספיק כדי להצדיק את עלויות הייצור. למה אתה שואל? מכיוון שמעטים אנשים מוכנים לשלם הרבה עבור מצלמת קולנוע, ואני לא יכול לעקוב אחר ניקון ולא קאנון יכלו או יפיקו מצלמה שתהיה די בר השגה כדי להיות אטרקטיביים לאדם הממוצע שמחפש להיכנס לסרט.

בועת הסרט

אז הנה אנחנו ביולי 2021, והמחירים עבור מצלמות הקולנוע הנפוצות והפופולריות ביותר נמצאים בשיא כל הזמנים מזה עשרות שנים, עד כדי כך שאם אתה מסתכל על ביקורות על כמה מהמצלמות הללו מהשנים הקודמות, אתה’למצוא את זה עד 2018 לסביבות 2019, המחירים היו די יציבים אך מאז, העלאת המחירים תפגע בכל אחד’s leart. קח, למשל, את MAMIYA 645 Pro TL, מצלמת הסרטים שלי במשך שנים. כשקניתי אותו בשנת 2018, חשבתי שאני מקבל עסקה פחות הוגנת שמשלמת 350 $ עבור הגוף, גב, פריזמה של AE, פאוור ווינדר, ו- 55 מ”מ f/2.8 עדשה. קצת יותר משנה לאחר מכן, בכתב את הסקירה שלי, המחיר האופייני לגוף היה רק ​​400-500 $. בימינו, גוף במצב טוב עם פריזמה מביא 600 עד 800 דולר. ישנן ערכות עם עדשות בסיסיות עד פחות מהמחשבות שהולכות היטב מצפון ל -1,000 דולר. לדעתי, זה קצת מעבר לשיגעון. בכל הכנות, אם הייתי מנסה להיכנס לקולנוע היום, אני בספק אם ברצינות רבה הייתי שוקל להיכנס לפורמט בינוני.

עובדת העניין היא שקפיצות המחירים המגוחכות הללו אינן ספציפיות למאמיה 645 Pro TL. אם אתה מסתכל אחורה לרשימת המצלמות המוערכות והמתמודדות שלי בשנת 2021 ומשווה אותה לאותה רשימה משנת 2020, אתה’תראה שכמה מצלמות הועברו לרשימה המוערכת מהשנה הקודמת. אכן, אפילו אהובי Mamiya 645 Pro tl הוא לדעתי מוגזם לחלוטין ומחירים מוגזמים. והייתי מרחיק לכת ואומר שכמעט כל מצלמות בפורמט בינוני, פנטקס או Hasselblad, יקרות בהרבה עכשיו מאשר’שווה.

הייתי גם אומר שכל צלם שהושקע עמוק בעולם הקולנוע במשך השנים האחרונות ומעלה מתחיל להתעניין יותר ויותר בסרט בהתחשב במחסומים הכספיים המופיעים מיום ליום. בטח, עדיין יש הרבה צלמי קולנוע שנשארו בקורס, אבל רבים עוזבים – לא רק אני. קח, למשל, ג’ייסון האנטר, אחד ממייסדי השחזור מ- Backup, שהיה במשך שנים אחד השגרירים הגדולים ביותר שצילמו. מאז הראיון שלו עם Fstoppers, הוא מכר את כל ציוד הקולנוע שלו וצילם בלעדית דיגיטלית. מאט דיי, אחת הדמויות המשמעותיות ביותר שהחזירו את הסרט לפופולריות החדשה שלו, מכרה גם כמעט את כל ציוד הקולנוע שלו, והערוץ שלו הציג פחות ופחות ביקורות וטיפים של מצלמות קולנוע. נכון, עדיין ישנם כמה ערוצי YouTube שאני ממשיך אליהם בעיקר אם לא נדבקים בלעדית לסרט, כמו קייל מקדוגל, ג’ס הובס, קארין מג’וקה ומט מרש. נראה כי מספר האנשים שחוזרים לדיגיטלי לאחר שבילוי השנים האחרונות בחיים בעולם הסרטים עולים על מי שצילם סרטים ומדביקים אותו.

ככל שאני שונא לראות את זה, אני פשוט לא יכול שלא לראות את המופעים הללו כסימנים לכך שבועת הסרטים הגיעה לנקודת שבירה, לא רק בשבילי, אלא גם עבור רבים אחרים. עם זה נאמר, אולי זה לא נמצא בשולי התפוצצות. נראה לחלוטין כי המחירים ימשיכו להיות מוגדרים יותר ויותר עד פעמיים מה שהם עכשיו. הייתי בספק אם זה ברצינות רבה, אבל אמרתי את אותו הדבר כשהמחירים היו קרובים לחצי ממה שהם עכשיו.

מה מחשבותיך? מה אתה רואה לעתיד בועת הסרט שאנחנו’מחדש פנימה? האם אתה רואה את זה מתפרץ בקרוב, או שהוא ימשיך לצמוח לעתיד הנראה לעין?

אם אתה נלהב לקחת את הצילום שלך לשלב הבא אך אינך בטוח לאן לצלול פנימה, בדוק את הדרכת הצלם המעוגלת, שם תוכל ללמוד שמונה ז’אנרים שונים של צילום במקום אחד. אם אתה רוכש אותו עכשיו, או כל אחת מהמדריכים האחרים שלנו, אתה יכול לחסוך 15% באמצעות “מאמר“בקופה.

העתיד של הסרט

בהיסטוריה של הצילום יש ציר זמן ארוך ומגוון. עם זאת, לאורך כל הקורס הזה היה קבוע אחד: סרט. למרות הדומיננטיות הדיגיטלית האחרונה, המדיום הצילומי המקורי עדיין מיוצר בהמוניהם עד היום.

זה כמובן מתקבל בברכה על ידי רבים מאלו שגדלו בעידן הקדם-פיקסי, ועל ידי חדשים שמעריכים את הקסם של הסרט. אבל כמה זמן יכול לצלם את הערעור שלו?

צילום מאת סרג ‘R.

הסיפור עד כה

כמובן שככל שהעשור האחרון התקדם, הציוד הדיגיטלי הפך לזול יותר, האחסון הדיגיטלי גדל באופן אקספוננציאלי, חיישנים הפכו לחכמים יותר וסרטים’איכות S כבר לא הייתה תכונה יוצאת מן הכלל עבור הצלם הרציני. יחד עם זאת, מותה של המצלמה המיידית-שהופך מיותר על ידי השילוב של טלפונים ניידים מצולמים היטב ומוניטורים ברזולוציה גבוהה-הפך את האלמנט החברתי של צילום הקולנוע גם לעבר העבר.

ההתפתחות החוצפנית ביותר לטובת הדיגיטל הייתה, באופן מפתיע, סרט. רושם של סרט, בכל מקרה. אפליקציות כמו אינסטגרם והיפסטמטי תפסו את דמיונם של דור שלם של צלמים ניידים, שנמשכים על ידי הצבע החיים והכרזות הקשות שהם יכולים לכפות על הצמדות שלהם עם ברז אחד של האגודל.

בהתחשב בכך שאפילו הסרט יכול להיות דיגיטלי עכשיו, מדוע אנו זקוקים לסרט בפועל יותר? עבור המתבונן המזדמן, נראה קשה להתווכח מקרה מעשי לסרט’סיבולת מתמשכת. למרות זאת, לסרט עדיין יש את תומכיו הנלהבים. למה?

הוויכוח בעד

תמונה מאת אלקסקרד

רוב הצלמים יסכימו שצילום צריך להיות אמנות. כפי שכל אמן יגיד לך, התהליך היצירתי אינו מסתמך על יעילות, נוחות, כלכלה או שלמות קלינית – הכל קשור למציאת הלך הרוח הנכון, ומה מרגיש טוב. עם זאת, בתקופה האחרונה הדרישות של זרימת העבודה הדיגיטלית הפכו את הצילום לסוג של מדעי המחשב.

עם זאת בחשבון, יש לקחת בחשבון שאפשר לעוות, לעוות את הדימוי שנלכד דיגיטלית, מעוותים ומעוותים במספר אינסופי של דרכים, אבל זה’לא אומנות צילום – זו אומנות מחשב. ליצירתיות צילומית אמיתית בנקודת הלכידה, הסרט עדיין ללא תחרות.

הציוד המשויך לצילום קולנוע הוא גם תיקו עבור רבים. מבחן פשוט יכול להמחיש מדוע זה; ניגש למצלמה הדיגיטלית שלך – הרם אותה, התבונן בה, וצלם איתה תמונה. האם האסתטיקה של קופסת הפלסטיק השחורה בידיים שלך כל כך אלוהית עד להיות נוי? האם התריס שלו הופך ללחיצה מכנית מרגיעה בזמן שאתה תופס תמונה? ולעשות את התמונות שהוא מייצר מגיעות מכרטיס הזיכרון עם ייחודיות אורגנית וסגנון מוגדר?

אלא אם כן יש לך מזל מספיק להחזיק לייקה או פוג’י מודרני, אני בספק אם אתה’אני יוכל לענות על אחת מהשאלות הללו בחיוב. עם זאת, רוב הצלמים שברשותם מצלמת קולנוע יוכלו לתת תשובה חיובית לכל השאלות לעיל.

המרחק מהסרט השפיע, בנוסף, על הטכניקה. צילום עצלן – כלומר, הסתמכות על “תקן את זה אחר כך” של פוטושופ ולא מיומנות צילומית – התפשט כמו פריחה, משמרת שהתרחשה במקביל לעליית הדיגיטל. הטיפול והתשומת לב הנוספת הנדרשים בעת צילום תמונות על הסרט יכולים רק לשפר את איכות התמונה.

הרנסנס

תמונה מאת פיט סנדבאך

הסיבות מדוע לסרט עדיין צריך להיות מקום בנוף הצילום המודרני ברורות, ואז. אבל מה שאנחנו צריכים זה הוכחה בעולם האמיתי שאנשים עדיין מעריכים סרט’s יתרונות. למרבה המזל, לא נאלצתי להביט רחוק בהתכנסות הראיות שלי.

קהילות היצרן והקפטר אימצו את הסרט יותר מתמיד בשנתיים -שלוש האחרונות, ואת התוצאות המרשימות של מאמציהם ניתן לראות באתרים כמו Kickstarter. דוגמא אחת בולטת היא ONDU. מבוסס על סככה גדולה ובולגרית, מיקרו-אנדרוס זה מייצר מצלמות חור עץ, שנועדו להיות אלגנטיות ויזואלית ופונקציונאלית כמעט במידה שווה.

אין ספק שהם לא מתקדמים-התריס הוא גוש עץ שעליך לנוע ביד-אבל זה לא’לא משנה. מצלמות כמו אלה שמחה להחזיק, שמחה לראות, והכי חשוב, שמחה לצלם איתה.

מצלמות קולנוע אינן דבר ללא סרטן. חברות כמו קודאק ופוג’י, שהפיקו בעבר סרטים בקנה מידה מסיבי, הסירו את עצמם מייצור סרטים או נמצאים בתהליך של כך. עם זאת, שוב, חובבים מנסים למלא את החלל. בשנת 2008, שני צלמי פולארויד נלהבים (DR. פלוריאן קפס ואנדרה בוסמן) נפגשו ביצרן המצלמה המיידי’מפעל להפקת סרטים באנסד, בהולנד, באירוע סגירת פולארויד. במקום לאפשר למצלמות האהובות שלהן להתיישן, הם החליטו להתחיל לעשות את הסרט פולארויד בעצמם. שנה לאחר מכן הם הפיקו ומכרו את הסרטים הראשונים שלהם – PX 100 ו- 600. בשנים שלאחר מכן פיתחה החברה שלהם, פרויקט בלתי אפשרי, מספר סרטים חדשים ומקוריים. הפרויקט הבלתי אפשרי, נראה, ממשיך להיות אפשרי מאוד.

מה מחזיק העתיד?

תמונה מאת ג’ונתן לין

אם הסרט אמור לשרוד בצורה מתמשכת, מי שאוהב סרט חייב למצוא רמה גבוהה יותר של חדשנות. רעיונות חדשים כדי להקל על הסרט לסריקה, קלה יותר לפיתוח או זול יותר לקנות, ישפרו באופן מיידי את הסרט’סיכויים עתידיים, ונותנים לדורות חדשים סיבה להשקיע במדיום גוסס אחרת.

ההתחלה שנעשתה על ידי פרויקט בלתי אפשרי היא טובה. הכימאי הראשי שלהם, מרטין שטיינמאייר, וצוותו, מפתחים סרטים חדשים מאפס, עם שיפורים בחדות, רוויה צבעונית והגנה על צבע. עם הזמן נראה כי הם ימשיכו ליצור סרטים חדשים עם תהליכים חדשים. סרט צילום’עם זאת, שיפור המשך לא ניתן למקם אך ורק על פרויקט בלתי אפשרי.

ברור שהסרט’הגורל רחוק מלהיות אטום. לעתיד הנראה לעין, יהיה ביקוש מתמשך ויציב מצד אנשי מקצוע וחובבים. עם זאת, הטכנולוגיה הדיגיטלית תמשיך להתקדם בקצב, וללא תכונות וטכנולוגיות חדשות משלה, הסרט נמצא בסכנה להפוך לברווז יושב. איזה סוף טרגי יהיה לשיטה כל כך יפה ללכוד את מה שאנחנו רואים.

אהב את הפוסט הזה? אנא שתפו אותו:

על המחבר: מארק מירסון

אני’M צלם נוף, והחוץ הגדול הוא המקום בו אני אוהב לקחת את המצלמה שלי. אני גם אוהב טכנולוגיה, בין אם צילום או אחרת, ואני בלוג על הטכנולוגיה האחרונה. אני גר בדבון, בדרום-מערב בריטניה. אתה יכול להציג את הצילום שלי כאן או לעקוב אחרי בגוגל+.

מוכן ל השתפר ברצינות הצילום שלך?

• הצטרף לאלפי צלמים
• קביעות מוגדרות מראש ומשאבים בחינם
• מאמרים ומדריכים
• עסקאות והנחות בלעדיות

העתיד של צילום קולנוע

בוויכוח בין דיגיטל לסרט, חמשת הצלמים הצעירים והמתעוררים הללו שומרים על כך אנלוגי – חיבר מדוע.

איימי מישל 19 באוגוסט 2015

שתף את המאמר הזה

מאמנים פופולריים המשחררים חומר חדש על LPS ויניל או קלטות קלטות, ועד זרם של מגזיני הדפס עצמאיים שעושים את דרכם אל המיינסטרים, אנלוגי חוזר לגדול. שדה אחד המחבק בבירור שיטה זו הוא צילום, כאשר אמנים יוותרו על החדות של המצלמות הדיגיטליות עבור אסתטיקה גרגרנית, גחמנית והרבה יותר נוסטלגית – אחת, שלא משנה איזה פילטר אתה נדבק בתצלום האינסטגרם שלך’מחדש עומד לפרסם, אפשרי רק עם מצלמת קולנוע נהדרת.

זֶה’לא לומר שצלמים העובדים היום מתעקשים על חלוקה חתוכה ויבשה בין שני המדיומים. למעשה, בשלב זה זה’לעיתים קרובות נחשבו מועילים בהרבה (ולעתים קרובות מעוררים בצורה יצירתית יותר) עבור צלמים עובדים לשלב את שתי השיטות בעבודתם המקצועית.

עם זאת, לא חסרים דעות בוויכוח הסוער הזה, ולכן החלטנו לדבר עם כמה מהצלמים המתעוררים האהובים עלינו שעובדים בסרט כדי ללמוד מה מושך אותם לבחור שיטה אחת על השנייה, מדוע הם חושבים שם’זה היה תחייה כזו בתרגול צילום קולנוע, ועל הקיימות של מדיום יקר יותר ויקר זמן עבור אמנים.

כצלם, אני’אני נמשך לקולנוע לעומת דיגיטל כי אני’M אדם מאוד נוסטלגי ומעט מיושן. שם’איכות נצחית לצילומי צילום; המדיום של הסרט מוחשי והמוצר קיים לנצח. אני לא דון’אפילו לא היה בעל מצלמה דיגיטלית. אני’היו לי עבודות זוגיות בעבר, יורה בקטלוג או אירועים מסוימים, שקוראים לי לשכור אחת, אבל בסופו של דבר אני אומללת על זה – החוויה פחות אינטראקטיבית וחוזרת על עצמה יותר. [עם דיגיטלי] אני מוצא שאני נצמד רק בגלל שאני יכול – זה’כמו מדיום חד פעמי בעיניי. (שום דבר נגד אנשים שעושים אמנות בדרך זו, אבל זה’זה פשוט לא בשבילי.)

הוצאות סרט יכולות להיות יקרות, אך ברוב המקרים אתה יכול שהלקוח ישלם עבור ההוצאות אם’המראה שהם שכרו אותך. תפנית פיתוח היא בדרך כלל יום אחד מקסימום, כך’אף פעם לא בעיה גם עבורי וציוד זול לחלוטין – הפנטקס C1000 שאני’יורה במשך שבע שנים עולה בערך 70 $. אנשים משלמים עבור איכות מבחינת אמנות, אופנה, אוכל, אז מדוע הצילום צריך להיות שונה?

כשרק הייתי תצלם תמונות בשביל הכיף, אני’D הוציאו את 10 הדולרים האחרונים שלי על עלויות סרטים וחיינו מרק משומר. כל תמונה שווה משהו מבחינת ערך אמנותי; זה’בהחלט שווה את העלויות הקטנות שעוברות לייצר אותה.

גדלתי במשפחה של צלמים חובבים והייתי בר מזל מספיק כדי לרשת מבחר טוב של מצלמות קולנוע – היה לי פעם אחת DSLR, אבל מעולם לא מצאתי את עצמי משתמשת בזה. הנגישות המיידית של דיגיטל נחוצה בנסיבות מסוימות, אך מבחינת השימוש בה בתרגול שלי, אני אף פעם לא באמת מחשיבה את זה. בדרך כלל אני משתמש ב- Canon AE-1 שלי, בעיקר בגלל הגמישות והאמינות של זה. לחלופין, כמה ימים יש לי גם נקודה קטנה וצילום נזרק לתיק שלי, בדרך כלל האולימפוס שלי או יאשיקה T4.

אולי יש התחדשות לכאורה בשימוש בסרט, אבל האנשים שאת עבודתם אני מעריצה ושתפתלתי איתם בדרך כלל תמיד עבדו עם סרטים גם כן. אני חושב שעם השימוש המוחץ בטכנולוגיה בכל היבט בחיי היום יום שלנו, אנשים נוטים לעבר שיטות הוכחות יותר של יצירת דברים. מה שאומר ליצור עם הידיים שלך, ועם חומרים וכלים אתה יכול לסמוך. זה’זה ממש מספק להבין את המכניקה של המצלמה שלך ולהחזיר את הסרט שלך בידיעה שקיבלת את כל ההחלטות הנכונות. הגרלה לא “בחזרה לבסיס” מנטליות נראית נפוצה מתמיד.

יכול להיות הרבה ניסוי וטעייה – יש’S עקומת למידה עם כל מצלמה חדשה ועם מהירויות שונות של סרט וכו ‘. אתה יכול לבזבז הרבה זמן, כסף וחומרים שמנסים להיכנס לנדנדה של הדברים, אבל ברגע שאתה מקבל ידית על זה, זה’זה מאוד מתגמל.

לצטט את פול מוודי אלן’ג חצות בפריז, “הנוסטלגיה היא הכחשה – הכחשת ההווה הכואב … השם להכחשה זו הוא חשיבה של תור הזהב – התפיסה השגויה שתקופת זמן שונה טובה יותר מאחת, אחת’זה חי ב ..” זהו הסבר פשטני מדי לצלמים צעירים וזקנים שמתאווים על סרטים, אבל אני משתף אותו כי אני חושב שנוסטלגיה ממלאת תפקיד גדול בוודאות. עם זאת, אני חושב שאתה יכול להסתכל כמעט על כל ענף ולמצוא אנשים מתעסקים עם רעיונות ישנים שהם פשוט שימושיים אך נראים עתיקים, אך ככל הנראה היו מונומנטליים לא מזמן כל כך מזמן. אם זה’זה הנוסטלגיה, הנהון להיסטוריה, או מנסה לפתור בעיות חדשות עם פתרונות מהימנים; גורמים אלה כולם ממלאים תפקיד קטן בהחלטה בין סרט לדיגיטל עבורי.

אני אוהב את התהליך והאישיות של צילומי סרט, אבל אתה יכול’לא מסכים עם המהירות והיעילות של הדיגיטל. בעולם האידיאלי שלי, עלות ויעילות’לא חלק מהשיחה. מניסיוני בענף עד כה, רוב המשרות והתקציבים נערכים’לא מתאים לצילום קולנוע. לקוחות רוצים תמונות מלוטשות “אתמול” בדרך כלל הם רוצים אוסף של תמונות שאוצרו בקפידה במקום כמה תמונות איקוניות למותג/קמפיין שלהם. לעיתים קרובות אדם יצירתי ו/או שיווק מצד הלקוח יהיה במיקום לצילום, ויסייע בבחירת בחירות – מופרזים מפולארואידים, זה לא’לא באמת אפשרי עם הסרט. אני מכיר כמה צלמים שאוהבים לצלם סרט כי הם לא’לא צריך להפסיק לצלם כל כמה דקות כדי להראות ללקוח איך התמונות נראות, הם יכולים פשוט לעבוד ולשחק בדרכם שלהם, ללא הפרעה, עם שליטה יצירתית כמעט בלתי מוגבלת (וזה מקווה מדוע הם נשכרו מלכתחילה!).

התבגרות עם דיגיטל ואז חותם בתהליך הצילום של הסרט משנה את הדרך בה אני רואה את שני המדיומים. בעיניי, הם’תהליכים שונים מאוד עם מטרות דומות (ברוב המקרים). שניהם מציידים את המשתמש באפשרויות אינסופיות כמעט. אני לא דון’לא לראות את הנפילות המשוערות לדיגיטליות כבני מהותיות, הן’רק עובדות של התקדמות בענף, וההתקדמות היא פנטסטית! אני’M אקסטטי כאשר לקוח מושיט יד ספציפית מכיוון שהוא רוצה לצלם סרטים, או באותה מידה, כשאני מציב מלאי/מראה קולנוע מסוימים, והם’הכל בשביל זה. אני מסתובב בין כמה מצלמות, תלוי בתחושה שאני’M בתקווה להשיג. כרגע המועמדות שלי לעבודה אישית ומקצועית היא ה- contax g2. זה’S קטנות, קלילות יחסית, ועדשות הזייס מעולות. הגודל, הרעיון והתקציב של כל עבודה (או פרויקט אישי) קובעים אם אני מצלם סרט או דיגיטלי, ואני נהנה מאוד משניהם. זה צילום’גרסת ההסתגלות האחרונה/מתמשכת. בין אם אחד בוחר לדבוק בסרט, לרוץ עם דיגיטל או להשתמש בשניהם (שלדעתי הנפוצים ביותר), אני מאמין שהקרם עדיין יעלה לפסגה.

כמהנדס מכונות על ידי אימונים, נמשכתי לראשונה למצלמות [סרט] עצמן. הערכתי את המנגנונים המורכבים והמנגנונים הייחודיים של כל מצלמה שעליה יש לי ידיים. כשהתחלתי להתנסות בסוגים שונים של סרטים, הבנתי שהקשר המורכב בין צבע סרט, טמפרטורה ורגישות, ובין הגדרות המצלמה כמו מהירות תריס וצמצם. צילום קולנוע איפשר לי להשהות, לחשוב, ובעצם לקחת את זמני לאורך כל תהליך הצילום. אני מוצא [את זה] כל כך הרבה יותר אינטימי ואורגני.

מעולם לא “נעלם דיגיטלי” לעבודת הצילום שלי. אפילו במצבים שבהם מצלמה דיגיטלית אוטומטית לחלוטין תיראה כמו האפשרות הגיונית יותר, הייתי עדיין נדבק בעקשנות עם הסרט. צילום עם סרט בהחלט מגיע בעלות. כולל סרטים ופיתוח, אני יכול להוציא בקלות בין $ 70- $ 100 על צילום יחיד. יחד עם זאת, צילום הקולנוע הוביל אותי למקום בו אני נמצא עכשיו, אז אני לא עושה’אני באמת רואה את עצמי מתגבר לדיגיטל בזמן הקרוב בקרוב. מבחינת התפנית, אני באופן אישי מוצא את זה דומה, אם לא מהיר יותר, מאשר דיגיטלי. מכיוון שאני יכול בקלות לפתח את התמונות תוך 2-3 שעות, בדרך כלל יש לי מערכת מלאה מוכנה לפרסום יום אחרי הצילום. חוסך הזמן הגדול ביותר לדעתי הוא בצעד שלאחר העיבוד, או ליתר דיוק היעדרו. גווני צבע וניגודים מוחלטים כולם כשאני בוחר את הסרט שישמש לצילום ספציפי, כמו גם את החשיפה שקבעתי בהתאם לתנאי התאורה. מערכת העריכה שלי תמיד מתוכננת ומחושבת, עד לכל פרט אחרון (זווית ונקודת מבט, תנוחת מודל, הגדרה), כך שלעתים קרובות אני יודע מה אני אשיג [לפני שאתחיל לצלם]. מסיבה זו, אני בקושי עורר אף אחת מהתמונות שלי פעם אחת התפתחה. שם’זה משהו ממש ייחודי בסרט.

אני עובד בעיקר עם Leica M6 35 מ”מ ופורמט בינוני Hasselblad 503CX. בסופו של יום, זה’רק עניין של מה צלם נוח עם. אי היכולת לראות מייד את הצילומים שלי מעולם לא הייתה עניין עבורי. אני דווקא נהנה מההתרגשות והציפייה שמגיעה עם איסוף גליל.

אני מרגיש שצילום דיגיטלי פגע בסוג של שיא בצמיחתו כרגע. הטכנולוגיה מתקדמת במהירות מאז שהחלה, ומכיוון שהיא הייתה חדשה ומרגשת ונוחה ופחות יקרה, אנשים ממש התלהבו מזה לרוב והפילו את כל הציוד האנלוגי שלהם כדי לנסות את הדבר הדיגיטלי המגניב והכי מגניב. אבל עכשיו כשהדיגיטל קיים כבר זמן מה, אנשים זוכרים שהם’יש לי את המצלמות המדהימות האלה שצילמות סרט, או שאתה יכול לקנות מצלמה ממש נחמדה שהיא יחסית לא יקרה. טכנולוגיית סריקה שלילית הפכה לנגישה יותר והופכת את העבודה לתרגום לפלטפורמות שיתוף דיגיטליות בקלות רבה יותר כעת, כך שיש את זרימת העבודה ההיברידית הזו בהישג יד העומדת לרשותך. ובאופן אישי, אני מגלה שלסרט יש לו איכות שקשה להתאים לכל סוג של צילום דיגיטלי.

כרגע, אם אני’M צילום דיגיטלי, זה’היא עבודה מהירה שהיא יותר בשביל כסף מאשר שביעות הרצון האישית שלי. הצילום הדיגיטלי מהיר, ואם יש לך מצלמה הגונה, אז זה’זול וסובב הוא ממש קל ויעיל. אם אני’יש למועד אחרון הדוק או שצריך לצלם צילומי תצוגה מקדימה כדי להראות ללקוח את יום הצילום, אני’אני תצלם דיגיטל גם אם הצילום הסופי יהיה אנלוגי. הכי DSLR’S יכול לצלם כמו 10 מסגרות שנייה (או יותר), וזה שימושי מאוד במצבים מסוימים. אתה יכול לצלם 10,000 תמונות בכרטיס אחד מבלי שתצטרך לשנות את גליל הסרט. יש אנשים שאוהבים את זה. נהגתי להתפאר באנשים אחרי יום שצילם עם המצלמה הדיגיטלית שלי שהיו לי אלפי תמונות … אבל יש יתרונות וחסרונות לזה. זה אומר מתוך 10,000 זריקות, אתה’סביר להניח שקיבלו את 100 התמונות, או 10 תמונות שאתה צריך. המשמעות של זה גם היא שעכשיו יש לך 10,000 תמונות למיין, ותהליך העריכה של מציאת 10 הצילומים הטובים ביותר שלך יכול להיות מייגע ומאתגר מאוד. יריות אנלוגית היא חוויה שונה לחלוטין במובן זה.

זה כנראה נראה קלישאה, אבל זה’נכון שאנלוגי באמת לימד אותי להאט את כל התהליך שלי. במקום לירות מהמותן כמו שאני עושה לעתים קרובות עם דיגיטל, אני מגלה שכל ירייה פירושה קצת יותר עבורי. אני לוקח את הזמן שלי למסגר את זה; אני באמת מתרכז בתמונה לפני שאני לוקח אותה. עם סרט אני רוצה שכל צילום על גליל יספור, יהיה שומר. אני צריך להיות בטוח בעת הצילום עם הסרט, ותחושת ההאטה והחשיבה לפני הצילום ממש עזרו לי לפתח את העין והמיומנות שלי כצלם אני חושב.

זה’קשה לי לרדת בכל צד בשאלה זו כי זה’זה באמת על העדפה פרטנית. אני אוהב לצלם עם סרטים, אז אני גורם לזה לעבוד. אנשים מתקרבים אליי לירות עבורם, במיוחד בגלל שאני יורה אנלוגי. אני חושב שאנשים מתחילים לראות את הערך בסרט, אשר ניכר בתחייה של צילום אנלוגי. ואז שוב, לאפל יש קמפיין חדש זה של שלטי חוצות המציג תמונות “נורה באייפון 6 ″ שנראה למעשה הגון. אז בהחלט יש משהו ל “המצלמה הטובה ביותר היא זו שיש לך איתך” דרך חשיבה. אני חושב שזה’הכל על איך אתה משתמש במצלמה שלך, וכולם שונים. אני’יש לך שתי מצלמות שמגיעות איתי לכל צילום עכשיו. הראשון הוא הלייקה שלי. זה’S An M6 Rangefinder, הכל שחור, קטן ונבנה כמו טנק שכנראה יימשך זמן רב יותר ממני. השני הוא האסלבלד שלי. זה’S A 500 ס”מ, קלאסיקה ויפה הנדסית יפה – כל מי’S יורה על Hasselblad יודע שהחוויה אינה תואמת בכל מצלמה אחרת.