האם אופק אפס שחר נהיה משעמם
אופק אסור מערבה – יפה, מבריק ולעתים משעמם
סיכום:
– משחקי עולם פתוח יכולים להיות מייגעים ומשעממים בגלל תוכן חוזר על עצמו.
– Edge’s Mirror: Catalyst הוא דוגמא לבעיות עם הפורמט של העולם הפתוח.
– פריטי אספנות ומשימות צדדיות לעיתים קרובות חסרות מטרה והופכים לחוזרים על עצמם.
– אופק: ההיבטים העולמיים הפתוחים של אפס שחר חלשים בהשוואה למבנה המשימה שלו.
שאלות:
- מה הנושא העיקרי עם משחקי העולם הפתוח?
משחקי עולם פתוח יכולים להיות משעממים ומייגעים בגלל תוכן חוזר על עצמו. - מדוע Edge’s Mirror: Catalyst דוגמה לנושאים עם הפורמט של העולם הפתוח?
קצה המראה: הזרז ממלא את עולמו הפתוח עם תוכן חסר מטרה והופך להיות חוזר על עצמו. פריטי אספנות ומשימות צדדיות מציעות מעט מעבר לטחינה לנקודות ניסיון. - מה הבעיה עם פריטי האספנות בקצה המראה: Catalyst?
פריטי האספנות בקצה המראה: זרז משרת מטרה מועטה מלבד טחינה לנקודות ניסיון. הם חסרים אינטראקציה משמעותית ובסופו של דבר מרגישים מיותרים. - מדוע אופק: ההיבטים העולמיים הפתוחים של אפס שחר מרגישים חלשים בהשוואה למבנה המשימה שלו?
בעוד אופק: לאפס שחר יש מבנה משימה חזק ומשימות צדדיות מעניינות, העולם הפתוח מלא בסידורים חוזרים ונשנים, פריטי אספנות ומשימות מגדל חסרות מטרה. - מה הם כמה מהנושאים עם משחקי עולם פתוח?
משחקי עולם פתוח סובלים לעתים קרובות מחוסר מטרה ותכנים חוזרים ונשנים, שיכולים לגרום להם להרגיש מייגעים ופחות מהנים. - איך קצה המראה: זרז מדגים את הבעיות בפורמט העולם הפתוח?
קצה המראה: העולם הפתוח של הזרז מלא בתוכן חסר מטרה ואינטראקציה משמעותית. ההתמקדות בטחינה לנקודות ניסיון מפחיתה את ההנאה הכוללת מהמשחק. - מה הופך את פריטי האספנות בקצה המראה: זרז חוזר על עצמו?
פריטי האספנות בקצה המראה: זרז מציע מעט מעבר להשיג נקודות ניסיון. לעתים קרובות הם ממוקמים במיקומים צפויים ונגישים בקלות וחסרי אינטראקציה משמעותית. - מה שמבדיל את אופק: מבנה המשימה של אפס שחר מההיבטים של העולם הפתוח שלו?
אופק: מבנה המשימה של אפס שחר הוא חזק ומציע חוויות ייחודיות, ואילו ההיבטים של העולם הפתוח מורכבים בעיקר מסידורים חוזרים ונשנים, פריטי אספנות ומשימות מגדל חסרות מטרה. - איך משחקי העולם הפתוח הופכים להיות מייגעים?
משחקי עולם פתוח הופכים למייגעים בגלל תוכן חוזר על עצמם, חוסר מטרה במשימות ודיבורים צדדיים, והתמקדות בטחינת נקודות ניסיון. - מה ניתן לשפר בקצה המראה: העולם הפתוח של קטליסט?
קצה המראה: זרז יכול ליהנות מחוויה עולמית פתוחה משמעותית ותכליתית יותר, עם פריטי אספנות ומשימות צד המציעות משחק ייחודי ומרתק ולא פשוט לשמש אמצעים לטחון לנקודות ניסיון. - איזו השפעה יש לעולם פתוח חלש על אופק: אפס שחר?
בעוד אופק: לאפס שחר יש מבנה משימה חזק, ההיבטים החלשים בעולם הפתוח מצמצמים את החוויה הכוללת. סידורים חוזרים ונשנים, פריטי אספנות ומשימות מגדל מרגישים מיותרים וחסרי מטרה. - כיצד ניתן לשפר את משחקי העולם הפתוח?
ניתן לשפר את משחקי העולם הפתוח על ידי הצעת תוכן משמעותי יותר, משימות צדדיות ומעוררות חוויות ייחודיות. הפחתת אלמנטים חוזרים ונשנים והתמקדות במשחקים תכליתיים יכולה לשפר את ההנאה הכוללת ממשחקי העולם הפתוח. - מהם החסרונות של משחקי העולם הפתוח?
משחקי עולם פתוח סובלים לעתים קרובות מתוכן שחוזר על עצמם, חוסר מטרה והתמקדות בטחינה לנקודות ניסיון. החסרונות הללו יכולים לגרום למשחקים להרגיש מייגעים ופחות מהנים לאורך זמן. - מהי ביקורת האופק: היבטים של עולם הפתוח של אפס שחר?
אופק: ההיבטים העולמיים הפתוחים של אפס שחר מורכבים מסידורים חוזרים ונשנים, פריטי אספנות ומשימות מגדל חסרות מטרה ומגרעות ממבנה המשימה החזק של המשחק. - כיצד ניתן לשפר את פורמט העולם הפתוח במשחקים עתידיים?
ניתן לשפר את משחקי העולם הפתוח העתידי על ידי מתן תוכן משמעותי ותכליתי יותר, הימנעות ממשימות ואספנות חוזרות ונשנות, והתמקדות בחוויות משחקיות המשלימות את הסיפור הכולל של המשחק.
אופק אסור מערבה – יפה, מבריק ולעתים משעמם
כאשר אופק: אפס שחר שוחרר באוגוסט של השנה שעברה מיהרתי לשחק אותו מיד אחרי המוות, ובסקירה ההיא דיברתי על כמה מחשבות על פורמט העולם הפתוח של המשחק ואיך זה לא עשה זאת’זה באמת מרגיש נחוץ.
מדוע משחקי עולם פתוחים כמו אופק אפס שחר משעמם?
אני’m kinglink and let’דיבורים על משחקי עולם פתוח קצת ומדוע הם מפריעים לי לאחרונה. זה יותר טרוף מהרגיל, אבל אני חושב שם’בעיה גדולה שלא’לא נדונים.
כאשר אופק: אפס שחר שוחרר באוגוסט של השנה שעברה מיהרתי לשחק אותו מיד אחרי המוות, ובסקירה ההיא דיברתי על כמה מחשבות על פורמט העולם הפתוח של המשחק ואיך זה לא עשה זאת’זה באמת מרגיש נחוץ.
באותה נקודה נשרפתי במשחקי העולם הפתוח ולקחתי הפסקה שנמשכה אולי חודש לכל היותר. שם’זה הרבה משחקים בעולם הפתוח שם בחוץ, וזה’קטגוריה שלא’נראה שזה מאט. נראה שהרבה חברות חושבות שהכל צריך להיות בעולם פתוח.
הסרטון הזה הוא’לא נועד להיות “תפסיק לעשות משחקי עולם פתוח.” אופק: אפס שחר היה מהנה, ובעוד שניתן היה לעשות נושא זה, אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על הסיבה שהמשחקים האלה בעולם הפתוח אינם יכולים’לא עובד גם או סתם הופך להיות מייגע.
התחלתי לחשוב על הנושא הזה שוב כששיחקתי מלחמת הכוכבים ג’די: סדר נפל. שוב, משחק טוב מאוד, אני אוהב את Repawn Entertainment, אבל זה היה עוד אחד שבו, ההיבטים של העולם הפתוח של המשחק, באמת לא עשה זאת’לא תגיע אליי. סיימתי את המשחק ולא היה לי שום רצון לחקור יותר. שמתי את הרעיון בצד ושיחקתי יותר משחקים.
נקודת המפנה לנושא זה הייתה מראה’S Edge: Catalyst. כמו אנשים רבים נהנתי מהמראה המקורית’S Edge, ומדוע לא’אני רוצה לשחק סרט המשך למשהו שנהנתי. כן קרב האקדח היה רע, אבל זה היה אמור להיות קבוע בסרט ההמשך, אז … במשך עשרה דולר עשיתי את הצעד.
אני לא דון’יש הפתעה ענקית. האנשים הרבים שקוראים לזרז נחות היו נכונים. זה לא’לא יעלה למראה המקורית’s קצה. יש לו כמה רגעים טובים, אם כי רוב הרגעים הטובים ביותר התרחשו בתוך המשימות הליניאריות של המשחק. שינוי גדול עם המראה’S Catalyst S הוא שבמקום משחק פשוט מבוסס ברמה, מראה’S Edge: Catalyst הוא כיום עולם פתוח. וטכנית i’שמע את זה’זה לא עולם פתוח, זה’S משוטט חופשי. זה לא’לא על סמנטיקה.
אני רוצה להתחיל את זה במראה’S Edge כי אני חושב שזו דוגמה מושלמת לבעיית המפתח של פורמט העולם הפתוח ואיך זה’s מיושם. מַרְאָה’S Catalyst Sogle עושה את הגישה הרגילה לפורמט של העולם הפתוח בו המפה ארוזת בתוכן, ואתה יודע זאת’מה הרבה אנשים מחפשים. שם’S טונות של תוכן שתוכלו לרדוף אחריו כולל פריטי אספנות, בונוסים, משימות צד ועוד. זה מה שהייתי מצפה ממשחק בעולם הפתוח.
אבל ברגע שהתחלתי לרדוף אחרי התוכן הצדדי, שמתי לב לבעיה. בכל פעם שהייתי מקבל פריט הייתי רואה במהירות XP שנזרק על השחקן וזהו. אתה יכול’אפילו תסתכל על החפצים שאתה’איסוף מחדש. הם פשוט קיימים להיות אינטראקציה איתם ואז נשכחים. אתה תופס שבב מחשב ו … זה’זה. כמו מה’זה הנקודה של כל תוכן זה מחוץ לדרך לטחון לנקודות ניסיון.
אני’VE אמר כי זה מספר פעמים, באופן כללי, מחוץ לז’אנר ה- RPG ואפילו בז’אנר ה- RPG, אני לא’לא אוהב לחשוב על “רמות” בגלל שהם’מחדש מבנה עיצוב ולא חלק מעולם המשחקים. או במילים פשוטות, איך נראית דמות ברמה 2 בעצם? אף אחד לא יודע כי הם לא’לא קיים.
לאחר שהעולם הפתוח כולו מסתובב סביב לוחות מנהיגים ונקודות ניסיון כאשר התיקו העיקרי לביצוע תוכן צדדי מתחיל להיות משעמם. העובדה שמראה’ל- S Catalyst יש למעלה מ- 700 פריטי אספנות, רק מחצית יופיעו אי פעם על המפה ואפילו אלה בסוף המשחק הם פשוט יותר מדי.
יש כמה פריטי אספנות טובים, המכונה התיקים הסודיים, המחייבים את השחקן לסלק כמה מהלכים נהדרים, אבל לשאר העולם הפתוח, זה’זה מסתובב באזור ומצא משהו על קיר, או מצא משהו על הרצפה’s ניתן לקיים אינטראקציה.
זהו עולם פתוח ענק, אבל זה’זה עולם שלא’לא מרגיש שיש לו מטרה להיות עולם פתוח, ואז זה’זה מלא בתוכן בגלל.. זֶה’מה זה עולם פתוח.
בטח, יש אנשים שהולכים לומר את זה’s רק מראה’S Edge: זרז שהיה לא היה’משחק נהדר. אז תן’S בועט בזה חריץ.
למה אופק: אפס שחר עושה הרבה מאותו דבר? אוקיי, החזק את לוחמי המקלדת. תן לי להיות ברור. אני’M לא אומר אופק: אפס שחר הוא משחק רע. נהנתי מהאופק: אפס שחר לא מעט, אבל ההיבטים בעולם הפתוח של Horizon: אפס שחר הוא …לרוב חלש ביותר.
מבנה המשימה באופק: אפס שחר טוב ביותר ומקדם סיפור טוב קדימה. אני’אפילו מזכיר שמשימות הצד הן חוויות לפחות מעניינות וייחודיות. משימות הקדירה טובות, אם כי יכולות להיות טובות יותר לפעמים, ויש אפילו כמה פריטי אספנות מעניינים שנמצאים בסוף נתיבי פלטפורמה מאתגרים.
עם השבחים שניתנו, כל כך הרבה מהעולם הפתוח באופק: אפס שחר isn’לא הזכיר שם. המשחק הזה זרוע בסידורים, פריטי אספנות ואפילו יש את הסטנדרט הישן של Ubisoft של משימות מגדל בצורה של יצורים נעים.
אף אחד מהם לא כל זה אינו נורא, אבל כל כך הרבה מזה גרם לי לשאול מדוע. אפילו למגדלים עצמם יש שימוש מינימלי, מכיוון שהשחקן יכול לחקור את המפה באופן טבעי. ואז אנחנו נכנסים מדוע האלוי שלי אוסף חבורה של דברים שלא’לא משנה.
התגובה הנפוצה היא “אם אתה לא’לא אוהב את זה, דון’לא לעשות את התוכן האופציונלי”. אני’D אוהב להיות מסוגל לעשות רק את הדרך העיקרית, אבל אני גם אשמח לראות את כל מה שהמשחק מציע ולא להרגיש כאילו כמות גדולה ממנו היא פשוט חסרת דעת. כמובן, אי ביצוע התוכן הצדדי גם לא מתיישר, מכיוון שחלק גדול מהתוכן הצדדי ייתן לך רמות וקידום שהנגן שלך צריך להיות תחרותי מאז שאנחנו’מחדש במשחק מבוסס רמה. במשחקים בעולם הפתוח, זה מרגיש כאילו לפחות מחצית התוכן או לפחות זמן משחק זה הכל מחוץ לסיפור הראשי.
אופק: אפס שחר יאפשר לך להסתכל על כמה מהדברים שאתה מוצא וזה’מעניין, אבל בסופו של יום, אתה’כנראה שאאסוף את זה או בגלל רמה מסוימת של OCD, אתה’מחדש צייד גביע, או שהמשחק משתלשל בתגמול מעל הראש שלך.
במקרה זה, תגמול זה הוא רק עוד ארגז שלל גנרי שאופק: אפס שחר מסתמך עליו לעתים קרובות מדי. למעשה, זה’גם סיבה לכך שמשימות הצד באופק: אפס שחר סוף בנימה מאכזבת כל כך. אתה משלים אחד ומקבל ניסיון ולשלל אקראי, בדיוק מה שתמיד רצית.
אז מה עם מלחמת הכוכבים ג’די: סדר נפל. שוב, אני מעריץ ענק של המשחק הזה, ולדעתי סדר שנפל כולל בניית עולם מצוינת ומיקומים נהדרים שכיף לשחק בפעם הראשונה. האויבים מעניינים ובסוף המשחק הרגשתי התקדמות טובה לדמותי.
אבל שוב אני’M הולך לקרוא לעולם הפתוח. ובטוח, יש אנשים שאולי יגידו סדר נפל, לא עולם פתוח, אנחנו יכולים לקרוא לזה משחק Dark Souls-esque, או Metroidvania, אבל מלחמת הכוכבים ג’די: סדר שנפל יש שחקנים מסלול אחורי סביב אזורים שהם’יש כבר בחקר ולמצוא שידות חדשות וסודות.
סודות בהזמנה שנפלה הם שדרוגים לשחקן’S בריאות, כוח כוח או מיכלי גירוי, שאם אתה מקיים’לא שיחק סדר שנפל, זו רק הגרסה שלהם לבקבוק האסטוס. עם זאת, שידות הן פשוט התאמות התאמות ובעוד’גדול שהאיי לא עשה זאת’לא למכור התאמות התאמות באמצעות מיקרו -טרנספורמציה, איסוף אותן באמת מרגיש חסר טעם לאחר שהכה את המשחק.
אבל שוב מנסה למצוא את הפריטים האלה בעיקר רק חוזרים לאזורים שאתה’עברו פוטנציאל פעמיים או שלוש ולמצוא משהו עם הכוחות החדשים שלך. זה’זה הרבה עבודות עסוקות, והחוויה של מציאת חזה חדש או מיקום חדש’לא מרגש, במיוחד לרמת ההתאמה האישית כאן. זה’כל תוכניות הצבעים והחומרים המופיעים ברשימה משעממת.
גם אם אתה לא’זה רוצה לקרוא לזה עולם פתוח. משחקי Souls ו- MetroidVania יסתירו פריטים יקרי ערך בין אם הם נשק או פריטים בהם תוכלו להשתמש כדי לשפר את הדמות שלכם. בג’די: סדר נופל, אתה משנה את צבע הפונצ’ו שלך. זה’חבל.
רציתי להצביע על שלושה משחקים שפשוט הפריעו לי באותה צורה. אבל זה כנראה רק סימן שאני לא’לא ליהנות משחקי עולם פתוח. חוץ מזה ש’זה לא נכון.
מאוד נהנתי מאוד מה- Grand Theft Auto 5, החלקים העולמיים הפתוחים של Red Dead Redemption 2, Skyrim, Witcher 3, Spider-Man, וכל כך הרבה יותר. אז מה שונה כאן?.
ובכן, בואו’S השתמש ב- Grand Theft Auto 5 ולראות מה הם עושים עם העולם הפתוח שלהם. אני מתכוון לזה’משחק ענק עם המון תוכן ובכל זאת שם’תמיד מה לעשות. יש לך שלוש דמויות שונות ו … אתה יודע מה. לא. לתת’זה תעשה משהו אחר.
אז חלקכם אולי כבר יודעים שאני בעצם עבדתי בענף משחקי הווידיאו במשך 12 שנים. שלחתי בערך עשרה כותרים באותה תקופה, והם הצליחו טוב. התואר הראשון שעבדתי עליו היה תואר בעולם הפתוח ואני הייבן’לא דיברתי על העבודה האישית שלי כל כך הרבה בערוץ, אבל תן’לשבור את הכלל הזה.
אז אם אתה לא’לא מזהה את המשחק על המסך, לעזאזל, אבל זה קדושים שורה 2. אחד המשחקים אני’אני הכי גאה בעבודה ובכנות, זה’משחק נהדר בזכיינית נהדרת, יציאת המחשבים WASN’לא מדהים, אבל זה’S … סיפור ארוך על חברה שמעולם לא הייתה לו בעיות עם שחרור אחרי אותה נקודה.
אני’אני גם אומר, לאחר שלא שיחקתי את המשחק הזה כנראה 12 שנים, זה קצת יותר מחוספס ממה שזכרתי. זה’זה עדיין כיף לפעמים, אני’M מאוד גאה בעבודתי על זה, אבל בהחלט יש כמה משקפי נוסטלגיה על הזיכרונות שלי.
בכל אופן, עבדתי על Saints Row 2 בצוות הפעילויות וההסחות, כמו גם עשיתי עבודה על ממשק המשתמש והמשחקים המרובי משתתפים במהלך הפרויקט כולו. אָנוּ’מחדש הולך להתמקד בדיוק באופן בו עובד העולם הפתוח השבוע.
הרבה עבודה עברה להפוך את ההיבטים של העולם הפתוח של Saints Row 2 Fun. כיף היה מילת המפתח של כל חלק של Saints Row 2, וזה היה חשוב כי אם משהו לא היה מהנה היינו’לא הולך לשלוח את זה.
למעשה היו לנו יותר עובדים שעובדים רק על התוכן הצדדי מאשר עבדו על המשימות העיקריות. חלק גדול מתהליך העיצוב בו השתמשנו לא התמקד באורך המשחק או חיפוש לקבל כמות מסוימת של תוכן אלא לבזבז זמן רב על קבלת המון פעילויות להיות ממש סולידיות ואז למשלוח אלה. התוכנית המקורית הייתה לקבל מעל 24 פעילויות כל אחת עם 3 רמות. עם זאת, משך הזמן לגרום לכל אחת מאותן פעילויות לעבוד היה ענק. במקום זאת, יש 14 פעילויות שלכל אחת מהן יש שני מיקומים עם 6 משימות כל אחד.
כל כך הרבה מהקדושים שורה 2’תהליך העיצוב S ניסה להפוך את המשחק למהנה ומהנה יותר. בדרך כלל, זה נעשה על ידי היותנו בראש ככל שיכולנו, כמו בספיגה נוקם. ישו, האם באמת עשינו את זה? אני אוהב לרסס צואה. זֶה’קו התווית החדש שלי בערוץ.
כל פעילות הוערכה כאילו היה המשחק העיקרי. המטרה הייתה לגרום לאנשים לרצות לשחק בפעילויות הצדדיות מכיוון שהם היו מעורבים, מעניינים ומהנים, לא בגלל שהייתה לנו מערכת כבוד שדרשה אותה. מערכת הכבוד רק גרמה לשחקנים לנסות את התוכן הצדדי וכדעה מוטה לחלוטין של מישהו שנאלץ לשחק את הפעילויות האלה יותר פעמים ממה שאני צריך … אני חושב שהצלחנו. אני יודע כשאני משחק קדושים שורה 2, אני בסופו של דבר מכה את כל הפעילויות לפני שאני אפילו משחק את הסיפור.
שם’תועלת לשחק או להכות בפעילות כלשהי מחוץ למערכות המזומנים והכבוד. אם אתה מנצח שלוש רמות בפעילות, אתה מקבל בונוס, ומכה את כל השישה נותנת גרסה משופרת של הבונוס. אז אתה יכול לעשות את אותו הדבר במיקום האחר לצורך הפעילות.
זֶה’זה אפילו לא מזכיר את הסחות, קטע נוסף שביליתי הרבה מזמני בעבודה. אלה אירועים קטנים יותר שיכולים להיות כל דבר, החל מצילומי אגוזים ועד פעלולים תוך כדי נהיגה במכוניות, פסים או אפילו משחק מיני זומבי קטן שאני זוכר שעבדתי עליו.
הייתה נקודה בפיתוח שיש לנו כל כך הרבה תוכן צדדי, מישהו בפגישה של ציון דרך צעק בבדיחות שעלינו לקרוא למשחק Saints Row 2:. כולם צחקו ועבור חלק גדול משאר מחזור הפיתוח, המשכנו להזכיר את זה, כי זה היה נכון. אבל העובדה היא שהכל תוכנן במטרה או להמשיך לתגמל את השחקן על כך שהוא עושה כמעט כל דבר. חיזוק חיובי פשוט.
אני חושב שחרא לעשות הפך למנטרה של ז’אנר העולם הפתוח, אבל זה’זה לא בדיחה, אלא מטרה פשוט לתת לשחקן כמויות גדולות של משימות, ולא ממש לדאוג לאיכות באותה מידה.
למען האמת, לא הכל בקדושים שורה 2 או כל אחד ממשחקי השורה של הקדושים הוא מושלם, אבל לפחות כמות גדולה מהתוכן הזה מהנה וגם מתגמלת, ואני חושבת את זה’S איפה אני מסתובב עם המשחקים האחרים האלה.
אז מה כל אחד מהמשחקים האלה צריך להימנע?
להזמנה שנפלה, מעקב אחורי ופועל ברמות כדי למצוא פריטי אספנות שלא’אפילו לא לתגמל את השחקן עם כל דבר אחר מלבד משהו שצריך להסתכל עליו או שינוי צבע. אפילו לקבל יותר כוח חיים או כוח כוח הוא’שדרוג גדול לאחר שתקבל סכום הגון.
באופן דומה, בעוד שהמשימות הצדדיות באופק: אפס שחר ממש טובות, התגמולים חלשים ביותר והעניין הוא אופק: אפס שחר יכול היה לקחת את הכישורים בעצמם ולהפוך אותם לתגמולים. או אפילו קשור לתגמולים של קלדרון למשימות הצדדיות איכשהו. הסידורים לעומת זאת פשוט מרגישים כמו להביא משימות שהיו היו ב- MMORPG הישן. לך להרוג שתים עשרה חולדות ותביא לי את הזנבות שלהם. בכנות, משחקים צריכים להימנע מהשגת משימות, באותה דרך שהם צריכים להימנע מ- QTEs ו- MicroTancomessions.
ומראה’s קצה. כן, אני מתכוון לפריסי אספנות מוצצים במיוחד כשיש’אין מטרה וזה’זה משהו אני’M מבחין בהרבה משחקים הנשענים. ל- Grand Theft Auto 3 המקורי היו 100 פריטי אספנות, עכשיו נראה שמשחקים זורקים לפחות 500 פריטי אספנות לשחקנים מכיוון שהם חושבים שיותר טוב יותר, אבל באופן כללי, פריטי אספנות הם עבודה, ובאמת צריכים להיות מחוברים.
גרוע מכך, פריטי אספנות מטופלים כאל תוכן עיקרי ולא כפעילות צדדית סודית, וזה’פשוט לא כל כך כיף ללכת לאסוף נקודות על מפה וזה’בהנחה שאתה יכול אפילו לראות אותם על המפה.
פשוט תן לשחקנים תוכן ייחודי ומוחשב היטב, או לפחות תגמולים שחקנים עשויים ליהנות. זה’לא קל למצוא כאן פתרונות חדשים, אבל המשחקים מצליחים, אפילו לקשור את פריטי האספנות לכוחות, כמו שקדושים שורה 4 עשתה, או ידוע לשמצה עוזר רבות. בזמן שזה’אין משחק בעולם הפתוח, גולגולות האתגר בהילה הן ייחודיות ועשויות היטב. אלה כל כך הרבה יותר משפיעים מרק קבלת גביע לאחר איסוף מספר גדול של חפצים דומים.
כמובן, אני’M גם מעריץ ענק של גן העדן השחיקה, שהוא משחק מירוץ מוזר בעולם פתוח, אבל מערך פריטי האספנות הגדול שלהם היה סימנים שאתה צריך לרסק, קפיצות גדולות וסמנים לנתיבים נסתרים. בחירה לא רעה, תוכנת קריטריון. יותר מדי יותר מדי מהם בעולם, כפי שכל אחד יגיד לך, אבל הם מהנים לחלוטין לאסוף ומערכת האתגר המקוונת שלהם הייתה נהדרת גם היא נהדרת.
אתה יכול גם למלא את המשחק שלך מלא בתוכן בגודל ביס. אני’דיברתי על כמה אני אוהב את יאקוזה, ואחת הסיבות לכך שיש’S כל כך הרבה תוכן ייחודי במשחק. לעולם לא אוכל להשלים משחק Yakuza 100 אחוז מכיוון שאתה נוטה לשחק את מהג’ונג ואני’אני לא מעריץ … עדיין. זה’s ברשימת המטלות שלי. אבל זה’אין בעיה למשחק יאקוזה, מכיוון שיש הרבה פעילויות צדדיות אחרות ואף אחת מהן לא ממש מגזימה את קבלת הפנים כל כך הרבה.
בעיקרון, אני פשוט חושב שכל מי שעושה משחק בעולם פתוח צריך להתמקד יותר בהפיכת המשחק נהדר, ולא לדאוג לפגיעה במדד כלשהו של מספר הדודאדים הנסתרים, או זמן בילוי. נראה כי האוהדים מקבלים משחקי עולם פתוח מכיוון שהמשחק הראשי הוא כיף ואנשים אומרים להם כמה זמן לוקח להם לעשות הכל, אבל אז לא אל תעשה’אני באמת מחשיב הרבה אם הפורמט של העולם הפתוח עבד עבור כל משחק, או אילו תגמולים הם מרוויחים להשלמת התוכן הצדדי. לעשות משחק מהנה זה מספיק קשה, אבל אני חושב שם’הרבה יותר לקחת בחשבון כשמדברים על ז’אנר העולם הפתוח.
או אולי אני’אני רק חושב יותר מדי על הדברים האלה. אז מה עם כולכם. האם אתה מבלה זמן במחשבה אם התוכן הצדדי של משחק ראוי לזמנך? או אילו משחקי עולם פתוח עושים את צדק הז’אנר, או שאינם מצליחים להיות משכנעים עולמות פתוחים? כן, זה’זה כנראה רק אני.
זֶה’זה מה שהיה לי השבוע, אני יודע את זה’קצת טרחה, אבל זה’גם בעיה שאני ממשיך לראות. אני’אנשים ראו אנשים מגנים על תרגול זה מקוון שמציין את זה מה שמשחקים בעולם הפתוח כעת, ומדברים על כמה משחקי העולם הפתוח יש פורמטים חלשים למדי בעולם הפתוח, בדרך כלל מציין את Ubisoft ומאות הווריאציות השונות באותה נוסחה.
אבל העניין הוא ש- Ubisoft מסוגל להוציא’לא ביליתי זמן לפתח את עולמותיהם הפתוחים ופשוט משתמשים בתכנית דומה מאוד לכולם.
זה לא’לא אומר שאנחנו יכולים’לא מצפה או לדרוש יותר מהפורמט של העולם הפתוח וזה’סוג של ברור שמשחק מעוצב טוב יותר ייקח זמן רב יותר ולא להיות על קו ייצור. יש משחקי עולם פתוח נהדרים, כל אני’מ ‘האמירה היא שעלינו להחזיק אותם בסטנדרט מעט גבוה יותר ממה שהחברה המייצרת אותם המונית יכולה להתברר שלוש פעמים בשנה.
אם אתה אוהב את הסרטון הזה, שקול להירשם, זה’תמיד מועיל ומי יודע אולי יום אחד בקרוב אני’לצלול חזרה לעבודה הישנה שלי ולעשות יותר ביקורת על משחקים i’ve עבד על. אם אתה רוצה להיות הראשון לשמוע על זה או על סרטונים אחרים שאני עושה, צלצל בפעמון, זה’הדרך הטובה ביותר לקבל הודעה.
אני’לא יקפיץ שני סרטונים כאן’כמו תמיד, האופק שלי: סקירת שחר אפס, ואתה יודע מה? אני’אני צץ מתנקש ישן’סקירה של Creed Odyssey. כי אם אנחנו’אני הולך לדבר על עולמות פתוחים חלשים, אולי עלינו לדבר על Ubisoft.
עד אז. אני’M kinglink ותודה שצפית.
שתף זאת:
- לחץ לשיתוף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
- לחץ לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
- לחץ לשיתוף ב- Reddit (נפתח בחלון חדש)
אופק אסור מערבה – יפה, מבריק ולעתים משעמם
אופק אסור ווסט הוא משחק יפהפה ממולא בתוכן, למרבה הצער לא כל זה שווה את המסע.
3.5 ציון כולל
דירוג הקוראים: (5 קולות)
אופק אפס שחר, אתה זוכר את זה? האם אתה זוכר את המסע של אלוי הצעירה של נורה הצעירה? העולם התאהב בה כשהצילה את עולמה מהמכונות המסוכנות בהובלת האדס. סורר א.אני. עם כוונות זדוניות. 5 שנים עברו ועכשיו אנו מקבלים את החלק השני של Aloy’s Quest in אופק אסור מערבה.
מוֹקֵד
יש לי וידוי. אחרי חמש שנים מאלוי והחבורה, שכחתי כמעט לחלוטין את מה שקרה. המשחק עושה כמיטב יכולתו כדי להכניס אותך מחדש לאדמה הפוסט-אפוקליפטית Aloy מתגלה מ. המשחק נפתח כעבור 6 חודשים עם Aloy מנסה למצוא גיבוי של גאיה כדי שתוכל באמת להציל את כדור הארץ.
הסיבה לכך היא שכוכב הלכת גוסס. מכונות עוברות פרוע, הגידולים גוססים ובעלי חיים מורעלים על ידי האוויר שהם נושמים. Aloy מתערבל כדי למצוא את הגיבוי של גאיה כדי לנסות ולהחזיר את כדור הארץ למסלול. למרבה הצער, ישנם מכשולים רבים בדרכה. מהדס שזה עתה התחדש לקבוצה של בני אדם מסוכנים Aloy הוא לגמרי מחוץ לעומק שלה. האם זה יותר מדי אפילו לאלוי לכתף? אולי.
למערב, המערב האסור
עם כל זה שקורה לכדור הארץ והפתרונות היחידים האפשריים במערב האסור, אלוי צריך לחצות את הארץ החדשה והמסוכנת הזו. לאורך הדרך, היא’אני תעשה בעלות ברית חדשות ומפגשים מכונות חדשות מפחידות.
אז מה עובד בו אופק אסור מערבה? בכנות, המשחק מדהים. אני שיחקתי אופק אסור מערבה בפלייסטיישן 5 וזה פשוט נראה יוצא דופן. היישובים השונים בהם אתם מבקרים, ממדבריות עקרות ועד ג’ונגלים שופעים ועל פסגות ההר שלג, הם יפים. היו כמה פעמים במהלך ההפעלה שלי שם פשוט עמדתי בשקט ולקחתי את הכל פנימה. זה נעזר במצב צילום מהנה תמיד. זה איפשר לי להציל כמה מהזיכרונות המתוקים שלי יותר. עכשיו בזמן שאתה’מסתכלים על אותם נופים יפים היצורים המאכלסים אותם, מבני האדם למכונות ובעלי החיים, הם תיק מעורב.
בעוד שבני האדם נראים נהדר מבחינה ויזואלית יש תחושה מוזרה של העמק הלא מסובך עליהם. יש לזה מה לעשות, לדעתי, בעיניים. הדמויות לעיתים אינן מסתכלות זו על זו, ראשיהן ינדדו והן נראות כמו בובות, בובות מעוצבות מאוד אבל בובות בכל זאת. כמו כן, מצאתי שהמשחק לא נטען מספיק מהר. היו גם בעיות עיבוד עם בניינים/דמויות שנמצאים על בסיס חצי רגיל.
אני אגיד אם כי המכונות, לעומת זאת, הן פנומנליות. עד כדי כך שדאגתי באמת כשנלחמתי סוגים מסוימים של מכונות. המכונות המעופפות במיוחד הפחידו אותי. השחקנים השמשנים ימצאו רבים הם כאבים אמיתיים בתחת.
הכן את עצמך להרפתקה ממצה
ב אופק אסור מערבה כדי להילחם בכל המכונות הללו, יש לך שפע של נשק העומד לרשותך. כל מה שאתה צריך זה השברים והרכיבים לקנות אותם ויהיה לך ארסנל להפיל כל חיה מכנית. עד כדי כך שלדעתי אתה יכול להיות מוצף בקלות על ידי ריבוי הנשק, התלבושות, הסלילים והצבעים.
אני אומר את זה מכיוון שניתן לשדרג כל כלי נשק מספר פעמים, לשפר עם סלילים ואז יש לך תלבושות שונות שיש בהן שיפורים עליהם ניתן לשדרג גם כן. אם זה לא’לא היה לך את הראש להסתובב מספיק כי ניתן לשדרג את אלוי עצמה על פני מספר עצי מיומנות מרובים. כל עץ מיומנות מעניק לאלוי יכולות חדשות ומשפר את יכולותיה הפסיביות. מה שהפתיע אותי היה מספר היכולות בכל עץ מיומנות. יש בין 25 עד 30 יכולות בכל עץ מיומנות וניסיתי להפיץ את הנקודות שלי כדי לנסות ולכסות את כל הבסיסים שלי.
לא הכל כרום ומבריק
אתה כן זקוק לכל היכולות הללו, אם כי אתה תהיה במסע עצום להציל את העולם. המערב האסור הוא עצום ובלתי סלחני (במיוחד בקשיים קשים יותר) וכל כך הרבה אנשים זקוקים לעזרתכם. אם אתה’לא תתמקד במסע הראשי, אתה תהיה מקושט על ידי קווסטים בצד, סידורים, משרות, אתגרי ציד וכו ‘.
אם כי קו המסע הראשי עצמו הוא מעורבות. רבים מהם משיגים משימות, גם אם אתה’שיחק אופק אפס שחר אתה’לשים לב כי לסטות הצדדיות יש סגנון דומה למקור. המפתחים בהחלט הלכו על: אם זה’זה לא נשבר, דון’לא לתקן את המנטליות. שם’שום דבר לא בסדר בזה אבל לפעמים המשחק הרגיש כמו DLC יוקרתי ולא כניסה חדשה לגמרי.
בחזית המשחק, מעט השתנה. אתה צוד את המחצבה המתכתית שלך עם המלכודות שלך, קשתות וקשתים. אם שם’היה כל שינוי קרב התגרה הוענק יותר תשומת לב. זה לא רצוי לדעתי מכיוון שאין חסימה, אין מערכת נעילה. קרב תגרה הוא בעצם, ברווז דודג ‘, צלול ואז משמיד. זה’זה מחוספס ומתסכל. מצאתי את עצמי נלחם באותו בוס אופציונלי במשך שעה מוצקה כי מצאתי את כל המערכת די מגושמת.
מצאתי אופק אסור מערבה חוויה מנוגדת. לכל חלק ממנו נהנתי שם היה אלמנט שהוציא אותי ממנו. אמנם זה שופע תוכן לא כל זה כיף. אני גם מתאר לעצמי שזה יהיה השלמה’סיוט עם הכמות העצומה של אספנות, כלי נשק ואזורים לחקור. אם אוכל לסכם את זה זה יהיה זה: זה מרגיש כאילו הסטודיו נפל לשגרה הדומה ל- Ubisoft ול- מִתנַקֵשׁ’S Creed זִכָּיוֹן.
הישאר מעודכן ל- Gameir. בואו לדבר איתנו בטוויטר (@gam_eir), פייסבוק (@gameir) ואינסטגרם (@gameir).
אני מבטיח לנו’נחמדים! המשך עם הזרמים שלנו ב- Twitch (Gameir) והסרטונים שלנו ב- YouTube (Gameir) ואנחנו’אני ייתן לך את כל התוכן האחרון.
האם אופק אפס שחר נהיה משעמם
Muy Guay en General; Personaje femenino נפלא, היסטוריה que no me convencia pero ha acabado bien entrandome, junto al lore, gameplay que lo mismo aunque me habria gustado un poco mas de claridad con ciertos temas (refueriend at stats, como como la piecience queca queca quecao quecaom o debil porque hay algunos que me parecieron ilegibles)
אסטטיקה אונקארית אונק לא טוב טנטס גאנאס דה האקר קפטורה טודו אל רטו. עידן una cosa mas General, אין קומו אלגו נוגטיבו. ME FALTA EL DLC PORQUE EL DISEñO DE MUNDO ABIERTO GENERICO DE IR A PUNTITOS AUNQUE ESTA MEJOR PORQUE NO VES LA RUTA EN EL MAPA ES AGOTADOR. Tambien Me Falla El Tema Monturas, No Ganas tiempo al Conseguir una
4.לפני 5 שעות
לַחֲלוֹקהושלם
האריס
50% פלייסטיישן 4
23 שעות 40 מ ‘שיחקו
אני יכול לראות מדוע אנשים מסוימים אהבו את זה מכיוון שהקרב מעניין אבל הסיפור ולא הלחימה נדבקו איתי באופן שרציתי לחזור ולשחק יותר.
1.לפני 5 ימים
לַחֲלוֹקבדימוס
Vayne7777777
50% מחשב
התקדמות 112 מ ‘
לא אהבתי את המשחק. הרובוטים מגניבים אבל כל השאר מרגיש לא טוב בכלל – אחיזת היד, הסיפור, הדיאלוגים, מכניקת המשחק. אני יכול לראות מדוע אנשים אוהבים את זה מסיבות דומות שאנשים כמו AC Valhalla (שגם אני לא יכולתי לסיים). זה מחזיק את היד שלך, אין הרבה קושי וכל מה שאתה צריך להציע זה הזמן שלך עד שהנסיעה תסתיים.
אפילו נתתי את המשחק הזה הפסקה ארוכה וניסיתי אותו שוב אבל זה מרגיש גרוע יותר מהפעם הראשונה שהתחלתי את המשחק. אני לא יכול להמליץ על זה. אם אתה רוצה משחק דומה כמו HZD (אבל בלי רובוטים) אני מעדיף להתייעץ להסתכל על משחק כמו AC Origins – סיפור טוב בהרבה, מכניקה, מוזיקה, עצי מיומנות וכמעט כל השאר. אם אתה רוצה פעולה מרתקת יותר RPG אז ה- Witcher III מציע הרבה יותר.
לפני 4 ימים
לַחֲלוֹקהושלם
Cage92
80% פלייסטיישן 4
39H 32 מ ‘שיחקו
משחק ממש מהנה, עם כל כך הרבה כלי נשק וגישות לקרב. מבחינה טכנית אחד המשחקים היפים ביותר ב- PS4. הבעיות העיקריות הן הסיפור, עם משימות משניות משעממות באמת והעלילה הראשית קצת מבלבלת, עם קרב סופי לא כל כך אפי.
בתקווה לראות את הפגמים האלה שתוקנו בסרט ההמשך, אופק אסור מערבה. פראי קפוא עדיין לא שיחק, מצפה לזה.
1.לפני 5 שבועות
לַחֲלוֹקהושלם
פְּרָטִי
85% מחשב
58 שעות שיחקו
2.לפני 5 שבועות
לַחֲלוֹקהושלם
AllplayingInstyl
90% מחשב
91H 21 מ ‘שיחק
הסיפור היה נחמד. אפילו טכניקת הלחימה הייתה טובה. החלק הטוב ביותר היה התרחיש והפרטור שהופך את המשחק למיוחד. כל דיאלוג כל ביטוי הרגיש אמיתי. מכיוון שלא הצלחתי להבין באילו כלי נשק להשתמש במקום בו המשכתי לשחק עם חצים פשוטים שהפכו את המשחק לממושך למדי וקשה אבל בסך הכל הכל היה בסדר.
2.לפני 5 שבועות
לַחֲלוֹקהושלם
בולזן
95% מחשב
70H 35 מ ‘שיחקו
קרב וסיפור מעולים, הדרך בה הם הופכים את בעלי החיים/המכונות הם יפים ונחמדים מאוד להילחם.
האופן בו הסיפור מועבר לנו הוא טוב ומרגש.
הגרפיקה של המשחק וסביבת העולם ממש מגניבה
לפני 3 שבועות
לַחֲלוֹקבדימוס
Meiod
30% פלייסטיישן 4
התקדמות 4H
המשחק לא מעניין במיוחד, המשחק יפה עם זאת, אהבתי את המגרש, אבל השתעממתי מהר מאוד.
3.לפני 5 שבועות
לַחֲלוֹקהושלם
Umbrablades12
95% מחשב
התקדמות 55 שעות
קרב וסיפור מעולים. מכונות הן ייחודיות ומאתגרות להילחם. 9.5/10
מוזיקה: 8
חזותיים: 9
משחק: 9
סיפור: 10
3.לפני 5 שבועות
לַחֲלוֹקהושלם
500mlinstantramen
85% מחשב
43H 43 מ ‘התקדמות
שיחק את זה ב- PS4 קודם.
HZD היה משחק די פורץ דרך ב- PS4 – הוא הצליח להוציא כמה חזותיים מדהימים על פיסת חומרה מוגבלת למדי. אני חושב שזה החזיק מעמד היטב, העביר אותו למחשב, ונראה מדהים עוד יותר בהגדרות מקסימום. מה דעתך על ההיבטים האחרים?
זה היה. מעורב, לדעתי. Aloy הוא דמות מוזרה מאוד. אני חושב באופן אובייקטיבי, היא דמות כתובה מאוד. היא צומחת ומתפתחת כשהיא הופכת פחות אנוכית ומתחילה לדאוג יותר לעולם גדול ממנה. היא ילדה, אין שאלה לגבי זה. אבל הדרך שכתבו אותה. גרם לה להיראות כמו מרי סו, כמעט. בכל פעם שאתה עושה מסע צדדי, או הפעלת שליח, הדרך בה היא מתקשרת עם NPCS היא מאוד ביזארה. מנקודת המבט שלה, היא תמיד בימין. גם כשהיא טועה או עושה משהו דו משמעי מבחינה מוסרית, אלוי מסתובב את זה שהמי שביקש ממנה לעשות את זה טועה, לא אותה. לשחק כדמות אגו גדולה היה בהחלט קצת צורם, ולמעשה לא אהבתי אותה בנקודות מסוימות. זה הרגיש כאילו אין שום השלכות למעשיה – לא משנה מה היא עשתה, זה הרגיש כאילו אלוי תמיד זכה לתגמול על כך ואף אחד מעולם לא דחף אליה, פשוט קיבל את זה. זו הסיבה שבאמת אהבתי את סילנס ואת הדינמיקה שלהם – הוא היה אחת הדמויות הבודדות שקראו לה על BS שלה והפכו אותה ללא מילים לעיתים. מצאתי את זה מצחיק ששניהם לא אהבו זה את זה מאותה סיבה – מכיוון שהם היו דומים מדי זה לזה, חכמת אישיות. זה מפחית מאוחר יותר במשחק כשהיא הופכת להיות צנועה יותר ומתחילה לדאוג יותר מסתם עצמה ואת אביה, אבל זה נוכח מאוד כמעט 75% מהמשחק.
העלילה עצמה הייתה מצוינת – אהבתי איך המשחק נוגע בעיקר לגלות מה לעזאזל קרה לכדור הארץ, ומדוע יש דינוזאורים מתכתיים עכשיו. העולם היה סופר כיף לחקור את הפעם הראשונה שאתה מתרוצץ, אבל אני חושב שהוא נפל לאותן החסרונות שכל כך הרבה משחקים עולמיים פתוחים סובלים מהם לאחרונה. עצום כאוקיאנוס, עמוק כמו שלולית. הייתה כמות מאכזבת מזעזעת של עומק ואחורה למקומות השונים במשחק. המשחק היה המקום בו המשחק ממש זורח – התנועה של Aloy נוזלית ומגיבה, הקשתות חלקה חמאה, ומשחק תגרה הוא מאוד כיף ובעלי מזעזע באופן מזעזע.
אני חושב ש- HZD הוא משחק שעושה הכל בצורה קיצונית. זה מסמר את המשחק והסיפור. היה לו עולם שהתאכזבתי מאוד ממנו ו- MC מוזר מאוד שהצטיין כדמות באזורים מסוימים, ונכשל באחרים. בסך הכל, זה משחק טוב. 8.5/10.
לפני חודש
לַחֲלוֹקהושלם
Leonel_1511
90% פלייסטיישן 4
45 שעות שיחקו
לפני חודש
לַחֲלוֹקהושלם
Laggypirates
95% מחשב
55 שעות שיחקו
אהבתי לחקור ולהילחם ברובוטים גדולים יותר וחזקים יותר
עקומת התקדמות טובה בטירוף, בדיוק כשהשתעממתי מאזור המתנע, זה העביר אותי לאזור המזרחי, בדיוק כשהייתי עייף ממנו נגמר לי המשימות לעשות שם ועברתי לאזור המערבי ומצאתי המון דברים חדשים. נדחקתי כל הזמן לחקור עוד יותר ולבדוק את היכולת שלי. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי Belowback והייתי מבועתת, אבל אז אתה לומד להילחם בהם והם הופכים לא מאיימים. כל אויב הוא כזה, אתה לומד ומשתפר בלחימה, אתה לא סתם טוחן ומצטיין אותם כמו משחק מסורתי היה. אתה יכול ממש לנצח את המשחק הזה עם כל ציוד המתנע. אהבתי את זה לחלוטין 11 מתוך 10
הסיפור היה די טוב אבל האם התבונן באדום לעומת כחול בסוף. יכול היה להשתמש במעט עמימות מוסרית.
הנושא הגדול היחיד שיש לי עם המשחק הוא צעדת של כמה מהדיאלוג העיקרי של הסיפור. היו שני מקרים נפרדים שבהם צעקתי על המסך שלי “אנא שתוק” הייתי כל כך מפוצץ בכמה דיאלוג סצנה חתוכה ומונולוג נאלצתי לסבול.
לפני חודש
לַחֲלוֹקהושלם
GELO599
90% מחשב
14 שעות שיחקו
לקח לי מספר פעמים להיכנס לזה אבל סוף סוף שיחקתי את זה וסיים את המסע הראשי. משחקי משחק מדהימים ומשחקים זה כיף אך לפעמים חוזר על עצמו. משימה אחרונה מדהימה, איזה שיא. הלוואי שהוא טופח על PS5 Tho היה מנגן אותו שם במקום במחשב הנייד האמצעי שלי.
לפני חודש
לַחֲלוֹקהושלם
עקוב מדם
95% מחשב
72H שיחק
משחק וידאו מדהים כבר 6 שנים, שיחק במחשב האישי.
גרפיקה מדהימה עם היסטוריה עשירה טובה, מכניקה לחימה קשה קשה.
הרבה זמן אני לא נהנה ממשחק כזה.
מהו המשחק AAA המשעמם ביותר ששיחקת אי פעם להשלמתו?
באופן אישי אין לי את אותה שנאה למשחקי AAA שאנשים ברשת עושים. בדרך כלל הם מציינים כיצד התעשייה כושלת גורם לזה וכי אינדי הוא הדרך ללכת על משהו “טוב” אבל אני חושב שלשניהם יש את היתרונות שלהם. AAA יכול להיות ממש מלוטש גם אם אנשים אומרים שכל התקלות האלה קיימות (סליחה שאני המעטים שלא קיבלו תקלות ברוב המשחקים כולל Unity Assassins Creed ל- Cyberpunk אבל אני מבין למה הם רעים אז אל תדאג).
TLDR: אני חושב שכמה משחקים מלבד תקלות ודברים הם דברים שאנשים פשוט משועממים מהם. AAA WISE האם אתה מכיר כל. באופן אישי, רוב משחקי ה- AAA הם כיף אם אתה לא מעלה על זה. עם זאת, שיחקתי הכי הרבה דרך GamePass.
לפני שנה
במבט לאחור, זה’S Mass Effect Andromeda. זה’זה אחד מאלה “משחקי מפה עם פיסוק מוגזם עם תגמולים מינימליים מאוד” משחקים עם התקדמות איטית להפליא. נוסף’לא מפתיע בהתחשב בזה’משחק משחק אפקט מסה), ואז כל ה- DLC וההמשך בוטלו. אז בסופו של דבר זה היה עשרות שעות במשחק לא מהנה במיוחד שלעולם לא ישתלם בעתיד, טוב יותר.
אה, ואת האינסופי לכאורה “ספינת הובלה מלאה בחברים הנופלים לעולם הפתוח הריק הזה” רגעים עוד יותר סגרו את זה. לפחות מפת הגלקסיה הייתה מסודרת?
לפני שנה
לאחרונה זה כנראה יהיה אינסופי הילה. הסיפור הוא בלגן והקצה האחורי של המשחק ממש גורר. עבור הפקת AAA וכזכיינית לילדים עם פוסטר המייצגת את ה- Xbox הם באופן מפתיע עשו מאמץ מועט בגיוון גם המשחק והעיצוב ברמה.
לפני שנה
לפני שנה
oof. ובכן, סביר להניח שזה חוט חריף.
הוא Nier: אוטומטים נחשבים ל- AAA?
להיות ברור- אין לי רצון חולה כלפי נייר או המעריצים שלה. פשוט סיימתי עם הסביבות, גיהינום של כדור וחרדה אחרי 2 הפעלות אבל עברתי לסיום “האמיתי”, למרות שזה לא ‘עושה את זה’ בשבילי.
אשמתי יותר מאשר המשחק (כנראה).
לפני שנה
המממ. בהתחלה אני רוצה להגיד אנדרומדה, אבל לא ניצחתי את זה כי חשבתי שזה משעמם, ניצחתי את זה כי חשבתי שזה נורא והייתי צריך לראות את כל זה, למקרה שמצאתי משהו גואל (אחרי שקיבלתי את גביע הפלטינה עבורו גיליתי: אין כלום).
התשובה הנכונה, מבחינתי, היא כנראה Fallout 4. אהבתי את Fallout 3 מספיק טוב בשביל להיות חדש וייחודי, אבל לא אהבתי את ניו וגאס ואני חושב ש -4 זהה לי. אמנם אני אחד החנונים הגדולים ביותר של מגילות הזקנים, ואוהב לחלוטין את סגנון ה- RPGs של בת’סדה, מתברר כשאתה מציב את מטיפולי ה- RPG האלה באחת ההגדרות הפחות אהובות עלי (פוסט-אפוקליפסה), הפוך את כל הדמויות לטעם כזה או אחר של “אני פאנק רחוב!”ועצב את העולם להיות 50 גוונים של חום, אני משתעמם מאוד מאוד. אני מנצחת את זה כשזה יצא ואני לא יכול לספר לך דבר אחד על הסיפור או הדמויות הראשיות במשחק ההוא.
לפני שנה
התכוונתי להגיד לה נואר בהתחלה. זה משחק שסיימתי ועשיתי בו ציד הישגים נוספים למרות שנאתי אותו בסוף.
לאחרונה: Outliders זה מטומטם כמו לעזאזל, סוג של כיף מרגע לרגע, אבל יכול להיות משעמם אם תחליט לטחון. ואני מגרד את כל 43 ההישגים במשחק ההוא. רק בגלל שהם היו ניתנים לביצוע מושלם. זה לא היה שימוש נהדר בזמני.
לפני שנה
Castlevania: Lords of Shadow.
זו הייתה תקופה שהמוח שלי לא יכול היה להתמודד עם משחקי סיום התחלתי לשחק. השתעממתי מהמשחק הזה ב משימה שנייה. וגם לעזאזל, זה היה גם משחק ארוך. תודה לאל שהתגברתי על הנטיות המגוחכות שלי, ויכול פשוט להשאיר משחקים משעממים/רעים לא גמורים ולהמשיך הלאה.
לפני שנה
Final Fantasy 15, בחלק העליון של הראש. אני בטוח שיש הרבה מועמדים.
לפני שנה
@Mellotronrules: למה אתה שונא את נייר אוטומטה וכל מעריצי Nier Automata … מה עשינו לך
לפני שנה
ציוד מתכת מוצק V כאב פנטום.
באופן כללי, אני תמיד מרגיש שדברים ממותגים כ”משחק של Hideo Kojima “יש את האומץ לבזבז את זמני, אבל בדרך כלל יש להם קודה Al’right. לכאבי פנטום יש את הכדורים לסיים שאומר לך שהכל שטויות. אני לא חושב שחבל ארוך יותר מקונאמי יכול לתקן את זה עם התבררות המוות.
לפני שנה
אם חבר לא היה מפציר בי לשחק את זה כל הדרך, הייתי מוותר משעמום אחרי כמה שעות. שיחקתי את כל העניין בישיבה אחת, בידיעה שאם הייתי מפסיק, לעולם לא אחזור לזה.
יכול להיות שזו הייתה למעשה אחת החוויות המשעממות ביותר שהיו לי אי פעם.
לפני שנה
אל המלחמה 2018. בהשוואה לקודמים, זה הרגיש כמו סיסמה. הקרב הרגיש כל כך מגושם, ל- PS3 היו חתיכות סט מרשימות יותר, וזה פשוט גרר כל כך הרבה, גבר.
יש מה לומר על צעדה במשחקי AAA, וכמה מהמשחקים האחרונים של סוני ממש מפסידים את המיקוד הזה. Uncharted 4, האחרון מאיתנו 2, זה. לא הכל צריך להיות 20-30 שעות, במיוחד כאשר הנרטיב הוא מוקד עיקרי. שעה בין פעימות הסיפור הגדולות ארוכה מדי כשאתה מנסה לספר סיפור משכנע.
לפני שנה
כנראה מותח את ה- AAA -ness כאן, אבל אני זוכר ששתעמם על ידי ממלכות אמלור די ברגע שיצאתי מהמערה ולעולם החיצון. זה כנראה משחק די מעניין משם והלאה, אבל פשוט לא הייתי מכניס את הכמות הזו למשחק שמשעמם אותי עם הסיפור שלו מה- Get Go.
גרילה סיעה אדומה גם לא עשתה את זה בשבילי. היכולת לרסק מגדלים עם הפטיש וחומרי הנפץ שלך זה כיף גדול, אבל ברגע שהיית ממלא את זה ולהחליט לעבור את משימות הקמפיין. יֶלֶד.. אין שם הרבה.
גם מקורות עידן הדרקון ואינקוויזיציה של תקופת הדרקון גם משעממים אותי די מהר. אפילו נרדמתי וצפיתי באחותי עוברת את שעות הפתיחה של האינקוויזיציה. משחק די יפה, אבל פשוט לא קורה שם הרבה.
וכנראה שזה לא ‘אחד ממשחקי ה- AAA-Games המשעממים ביותר ששיחקתי, בהתחשב בכך שביליתי בו יותר מאה שעות בפלטפורמות מרובות, אבל עדיין צריך להזכיר ש- Fallout New Vegas הוא משחק משעמם להפליא מנקודת מבט של משחק. העולם הזה פשוט חסר מסוים.. je ne sais quoi. פיצז! זה מרגיש כל כך שטוח. הכל כל כך חום. אין החלטות גדולות משנות עולם המגוונות המעוררות את המערכת שמאפשרת לך זריקת אדרנלין למערכת. העיר ניו וגאס עצמה בכלל לא מרשימה. כל מה שנותר הוא שהדיאלוג נעשה היטב. יש לי ישר זמן טוב יותר עם Fallout 3 כי באותה נקודה השממה בתלת מימד הייתה עדיין מראה חדשני ועדיין היה מעניין להבין אילו חלקים מ- Fallout 2 נוכחים ב -3. וגאס חדש עשוי להיות משחק טוב יותר בסך הכל אם תשים את המשחק לצד, אבל פשוט לא הייתי צריך את המינון השני הזה שהוא מסתבר. זה לא עוזר שהייתי צריך לשחק את זה ב- PS3 קודם, אבל אפילו הכל מחופש עם המצבים האחרונים, לא יכולתי להפוך את הזעף שלי להפליא.
לפני שנה
אם הייתי מסיים משחקים בפועל, הייתי אומר או פורזה אופק 4 או 5. אבל מתוך משחקי התקציב הגדול שסיימתי בפועל, Far Cry 5 הוא טכני המשחק המשעמם ביותר שסיימתי בשנים האחרונות.
לפני שנה
Red Dead Redemption הוא סיסמה לשחק דרך. ניצחתי את זה בשנה שעברה רק משחקת את משימות הסיפור ואתה פשוט מבלה רוב הזמן להתחיל במשימה. רכב על הסוס שלך למקום המשימה. זה נגמר רק כדי שתצטרך לנסוע כל הדרך חזרה על המפה כדי לקבל משימה נוספת. הירי מהנה, אבל זה משחק משעמם איטי.
לפני שנה
אתה באמת צריך להפסיק לקרוא את האשכולות של Reddit, Topcystlist.
עם זאת, Final Fantasy X הוא המשחק המשעמם ביותר של AAA ששיחקתי אליו. זה היה ה- JRPG האחרון ששיחקתי אי פעם.
לפני שנה
אני לא משלים משחקים שנמצא לי משעמם.
לפני שנה
Borderlands 2. המגבלות של זה בשילוב עם כמה זמן חלק מהרצפים בו נעשו המחצית האחרונה שלו להרגיש כמו סיסמה ענקית. חלק מהאזורים היו גדולים מדי מכדי שלא היו להם נסיעה מהירה לפי דרישה. כשקיבלתי את זה לראשונה בשנת 2012 לא סיימתי את זה ולקח לי עד לפני כמה שנים סוף סוף להסתובב עם זה לפני ש- Borderlands 3 יצא.
Borderlands 3 תיקנו די הרבה מהנושאים שהיו לי עם 2 והיה לי זמן טוב יותר באופן משמעותי עם 3 כתוצאה מכך.
לפני שנה
אני חושב שסיימתי את BFA שהיה המסע האחרון שלי ל- World of Warcraft. זה בערך כל מה שקיבלתי בשביל זה.
אני אסיים משחקים טובים, ואסיים נזירה הוגנת של משחקי “רעים” אבל אני פשוט אפסיק לשחק משהו אם זה משעמם.
לפני שנה
@Humanity: תצטרך לשאול אותי לפחות 4 פעמים יותר לתשובה האמיתית.
לחשוב על זה יותר- FF13 היה דו משעמם יותר מנייר, כך ש- FF13 היא התשובה הסופית שלי.
לפני שנה
בדרך כלל אני לא מכריח את עצמי לשחק משחקים שאני לא נהנה מהם (נפלתי מ- RDR2 ממש מהר) אבל הייתי אומר אופק: אפס שחר. לולאת המשחקים משועממת אותי עד דמעות וחוט הסיפור הראשי היה לא מעניין ומשעמם ביותר. אבל אהבתי את הבזקי הסיפור האחורי שמפזרים לאורך כל הדרך והם המשיכו אותי להמשיך עד הסוף. הם צריכים לבצע כמה שינויים רציניים בלחימה, בקרות, משימות, מערכת שדרוג ו. הכל אם הם רוצים שאקנה את ההמשך. במיוחד מאז התעלומה של הסיבות של האפוקליפסה ומדינת העולם כבר נפתרה.
אה ולקח לי ממש שנים לסיים את Bloodborne. לא ממש בגלל שעמום אלא תסכול. ערבוב כוונון מכוון, קושי גבוה וזמני טעינה מאסיביים שנעשו לתקופה די חראנית עד שנכנסתי לקצב והתחלתי למות פחות. אחרי שזה קרה ניצחתי את 80% האחרונים של המשחק בעוד כמה שבועות. החלק הקשה ביותר של המשחק הזה הוא ניהול נפשית את זמני הטעינה.
לפני שנה
אפילו משחקים משעממים ברמה בסיסית מתגמלים מעט להשלמה, ישנם חלקים טובים, אתה מקבל את שביעות הרצון של פילוס, למצוא נשק חדש או להכות את הבוס בסוף וכו ‘. אז קשה לי לומר אם כל אחד מהם גרוע מהאחרים, אני מכה אותם מרגישים קצת ואז תשכח מהם ואמשיך הלאה, אז אני פשוט אפרט כמה את האביב הזה.
עורכים הערה בדיוק הבנתי שהתשובה היא Destiny 2, אבל זה כל כך משעמם אפילו התשובה הזו משעממת, כך.
כל הילה אחרי הראשונה, הראשונה מקבלת מעבר בכך שהוא הראשון, הוא היה חדש, היה עולם מעניין, שילב רכבים בלחימה בצורה חלקה, קורטנה, ספארק אשם, ההילה, אפילו נהנתי להילחם בשיטפון שלא כמו רוב, אבל כל מהדורה אחריה הייתה נעדרת כל כך סיפור ורעיונות שהם פשוט הרגישו כמו חבילות מפות ששיחקו גרוע יותר מאשר המקור מקור.
נכנסתי לכל סרט המשך בציפייה למשהו טוב יותר בזכות ביקורות נלהבות אבל בורדום נכנס כשאתה מבין חצי דרך שום דבר שמעניין לא קורה או יקרה.
2 ו -3 שלא הוגדרו, לא שיחקתי את הראשון, השנאניגנים של נתן דרייק הם כיף אבל בשילוב עם רצח העם שהוא מבצע את זה קצת בסיכוי עם עצמו, אתה מטפס ויורה במשחקים האלה, אך הטיפוס כה קל שהוא יכול להיות נעדר ולפחות ב- PS3. אני אוהבת רגעים קבועים לחתיכה ו- Uncharted ידועה בהם, אבל הם מאוכבים מהעובדה שאתה צריך להשתלט ולשחק את המשחק, ואז כמובן שהם זורקים אויבים על טבעיים במפורסמים לקראת הסוף, וזה היה כמו להוסיף טדיום למרק הטדיום.
שליטה, אל תפגע בי, נהנתי לטוס סביב ולהילחם באויבים ברגע שקיבלתי את המשחק כדי לשפר את מכניקת מיתוג הנשק והבריאות, והסיפור בסדר, אבל זה די הרגיש כאילו כל החלקים המדהימים המדהימים של העולם של אותו משחק היו רק משתרכים מ- SCP, היי, אני יודע שאף אחד מהם לא יכול להיות שמאפיינים לא פחות מן האפשרות של מעודכן, אם כן, אם כן, אם כן, יש לך את האפשרות האפשרית של האפשרות יותר. לא שם, כך שאם אתה מכיר את הפרט המדהים בהגדרה הרדיקלית של SCP Control בסופו. הוסף לזה שרוץ לאזורים ונאלץ לעשות קרבות גדולים שוב ושוב במשך 20 שעות ואני שמח שזה לא היה עוד.
לפני שנה
אינקוויזיציה של תקופת הדרקון. ממש נרדמתי באמצע אחר הצהריים תוך כדי התרוצצתי בעורף. בדיעבד אין לי מושג למה טרחתי לסיים את זה, מכיוון שאני בדרך כלל טוב מאוד בנטוש משחקים שלא אכפת לי מהם.
@cikame: לא כאן כדי לטעון את הנקודה שלך “השתעממתי”, כי הכל סובייקטיבי, אבל אני אוהב את SCP ועדיין חושב שהשליטה הוציאה את זה מהפארק. אם לכל מוזר שקורה בבית העתיק ביותר היה התמוטטות טקסונומית ממצה או שהיו קיצוניות של שוכנות שוכנות בכל פינה, אני חושב שזה יהיה משחק חלש יותר לזה. היופי של SCP הוא שמדובר ברשת כה סבוכה מסיבית של סתירה ופרט מכריע, מה שהופך אותו גם לבלתי מעשי להתקיים בצורה גדולה כמו כל דבר אחר מלבד פרויקט מחבר Wiki מבוזר. אני חושב לקחת את הנחת היסוד הכללית הזו, אך הפשטת אותה למושגים החיוניים שלה ולהשאיר הרבה יותר לא מוסבר והותיר לדמיון שימש שליטה סופר היטב, שכן כמשחק וידאו הוא סומך הרבה יותר על הוויזואליות והסביבות שלו כדי לתת לך תחושה של חוסר מציאות מוזר ש- SCP מעביר באמצעות הטקסט שלה.
(למה זה שווה, אני חושב שמשחק ה- SCP האידיאלי יהיה סוג של סים בירוקרטיה בקווי ניירות בבקשה, שם אתה דוחף עיפרון ומפחית את זוועות המזוין של עולמו של SCP לדוחות קליניים ומסמכים.)
לפני שנה
בעיקרון אני אף פעם לא משלים משחקים שאני לא נהנה. אני נותן משחק אולי שעתיים לערך כדי לתפוס את העניין שלי, ואם זה לא, אני מפיל אותו. היוצא מן הכלל היחיד בזיכרון האחרון שאני יכול לחשוב עליו היה חרב סקייוורד. למשחק הזה יש היבטים טובים אבל זה לא נהדר. סיימתי את זה רק כי ובכן, זה זלדה, ואני צריך לסיים כל זלדה (קו ראשית).
לפני שנה
Red Dead Redemption 2. רציתי לראות את הסיפור של ארתור לסיום אבל בנאדם שנאתי לעשות הכל במשחק הזה.
ניצלתי את הגיהינום מאותו דבר מצלמת נסיעה אוטומטית. במבט לאחור הייתי צריך פשוט לצפות בחתך ביוטיוב של הקצוות כי אני חושב ששנאתי לשחק את המשחק עד כדי כך שלא היה שום תמורה לסיום (ים).
אופק אפס שחר קרוב אבל עברתי בערך באמצע הדרך לפני שצפיתי בהפעלה ברשת. זה היה רק אחד שבו אני חושב שרכיבי התפריט/RPG בסופו של דבר פגעו במשחק ופשוט לא נהנתי מהמשחק מספיק כדי לסבול את זה.
לפני שנה
Borderlands 1 בשבילי.
המשחק הזה חוף הרבה על היותו היורה הראשון של השלל שהיה לא היה’T Hellgate London. אז כמו, אבזרים לקביעת הבמה כך שגורל 1 ו -2 יוכל להתקיים, אבל אני לא’לא חושב ש- Borderlands 1 טוב מאוד, אפילו באותה תקופה.
ל- Borderlands 1 היה ירי השלל ועניין מגניב של קומיקס קומיקס שהולך על זה, אבל כל השאר במשחק הזה די תפל, ולמען האמת אני מתחרט על הזמן שלי (קבל rekt, 2009-2010 עידן ג’ף גרסטמן). קווסטים משעממים/סיפור/כתיבה, די סטנדרט סטנדרטי פוסט-אפוק/אויבים ובוסים (שודדים, חרקים חייזרים ענקיים, סיעה מיליטריסטית עם שריון וכו ‘.), בעיקר סביבות שממה מדבריות נשכחות. כעבור זמן מה שמתי לב שזו רק טחינה ברמה חסרת נשמה במקום שלא’לא אכפת במיוחד להמשיך כי הכל מלבד הירי די נשאב.
לפני שנה
יכולתי לנחות על אף אחד מהם.
(1) זה 2013 טומב ריידר. מעולם לא שיחקתי משחק לא מוגדר ואני מתחיל לחשוב שזו ברכה אמיתית. אה לא, הסביבה מתפוצצת ומתמוטטת בפעם ה -50! מניח שאפץ את המקל השאר הזה קדימה ואכה קפיצה כמה פעמים.
(2) Assassin’s Creed 2, האחרון שסיימתי (ושני אחרון שהתחלתי). אהבתי את המיקוד והאינטימיות של אותה AC ראשונה. AC2 העדיף את Sprawl למען Sprawl’s Sake, ואני התמודדתי דרך שטויות קניית חנות, אוסף פלורין תחת מחאה קיצונית. כמו כן, הגעתי לזה קצת מאוחר, אז זה כלל את ה- Siege DLC שזה סוג של פשוט צונח ממש באמצע כדי לפטר את כל המומנטום הקטן שהמשחק עבר.
לפני שנה
RDR2 – המשחק הזה מפתה. החלקים הטובים ביותר הם רצפי האקשן הארוזים. אבל עושה מטלות במשחק וידאו או לנסוע 15+ דקות כדי להגיע לאנשהו כמעט ויכוח. פשוט לא. תן לאנשים לבחור כיצד הם רוצים לנסוע במהירות, אם הם רוצים אנימציות מעבר והאם יש להאט אותם בנקודות. בעיניי, נאלץ לקיים אינטראקציה עם משחק בצורה מאוד ספציפית זה ההפך של עיקרי.
משחקים רבים פשוט הפסקתי לשחק – Neir: Automata, HZD, Fallout 4, Mirror’s Edge וכו ‘.
עריכה: כמו שהאדם שהוזכר לעיל, Tomb Raider 2013 גם בשבילי. השלמתי את זה וזה היה המשחק הראשון בו אמרתי. זהו זה? מה?
לפני שנה
נשימת הטבע. אפילו לא קרוב. המשכתי לחשוב שזה צריך להיות כיף כי כולם אמרו כך!
אני מעדיף שביליתי את הזמן הזה לזרוק את הקירות בטירת Hyrule עם הלשון שלי.
הייתי אומר אופק: אפס שחר. לולאת המשחקים משועממת אותי עד דמעות וחוט הסיפור הראשי היה לא מעניין ומשעמם ביותר. אבל אהבתי את הבזקי הסיפור האחורי שמפזרים לאורך כל הדרך והם המשיכו אותי להמשיך עד הסוף.
גם זה! אלף פעמים זה. כאשר ציד רובוט T-Rexes הופך למטען, משהו השתבש מאוד.
לפני שנה
@el_blarfo: אני חושב שהבעיה העיקרית היא שהקרב לא מרגיש טוב, והתגמולים אינם מעניינים לחלוטין. כהשוואה, שיחקתי את Monster Hunter Worl. הסיבה לכך היא שהקרב מרגיש טוב ומשפיע, ותוכלו להשתמש בקלקל כדי ליצור כלי נשק ושריון העשויים מהאויבים שלכם. הציוד אינו מיוצר משלל גנרי, אלא נועד למראה בלתי ניתן לטעות שהם עשויים מהחומרים הייחודיים שאזפתם שמרגישים נהדר! אני מאחל ששיעורי הירידה היו טובים יותר, אבל זה עדיין מרתק יותר מאשר ליצור גרסאות ‘סגולות’/’נדירות’ של ציוד קיים.
פשוט הבנתי ששכחתי ממשחק אשם בכל עוולות האופק, וכנראה היה מקור השראה ישיר עבור Devs Horizon – The Witcher 3! זה משחק נוסף שלקח לי ממש שנים לסיים כי תמיד השתעממתי מהעלילה הקרחונית, המתפתלת, העולם הפתוח חסר הטעם, דימום-תריסר צדדים (כל כך הרבה זמן מבלה בעקבות רצועות עם חזון מכשף), והקרב הנורא, הנורא ומערכת המעצר הגרוע בכל הזמנים בכל הזמנים בכל הזמנים). המשחק סוף סוף מרים והופך להיות די מעניין כשאתה מוצא את סירי, אבל אז המשחק כמעט נגמר. אני לא מתחרט על סיום זה. כחובב הספרים, המשחק. אני מעריך שהם בעצם השימוש באויב שסקקובסקי פשוט שכח ממנו (הציד הפראי) ומאוד נהנתי מהסיום המתוק והמר. מספיק אז כדי לנצח את סיפורי ה- DLC, למרבה המזל יש צעד טוב יותר מהמשחק הראשי.
לפני שנה
לפעמים אני חושב שכולכם רק רוצים להיות חריפים.
לפני שנה
Fallout: New Vegas שם למעלה. אם הייתי מעוניין באופן ספציפי בכתיבה טובה, הייתי קורא ספר או כמה. כי מחוץ לזה, ניו וגאס היא רק אחד המשחקים הכי מעורפלים שקיימים. אנשים התלוננו על יורים חומים אינסופיים ב -360 הימים והתלונות הללו תקפות, אך Fallout New Vegas היה החום ביותר של משחקי הווידיאו החומים המשעממים. יש דברים במשחק ש צריך היה מרגש, אבל זה פשוט דראג כזה לשחק או להשתתף בכך שאף אחד מהם לא באמת. במקום לעשות את אותה טעות עם PlanEscape: ייסורים, אני פשוט מפסיק לשחק בזה כמה שעות. אני מצטער, חבר’ה, אני צריך להיות משחק הגון כדי ללכת עם הכתיבה המבריקה שלי. מתן אפשרויות לדיאלוג של שחקנים ולהפוך אפשרויות אלה להשפיע על אירועים אחרים במשחק הוא מגניב וניתן לשבח ואחת החוזקות של משחקי וידאו. אבל אם זה כל מה שיש לך, אני לא מעוניין.
בצד ההפוך, הפסקתי לשחק את iCewind דייל כי הוסחתי על ידי משהו אחר שיצא וזה משחק שאני באמת רוצה לחזור אליו.
לפני שנה
@TheOneWhoplays: אם הייתי יכול לטרוח לסיים את ה- Witcher 3 זה בהחלט היה עושה את הרשימה, אבל הייתי כל כך שרוף אחרי סקליג ‘שנתתי לו הלוויה זולה והמשכתי הלאה.
לפני שנה
כלבי צפייה: הלגיון הוא האחרון. אני באמת לא יודע למה המשכתי לשחק אפילו בידיעה שלולאת המשחקים הליבה לא הייתה מעניינת אותי.
לפני שנה
@TheOneWhoplays: ראה, אהבתי לחלוטין את Witcher 3. הרגשתי שהקרב היה הרבה יותר מרתק מאופק, בהחלט. מבחינתי זה שהעולם הרגיש הרבה יותר ייחודי וחי, כך שהצלחתי להתעלם מהעובדה שלכולם כפות הרגליים ממוסמרות לרצפה ולכן לא יכול ללכת לאסוף חלקי מפלצת משלהם, או מה שלא יהיה. באופק, לשם השוואה, כולם הרגישו כמו בוט גנרי למסעדה גנרית.
בכל אופן, מעולם לא שיחקתי אף אחת מסדרות Monster Hunter, אז אני לא יכול לדבר עם ההשוואה הזו, אבל אני מסכים לחלוטין שהקרב באופק הרגיש חסר משקל. לעזאזל, בסופו של דבר אתה מקבל שרב. (ניסוח!)
תזכורת נוספת שאם משחק נותן לך כלי פשוט לדלג על מכונאי הליבה שלו, מכונאי זה לא מאוד כיף מלכתחילה.
לפני שנה
דרקון Quest VIII. זה בעיקר בגלל שקו העלילה היה איטי מאוד בביצועו, ולעתים קרובות נגרר למקומות. אבל דבקתי בזה עד הסוף ואהבתי את זה בסך הכל. לקח הרבה סבלנות מצידי.
לפני שנה
פלטתי את כלבי השעון המקוריים. באמצע הדרך ממש התחרטתי, אבל כבר עשיתי חבורה של דברים לקראת הפלטינה ונקלעתי לשגיאת העלות השקועה. ילד, האם אני שונא את המשחק הזה.
לפני שנה
@Mellotronrules: למה אתה שונא את נייר אוטומטה וכל מעריצי Nier Automata … מה עשינו לך
אני אגן על האדם שאמר נייר: אוטומטים. ראשית, אני שונא את הצורך לשחק באותו משחק שלוש עד ארבע פעמים כדי לדעת מה לעזאזל קורה בסיפור. שנית, הטוויסט העלילתי שהכניס את כולם באינטרנט לטיזרי נעשה לפני כן במשחק הראשון, והייתי מתווכח לעשות טוב יותר.
מה שבסופו.
לפני שנה
אתה יודע מה, כל דבר שהוא פשוט הורג דברים ללא מחשבה כאלפא כתוב גרוע. פעם אהבתי את משחקי Gears of War אבל אני לא יכול לשחק אותם יותר, הם פשוט מתרוצצים.
לפני שנה
התבוננתי במהירות במדף שלי והבנתי שיש חבורה של מפגשים גדולים שיכולים למלא את הקריטריונים האלה. אז הנה 5 המובילים שיכולים לשנות עמדות, תלוי באיזה יום אתה שואל אותי:
1. אי מת וכל המשך
2. גילויי אמונה של Assassin
3. החטיבה 2
4. הילוך מתכת סולידי X (אם כי אני מניח 1, מאז שזיין מסיים את האחרים)
5. שניהם אזור האנדרים
עכשיו, אם נפתח את שערי השיטפון למשחקים שהיו משעממים מכדי לסיים, היינו רואים קצת חרא אמיתי.
לפני שנה
הדבר שעולה לי בראש הוא מדליית הכבוד (2010).
לפני שנה
Halo Infinite הוא ככל הנראה האחרון. שיניתי את הקושי לקל בשלב מסוים וגם אז השעות האחרונות של אותו משחק היו סיסמה.
לפני שנה
חרב/מגן של פוקימון – סיפור בלתי ניתן לציון באמת לדעתי. אהבתי לגלות את הפוקימון החדש ולסחר עם חבר שלי, אבל הסיפור הרגיש כמו סיסמה. אפילו לא היה לו משחק קול מלא שהביא לכמה סצינות די מביכות כמו מזחים “שירה” על המיקרופון, אך אינך יכול לשמוע שום שירה בפועל. עבור נכס שמוצלח כל כך להפליא, העלילה המטומטמת והיעדר המשחק הקולי הרגישו מעצבנים במיוחד.
לפני שנה
@EL_BLARFO: הנשק ‘חלקי החלקים’ היה החלק המהנה היחיד במערכת הלחימה באופק. זה וצופים בצילום אחד. אני באמת אוהב את הצופים ואם הם יוסיפו אחד כבן לוויה, כמו כלב יהלום ב- MGSV, הייתי שוקל לקנות את ההמשך.
לפני שנה
משעמם זה קצת קשוח, להיות שונה לגמרי מרע. לא יכול להזמין כאן משהו כמו גשם כבד, או אפילו הסדרן, שאני לא רק חושב (, אה, לַחשׁוֹב אני זוכר) הוא טוב למעשה ™ אבל בלי קשר אי פעם לא יכול להאשים את היותם “משעמם” בכל מקרה, אם כי זה לוקח נייר: רמה דמוית אוטומטים של דבקות כדי לראות את כל המשחק הזה להציע.
אבל ברור שזה גם יהיה משעמם לקרוא לאפקט Mass: אנדרומדה מכיוון שכל כך הרבה אנשים אחרים עושים את זה, אבל הילד עושה את המשחק הזה בולט כמו אגודל כואב בתוך כל הדברים ששיחקתי, במיוחד “להשלמת”. עם זאת, עדיין היה לי כיף לשחק את הרגע לרגע – הקרב בסדר!
כשהייתי גולש דרך הגביעים שלי מ- PS3-5, אני באמת לא יכול לומר שאפילו אני אתחל הרבה משחקים שהייתי שוקל משעמם, במיוחד לא שדחקתי איתם עד הסוף. אז חשבתי, בטח שאוכל פשוט לעשות גוגל כמו “משחקי PS2 בינוניים” ולמצוא משהו מעניין אבל. לא, כולם רוצים לדלג ממש קדימה “הכי גרוע“או”מוערך“. זה לא עובד בשבילי!
אז אז הייתי צריך לתהות, האם הזיכרון שלי באמת משנה? אני לא אמור להניח אם הייתי מנגן את ג’יימס בונד ג’וניור. עבור ה- SNES או המשימה הבלתי אפשרית עבור ה- N64 בשנת 2021 הייתי מוצא את המשחקים האלה די משעממים? יתכן, אבל בהחלט שיחקתי אותם שוב ושוב כילד – האם עלי לבגוד בילדותי? ובדיוק כשזכרתי משהו שיכולתי למנות, הייתי מרותק מספיק מהמושג של שעמום שעשיתי את הפעילות המשעממת המאסיבית של גלילה בכל משחק PS2 עם כניסה מטקריטית הן לנוסטלגיה והן של המחקר. מצאתי שני משחקים:
ראשית הוא מסנן סיפון 3 לפלייסטיישן המקורי, שלא היה תפקודי כל כך שונה משני המשחקים הראשונים וזה היה סוג של הנקודה. ה- N64 פרסם מותחנים של Cooler Spy-Spy כמו Perfect Dark בנקודה זו, ואילו ה- PS2 היה קיים כמעט שנה שלמה ואירח משחקים כמו Madden NFL 2002, SSX Trapy, Devil May Cry, Metal Gear Solid 2, Final Fantasy X ו-. אה, כן, Grand Theft Auto 3. הפלייסטיישן המקורי היה מְטוּפָּשׁ וכן מסנן סיפון 3 היה לתינוקות.
שנית, לעתים קרובות מבזבזים למעלה משלושים דקות בניסיון לבחור משחק להשכרה ב- Blockbuster בטח שרפו הרבה אמנות כיסוי משחקי וידאו אזוטריים אחרת למוח שלי לנצח!
ואז חשבתי – אני צריך פשוט להרוג יקירתי ולהגיד שזה היה אזור האנדרים. זה זיכיון שתמיד אלחם עליו (אתה יכול לדמיין סרט המשך ב- PS5?!) ובעצם שיחקתי את המקור יותר מאשר סרט ההמשך כי אני סדיסט מוחלט. אני יכול להודות שהסיפור חסר טעם לחלוטין והקול הפועל לעיתים קרובות אנאתמה למושג המשחק עצמו, בעוד קרב ה- Mech הוא בעיקר הרבה ריסוק כפתורים וחציית אצבעות. והנחתי את המשחק הזה כמו שש פעמים? זֶה חייב להיות הרגיש משעמם בשלב מסוים.
אבל אני רוצה לומר מתנקשים אֲנִי מַאֲמִין, אז אני הולך. מעולם לא הרגשתי שראיתי את כל מה שהייתי צריך לראות ממה שימשיך להיות אחד הזכיינות הגדולים בעולם עם החוויה הראשונה שלי. שיחקתי את זה ב- Xbox 360 של חבר ב- HDTV החדש של הוריו בשני מפגשים של שבע שעות שזורים עם קרעים בונג ותנומות ספה והדבר היחיד שהיה מעניין אי פעם במשחק היה לטפס גבוה באמת ולקפוץ למטה נמוך אמיתי.
