סיכום המאמר: 10 דרכים שהטכנולוגיה הרסה את הפרטיות

1. ההתפתחות המהירה של מדע וטכנולוגיה במאה ה -21 הביאה לשינויים משמעותיים בחייהם של אנשים.

2. השימוש באינטרנט הפך להיות הכרח, מכריח אנשים להעלות נתונים אישיים ולהתפשר על פרטיות.

3. יתר על המידה מדיה חברתית הפך נפוץ, וכתוצאה מכך השלכות שליליות כמו בריאות הנפש ובעיות התמכרות.

4. מעסיקים בודקים לעתים קרובות את פרופילי המדיה החברתית של המועמדים, מה שעשוי להשפיע על החלטות שכירות המבוססות על בחירות אורח חיים.

5. בכל פעם שמישהו נכנס לרשת, הוא משאיר מסלול וירטואלי שניתן לעקוב אחריו ולנתח למטרות שיווק.

6. צבירת נתונים מאפשרת לכאורה של פיסות נתונים לא תמימות לחשוף מאוד בשילוב.

7. אנשים עשויים להיות לא מודעים לאופן השימוש בנתונים האישיים שלהם ויש להם גישה מוגבלת ושליטה עליהם.

8. ניצול נתונים אישיים ללא הסכמה הוא דאגה משמעותית.

9. לאחסון ושימוש בנתונים אישיים יש השלכות על אחריות.

10. נתונים אישיים הפכו למשאב חשוב שניתן למכור או לסחור בהם, ומשפיעים על אנשים ללא ידיעתם.

שאלות:

1. מה שהוביל לשינויים משמעותיים בחייהם של אנשים במאה ה -21?

ההתפתחות המהירה של המדע והטכנולוגיה הביאה לשינויים משמעותיים בחייהם של אנשים.

2. מדוע השימוש באינטרנט הפך להיות הכרח?

השימוש באינטרנט הפך להיות הכרח, מכריח אנשים להעלות נתונים אישיים ולהתפשר על פרטיות.

3. מהן ההשלכות השליליות של מדיה חברתית יתר על המידה?

לשינוי מדיה חברתית יש השלכות שליליות כמו בריאות הנפש ובעיות התמכרות.

4. מדוע מעסיקים בודקים לעתים קרובות את פרופילי המדיה החברתית של המועמדים?

מעסיקים בודקים לעתים קרובות את פרופילי המדיה החברתית של המועמדים כדי לאסוף מידע שיכול להשפיע על החלטות הגיוס.

5. מה קורה בכל פעם שמישהו נכנס לרשת?

בכל פעם שמישהו נכנס לרשת, הוא משאיר מסלול וירטואלי שניתן לעקוב אחריו ולנתח למטרות שיווק.

6. מהי צבירת נתונים ומדוע זה נוגע?

צבירת נתונים היא מיזוג של קטעי נתונים לכאורה תמימים, שיכולים להיות חושפים מאוד בשילוב. זה נוגע מכיוון שהוא מספק גישה למידע אישי ללא הסכמה.

7. באילו אתגרים אנשים מתמודדים עם הנתונים האישיים שלהם?

אנשים עשויים להיות לא מודעים לאופן השימוש בנתונים האישיים שלהם ויש להם גישה מוגבלת ושליטה עליהם.

8. מה הבעיה עם ניצול נתונים אישיים ללא הסכמה?

ניצול נתונים אישיים ללא הסכמה נוגע לזו שכן הוא פוגע בזכויות פרטיות ויכול להוביל לשימוש לא רצוי במידע אישי.

9. מהן ההשלכות של אחסון ושימוש בנתונים אישיים?

לאחסון ושימוש בנתונים אישיים יש השלכות על אחריות, כמו גם שימוש והשפעה עתידיות פוטנציאליות.

10. כיצד נתונים אישיים משפיעים על אנשים?

נתונים אישיים הפכו למשאב חשוב שניתן למכור או לסחור בהם, ומשפיעים על אנשים ללא ידיעתם.

10 דרכים שהטכנולוגיה הרסה את הפרטיות

במחקר שלי ראיינתי משתמשים על דעותיהם על ארכיב ומחיקה. התגובות השתנו באופן דרסטי: בעוד שחלקם התאכזבו כשגילו את הבלוגים שלהם משנות האלפיים נעלמו, אחרים נחרדו מהמשך קיומם.

האם האינטרנט הרס את הפרטיות?

מדגם חיבור זה נתרם על ידי סטודנט כדי לעזור לקהילה האקדמית. מאמרים המסופקים על ידי סופרי Edubirdie בדרך כלל מעלים את דגימות התלמידים.

המאה ה -21 ידועה בזכות נקראת עידן דיגיטלי. ההתפתחות המהירה של המדע והטכנולוגיה הביאה לשינויים משמעותיים באנשים’חייהם. כיום קשה לדמיין לחיות יום מבלי להשתמש במכשירים אלקטרוניים ולהתחבר לאינטרנט. המון פעולות יומיומיות שהיו זמן רב ומעייפות לפני כן אפשרו לעשות באינטרנט. אין ספק שהשימוש באינטרנט הפך אנשים’S חי הרבה יותר נוח, אך עדיין, השימוש באינטרנט הוא נושא די מתווידי בעולם המודרני. אנשים משתמשים באפליקציה חברתית רבה ברגע זה והם יכולים לפרסם כל דבר על חשבונם, כמו תמונות, סרטונים או מילים. כל דבר המשותף בציבור אינו פרטי מכיוון שפרטיות היא מושג ההסתרה מאף אחד או משהו כזה והוא נשלט על ידי שלהם. בפרט, דבר כזה פרטיות נעשה הרבה יותר קשה לתחזק, בהתחשב בכך שאנשים מכניסים הרבה נתונים אישיים באינטרנט. כיום השימוש באינטרנט אינו עוד אפשרות, אלא הכרח שמאלץ אנשים להעלות את הנתונים האישיים שלהם לאינטרנט בו כל אחד יכול למצוא את זה, ולהשאיר אותם ללא הזדמנות לשמור על פרטיותם. לכן, אנשים צריכים למצוא דרך חכמה להשתמש באינטרנט על מנת לחסוך את פרטיותם.

כשאנשים מפרסמים משהו, זה כבר לא פרטי. מידע אחד נפוץ מאוד שאנו מפרסמים הוא מידע אישי על חיי היומיום שלנו. ישנם שני סוגים של נתונים אישיים שאנשים מעלים לאינטרנט. הראשון הוא הדברים שאנשים מפרסמים על חיי היומיום שלהם במדיה החברתית. לאחרונה, ההתפתחות המהירה של המדיה החברתית הובילה לעובדה שכמעט לכולם יש פרופיל במדיה חברתית אחת לפחות. שיתוף על פרטי האחד’החיים הפכו להתפוצצות מאחר שאנשים נוטים לפרסם ברשת כל מה שקורה להם. לשימוש יתר במדיה החברתית יש הרבה השלכות שליליות, כולל בריאות הנפש והתמכרות. יש גם תוצאה שלילית של שימוש יתר במדיה החברתית שאולי לא ניתן להבין בהתחלה. עם זאת, בזמן שהם משתפים עם העולם, אנשים חולקים לא רק עם חבריהם ובני משפחתם אלא גם עם שאר העולם. כל אחד יכול לגשת לפרופילים שלהם ולבדוק את כל המידע שהם שם שם. בפרט, זה הפך לנוהג מקובל עבור המעסיקים לבדוק את המדיה החברתית של המועמדים לתפקידים. על פי הנתונים הסטטיסטיים, 70 אחוז מהמעסיקים בודקים את המועמד’S פרופילים בגלל המגוון הרחב של הסיבות, כולל צורך למצוא את המידע התומך באחד’ההסמכה לתפקיד או הסיבות לא לשכור אדם מסוים זה (SALM). מצד אחד, זו דרך טובה ללמוד יותר על המועמד ולראות מה אנשים אחרים חושבים ומפרסמים עליהם כמו בראיון; כולם ינסו לפעול ולהתנהג בצורה מקצועית. בצד אחר, האדם עשוי לסרב לתפקיד בגלל סגנון החיים שהם מובילים בזמנם הפנוי שלא קשור לכישוריה המקצועיים שלו.

אפשר לומר שאנשים בוחרים במה שהם מפרסמים ברשת, ואף אחד לא מכריח אותם לעשות זאת. למרות שזה ללא ספק נכון, הצורך לדבר על סוג הנתונים השני מופיע. בימינו, כל אדם משאיר אחריו מסלול וירטואלי בכל פעם שמישהו נכנס לרשת. היום’ל- S Smartponne. לדוגמה, אם מישהו הולך לחנות, המקום יודע רק מה קנה ואולי שמם אם ישלמו בכרטיס אשראי. בינתיים, אם אדם בוחר לרכוש משהו בחנות האינטרנט, החנות יודעת אילו סוגים של מוצרים אחד שוקלים, חיפוש ולחשוב לקנות או לא. כל הנתונים הללו מנותחים בקפידה היום על מנת ליצור אסטרטגיות שיווק ומערכות שיווק מוצלחות. נושא מרכזי עם זה הוא “צבירה, העולה מהמיזוג של קטעי נתונים קטנים לכאורה תמימים לכאורה. בשילוב המידע הופך להיות הרבה יותר מספר”, (Solove ב- Lunsford et al., ח ‘. 28). יתר על כן, אנשים עשויים להיעצר מגישה לידע על השימוש בנתונים הנוגעים להם, ואפילו גישה או תיקון נתונים אלה. על פי Solove, שימוש משני בנתונים כרוך בניצול של מידע נוגע לנושא’הסכמת S (ב- Lunsford et al., ח ‘. 28). משך הזמן שלגביו מאוחסן נתונים אינו ידוע. מעורר מחלוקת לא פחות הוא הנושא של השימוש בנתונים בהווה ובעתיד (Solove ב- Lunsford et al., ח ‘. 28). לשימוש במידע יש השלכות עצומות על אחריות.

חסוך את הזמן שלך!
אנחנו יכולים לטפל במאמר שלך

• עריכה ועיצוב נאותים
• עדכון חינם, עמוד שער וביבליוגרפיה
• מחירים גמישים והתחייבות בחזרה

הבעיה העיקרית עם שחיקת הפרטיות בעולם המודרני היא זו’נתונים אישיים הופכים למשאב חשוב שניתן למכור או לסחור. אנשים מושפעים על ידי מי שמשיג את הנתונים האישיים שלהם בחיי היומיום שלהם, והם אפילו לא יכלו להבחין בהם. לדוגמה, מפלגות פוליטיות יכולות אך לנתונים האישיים של הארגון’לקוחות ומכוונים אליהם כמצביעים פוטנציאליים. כיום, לאנשים אין דרך לדעת אם הנתונים האישיים שלהם הם נושא מעניין לאחרים, והם לא יכולים לשלוט בזה בשום דרך. אף על פי שמאמצים נעשים באמצעות חוקים כמו זכות להישכח, שמירה על הפרטיות באינטרנט היא עדיין קשה (מודיעין בריבוע. עימות). ברגע שאדם צריך לעשות משהו באינטרנט, עליהם להיות מוכנים למסור את הנתונים האישיים שלהם.

עם זאת, מישהו יטען כי אנשים יכולים לסרב לרכוש סחורות או שירותים באופן מקוון, כדי לשמור על פרטיותם. יתר על כן, יש הטוענים ש “בפעם הבאה שאתה שומע מישהו מפוצץ על האופן בו האינטרנט הורס את הפרטיות האישית … זכור את כל הפרטיות שהוא יוצר” מבחינת חדשנות נתונים תחרותית. אולם סימן השאלה טמון בהתחשב בהשפעת שחיקת הפרטיות ושימוש לרעה בנתונים בזמנים הנוכחיים. יתרה מזאת, יתכן שזה לא מציאותי להגביל בפועל רכישות מקוונות, ביום ובגיל בו כל דבר החל מחשבונות ניידים ותכנון תכנון, ועד הזמנות למלונות, וניתן לשלם כרטיסי טיסה רק עבור מקוון בקלות. אי הנוחות של ויתור באינטרנט עולה בהרבה על היתרונות של פעולה כזו. להציע שאפשר להגביל את השימוש באינטרנט כדי למנוע פלישה לפרטיות זו הצעה לא מציאותית, בהתחשב בעולם המתנשא הטכנולוגי ובחברות מתקדמות של תקופות בהווה.

לסיכום, הפרטיות הפכה למותרות נדירות בעולם המודרני. האינטרנט התרחב במידה כזו כאשר לא ניתן לא להשתמש בו. בכל פעם שצריך לעשות משהו באינטרנט, הם נותנים פיסות מידע עליהם גורמים ליצירת הפרופילים המקוונים שלהם על ידי האחרים. אין דרך להימנע מכך, מה שאומר שפרטיות כבר לא זכאית לאנשים אלא משהו שהם צריכים להילחם עליו. השימוש הפרטי באינטרנט מקל גם על ידי טכנולוגיות כמו רשתות פרטיות וירטואליות, הסוואה לאינטרנט ותוכניות להצפנת מידע קריטי, אמצעי אבטחת מחשב או סיסמאות כדי למנוע מאחרים פריצה או גישה לנתונים פרטיים (BBC Online). אמנם אנו יכולים להשתמש באינטרנט באופן פרטי, אך זה לא אמור להיות כך, מכיוון שכל היתרון של טכנולוגיות כמו האינטרנט היה האנונימיות והמיידיות של התוצאות שהיא סיפקה. האינטרנט שוחק את הפרטיות, אך הטכנולוגיה יכולה לנוע עדיין מהר יותר. השאלה המתמודדת עם הצרכנים כיום היא האם הם יכולים להתעדכן בקידום המהיר.

וודא שאתה מגיש חיבור ייחודי

הכותבים שלנו יספקו לך מדגם חיבור שנכתב מאפס: כל נושא, כל מועד אחרון, כל הוראות.

10 דרכים שהטכנולוגיה הרסה את הפרטיות

כולם זכאים לזכות לפרטיות. זוהי זכות אנושית בסיסית הנופלת תחת הזכות האנושית מהדור הראשון-למעט, עם טכנולוגיה, זה’לא! כיום יש הרבה מחלוקות סביב פרטיות מכיוון שההגדרה שלה משתנה ברחבי העולם. לטכנולוגיה יתרונות רבים, אבל זה לא’לא עזר בחזית הזו. אם כבר, התפתחותה הביאה עוד יותר בלבול בהבנת הפרטיות כזכות אנושית בסיסית.

סוגיות האבטחה הנרחבות ממשיכות לערער את ההגנה על הפרטיות. הם זקוקים לשליטה מתמדת ומעקב אחר מה שקורה בעולם הזה. בהתחשב ביתרונות הרבים של הטכנולוגיה, לרוב מתעלמים מהפרטיות למרות חשיבותה. כאן אנו מסתכלים על עשר דרכים שהטכנולוגיה הרסה את הפרטיות.

10 הצד שלא ניתן לסגור של סורקים ביומטריים

עד כמה מאובטח טכנולוגיית אימות ביומטרי ונתונים ביומטריים? | ביטחון ביומטרי

בזכות הטכנולוגיה, כעת תוכל להשתמש בעיניים, באצבעות או בפנים שלך לזיהוי. סורקים ביומטריים הם ללא ספק מהירים, נוחים וכמעט בטוחים. מלבד ביטול נעילת הטלפון שלך, בדיקת מקום העבודה שלך וקבלת גישה לאזורים ייעודיים, אנשים ממשיכים למצוא דרכים למנף את השירותים הניתנים על ידי סורקים ביומטריים. לדוגמה, כמה מלונות ומזון מהיר משתמשים בסורקים ביומטריים כדי לסרוק את הלקוחות שלהם’ פנים ומספר מי קבע את ההוראות שלהם קודם ומה הם הזמינו.

זה אולי נראה כמו מעשה רגיל עבור לקוחות בלתי מעורערים ועוד קידום טכנולוגי נוח. עם זאת, אם מערכת יכולה לזהות אותך על סמך תנועות העבר שלך, היא מראה שהיא יכולה לאחסן נתונים לטווח קצר או לטווח הארוך. מה קורה לנתונים המאוחסנים? בזמן שזה’זה נכון שיש מדיניות ותקנות שמגדירות את החברות להשתמש במידע והנתונים שהם משיגים מלקוחותיהם באופן לא חוקי, אינך יכול תמיד לסמוך על אנשים כאלה. ככל שהם עוזרים, סורקים ביומטריים נשארים אחד האיומים הגדולים ביותר בפרטיות על משתמשים בלתי מעורערים.

9 יירוט קול

ניטור עובדים סודיים – מתעד כל מפתחות מפתחות ושלט רחוק נסתר #kickidler

האם שמעת אי פעם על יירוט חוקי (LI)? כן זה’זה בדיוק דגי כמו שזה נשמע. LI מאפשר לאכיפת החוק לצותת למשתמשים ברשתות תקשורת, בתנאי שיש להם את המנדט לעשות זאת. המשמעות היא שסוכן ממשלתי יכול להיכנס למוביל רשת סלולרית (MNC) ולדרוש גישה לערוץ ולתמוך בנתונים. עם אלה, הסוכן יכול להקשיב לשיחות של אנשים המעניינים ללא ידיעתם. אמנם טכנולוגיה זו יכולה לעזור בפתרון פשעים, אך ניתן לנצל אותה אם אנשים עם כוונות שגויות יקבלו גישה אליו, והם בעיקר עושים.

תאר לעצמך לשבת בבית שלך ומדבר עם אהבת חייך, לדבר על כל הדברים שאפילו הקירות אסור לשמוע, רק כדי לשים לב שצד שלישי מקשיב לשיחה שלך. לחלופין, אתה מעביר מידע קריטי לעמית או לשותף, רק כדי שמישהו אחר יקיש את הדיון שלך. אנשים רבים איבדו את הנכסים והכסף שלהם באמצעות אפליקציות יירוט קוליות אלה. טלפונים ניידים מושלמים לתקשורת, אך המשתמשים צריכים לדעת שהם מסתכנים בהפרות פרטיות בזמן שהם נמצאים עליהם.

8 האינטרנט לא’לא תשכח, זה אף פעם לא מלא

שפרצו ופרסמו תמונות עירום סלבס?

סלבריטאים של Showbiz היו בעיקר בסוף נתוני האינטרנט ונזילות מסמכים. עם זאת, זה רק בגלל מעמדם והתפקידים שהם מניחים בקהילה. אנשים רבים ראו תמונות, קטעי וידאו או שמע שהם מעדיפים לשמור על עצמם לדלוף ברשת והרחק משליטתם. מקרים של אקסים מרים שחשפו את עירום שותפיהם בעבר ממשיכים לטלטל את האינטרנט היום.

לפני ההתקדמות הטכנולוגית המסיבית, שותפים אינטימיים, מנהיגים ואנשים משפיעים לא היו לאינטרנט לדאוג. בשלב זה, הם היו מרובעים את זה לבד מבלי לשדר את פשתן המלוכלכים בציבור אם למישהו תהיה בעיה עם מישהו. אין ספק שהטכנולוגיה שיפרה את התקשורת יחד עם היבטים אחרים בחיים. אבל בכך, זה הכניס את רוב האנשים לחסומותיהם של אנשים אחרים, רק כדי להימנע מלהיות מסמכים, תמונות, אודיו או סרטונים פרטיים שלהם. החלק ההרסני ביותר הוא שקל מאוד “דְלִיפָה” תוכן ברשת שזה כמעט לא מתרומם. פעם זה’שם, זה’זה מעולם לא נמחק באמת.

7 עוגיות מקוונות

מהן עוגיות? ואיך הם עובדים | מוסבר למתחילים!

האם אי פעם גלישת באינטרנט והתחלת לראות מיילים או פרסומות המבקשות אותך לקנות או להירשם לניוזלטר הדומה לתוכן בו גלישת? לדוגמה, אם אתם מחפשים את הדגמים האחרונים של מותג הטלוויזיה המועדף עליכם, אתם מייד מתחילים לראות מודעות עבור הצעות הטלוויזיה הטובות ביותר. אמנם זה לא לגמרי רע, איך המפרסמים ידעו את תחומי העניין שלך? תשובה פשוטה: עוגיות!

כשאתה מבקר באתר וזה מבקש ממך “אפשר או לדחות עוגיות,” בעל העמוד פשוט “מבקש אישור” כדי לפקח על הפעילויות המקוונות שלך. השאלה נותרה: איזה מידע נוסף אוספים עוגיות? למעשה, יש כמה דפים שאתה יכול’לא דפדף בלי לקבל את העוגיות – זה מרגיש כמו לסחור בפרטיות שלך למשהו אחר.

6 ועידת וידאו, סמינרים מקוונים ואפליקציות צ’אט לא’גם לא עוזר הרבה

עד כמה אפליקציות ועידת וידאו מאובטחות? | Nordvpn

Zoom הוא אחת מפלטפורמות ההעברה הטלפונית הפופולריות ביותר. היא צברה את תהילתה כאשר רוב האנשים נדרשו לעבוד מהבית. למען ההגינות, זה עוזר לעמיתים לתקשר ביעילות ולשמור על חברות בהתאם למטרות שלהן. עם זאת, כידוע, יש מחיר לכל דבר. עבור אפליקציות אלה ודומות, המחיר הוא הפרטיות שלך.

כל כך הרבה מקרים מביכים עדים מאז שהאפליקציות הללו של ועידת טלפוני הפכו לדבר. לדוגמה, בן משפחה וחברה מכובדים עשויים להיות עסוקים בפנות עמיתם רק כדי שבני משפחה יתחיל להתעצבן בחצי עירום ברקע, בלי לדעת שהמצלמה דולקת. במקרה כזה, זה’אף אחד לא’תקלה; האחד צריך לעבוד, והשני צריך לחיות את חייהם הטובים ביותר בבית.

5 מעקב GPS

איך עובד גשש GPS

GPS הוא ראשי תיבות של מערכת מיקום גלובלית. בהתחשב בכך שהוא זמין ברחבי העולם ומופעל על ידי לוויינים עולמיים, אנשים סומכים עליו לנסוע לכל מקום שהם רוצים. GPS הוא הספרייה המודרנית, רק שהוא מתקדם יותר, וכל מי שיש לו מכשיר חכם יכול להשתמש בו. אנחנו יכולים להמשיך כל היום על היתרונות של מערכת זו ועדיין לא למצות אותם. עם זאת, הדאגה שלנו נכנסת כאשר פרטיות נזרקת מהחלון. בעת השימוש בסמארטפון שלך, זה “נוֹרמָלִי” כדי לראות הנחיה המבקשת אותך, “App X רוצה לגשת למיקום שלך,” ואתה תוהה למה.

בדרך כלל, הרשויות משתמשות ב- GPS כדי לאתר אנשים המעניינים ולעקוב אחר תנועותיהם. באותה רוח אנשים זדוניים יכולים להקיש על קורבנותיהם’ מכשירים חכמים ועוקבים אחריהם בכל מקום. הם יכולים אפילו לעקוב אחר המכוניות שלהם ומכוניות אחרות עם עוקבי GPS פשוטים. במילים פשוטות, GPS ופרטיות לא’לא ללכת יחד.

4 ספקי שירותי אינטרנט’ הרשאות בלתי מבוקרות

מה ידע האינטרנט שלך עלייך?

ספקי שירותי אינטרנט, הידועים באופן פופולרי כספקס, מספקים ללקוחות חיבור לאינטרנט בעלות. לאחר מכן הלקוחות משתמשים באינטרנט המסופק כדי לגלוש, לעבוד או לבדר את עצמם אך לא ללא העין הפקוחה של ספקי האינטרנט. באופן לא מפתיע, אתה יכול לבקר באתר אחד ואומרים לך שאתה יכול’לא גישה אליו בזמן שחיבור האינטרנט שלך פועל ועובד על פלטפורמות אחרות; זה כנראה בגלל שספק האינטרנט שלך חסם אותך מגישה אליו.

ספקי שירותי אינטרנט יכולים לספר את כתובת ה- IP שלך ולראות את האתרים שאתה מבקר. מי אומר שהם יכולים’לא גישה למידע הפרטי שלך אם הם רוצים? למרבה הצער, כדי למנף את התכונה המלאה של הטכנולוגיה, זה’כמעט בלתי נמנע שעלינו לוותר על מידה מסוימת של פרטיותנו.

3 יישומי שולחן עבודה מרוחקים

IT: באמצעות כלי תמיכה מרחוק (סקירה כללית של אפליקציות)

יישומים שולחניים מרוחקים כמו TeamViewer ו- AnyDesk הפכו שימושיים ביותר, במיוחד לאחר שהמגיפה התנדנדת בעולם. הם מאפשרים לך לגשת למחשב שלך מרחוק, לספק חיבור לאינטרנט טוב. בדרך זו, עמיתים יכולים לעבוד מרחוק, או שתוכל לגשת לקבצים ומסמכים חיוניים גם אם אין לך את המכשיר שלך איתך.

כצפוי, עליך לוותר על פרטיות מסוימת עבור יישומים אלה כדי לתפקד בצורה אופטימלית. למשל, אם אתה מזדווג את המחשב שלך עם עמית’S למטרות עבודה, האדם האחר יכול לגשת ולשנות את רוב התכונות במחשב שלך (כולל כאלה שאינם קשורים לעבודה). גם אם האדם שאתה עובד איתו העמיד פנים שלא ראה משהו במחשב שלך, היה לו.

2 הקלטות שמע

�� Top 5: מכשיר מקליט הקול המרגל הטוב ביותר | יכולת הקלטה ארוכה

מקליטי שמע הם אחד מפולשי הפרטיות הגדולים ביותר בתולדות ההתפתחויות הטכנולוגיות. אנשים ניהלו שיחות עם בני גילם או בני משפחתם שלדעתם היו חסויים, רק כדי שהם ימצאו את מה שאמרו בידיים הלא נכונות או בחדרים. תחילה נוצרו מקליטי קול כדי לעזור לעיתונאים להקליט חדשות ועסקים לדאוג ללקוחותיהם. עם זאת, ככל שחלף הזמן, אנשים זדוניים גילו שהם יכולים להשתמש במכשירים אלה כדי לסחוט או לאיים על קורבנותיהם.

ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות מאפשרות כעת ליישומי תקשורת כמו WhatsApp להקליט ולשלוח הערות קוליות. עם זאת, ההקלטות נחתו לעתים קרובות בידיים הלא נכונות, וגרמו למבוכה ובעיות לא מספרים עבור הבעלים. הקול המוקלט שונה מאשר שיחות פנים אל פנים בהיבטים רבים.

מעקב אחר מדיה חברתית

פרטיות ומדיה חברתית

ועכשיו לאשם המשמעותי ביותר; מדיה חברתית. כפי שהוא עומד, מעל 4.2 מיליארד אנשים ברחבי העולם משתמשים בפלטפורמות שונות של מדיה חברתית, כאשר כולם דורשים שהמשתמשים יוותרו על רמה מסוימת על פרטיותם. הדרישה המינימלית היא כתובת דוא”ל או מספר טלפון נייד, אך אין גבול לכמה מהפרטיות שלך הם יכולים לפלוש.

לדוגמה, פייסבוק מאפשרת למשתמשים להעלות את התמונות שלהם, לפרסם סרטונים ולהגיב על עמים אחרים’ פוסטים. אמנם זה עשוי להיראות לא מזיק, אך לרוב המשתמשים לא מבינים שקל יותר לעקוב אחר מתן פרטים אישיים. ככל שהם מפרסמים יותר, הם זורקים את פרטיותם. הקטע העצוב הוא שברגע שמשהו מופיע במדיה החברתית, לעולם לא ניתן למחוק אותו, גם אם אתה מקבל את האשליה שעשית זאת. תמיד יש דרך דרכה מישהו יכול לאחזר את התוכן המשותף שלך. בשורה התחתונה, למדיה החברתית אין פרטיות; אתה יכול רק להגביל כמה אתה מוסר.

האם המדיה החברתית הורסת את הפרטיות?

מְחַבֵּר

1. קייטי מקינון עמית פוסט -דוקטורט, יוזמת מדעי הרוח הדיגיטליים, אוניברסיטת טורונטו

הצהרת חשיפה

קייטי מקינון קיבלה מימון ממלגת הבוגרים באונטריו (OGS).

שותפים

אוניברסיטת טורונטו מספקת מימון כשותף מייסד של השיחה CA.

אוניברסיטת טורונטו מספקת מימון כחבר בשיחה CA-FR.

שפות

• אינדונזית
• אנגלית

האינטרנט ממלא תפקיד מרכזי בחיינו. אני – ורבים אחרים בגילי – גדלתי לצד פיתוח המדיה החברתית ופלטפורמות התוכן.

בנייני ואני בנינו אתרים אישיים על גאוציות, בלוגים ב- LiveJournal, התיידדנו ב- MySpace והסתובבו ב- Nexopia. רבים מהפלטפורמות והמרחבים החברתיים הקודמים הללו תופסים חלקים גדולים של זיכרונות נוער. מסיבה זו, האינטרנט הפך לסבך מורכב של התקשרות וחיבור.

מה קורה לנתונים שלנו כשאנחנו נוטשים פלטפורמה? מה צריך להיות מזה? האם תרצה לומר?

כמויות אדירות של נתונים אישיים

אנו מייצרים נתונים כל יום כחלק מהעבודה, התקשורת, הבנקאות, הדיור, התחבורה וחיי החברה שלנו. לעיתים קרובות איננו מודעים – ולכן איננו יכולים לסרב – כמה נתונים אנו מייצרים, ולעתים רחוקות יש לנו אמירה כיצד זה’S משמש, מאוחסן או פרוס.

חוסר שליטה זה משפיע עלינו באופן שלילי, וההשפעות אינן פרופורציונאליות על פני הצמתים השונים של גזע, מין וכיתה. מידע על זהותינו יכול לשמש באלגוריתמים ועל ידי אחרים לדיכוי, להפלות, להטריד, לדוקס ולפגיעה בנו אחרת.

לרוב נחשבים פרטיות נתונים אישיים בקווי הפרות התאגידים, פריצות רשומות רפואיות וגניבת כרטיסי אשראי.

המחקר שלי על השתתפות בני נוער והפקת נתונים בפלטפורמות הפופולריות שאפיינו את סוף שנות התשעים עד שנות האלפיים – כמו גאוציות, נקסופיה, לייבג’ורל ו- MySpace – מראה שתקופת זמן זו היא עידן של פרטיות נתונים שלא נחשבת לעתים קרובות בהקשר העכשווי שלנו.

הנתונים הם לרוב אישיים ונוצרים בהקשרים ספציפיים של השתתפות חברתית ודיגיטלית. דוגמאות לכך כוללות בלוגים בסגנון יומן, כתיבה יצירתית, selfies והשתתפות בפנדום. תוכן שנוצר על ידי המשתמש, אלא אם כן ננקטים פעולות למחיקתן בזהירות, יכולות להיות חיים ארוכים: האינטרנט הוא לנצח.

החלטות לגבי מה שצריך לקרות לעקבות הדיגיטליים שלנו צריכות להיות מושפעות מהאנשים שעשו אותם. השימוש בהם משפיע על פרטיותנו, האוטונומיה והאנונימיות שלנו, ובסופו של דבר הוא שאלה של כוח.

בדרך כלל, כאשר אתר או פלטפורמה “מת,” אוֹ “שקיעות,” החלטות לגבי נתונים מתקבלות על ידי עובדי החברה על בסיס אד-הוק.

שליטה בנתונים

נתונים קנייניים – אלה המיוצרים על פלטפורמה ומוחזקים על ידי החברה – על פי שיקול דעתה של החברה, ולא האנשים שהפיקו אותה. לעתים קרובות יותר, אפשרויות שפלטפורמה מספקת למשתמשים לקביעת פרטיותם או המחיקה שלהן אינן מסירות את כל העקבות הדיגיטליים ממסד הנתונים הפנימי. בעוד שנתונים מסוימים נמחקים על בסיס קבוע (כמו דוא”ל של יאהו), נתונים אחרים יכולים להישאר מקוונים במשך זמן רב מאוד.

לפעמים, נתונים אלה נאספים על ידי ארכיון האינטרנט, ספרייה דיגיטלית מקוונת. לאחר ארכיון, זה הופך לחלק מהמורשת התרבותית הקולקטיבית שלנו. אך אין הסכמה או סטנדרטים כיצד יש לטפל בנתונים אלה.

יש להזמין משתמשים לשקול כיצד הם ירצו כי נתוני הפלטפורמה שלהם ייאספו, יישמרו, ישמרו, יפרסו או יהרסו, ובאילו ההקשרים. מה צריך להיות מהנתונים שלנו?

במחקר שלי ראיינתי משתמשים על דעותיהם על ארכיב ומחיקה. התגובות השתנו באופן דרסטי: בעוד שחלקם התאכזבו כשגילו את הבלוגים שלהם משנות האלפיים נעלמו, אחרים נחרדו מהמשך קיומם.

דעות שונות אלה נפלו לעתים קרובות בהבדלים בהקשר של ייצור כמו: הגודל המקורי של הקהל הנתפס שלהם, הרגישות של החומר, והאם התוכן כלל צילומים או טקסט, השתמש בשפה מעורפלת או מפורשת, או הכיל קישורים למידע שניתן לזהות כמו פרופיל פייסבוק נוכחי.

הגנות על פרטיות

לעתים קרובות מתווכחים על ידי החוקרים אם יש להשתמש בתוכן שנוצר על ידי משתמשים למחקר, ובאילו תנאים.

בקנדה, הנחיות הצהרת המדיניות Tri-Council למחקר אתי טוענות כי למידע נגיש לציבור אין ציפיות סבירות לפרטיות. עם זאת, ישנם פרשנויות הכוללות דרישות ספציפיות למדיה חברתית לשימוש אתי. ובכל זאת, הבחנות ציבוריות ופרטיות אינן נעשות בקלות בהקשרים דיגיטליים.

האיחוד האירופי’S רגולציה כללית להגנת נתונים (GDPR) סייעה בהעברת הסטנדרטים איתם מטופלים נתונים אישיים על ידי תאגידים ומעבר לה, בהרחבת הזכויות לשקול מגבלות לגישה, לתקן, למחוק ולהעביר נתונים אישיים.

סעיפים 17 ו -19 של ה- GDPR על הזכות למחיקה (הזכות להישכח) הם מהלך משמעותי לעבר זכויות פרטיות דיגיטליות אינדיבידואליות. לאלה באיחוד האירופי יש מעמד חוקי להסיר את עקבותיהם הדיגיטליים, אם זה יתרום לפגיעה אישית, נזק או לספק מידע לא מדויק.

הזכות לבטיחות מקוונת

עם זאת, רבים טענו כי התמקדות בפרטיות האישית באמצעות הסכמה מדעת אינה ממוקמת היטב בהקשרים דיגיטליים שבהם לרוב מנוסים באופן קולקטיבי פרטיות. מודלי הסכמה מדעת גם מנציחים את הציפיות כי אנשים יכולים לשמור על גבולות סביב הנתונים שלהם והם צריכים להיות מסוגלים לצפות שימושים עתידיים בה.

מציע שמשתמשים בפלטפורמה יכולים “קח פיקוד” מחייהם הדיגיטליים מציבים עליהם את הדחף לשכבה עצמית ולהגביל את העקבות הדיגיטליים שלהם. רוב ייצור הנתונים הוא מחוץ למשתמש’שליטה, פשוט בגלל המטא נתונים שנוצרו על ידי מעבר דרך חלל מקוון.

אם האינטרנט אמור להיות מרחב של למידה, משחק, חקר וחיבור, אז מקטין כל העת סיכון עתידי על ידי ציפייה כיצד ומתי ניתן להשתמש במידע אישי פועל באופן פעיל נגד יעדים אלה.

• מדיה חברתית
• פְּרָטִיוּת
• מרשתת
• רשת חברתית
• נכון להישכח
• תוכן שנוצר על ידי המשתמש
• Myspace
• GDPR
• ויסות הגנת נתונים כללית
• מדיה חברתית וחברה

להרוס את המדיה החברתית, או להיהרס על ידי זה

כל מי שעובד קלות אפילו בעתיד הטכנולוגיה הדיגיטלית, ככל הנראה פונה במסיבה כלשהי על ידי תלמיד של Blithe של ריצ’רד המסכן’S Almanack מי, מלא בשורות שמחות, מתעקש דרך פיות של קיש תינוקות וסלמון קנאפה שהמצאת הטלוויזיה הסתדרה בסדר, או המצאת בית הדפוס הסתדרה בסדר, או שהמצאת הכתיבה הסתדרה בסדר, אז זה שעוות הדבורים יהיה גם. ((אבל האם הם? אבל שחרר את זה; בצורה זו’טירוף.) ויכוח על ההקבלות ההיסטוריות הללו הוא, במקרה הטוב, כמו להתווכח על גבולות המטאפורה, וכמתסכלים בערך כמתסכל. יש דברים שהם סוגים זהים, אחרים הם די שונים, כך שאם מקווים לא להסכים, אחד ממוקם בעמדה המביכה הקטנונית לטעון זאת “עגבנייה” ממש די שונה מ “Tomahto,” שהמקביל מגלה כמה דברים כמו שהם עשויים להאיר אחרים.

מהסימפוזיון:

מתלבט ב- “עניין ציבורי” באינטרנט

• כיצד לתקן מדיה חברתית
• טק גדול צריך לענות לציבור, ולא לוויסות הדיבור
• שלט מדיה חברתית, או להיפסק על ידו
• להרוס את המדיה החברתית, או להיהרס על ידי זה
• איך “עניין ציבורי” משרת את האינטרס של החזקים
• אנחנו עדיין לא דון’לא יודע לתקן מדיה חברתית
• דוֹן’לא לחכות לכדורי כסף לרפורמה במדיה החברתית

אולם במקרה הרע, הקבלות כאלה יכולות להיות תרגילים בביטחון שווא. הם בוטו באופן מלאכותי את קצוות הבעיות הנוכחיות שלנו על ידי הצעה שנמצא את עצמנו ב “שידור חוזר” של דינמיקת העבר, שהיו, בסופו של דבר ובאמצעות חילופי צפיות נמרצים, מיון. (שמות התואר “מבולגן” וכן “מורכב” ערוך כאן קומדו צפוי, כאילו לומר: “לְהִרָגַע! היינו כאן פעם בעבר.”) תן לנו לקוות ברצינות כך. בינתיים, בעוד שניקולס קאר כמעט ולא ידוע לשמצה בגלל השקפתו הוורודה על Matters Digital (לאחר שקיפוץ ביד אחת קפיצה על קפיצה טכנולוגית עכשווית), המקרה שלו לתיקון מדיה חברתית מציע בדיוק ביטוח כוזב מסוג זה. לא רק שרעיונותיו לא יעזרו לתקן מדיה חברתית, אלא שתנאי הניתוח שלו מסרבים להתחשב בסכנה בעוצמה.

עיקר קאר’המאמר עוקב אחר ההיסטוריה של “פילוסופיה דו-ממושכת” השולט בתקשורת אלקטרונית לחלק גדול מהמאה העשרים: “סודיות התכתבויות” דוקטרינה (לפיה מסרים אישיים מקבלים הגנות פרטיות רשמיות) וה- “סטנדרט אינטרס ציבורי” (לפיה תקן כלשהו של טובת הכלל השולט במה שהוא נאום ציבורי קביל כחוק). מה’הכי מעניין לגבי קאר’החשבון הוא פירוט הנקודה שתפיסותינו לפרטיות ופרסום הם עצמם ספציפיים לטכנולוגיה. (אפשר להוסיף שעצם הרעיון של א “זכות לפרטיות” גובש לראשונה בתגובה לכניסת הצילום וצורות רבייה מכניות אחרות.) זה’זה מועיל גם לראות כיצד ומדוע החקיקה הממשלתית בעניינים כאלה בהכרח מפגרים מאחורי פיתוח טכנולוגי; לוקח זמן להשלכות של כל המצאה נתונה, מיועדת ולא מכוונת, לבטא את עצמם באופן מלא.

אך כהנחת יסוד לחקיקה של המדיה החברתית, ההבחנה הדו-ממושכת היא פספוס רע. בזמן “סודיות התכתבויות” הוא עיקרון שללא ספק תלוי בנוכחות מערכת הדואר, אי אפשר להניח שהיא חלה ישירות על התקשורת הדיגיטלית, מכיוון שהנקודה שלו לגבי ספציפיות מדיה מרמזת. קאר טוען זאת “ברמה האנושית” אנו עדיין יכולים להבין את המדיה החברתית על ידי ניתוח אותה לשימושים הפרטיים והציבוריים שלה. אבל המדיה החברתית משגשגת לבלבל את ההבחנה הזו. ההנחה שאתה באופן פרטי “שיתוף” כשאתה מפרסם בפומבי תמונה אוצרת של הלילה הפורתי שלך או של הקורגי שלך בתלבושת, הבדיות של זה, היא כל הנקודה. האם אנו יכולים להניח שאינסטגרם עם מאה עוקבים ערמומי עוסק ב “שִׂיחָה” איתם, כפי שמציע קאר? (האם ניתן לשוחח בסיפורי אינסטגרם?ובכל זאת זה’אפילו לא המספר שחשוב, כמו העובדה שהמדיה החברתית היא מכשפות’ מבשלת פרטיות ופרסום: לא רק זה בשכבה על השנייה, אלא כימרה חדשה לחלוטין. זה בגלל שאני יכול לתקשר עם אחרים באופן לא מחייב בדרך זו, כי אני פשוט אולי ללכת ויראלי, כי אני יכול להקרין פרסונה של מה שאני חושב ומי שאני, כי אני מציג את עצמי כמתן וכמו “מותג” במקום לנקוט בטרחה לנסח את דעותיי למישהו בפרט, שכל המחבט הוא כזה פיצוץ. אם קאר צודק שלעתים ניתן להבין כי ניתן להבין כי יש לו פונקציה פרטית בהחלט, אז שם’אין סיבה חזקה שבמקרים אלה זה לא צריך’לא ניתן להחלפה עם דוא”ל. אבל לפתור את המדיה החברתית לרכיבים “פְּרָטִי” וכן “פּוּמְבֵּי” זה כמו להסביר גניבת מכוניות מקצועית כשילוב של קריקטורות טלוויזיה והמשחק של “תָג” – מתיחה של פרוקסטרוסטית שמטילה את התופעה על מנת להסביר אותה.

כמו כן, CARR מציעה להגביל בחדות את האופן בו חברות המדיה החברתית משתמשות בנתונים שלנו. זה נראה כמו רעיון הגיוני. גרסה כלשהי של מה שמוצג תחת השם (הלא מכובד) של “כבוד נתונים” ממשיך להשיג משיכה – אולי תוכנית בה משלמים לנו עבור השימושים המסחריים בנתונים שלנו, או נהלים מחמירים יותר על הצטרפות או החוצה, על פי המודל של תקנות האיחוד האירופי. טק הוא ענף מיצוי תשומת לב: על ידי איסוף וצבירת המידע שלנו, חברות רבות מקבלות משהו לחינם. אבל הם מספקים גם שירותים שרובנו נראים לא מוכנים להתפגל עבורם (כמו דוא”ל, מנועי חיפוש ומדיה חברתית), ושירותים אלה רק משפרים את עצמם בכך שהם הופכים לנוחים יותר.

הנה השפשוף. אפליקציה זו רק השתמש במשתמש נתון’נתוני s על א “לופ סגור,” כפי שמציע קאר, יהיה לא מושלם. לאלכסה לא היו מספיק נתונים כדי להגיש תחזיות נוחיות מכל סוג שהוא מה שאנחנו מחפשים, מה אנחנו מקלידים, את מה שאנחנו קונים. שירותי חיזוי נוחים בדיוק למידה שהם יכולים לאפיין ולהחיץ מהקלט שלנו; עובדים רק מהנתונים שלי או משלך, הם יהיו גרועים יותר מחסרי תועלת. במובן זה יש סחר ישיר בין פרטיות לנוחיות. האם האמריקאים באמת מעריכים את הפרטיות, כפי שמעידים הסקרים? בטוח שיש לנו דרך מצחיקה להראות את זה. (מתי בפעם האחרונה מישהו מאיתנו טרח לקרוא את “תנאים” מ – א ‘ועד ת? או בפעם האחרונה שנמנענו מלהשתמש במדיה החברתית מתוך חששות פרטיות?) לא נראה כי הילידים הדיגיטליים אינם בעלי אותה תגובה חזותית כמו ערפלים אנלוגיים המקשרים בחוזקה את הרעיון של פרטיות עם ארונות קבצים וניירות ממולאים תחת מזרנים. בפייסבוק, מכל החברות, משכה את הבוז הציבורי ביותר לחלקו בשערוריות לשיתוף נתונים בשנים האחרונות; אפילו, מספרי המשתמש שלה המשיכו בהתמדה לגדול לאורך כל הזמן הזה. אם זה’S איבדו משתמשים לאינסטגרם, זה’מכיוון שהבומרים פינקו את המסיבה בכך שהצטרפו אליה, לא בגלל חששות הפרטיות. שניהם מטא, בכל מקרה – אין ברירה.

באשר לשחרור הציבורי של הנושא, קאר מודה כי כאן’S איפה זה מקבל “מורכב יותר.” (אהם.) אני חושב שרבים מאיתנו יכולים להסכים כי יש צורך בחקיקה כדי לצנזר תוכן של מדיה חברתית – כל כך הרבה מאיתנו, למעשה, עד שזה’זה לא ממש ברור מי עומד בדרך. קאר עושה מהנהן לכיוון “הרבה תחומי עניין פרטיים חזקים.” אבל מי הם? זה’זה לא חברות מדיה חברתית. מארק צוקרברג קרא מזמן לחקיקת דיבור. מטא’קמפיין מודעות חדש ומבריק חוזר ומדגיש את קאר’נקודה מאוד לגבי חקיקה מפגרת אחרי הטכנולוגיה. ג’ק דורסי הוא יותר קגאני, אבל הוא בהחלט קיבל את הברכיים שלו בפיתול על הצורך לאסור נשיא ישיבה של ארצות הברית. בלי קשר להצהרותיהן המפורשות, שתי החברות שלהן נראו נואשות שלא נאלצו (למעשה) לחוקק את הדיבור לבד. גם לא באמת ברור למה זה’האינטרס המסחרי שלהם לעשות זאת; המתינות של תוכן דליק פוליטית מגונה על חלק גדול מהלקוחות שלהם. הם הפכו לשופטים רק כברירת מחדל; הם קוראים לצילומים על פניו שלמים’שטחי דיבור שלשם אף סמכות לגיטימית לא רוצה לדרוך במיוחד. אך במידה שיש התנגדות לחקיקת דיבור במדיה החברתית, זה לא בגלל שיש מחלוקת שהפלטפורמות העיקריות הן בולטות שקרים (לפיו אני מתכוון אנשים אחרים’ג שקרים), אבל בגלל שאנחנו לא’לא מאמין שיכול להיות תקן חסר פניות כלשהו לפסוק אותם באופן הוגן.

מה היה קאר’ג “סטנדרט אינטרס ציבורי” נראה עכשיו? (שהעניין שלו? איזה ציבור?) יש כבר מזמן כמה מכנידי פח שכפי שמציין קאר ניתן היה להתייצב לצנזורה. זה לא היה רק ​​בגלל מידה אובייקטיבית כלשהי של שקר שלהם, אלא מכיוון שהיה מרכז מיינסטרים חזק מספיק כדי לקיים את תחושת ההבדל בין חריג לנורמה. הגמישות שקאר מצביע עליה בצדק כתועלת מתקן זה הייתה תוצאה של היכולת להבחין באופן משמעותי. תחושה זו של נורמה מיינסטרימית קיבלה את עצמה על ידי העובדה שהטלוויזיה והרדיו שודרו מערוצים ריכוזיים ברובם; מספר מצומצם של שדרנים, הפועלים ברדיוס מקומי או לאומי, היו אחראים לרוב התוכן המתוכנן. לעומת זאת, ענקי המדיה החברתית הם איברים של דיבור בינלאומי בהם כל משתמש בודד הוא שדרן. הם מרגישים נורמות ולא מתנצלים נורמליים, מכיוון שההתערבות הפראית לתשומת ליבנו נוטה להפוך את הבולטת ביותר למה קל, מקומם, מוזר ואחרת פיתיון מוח, ולא מה שמתון, מאוזן, נדיב ונפש נפש. (זו הסיבה שאנחנו יכולים’יש עוד דברים נחמדים.)

האם יש רשויות עומדות על שינויי אקלים, תוצאות בחירות או נתוני חיסונים, כמו שיכולים לפקוד אמינות נרחבת יותר מאשר פייסבוק’מאמצים משלו במתינות תוכן? הנושא הוא לא פשוט שאנשים מיודעים בצורה שגויה (הטכנוקרט’Sund Hope), אך מידע דיגיטלי זה איפשר לנו להגדיר את ההתחייבויות הפוליטיות שלנו באמצעות התחייבות אמונים לעובדות שונות. השאלה מי זכה בבחירות 2020 ISN’כל כך הרבה עניין של בירור והפצת האמת – אף אחד לא יש ספק מי ניצח – מכיוון שזה עניין לאשר את מעמדנו הפוליטי. המדיה החברתית סייעה לחשוף את עצם האפשרות לזהות את האינטרס הציבורי או את “רצון העם” באופן שניתן יהיה לראות בו נרחב כלגיטימי. לא נותרה נורמה לשפוט את השאלות הללו. יש לנו מחלוקת בסיסית במדינה הזו לא רק “ערכים” אבל כיצד לקרוא לעובדה עובדה. כל חקיקה לאורך הקווים שהציע קאר תהיה אפוא אחת שמחצית מהמדינה לא רק תתייחס לכפייה, אלא תהיה בעל חלק מהפרטיזנים המגדירים את הכפייה בכפייה.

להניח שכל זה ניתן לתקן זה משאלת לב, זה להערים על עצמנו לחשוב שאנחנו יכולים להפעיל שליטה רבה יותר על דברים ממה שאנחנו באמת יכולים – הרגעה שמגניבה אותנו לישון מההידרדרות הנוראה של החיים הפוליטיים שלנו. מדיה חברתית אינה אמצעי שאנו יכולים לחוקק אי פעם לשימוש אחראי, יותר מאשר עוזי יכול להיות חלק מהתמונה שלנו של בעלות על אקדחים אחראיים או חלק מהתמונתנו של שתייה אחראית שלנו. לומר שאנשים מסוימים כן משתמשים בזה באחריות זה לא הצטרפות מחדש – אחד פחית כמובן שרכבו על כלבים עם עוזי או ללגום ג’אגרבומב על סור עדין.

ההיגיון האימננטי של המדיה החברתית הוא בסיכויים קשים עם הנורמות שהצליחו לצמצם את עקרונות הדיבור הקודמים שלנו. בפרט, ההבחנה בין ציבורי לפרטי שמזהה קאר היא גרסה של הגבול הליברלי הקלאסי בין הכיכר הציבורית למצפון פרטי, כך שזכויות הרעיונות עלולות להתלבט באופן בלתי משוא פנים לטובת הכלל וללא קשר לאמונותיהם של המשתתפים. לעומת זאת, מדיה חברתית מציבה אחת’זהות S בריבוע במרכז התקשורת, מה שהופך את הדיבור לבלתי נפרד ממנה. לצנזר תוֹכֶן באופן בלתי נמנע לבטל אֲנָשִׁים. אז כאן’ההצעה שלי: דמוקרטיה ליברלית או מדיה חברתית – תן’S בחר אחד. אָנוּ’בכל מקרה עושה את זה.

הרסנו את הפרטיות דרך המדיה החברתית

פְּרָטִיוּת. זה מרגיש כמו משהו שכולנו שואפים אליו היום’החברה, אבל האם עלינו להיות חייבים? זה לא צריך להיות שם רק כשאנחנו רוצים את זה? ובכן חברות רבות כמו פייסבוק, גוגל, וכן תפוח עץ שיניתי את האופן בו הם ניגשים לפרטיות, ונראה שבשנת 2014, הפרטיות היא משהו שאנחנו יכולים רק לחלום עליו.

מקור: theantisocial.com

רובנו משתמשים פייסבוק, יש טלפונים חכמים, להשתמש טוויטר, ולחפש במנועים כמו גוגל וכן בינג. בנוסף, אנו נרשמים לעלונים, קונים דברים ברשת, משחקים משחקים, מאפשרים לאפליקציות שלנו לגשת לאתרי צד שלישי ולהירשם לכנסים. לכל חברה שתעקוב אחר מידע אודותיך, כל שעליך לעשות הוא טען את דף האינטרנט שלהם, אז תאר לעצמך מה האמור לעיל מוסר על חייך האישיים.

לחברות כאלה יש “תנאים” מסמכים שאחוז קטן מאוד מאיתנו קוראים במלואם, או בכלל. בשלב זה אתה חותם את זכויותיך לפרטיות, דרך עצלנות, ובכל זאת אנשים עדיין גונחים שהם רוצים יותר פרטיות. אולי החברה הגיעה לנקודה בה פרטיות כבר לא משנה, וזה הפך למטרה אבודה. אנשים מתוכנתים לחשוב שהזמן נגדם, אז מדוע הם יקראו סעיף של 600 תנאים והגבלות? העובדה הנוראית היא שהמידע שלנו נמצא שם, בעולם הרחב הגדול של האינטרנט, ויש לנו פחות פרטיות מתמיד.

זה’זה הגיע לנקודה בה אנשים לא מודעים לכמה מידע הם נותנים על עצמם ומי. EMC הצהירו במדד הפרטיות שלהם כי 51% מהנשאלים לא היו מוכנים לוותר על המידע האישי שלהם על חוויה משופרת (27% היו), אך כמה אנשים מתוך 51% היו מודעים לכך שהם כבר עושים זאת על בסיס יומיומי? אם פרטיות היא משהו שאתה שואף אליו, עדיף פשוט לדפוק את האינטרנט על הראש, ולהיפטר מהסמארטפון. בשנים הקרובות, מכשירים אחרים יחברו זה בזה עם המדיה החברתית, כך שיהיה קשה עוד יותר לחיות באופן פרטי את חייך.

מקור: getAcoder.com

עם כל הפחד הזה נראה, זה לא נראה כאילו הממשלה מוכנה לעזור. יש חוסר השכלה ואין רצון מיידי לחנך את ההמונים בנושא, וקהל ענק ללא השכלה למושג כל כך ענק הוא סיכוי מפחיד. באיזו שלב הפך סגנון חיים פולשני זה בולט? מדיה חברתית היא עדיין מוצא גולמי מאוד לתקשורת, אך כעת ישנם עסקים גדולים האורבים באתרים פופולריים, מנסים להקל על מוצרים שמאלה, ימין ומרכז.

כמו גם הנתונים המשותפים באמצעות מדיה חברתית, רשומות בריאות, היסטוריה של גלישה, רכישה, מידע פיננסי ותעסוקה בעבר נמצאים בסיכון. חלק מאלה עשויים להיחשב כבטוחים, אבל אם אתה משתף את זה בפומבי בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם, אז ברור שזה לא רק החברים הקרובים שלך שיש להם גישה למידע זה.

אנו עומדים בפני עתיד בו כל המידע האישי שלנו מאוחסן במחשב, והדרך היחידה היא לדחות טכנולוגיה כולם ביחד. הבעיה עם זה היא שהגענו לנקודה בה הכלים הטכנולוגיים הזמינים הפכו לחלק כה גדול מחיינו, שעלינו להשתמש בהם כדי לתפקד, או כך נראה.

האם אתה מתכוון למחוק את עמוד הפייסבוק שלך, חשבון טוויטר, חשבון אינסטגרם ולמכור את המחשבים והמחשבים הניידים שלך? לא אתה לא, מכיוון שהעולם מוגדר כעת כדי לאפשר טכנולוגיה, והארגונים שמוכרים אותו כדי לשגשג. ניתן לעשות דברים גדולים עם טכנולוגיה, גם חברתית וגם רפואית, אך למרבה הצער נסענו רחוק מדי בהמשך הדרך כדי לאחזר את פרטיותנו.

אלכס הוא ספרות אנגלית וסוציולוגיה לתואר ראשון שאהבתו למילה כתובה הובילה אותו לכתוב על כמה נושאים מעורפלים בתקופתו. נכון לעכשיו סופר תוכן בגבולות המדיה החברתית, הקפד לעקוב אחריו @AlexSASTSMF.

צרו קשר בטוויטר, בפייסבוק, או השאירו את התגובות שלכם למטה. כדי לברר על הכשרה או ניהול של מדיה חברתית מדוע לא לבדוק את האתר שלנו למידע נוסף http: // socialmediacambridge.שיתוף.בְּרִיטַנִיָה/.

הרסנו את הפרטיות באמצעות מדיה חברתית שנבדקה על ידי לא ידוע ביום חמישי, 9 באוקטובר, 2014 דירוג: 5